גדי טאוב

זה חבל שטראמפ לא יודע להשמיע מסר של פיוס, אם כי זה די טוב שהוא יודע להשמיע מסר תקיף של חוק וסדר בשעה שהסדר החברתי מתערער. אבל מי שמשמיע מסר של הסתה וליבוי יצרים, בשעה קשה זו, הוא מי שממשיך לומר שהמשטרה האמריקאית נגועה ב"גזענות ממסדית".

הממסד האמריקאי לא גזעני, וגם המשטרה לא גזענית. יש גזענים בשניהם, אבל הגזענים הם החריגה מן הנורמה, לא הנורמה. מי שאומר שהם הנורמה, שהגזענות היא ממוסדת, דוחף למסקנות של הפורעים. אם הבעיה היא "הממסד", או "השיטה" אז צריך למוטט את הממסד, לחסל את השיטה, אז צריך "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" כדי לבנות הכל מחדש. מאמר המערכת של וולס סטריט ג'ורנל יצא בחריפות נגד ביידן ואובמה המשמיעים עכשיו מסרים אודות כמה שוברת לב היא העובדה שאמריקה כולה נגועה ב "גזענות ממוסדת".

אובמה כנשיא הפך כל אירוע שמעורב בו גזע לאירועי גזעני. זה הנשיא שעודד את בלאק לייבז מאטר, אירגון הזעם השחור שמתבצר בתפישה מלחמתית של יחסי הגזעים, ומציע פורקן לכעס על ידי ליבוי תחושת העוול. אם השיטה רקובה, אם "הממסד" גזעני, אז בואו נשרוך לממסד את החנויות, בואו נלמד את השוטרים לקח, בואו נהפוך את מרכזי הערים למדורות. תוך כדי המהומות אובמה ממש מסית למרד, ולא רק דיבר על גזענות ממוסדת, אלא גם שפוליטיקה בקלפי ו"מרי אזרחי" אינם שתי אלטרנטיבות, אלא שני ערוצי פעולה משלימים.

אבל, הזכירו כותבי מאמר המערכת, מי שיביט בנתונים בקור רוח, יגלה שרעיון "הגזענות הממוסדת" של המשטרה, המבוסס על ההנחה שחיי שחרים אינם חשובים לשוטרים, או חשובים פחות, עומד בסתירה לעובדות. שוטרים לחבנים יורים בשחורים באותה תדירות שוטרים שחורים או מבני מיעוטים אחרים עושים זאת. הקורלציה איננה בין ירי פטאלי לבין צבע עור, אלא בין ירי פטאלי לחומרת הפשע ומסוכנות אובייקטיבית (למשל נשיאת נשק). זה פשוט לא נכון שיורים יותר בקלות בשחורים. ומי שאומר לכם שבאופן ממוסד בלאק לייבז דונט מאטר, לא יודע על מה הוא מדבר. הנה לינק למחקר שהג'ורנל ציטט. וכדאי תמיד לקרוא גם את אנדרו מקארתי על שקר הגזענות הממוסדת, בנשיונל ריביו, שהוא מקור חדשות ופרשנות מהטובים שיש בעידן הזה של עיתונות מקוטבת.

עוד שני מקורות לסיום:

מכוון שמישהו כבר אמר לי שהמחקרים נעשו על ידי לבנים – כנהוג בפוליטיקה של הזהות, שמחלקת אנשים לפי גזעם ולא איכות הטיעון שלהם – אז הנה מחקר של חוקר שחור בשם רונלד פרייאר ג'וניור. המסקנה המרכזית היא ששוטרים שחורים ובני מיעוטים יורים בשחורים באותה תדירות.

וזה סיכום של מחקר מאוניברסיטת המדינה של מישיגן שמראה שהקורליציה בירי קטלני אינה לצבע האור אלא לחומרת הפשע.
.

בקליפ הזה הסנטור טד קרוז חוקר את רוד רוזנשטיין, סגן שר המשפטים לשעבר, בשימוע של ועדת המודיעין של הסנט, על השימוש ברשויות פדרליות כדי להכשיל את הקמפיין של טראמפ (ואחר כך את נשיאותו). אז קודם כל, הוא אומר בצדק שהדבר הזה הוא גרוע פי כמה מכל מה שניקסון חלם לעשות, לא רק מווטרגייט שאכן התרחש.

שנית אחד הדברים הכי מעניינים כאן הוא שמחומר שממשיך לטפטף אפשר להרכיב עוד חלקים של הפאזל. שני פרטים משני מקורות שונים. מהחומר שהותר לפרסום על חקירת פלין עולה שהסוכן שהיה ממונה על החקירה סיכם ב 4 בינואר 2017 שיש לסגור את התיק מפני שאין ראיות לשיתוף פעולה בין פלין לבירן הרוסים.

במקביל, החלק המרכזי מאימייל של סוזן רייס לעצמה, שסיכם דיון מה 5 בינואר, הותר גם הוא רק לאחרונה לפרסום. וממנו עולה שב 5 בינואר, בפגישה שבה נכח גם סגן הנשיא ג'ו ביידן, אמר ג'יימס קומי, אז ראש האף-בי-איי לאובמה, שחקירת פלין תימשך, בגלל החשד שמעוררת תדירות שיחותיו עם השגריר הרוסי, סרגיי קיסליאק. .כלומר, יום אחרי שהוא ידע שאין שום בסיס לחקירה, הוא מודיע שהיא תימשך. למה? לא נראה שיש איזשהו הסבר חוץ מלומר שגם במקרה של פלין הולך ומתברר שהחקירה היתה תירוץ בשביל לרגל אחרי אנשי הנשיא הנכנס. וכבר נדרשנו לשאלה למה דווקא פלין – שאותו אובמה רצה במיוחד להפיל כדי שלא יטפטף לאוזנו של טראמפ שצריך לבטל את עיסקת הגרעין (שפלין התנגד לה, ולכן הורחק ממשל אובמה, שם היה בתפקידים בכירים בתחום המודיעין).

ויש בקליפ הקצר הזה שעלה לטווטר עוד עיניינים, ובראשם האינפורמציה השקרית שנמסרה לבתי הדין של FISA כדי להשיג צווי האזנה ליועץ של טראמפ. שום ממשל לא עשה כזאת פוליטיזציה של הריגול והאכיפה. אם בווטרגייט היתה שותפה קבוצה קטנה ושולית שפרצה בשליחות הנשיא למטה המפלגה הדמוקרטית, כאן הרשויות הפדרליות עצמן גוייסו כדי למוטט קמפיין של מפלגה יריבה, ואחר כך כדי להכשיל נשיא מכהן. לא היה דבר כזה מעולם בכל תולדות ארצות הברית. .קרוז פה במיטבו. ואין מה לקנא ברוד רוזנשטיין, האיש שמינה את רוברט מולר לחקור את השת"פ שלא היה.

אני שם את הלינק לוידאו המחריד הזה רק בתגובות, ואל תיכנסו אם אתם לא מוכנים לזעזוע. לפי דעתי זה מסוג הדברים שמשנים תודעה. למי שלא רוצה לראות, זה ממש לינץ' של הפורעים בדלאס באדם שניסה להגן על חנות מפני ביזה. הוא שוכב בסוף הדבר הזה על הכביש בתנוחה מעוותת וגופו שבור, אין לי מילה אחרת לזה.

אז הנה מה שצפוי כמו זריחת החמה בבוקר: האליטה הדמוקרטית וחסידיה עומדים להאשים את טראמפ בכל מה שקרה. הם יאמרו שטראמפ "יצר אווירה" שנתנה רוח גבית לשוטרים גזענים, ושהמחאה הנוכחית היא לא רק נגד השוטרים, אלא נגד ממשל טראמפ, ונגד הגזענות הממוסדת, וכו' וכו'. נניח בצד את השאלה אם זה נכון. לעניות דעתי אין לזה שחר. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא, להערכתי, שזה לא יעבוד. זה עומד לחזור על הדמוקרטים כבומרנג.
.
ראשית המעמד הבינוני האמריקאי לא יסבול מהומות ולא חשוב מה סיבתן או איך ובמה מצדיקים אותן. שנית, מי שחושב שרוב השחורים שמחים בהרס וביזה, בין השאר בשכונות של עצמם, טועה. המיעוט המתפרע לא חביב על הרוב שומר החוק, לא רק מחוץ לשכונות שחורות, אלא גם בתוכן.
.
האליטה הפרוגרסיבית ומשטר התקינות הפוליטית שלה, שהתמסד תחת ממשל אובמה, העצים מאד את המתח הגזעי, ופירש את העולם דרך הנרטיב פרוגרסיבי על "הגזענות הממוסדת" שנוטה להפוך כל דבר שגזע מעורב בו, לדבר שגזע הוא עיקרו. זה הרבה פעמים מטעה ומסלף. אני לא רוצה להכניס פה את ידי לתוך המים הרותחים של מלחמת הסטטיסטיקה, רק לומר שהדינמיקה ההרסנית של ליבוי הרוחות יוצרת מה שנקרא "אפקט פרגוסון" על שם המהומות בפרגוסון ב 2014: שוטרים מפחדים להיקלע לסערה לאומית, ונזהרים גם בפושרין. המשטרה מצמצמת את פעילותה בשכונות שחורות, והתוצאה היא עלייה בפשיעה שמי סובל ממנה? ניחשתם נכון. בעיקר תושבי אותן שכונות.
.
אז איך זה ישפיע? אם המהומות יימשכו ויחצו רף מסויים תהיה לממשל רוח גבית למדיניות שיש לה שם בארצות הברית: law and order. חוק וסדר. וזו דינמיקה שיכולה לרמוס את אפקט פרגוסון תחתיה, ולהסתיים בדרישה ציבורית ליד קשה.
.
אז הנה שני הסנט שלי: ככל שזה יחמיר, כך רבים יותר יראו ברפובליקני כמו טראמפ את הפתרון, לא את הבעיה. אני מקווה שגם הדמוקרטים יבינו את זה, לפני שהעסק גולש לסוג של מלחמת אזרחים. ללבות את רוחות אנטיפה בתור סוג של מרד נגד טראמפ זה חוסר אחריות. זה יוביל לשפך דם נורא, ולבאקלאש, לא לאיזה ניצחון מדומיין על הרשע הכתום.

עוד לא שמעתי מה ביידן אמר, אבל אני לא אתפלא אם, סגור כפי שהוא בתיבת התהודה הפרוגרסיבית, הוא יגלה הבנה למתפרעים. זו הרי ההתניה הפרוגרסיבית, שלפיה כל ביקורת על קבוצות עם תו תקן רשמי של קורבנות היא "האשמת הקורבן". ובעולמם המוסרי אין לך דבר יותר מגונה מהאשמת הקורבן.

אבל תיבת התהודה הזאת לא מכילה את רוב אמריקה ורוב אמריקה יגיב לתמונות האלה באופן דומה לזה שהגיב כלפי הרצח של ג'ורג' פלויד – בזעזוע. כי מחוץ לתיבת התהודה הפרוגרסיבית, זה שהלינץ' שבסרטון מבוצע בידי שחורים לא הופך אותו לפחות לינץ'.

אני מאד ממליץ לכם לקרוא את המאמר מסמר השיער של עו"ד דויד פטר בגלובס, מפני שככה, צעד צעד פועלת האוליגרכיה המשפטית לחסל את חוק השבות, ואת מדינת הלאום היהודית. זו לא קפריזה. זו משנה סדורה. גם באתר חדשות המשק כתבו על המאמר כאן.

ובכן… ייתכן שלא תופתעו לגלות שאחד האנשים הקובעים בפועל את מדיניות ההגירה של ישראל, ד"ר עמרי בן-צבי, הוא גלובליסט, אידיאולוג מובהק של הניידים, ולא מאמין ברעיון המיושן הנקרא מדינת לאום ובעיקר לא בגבולותיה. והוא משפיע לא כי הוא אקדמאי, אלא כי הוא הרפרנט לנושא ההגירה במשרד המשפטים.

האיש הזה בעד להשוות את הזכויות של המסתננים הלא חוקיים לאלה של האזרחים. אולי אתם זוכרים מאמר שכתבתי פעם שבו טענתי שבעיני הגלובליסטים "זכויות אדם" אוניברסאליות, הפכו לנשק נגד "זכויות אזרח" המעוגנות במדינת הלאום? ובכן, האנשים האלה שייכים לאליטה החיה בנוחות, והשואפת להפוך את כל המהגרים בעולם לאזרחים, שזו דרך יפה לומר שבעצם כולנו נהפוך למהגרים, שבטים שבטים, שינדדו על אדמות חריבות שהשאירו מאחוריהן חברות סולידריות לשעבר. ועל נדידתנו, וזכותנו להגר, ישקיפו בעלי פריווילגיות, בעקלי הקשרים והתארים, מטרקליני העסקים של שדות התעופה.

אז הנה לכם אידיאולג של הניידים, "אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה". .כאמור, לא מדובר בעוד אקדמאי רדיקלי, או סתם עורך דין של אירגון הממומן בידי קרנות להרס ישראל ועוסק בזכויות מסתננים. מדובר באיש שהוא "הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה." מה זה אומר? במדינה מתוקנת, זה אומר שהוא אמור לספק ייעוץ משפטי והדרכה למשרדי הממשלה כיצד ליישם את מדיניותם של נבחרי הציבור. אבל אצלנו זה הרי ממש לא עובד ככה, מפני שהאנשים האלה שקוראים לעצמם "שומרי סף" (ראו לעניין זה מאמרו החשוב של עו"ד גיל ברינגר), שיכנעו את עצמם שהם צריכים להגן עלינו מפני גחמותיהם של נבחרנו ולבלום נציגינו.

אז הנה האיש שאמור ליישם את מדיניות ההגירה שממילא מסורסת על ידי משפטנים אחרים, בבג"צ, חדשות לבקרים – והוא מפרסם מאמר המסביר שמדיניות ההגירה שלנו בכלל לא לגיטימית לפי דעתו, כלומר עמדתו האידיאולוגית המזכירה את המרקסיזם יותר מכל דבר אחר, ונשמעת כמו רפורמה אגררית של סטאלין: המאמר, כותב פטר על בן-צבי, "מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו. והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות." ישראל, לשיטתו של האיש הממונה על ייעוץ משפטי במדיניות הגירה צריכה להפוך ליישות בינלאומית שכל מי שחפץ יוכל להשתקע בה ולקבל זכויות שוות – וכל זאת בשם האחווה הכלל אנושית, וכפי שנראה מיד גם האקולוגיה. מאחר שלכל בני האדם זכויות שוות במשאבי כדור הארץ הכחול והיפה שלנו, אז אין המדינות מחזיקות בהן אלא בנאמנות מטעם המין האנושי כולו. וכך חבר לו המרקסיזם לאקלימאות הרדיקלית, ובה לציון הורס. .מזל, אולי תאמרו לעצמכם, שאלה רק דעותיו של נציג אחד ממפלגת הטירלול הפרוגרסיבי, ויש לקוות שהוא מפריד בין דעותיו האישיות לבין עבודתו במשרד המשפטים. כי כידוע שמשפטנים יודעים לעשות הפרדות מסוג זה, בניגוד לבני תמותה רגילים שאצלם מצבים כאלה נקראים "ניגוד עיניינים".. אבל צר לי לספר לכם עוד, ש"ל פי יומנה של דינה זילבר שהיא כידוע ראש ממשלת הדיפ-סטייט שאין בישראל, – מה פתאום? מי זה הסית אתכם לחשוב שלפקידים יש כוח לעשות משהו בניגוד לרצון נבחרי הציבור שטויות! אין דבר כזה! – ואף על פי כן, לפי יומנה של זילבר, מוסיף דוד פטר ומדווח, "ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הרצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים. כלומר פקיד מדינה האמון על אכיפה מרצה תזה אקדמית הסותרת את החוק לחבריו אנשי החוק והאכיפה. התמונה של יחסי הכוח בישראל ברורה. יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק ל פרוס את עמדתם בפני נבחרי הציבור אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה. חוקת המשפטנים. בשם תזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים." .ולקינוח, פטר מציין, שבעוד המאמר גוזר את סמכותו מעקרונות מופשטים כמו "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ", הרי שאין בכל המאמר המלומד, של האמון על ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה בתחום ההגירה, אפילו איזכור אחד של "החוק הרלוונטי – חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952." (שוחחתי על האופן שבו מיירטים את מדיניות ההגירה שלנו בפירוט עם עו"ד דוד פטר בזום, כאן – זה בערוץ הישן, אתם מוזמנים לעבור לחדש שנקרא "שומר סף". הנה לינק למנוי חינם.).

ישראל איננה דמוקרטיה. הריבונות לא ביידי האזרחים. אנחנו חיים תחת אוליגרכיה משפטית, שסימנה לעצמה למטרה לחסל את אופיה היהודי הלאומי של המדינה, והיא עוסקת בניקוב הדרגתי של חוק השבות. בואו, לפחות, לא נתבלבל באשר למה שקורה תחת אפכם, קרה תחת אפן של ממשלות ימין, וימשיך לקרות תחת אפה של המשלה הזאת. מתי נתעורר כבר???.

שרק עכשיו שמתי לב שהוא לא נמצא באתר שלי. זה ראיון מיולי 2018, שהתקיים במטה של ברייטברט. ישבנו משהו כמו שעתיים, והראיון פתח לי פתח לעולמו של טראמפ שלא היה לי קודם. הוא גם הוביל לכמה טריקות דלת לא נעימות. כמה אנשים החליטו לנתק איתי את הקשר. שני מורים שלי לשעבר – פרופ' ניסים קלדרון בישראל, וטוד גיטלין באמריקה התגייסו לכתוב מאמר נגדי בהארץ ("לגדי טאוב אין שאלות קשות לסטיב בנון") ועוד. בשמאל ממשיכים להגיד שהוא גזעני, ולכן לנדות אותו. אין לזה שחר. לא מצאתי אפילו בדל עדות לזה. בכל אופן, עכשיו זה מתוייק פה באתר למי שמעוניין.

או. אז תשמעו סיפור. ביידן הקים מרכז לחקר מדיניות החוץ באוניברסיטת פנסילבניה מדווח הוושינגטון פרי ביקון. המרכז, וכן קמפיין ביידן, לא מוכנים לחשוף את מקורות המימון שלהם. אבל… אפשר לנחש קצת, כמו שעושה הוושינגטון ביקון, מה באמת קורה כאן. כי מאז שנפתח המרכז הזה, התרומות שקיבלה האוניברסיטה מחו"ל יותר משולשו – מ 31 מיליון דולר ב 2016, ל 100 מיליון דולר בשנה שעברה (מרכז ביידן השעה את פעילותו ב 2018). התורמת הגדולה ביותר מחו"ל היא… (תופים, מצילה) סין! איזו הפתעה. אז נכון שהסינים תורמים הרבה בכל רחבי האקדמיה ובעצם קונים את האוניברסיטאות כמליצי יושר, בעיקר בעזרת "מכוני קונפוציוס" והשליטה בחקר סין. אבל לאור הסירוב למסור פרטים על מקורות המימון למכון של ביידן (יש לו עוד שניים באוניברסיטאות אחרות שגם הם מסרבים לחשוף את מקורות המימון שלהם). זאת אולי הזדמנות להזכיר לכם שהאנטר ביידן נסע עם אבא שלו לביקור בסין כשהאב היה סגן נשיא, וקצת אחר-כך, קרן השקעות שבבעלותו יחד הבן החורג של ג'ון קרי, קיבלה רק מליארד וחצי דולר ממקורות סיניים. בקיצור, סין הפכה את משפחת ביידן לעשירים מופלגים. והאנטר עד כמה שאני יודע עדיין עומד בראש הקרן הזאת, רוזמנט קפיטל, למרות שאבא שלו כבר רץ לנשיאות. לכן אני חוזר ואומר, הדמוקרטים, שעדיין חושבים שהאוייב של אמריקה זה טראמפ, פשוט לא באירוע. אמריקה מבינה שסין היא האוייב, בעוד הדמוקרטים רוקדים סביב מדורת "טראמפ פישל בטיפול בקורונה". אז אפשר לחלק את אמריקה עכשיו לשניים: אלה שחושבים שהקורונה היא אשמת טראמפ, ואלה שחושבים שהקורונה היא אשמת סין.

מאמר חשוב של לי סמית בטאבלט שסופסוף מנסה לענות על השאלה הקריטית: למה דווקא פלין? (לינק בתגובות)
.
למה פלין עד כדי כך חשוב שפגישה הראשונה של אובמה עם טראמפ הוא מצא לנכון להדגיש את הדבר הזה מעל הכל (יחד עם נושא צפון קוריאה)? למה הוא כל כך מיהר לדרוש מטראמפ שלא ימנה את פלין ליועץ לביטחון לאומי. מה העניין? ואיך זה קשור למסע האנמסקינג המטורף שאינו אלא ניסיון לנטר את כל הפעילות של פלין בתירוצים של מעקב אחרי האנשים שהוא דיבר איתם?

.
אז סמית מציע לראות פה מהלך רחב יותר של ריגול אחרי יריבים שהחל במסגרת הקמפיין לאישור עסקת הגרעין. כזכור, כפי שדיווח הוול סטריט ג'ורנל, ממשל אובמה האזין לאזרחים אמריקאים, ואף לנבחרי ציבור, שנקלטו במסגרת פעולות ריגול אינטנסיביות אחרי גורמים ישראלים שעסקו בפעולות לובי נגד עסקת הגרעין. אובמה לא בחל, כזכור, גם בסטראוטיפים אנטישמים שבעזרתם ציירו יהודים שהתנגדו להסכם כבעלי נאמנות כפולה, כאילו שהעסקה היתה איזה אינטרס אמריקאי דחוף שרק שוחרי ישראל מתנגדים לו, ולא חלק מפנטזציה פרועה וחסרת אחריות ליצור "איזון" בין סונים לשיעים על ידי חיזוק איראן – אחת ההזויות הגיאו פוליטיות היותר מופרכות (וכושלות) שראינו בעשורים האחרונים.
.
פלין היה ממתנגדי ההסכם האיום הזה ובשל כך נוצר הקרע החמור שלו עם ממשל אובמה שהפך אותו למטרה. אובמה הראה לו את הדלת אחרי שהוא אמר את דעתו בגלוי על ההסכם.
.
ואז טראמפ אימץ אותו. וזו היתה הסיבה לעניין האינטסיבי בו, שקדם לשיחה המפורסמת שלו עם השגריר הרוסי הרבה אחר כך, בסוף דצמבר 2016.
.
אם פלין עורר עניין אצל אובמה ואנשיו לפני הבחירות, אחרי שהוא זכה הוא עניין אותם שבעתיים. עכשיו נעשה קריטי ליירט את פלין מחשש שהוא יהווה גורם אנטי-איראני פעיל בממשל החדש, ואולי אף יביא לביטול המורשת המפוקפקת של אובמה, שבתחום מדיניות החוץ עיקרה היה ההסכם הזה. אז הריגול אחרי פלין נשאר אבל **התירוץ התחלף**.
.
אז דגרסיה קטנה להזכיר. הנרטיב המופרך על "השת"פ הרוסי" לא עניין את אובמה במקור. מעטים זוכרים עכשיו אבל הוא עצמו התייחס בזלזול לרעיון שהרוסים יכולים להשפיע על הבחירות באמריקה. "אין אף אדם רציני", אמר אובמה לפני ניצחונו של טראמפ, "שיאמר שאפשר לשבש (rig) בחירות אמריקאיות, בין השאר מכיוון שהן כל כך מבוזרות. אין שום עדות שדבר כזה קרה בעבר, או שזה… יכול להתרחש הפעם (בבחירות של 2016)". אבל זה היה בימים שכולם חשבו שהילרי תנצח בהליכה וטראמפ אולי לא יכיר בתוצאות הבחירות. זוכרים שהיה פעם דבר כזה? שהוא סירב להתחייב שהוא יכיר בהפסד?
.
אבל אז הוא ניצח. ו*היא* לא לגמרי הכירה בהפסד. וכך מה שהתחיל בתור ניסיון להכתים את דמותו של טראמפ בשת"פ עם הרוסים – רעיון מגוחך מעיקרו, כי ברור למה הילרי היתה עדיפה לפוטין פי כמה על פני מועמד לאומני שהבטיח להגדיל את תקציב הביטחון ולהרחיב את ייצוא הנפט – אז הניסיון הזה להכתים אותו, נמשך אחרי הבחירות תחת חסות חקירה רחבה יותר על "שיבוש הבחירות בידי הרוסים", רעיון שנעשה למרענן הרשמי של החורף, ולהסבר המועדף על הילרי להפסד שלה. היה הפסידה, אתם מבינים, כי פוטין היטה את הבחירות. לטובת טראמפ.
.
ואז אובמה נכנס לעניין הזה של "השיבוש" הרוסי בשיא המרץ – הוא פתאום גרש דיפלומטים רוסים, סגר משרדים רוסים, הטיל סנקציות, ונתן בכל זה רוח גבית לאנשיו להתחיל לרקום את הקשקוש על הקשרים הרוסיים של אנשי טראמפ ופלין בתוכם. כל הרעש הזה נועד, כך נדמה לאור מה שהולך ונחשף, לתת קרדביליות לחקירות שמטרתן לסנדל את נשיאותו של טראמפ בשלל חקירות.
.
ובאותה הזדמנות, עכשיו היה תירוץ חדש לנטר את פלין: עכשיו הוא נעשה חשוד בכיר בתש"פ עם הרוסים (חשד שלא היה לו בסיס של ממש, כפי שראש האף-בי-איי אז, ג'יימס קומי, הודה בפני אובמה ב 5 בינואר, שבועיים לפני כניסת טראמפ לתפקיד (כך על פי הקטעים החדשים שהותרו לפרסום מתוך אימייל של סוזן רייס).
.
ואל זה, אומר לי סמית' הצטרפה העובדה שפלין כיועץ לביטחון לאומי היה בעמדה שממנה אפשר לחשוף את כל חטאיו הקודמים של ממשל אובמה ושיטות המעקב הקלוקלות שלו מימי העברת עסקת הגרעין. אז יירוט פלין היה ממש עדיפות גובהה בשבילו. ועכשיו זה כבר עניין של יוקרה אישית.
.
עד כדי כך שכשמשרד המשפטים החליט לבטל את האישמים נגד פלין אובמה נזעק מיד לומר שמתערער שלטון החוק. כלומר לומר דברים ברוח זו בפורומים סגורים של מקורבים, שמיד דלפו – לגמרי במקרה כמובן – לעיתונות. ומעניין, מעיר סמית', שהם דלפו דרך מייקל איזקוף מאתר החדשות יאהו! – שזה האיש שהשתמשו בו כדי לפרסם את אסופת האגדות הבלתי מאומתות על טראמפ שאנחנו מכנים "תיק סטיל" (ואחר כך האף-בי-איי השתמש במאמר של איזקוף כדי לרמות את בתי המשפט ולטעון שאיזקוף הוא מקור נפרד לאותן שמועות, אבל זה כבר עניין אחר).
.
סטיי טשיונד. העסק הזה של אובמה-גייט רק מתחיל. יהיה שמח, כפי שכבר הבטחתי, נדמה לי.

מאמר מרתק בבלוג של אורי הייטנר על עמוס גלעד, איש המודיעין. לא השתכנעתי מהטיעונים על זה שאין דבר כזה שלטון פקידים, אבל כל הפרשות המתוארות מרתקות. מדובר בסקירה של ספר על גלעד מאת שמעון שיפר. אבל מה שאולי הכי חשוב נמצא כאן בחלק האחרון של המאמר, ואני מתקשה להבין איך אחרי תפישה נכוחה כזאת של תוכניות הפלסטינים גלעד מתנגד להחלת החוק הישראלי על הבקעה. כי התיאור שלו את תכנית ערפאת להשמדת ישראל (וירדן) התבסס על הרעיון של גשר דמוגרפי-גיאוגרפי בין השטחים לירדן, כחלק מתכנית להפוך את כל שטח המנדט, משפלת החוף ועד גבול עיראק לפלסטין אחת גדולה.

הנה פסקה מתוך הרשומה של הייטנר:

"גלעד מתאר בפרוטרוט כיצד ערפאת, שלרגע לא העלה על דעתו להתקדם לשלום, הונה את ישראל, שהונתה את עצמה, כדי לשפר עמדות להמשך המאבק נגדה. גלעד מתאר את שתי הרגליים האסטרטגיות שעליהן ניצבה תכנית ערפאת להכרעתה של ישראל: תביעת "זכות" השיבה והשתלטות על בקעת הירדן. תביעת השיבה נועדה "לשנות את המאזן הדמוגרפי של ישראל". השליטה על בקעת הירדן ואכלוסה ב-300 אלף פלשתינאים נועדה להיות קפיצת מדרגה להשתלטות על ירדן. המטרה היא "אירידינטה של ירדן. הפלשתינאים של ירדן מתחברים לפלשתינאים ביהודה ושומרון ואם אתה מוסיף לזה את ערביי ישראל – יש לך מסה קריטית שיכולה להפוך את ירדן לחלק מהמדינה הפלשתינאית… זו הייתה התכנית הגדולה של ערפאת. הוא אמר לעצמו בערך כך: באיו"ש לא יהיו בכלל יהודים במסגרת הסכם שלום. בירדן יש מיליוני פלשתינאים. בישראל יש מיליון וחצי ערבים. בגליל כבר יש רוב ערבי. זה אמנם ייקח זמן אבל בסוף יגיעו לאיזון דמוגרפי עם הערבים ו-400 אלף הפליטים שיגיעו לישראל מלבנון יהפכו תוך דור למיליון איש או אני לא יודע כמה, ותוסיף לזה את הפליטים שייקלטו במדינה הפלשתינאית, וכך אתה מחריב גם את ירדן וגם את ישראל… זה מה שערפאת רצה. אני משוכנע שהוא לא התכוון בכלל להגיע לאיזשהו שלום שישראלי, כל ישראלי, גם לא בשמאל, היה מוכן לחתום עליו".
.שמעון שיפר; המתריע – שיחות עם האלוף (במיל') עמוס גלעד, הוצאת ידיעות ספרים, 

הנרטיב הדמוקרטי על ההצדקות לרדיפת גנרל מייקל פלין מחליף תירוצים כמו גרביים. אז האופנה האחרונה, ליודעי חן, היא לטעון שבעצם עיקר הבעיה היא לא שהוא סוכן רוסי, אלא שהוא סוכן טורקי. והרי – אתם יושבים? ראיית הזהב – והרי הוא הודה בזה שהוא שיקר לגבי טורקיה, אומרים לנו. לא רק זאת, הוא ניסה לטשטש עקבות, ונרשם לפי חוק רישום סוכנים זרים (FARA – ראשי תיבות של Foreign Agents Registration Act), רק בדיעבד, כשהוא הבין שעלו עליו. הממםם. נשמע מסעיר. אבל…

הסיפור הזה פשוט לא נכון. כרגיל עם הנרטיב הדמוקרטי, הוא לוקח עובדות יבשות, נותן להם טוויסט קטן, ואז משבץ אותן בתוך סיפור שכולו הולכת שולל. פלין לא ממש הודה, אלא חתם על הסכם טיעון כשהוא הבין שהתובעים של מולר עומדים לפשוט את עורו של בנו, לא רק את עורו שלו. והוא לא נרשם כסוכן מפני שעורכי הדין שלו אמרו לו בזמן אמת שאין צורך ומספיק להרשם תחת נוהל אחר, שנקרא LDA – חוק החשיפה לפעילות לובי. ואז, רק כדי לחתום בדובדבן על הר הקצפת, עורכי הדין שלו המליצו לו על עסקת הטיעון, משום שהם אלה שאמרו לו במקור שאין צורך להרשם כסוכן זר, כלומר המליצו לו כדי לכסת"ח את עצמם. היה שם ניגוד עניינים מובנה, כפי שנראה.

אז הנה פירוט הסיפור האמיתי, כפי שמתאר אותו בהרחבה ידידי מ.ד. השוחה בענייני וושינגטון ושבמקרה מכיר את הצד הטורקי של הסיפור, מפני שהוא מכיר את השותף הטורקי של פלין (אני מתרגם כמעט מילה במילה, עם תוספות לצורך הבהרות קלות):

"פלין לא הפר את הוראות FARA. החברה של פלין (FIG – Flynn Intel Group) חתמה חוזה עם חברה טורקית, אבל החברה הטורקית הזאת לא נשלטה על ידי הממשלה הטורקית, ולכן לא היה צורך אמיתי להרשם תחת FARA. לכן עורכי הדין שפלין שכר לצורך זה (קובינגטון וברלינג – תזכרו את השמות כי הם מככבים בסיפור הזה) שהם מומחים לנושא רישום פעילות לובי עבור גורמים זרים, רשמו את הפעילות הזאת, על פי שיקול דעתם המקצועי, תחת LDA (ראשי תיבות של Lobbying Disclosure Act שנועד ללוביסטים) ולא תחת FARA שנועד לסוכנים של אינטרסים זרים, קטגוריה חמורה יותר.

בשלב מסויים התובעים באו ואמרו לפלין, בלי בסיס ולא בצדק, שהוא עשה לא טוב, והיה צריך להרשם תחת FARA. קובינגטון וברלינג אז אצו רצו ורשמו את פלין רטרואקטיבית תחת FARA. זה היה מביך לפלין כי זה יצר את הרושם, שהמדיה כמובן חגגה עליו, כאילו הוא עשה משהו לא בסדר, בזמן שהוא עשה מה שעורכי דין המומחים לנושא הורו לו.

לא היה במה שהוא עשה שום דבר פסול. אלה הסיבות:

1. הוא לא עבד בשביל ממשלה זרה ולכן לא היה שום צורך להרשם תחת FARA.
   
   
2. אם קרתה טעות היא היתה טעות של עורכי הדין, לא שלו (עניין קריטי בסיפור הזה שמייד נחזור אליו).
   
   
3. המציאו סטנדרטים חדשים של חומרה עבור פלין לבדו. מה שהוא עשה היה מאד נפוץ בוושינגטון. הנרי קיסנג'ר עושה לוביאינג עבור חברות סיניות כבר כמעט 50 שנה. הוא לא רשום תחת FARA, אלא תחת LDA. האם הוא מרגל? ג'ו ליברמן עובד עבור חברת תקשורת סינית. האם הוא מרגל? האם מישהו אי-פעם דרש מקיסינג'ר או מליברמן להרשם תחת FARA?
   
   
4. היו מעט מאד תביעות תחת FARA בכל ההיסטוריה. אם לא נרשמת, הנוהל השגור הוא שהרשויות באות אליך ואומרות לך שאתה צריך להרשם, ואז אתה נרשם.

כשמולר ואנשיו החליטו להדק את הצוותות על פלין, זה היה ניצול משווע לרעה של כוחם, אם לא ממש פשע. מפני ש:

• הם האשימו אותו בהפרה של FARA – באנגלית זה לא מתחרז – בלי שום ראיות לכך שהחברה שפלין עבד איתה נשלטת בידי הממשלה הטורקית. הטענה שכן לא הוכחה גם בבית המשפט. השותף הטורקי של פלין, ביג'ן קיאן נשפט ונמצא אשם תחת אותם אישומים, אבל בסופו של דבר ההרשעה בוטלה בדיוק מפני שלא נמצאה כל ראיה לכך שהוא עבד בשביל הממשלה הטורקית.
  
  
• מתוך הפרה בוטה של כללי משרד המשפטים, הצוות של מולר איים לפתוח בהליכים נגד בנו של פלין, שלא היה לו תפקיד של ממש בכל העניין. 98% מהתביעות הפדרליות מיושבות בהסדר טיעון, כי המחיר של ניהול משפט פדרלי מסוג זה מתחיל מסביבות 5 מיליון דולר ורוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בהליך כלכלית ואישית. ומאחר שבמקרה של פלין הם בעצם איימו להרוס גם את חיי בנו, ברור למה הוא הסכים להודות באשמה: כדי להציל את בנו, לא כי הוא באמת אשם.
  
  
• עורכי דינו של פלין, אותם קובינגטון וברלינג, לא ייצגו אותו נאמנה מול הצוות של מולר. הם לא גילו לפלין שהם פועלים מתוך ניגוד עניינים מובהק. אי-רישום תחת FARA, לו היה מדובר בפשע – ולא מדובר בפשע – היה אשמתם לא אשמת פלין. בעצם בעקיפין, הצוות של מולר איים במשתמע על עורכי הדין. כך שכדי להציל את השם של עצמם, קובינגטון וברלינג המליצו לפלין על הסכם הטיעון, וכך לא לחשוף את המחדל שלהם. בקיצור, עורכי הדין, שמצויים ביחסים אישיים ונוחים עם התובעים עבדו לא בשביל פלין, אלא בשביל עצמם, על חשבונו של פלין.
  
  
• הצוות של מולר הסתיר מפלין ועורכי דינו ראיות מזכות שהיו בידיו.

עד כאן הידיד שלי, ואני מוסיף רק את זה: הסיבה המקורית לחקירה של פלין בידי שני סוכני אף-בי-איי ב 24 בינואר 2017, בבית הלבן, 4 ימים אחרי כניסתו לתפקיד, לא היתה קשורה לטורקיה. התירוץ לחקירה היה שיחות עם הרוסים מתוך הפרה לכאורה של חוק לוגן – חוק בן מאתיים שנה שאיש לא הורשע על פיו מעולם, חוק האוסר על אזרחים לקיים מדיניות חוץ עצמאית. לא זכור לי שמישהו התעניין בתביעת ג'ון קרי לפי חוק לוגן, למרות שהוא מסתובב ומבטיח לאייטולות מטהראן שאם הם רק יחזיקו מעמד, אז הדמוקרטים יחזרו לשלטון ויחזרו להסכם הגרעין הנורא. פלין דיבר עם השגריר הרוסי קיסליאק מתוקף תפקידו בממשל הנכנס, עוד לפני העברת המקל, וזה לא רק לא פשע אלא זה נהוג ומקובל וכל ממשלה נכנס עושה דברים כאלה. אין לזה שום קשר אמיתי לחוק לוגן. רדיפת פלין היא בושה וחרפה. והיא התנהלה בחלונות הכי גבוהים של ממשל אובמה.

.

אין אובמהגייט? הסנטור לינדזי גרהאם, ראש ועדת המודיעין של הסנט מבקש להזמין את 53 האנשים האלה להעיד בנושא הקנוניה נגד הנשיא, מדווח הדיילי ווייר.
.
לי חסר פה רק מולר. וגם הייתי שמח לדעת כמה הילרי ידעה על מעללי פיוז'ן ג'י פי אס וכריסטופר סטיל. הם מניחים לביידן ואובמה עצמם כפי שביל בר הודיע אתמול (כפי שהסברתי כאן). אבל זו רשימה מרשימה. ועדה של הסנט יכולה להוביל לתביעה פלילית. לשקר לועדה של הסנט זה פשע פדרלי. בקיצור, זה מצעד מאד מרשים של שמות. עיקר צמרת המודיעין והאכיפה ומשרד המשפטים. הרשימה צפויה להיות מאושרת בהצבעה בועדה. (מקור בתגובות)
.
יריב לוין, מתי לכנסת יהיו ועדות כאלה?