גדי טאוב

וזאת ההודעה לעיתונות של ההוצאה:
אירוע בודד של מכות במועדון – גבר צעיר מכה בפראות בחורה – סוחף אל תוכו את כל מי שעובר לידו: בעלי המועדון ברחוב אלנבי, עיתונאי צעיר במקומון, בריונים של חברת אבטחה, שוטרי סיור, חרדים שמנהלים בינגו לא חוקי בתחנה המרכזית, עולים חדשים, חשפניות ממועדון ברחוב סלמה, ורבים אחרים. המועדון הוא מיקרוקוסמוס של שולי החברה הישראלית, של מה שנותר מכור ההיתוך שלה בשנות ה-2000.

בעין ריאליסטית נוקבת וללא שמץ סנטימנטליות, אורג הרומן אלנבי גלריה רחבה של דמויות מפתיעות לתוך עלילה רבת ממדים ומסועפת, שבמרכזה שלוש אהבות עזות, פרועות, לא לגמרי אפשריות, בין שלושה גברים צעירים ושלוש חשפניות. ובתוך כך הוא מעלה גם שאלות רחבות יותר, על המפגשים המטלטלים של חברת המהגרים הישראלית, על גבריות ונשיות, על אהבה ועל נחמה.

בעברית מפתיעה, חדה וחותכת, בדיוק אכזרי ומתוך היכרות אינטימית עם השוליים האלה, פורש אלנבי תמונה פנורמית של עולם שלם הרוחש מתחת לאפה של תל אביב הבורגנית: עולם צבעוני, פרוע, רווי סקס, אלים, אבל גם מלא חיים ומלא הומור. זה דיוקן כובש, אנושי – מחריד לעתים קרובות אבל גם נוגע ללב – של תל אביב הסמויה מן העין.

גדי טאוב חיבר רומן חברתי אמביציוזי, רחב יריעה, שהוא בלי ספק אחד ההישגים הספרותיים החשובים של הזמן האחרון.

ספרים קודמים של גדי טאוב:

ספר סיפוריו של גדי טאוב מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב (הספריה החדשה, 1992) זכה להצלחה רבה ולשבחי הביקורת. טאוב הוא מחברם של ספרי ילדים ונוער מצליחים, וכן של ספרי עיון אחדים בהם המרד השפוף (הקיבוץ המאוחד, 1997) והמתנחלים (ידיעות ספרים, 2007). בקרוב יראו אור שני כרכים של מסות מפרי עטו, נגד בדידות – רשמים; ונגד בדידות – מחשבות. אלנבי הוא הרומן הראשון שלו.