אולי די כבר?

דו"ח וועדת המודיעין של הסנאט: שוב רועמים התותחים – תפסנו אותו את טראמפ בשת"פ עם פוטין! לא דובים ולא יער. שוב עובדים עליכם. הנה השיטה:

אז עכשיו יצא הכרך האחרון של הדו"ח של וועדת המודיעין של הסנאט בנושא התערבות הרוסים בבחירות, והנה מתחיל גל חדש של הצהרות שסופסוף נמצא האקדח המעשן של הקנוניה בין קמפיין טראמפ לבין הרוסים. אלף עמודים. ייקח זמן לעכל כל מה שיש פה, אבל עושה רושם שאפשר לעשות סיכום ביניים: אין פה.

עמוד הבית של הוועדה בראשות מארקו רוביו, רפובליקני ואוייב של טראמפ

אני מניח שיגידו לכם את ההפך ב"בעיתונות" אז למקרה שאתם רוצים לראות איך מרמים אותכם, חיברתי את הסאגה הארוכה הזאת בשלושה פרקים, בפייסבוק שלי, והנה עותק שמרכז את שלושתם.

פרק ראשון: ההנחה השגויה שבתשתית האגדה על שת"פ טראמפ פוטין

פרק שני: הפוך, גוטה! אם כבר, הקמפיין של הילרי הוא שקשר קשר עם רוסים או "רוסים" כדי לגנוב להכשיל את טראמפ בבחירות, והמצחיק הוא שזה ידוע, אנחנו פשוט מתעלמים מזה. או בשמו המקוצר של הפרק: סיפורה של עו"ד נטליה וסלניצקיה.

פרק שלישי: סיכום הדו"ח, שיטותיו המניפולטיביות, ואיך משכנעים אותכם שיש בו מה שאין בו. או בשמו הארוך השני: איך ניסו ניסו שירותי הביון והאכיפה של ארה"ב לתפור את ג'ורג' פפדופולוס, ואיך בסוף עוד מנסים להאשים אותו בזה.

סו היר ווי גו. פרק ראשון (באדיבות הניו יורק טיימס):

ההנחה של תיאוריית "הקנוניה הרוסית" היא לא הגיונית. אז איך בכל זאת ממשיכים לרמות אותכם במיניסטריון התעמולה המופרט של השמאל שנקרא בטעות "עיתונות"? להלן נדבר קצת על המאמר של הניו יורק טיימס בנושא.

הקצב שבו העיתון שנחשב פעם לספינת הדגל של העיתונות העולמית הופך לסמרטוט תעמולה רצוף שקרים הוא מסחרר. אז עכשיו, הסמרטוטים האלה, שבים לנשוף על גחלי "הקנוניה הרוסית", והם מקווים, פתטי עד כמה שזה נשמע, שזה עדיין ישפיע על הבוחרים. כלומר הם "מעריכים" שיתכן, שזה ישפיע על הבוחרים. ברור. בזמן שאמריקה בוערת. ואחרי דו"ח מולר. אחרי חקירות האף-בי-איי הכושלות, אחרי המזכר של דווין נונס בוועדת בית הנבחרים למודיעין, אחרי הליך האימפיצ'מנט המופרך, אחרי הדו"ח של המפקח הכללי של משרד המשפטים שתפס את האף-בי-איי מרמה במצח נחושה את בתי המשפט כדי להשיג צווי האזנה מופרכים לקמפיין פוליטי על סמך התיאוריה הדימיונית של התיאום בין קמפיין טראמפ לבין רוסיה לגניבת הבחירות, אחרי כל זה, יש דו"ח של הסנט, ועכשיו, זה הטרנד. הנה! הוכיחו! הנה הראו שהיה שת"פ עם הרוסים.

אז מכוון שכל התיאוריה הזאת, שעל בסיסה השתמש ממשל אובמה בשירותי המודיעין ובמשטרה החשאית כדי להכשיל קמפיין יריב, בסידרת תרמיות מסמרת שיער, היתה קשקוש, נשארה קשקוש, ותמשיך להיות קשקוש, אולי כדאי במקום ללכת שולל אחרי התעמולה המתחזה לעיתונות, לומר כמה דברים על איך התעמולה הזאת עובדת ואיך מרמים אותכם, כי צפו שירמו אתכם שוב. ולא שכתבי חדשות החוץ שלנו הם איזה שותפים גדולים ברמיה. הם צינורות. אין להם מושג. הם מתרגמים את הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, על סמך ההנחה השגויה שעדיין מדובר בעיתונות. אבל צפו שהרמאות הזאת תגיע אליכם דרכם או דרך פטפטני הטוויטר. אז שווה להגיד עליה כמה מילים, אולי ביותר מפוסט אחד.

נתחיל בהנחה. ההנחה היא שפוטין פעל לבחירת טראמפ. ההנחה הזאת נראית לי על פניה מופרכת. אבל שימו לב: זה לא אומר שפוטין וממשלו לא הפריעו לבחירות, ושלפחות חלק מזה, ואולי הרוב, היה מכוון לעזור לטראמפ. אז אני רוצה מהתחלה להבדיל אנליטית בין ההנחות: זה שפוטין עזר לטראמפ זה לא אומר שהוא רצה את טראמפ בתור נשיא. אני משער שהוא העריך כמו כולם שלטראמפ אין סיכוי, ולכן שמה שיערער את המערכת יהיה אם הניצחון של הילרי יהיה כמה שפחות מוחץ. הוא לא ידע יותר מהסוקרים האמריקאים שטראמפ הולך לקחת את הבחירות, ואני בטוח שהוא היה בהלם כשהוא גילה שהילרי – יוק. פשוט ירדה מבמת הפוליטיקה העולמית.

אם הוא רצה את טראמפ, אז צריך להאמין שהוא טמבל ברמות אחרות. ופוטין, קצין ק.ג.ב קר רוח הוא אולי מושחת ורשע, אבל טיפש הוא לא. אז מה בדיוק ההיגיון שהוא יעדיף מועמד לוחמני, לאומני, שמצהיר שהוא יגדיל את תקציבי הצבא, ויחדש את הארסנאל הגרעיני, על פני מועמדת שכבר הוכיחה את חלקה הפעיל ב"ריסט" (השם שממשל אובמה נתן להתקרבות לרוסיה, ולדף החדש אחרי המלחמה הקרה, וכו'), מועמדת שנתנה גישה לחברה רוסית לאורניום על אדמת אמריקה (חפשו פרשת "אורניום אחד"), שתמכה בפרוייקט סקולקובו שפשוט נתן לרוסים גישה לטכנולוגיה אמריקאית בהתנדבות, ושהיא מושחתת עד העצם וניתנת לקנייה? מה בדיוק ההיגיון בזה? האם הוא חשש שהילרי פתאום תתערב לו בסוריה, אחרי שממשל אובמה ליקק לו את הנעליים והזמין אותו להיות בורר שם? (פשוט קשה להאמין איזה עומק של טמטום היתה מדיניות החוץ של אובמה) או שאולי פוטין חשב שהיורשת של אובמה תעשה פתאום איזה תפנית ותפסיק לשרוק עם הידיים בכיסים, בזמן שהוא בולע ומעכל חלק מאוקראינה? (הסנקציות של אובמה היו סמליות, והוא סירב למכור לאוקראינה נשק התקפי. הם קיבלו, אם אני זוכר נכון, הרבה סמיכות, מה שכן).

אולי אולי, בדוחק, אפשר לומר שפוטין חשב שטראמפ יהיה בדלן. אני מבין שטראמפ היה אניגמה, אבל בכל זאת הוא אמר בקול גדול שהוא לאומן, אפילו אם בדלן. ובאופן ספציפי שהוא לאומן כלכלי. אז פוטין היה צריך למשל, לדעת, שזה אומר צרות בתחום חשוב מאד: הכלכלה. טראמפ דפק חתיכת ביס בכלכלה הרוסית מפני שהוא שבר את שוק הנפט. וזה היה ברור שהוא הולך לעשות את זה, כי מי שלא בלע את התיאוריה המטופשת של העיתונות הליברלית שטראמפ סתם מקשקש ולא יודע מה הוא עושה, היה יכול להבין שטראמפ מאמין בדה רגולציה של שוק האנרגיה. למה? כי הוא לא הפסיק להגיד את זה. זה למה. ואפילו ילד בכיתה ב', לא כל שכן קצין ק.ג.ב. רוסי, מבין שזה מאד יוזיל את ייצור הנפט של ארצות הברית, ושאם זה יקרה, אז לסעודיה, רוסיה ואיראן יש סיבות מאד טובות לדאגה. אז אנחנו אמורים לחשוב שפוטין לא הבין את כל זה? או שהוא חשב שהוא ישלוט בטראמפ כי יש לו צילומי וידאו של אורגיה שטראמפ השתתף בה?

אז מי שהאמין בתיאוריה הזאת, על צילומי האורגיה, גילה בינתיים שפוטין  לא מאמין בתיאוריה הזאת בכלל. מפני שאם פוטין היה מאמין בתיאוריה הזאת, הוא לא היה נותן למדיניות החוץ האמריקאית לדפוק אותו כל כך חזק, מהרגע הראשון, בכל כך הרבה גזרות. אתם זוכרים שטראמפ תקף את הסורים מתחת לאף של הרוסים כבר באפריל 2017, אחרי שאסד השתמש בגז? כי טראמפ זה לא אובמה. ואז שנה אחר כך, הוא הרג משהו כמו 100-200 שכירי חרב רוסיים בסוריה, שניסו להבטיח גישה רוסית לשדות נפט עיראקיים. אז באיזה עולם שליט רוסי ששולט בנשיא אמריקאי מרשה לו לעשות לו בית ספר בכזאת אכזריות לעיני בני בריתו? אם ראיתם את הסרט הזה, ספרו לי. אני אוהב מדע בידיוני.

 אחר כך טראמפ עשה מה שהוא אמר שהוא יעשה עם הדה רגולציה של תעשיית האנרגיה, והפך את אמריקה ליצואנית נפט מובילה.

חוץ מזה הוא גרם למדינות נאט"ו לעבור להקשב, ואז הוא גם הסביר לגרמנים שהם לא יכולים לצפות שהוא גם יממן את ההגנה שלהם נגד רוסיה, וגם ישב בשקט כשהם יקימו את צינור הגז השני במספר מרוסיה לגרמניה (נורד סטרים 2, שתקוע בגלל סנקציות של טראמפ).

ולקינוח, אם לא איכפת לכם, טארמפ הפך את כל הפלונטר הסורי לחסר תוחלת עבור פוטין שקיווה שהפרס שלו יהיה גישה לשדות הנפט של מערב עיראק. אבל טראמפ עמד בדרכו גם שם (לא מדווחים על זה ב"עיתונות" שלכם. אבל גיא בכור עקב אחרי זה מהתחלה).

בקיצור הקנוניה הרוסית, אם היתה כזאת, היתה יכולה להיות העסקה הכי גרועה שהרוסים עשו מאז ריבנטרופ מולוטוב, בערך. אז נתחיל מזה. כל המגדל הזה, של תיאוריית הקשר הרוסי בנוי באוויר. ועכשיו, כמו בקפיטריה בטבריה, נראה איך המאמר המופרך הזה בטיימס, מנסה – שוב – לבנות את המגדל הזה מהגג, ולרדת לאט לאט לבנות את כל הקומות מתחת.

פרק שני: הפגישה הכי מדוברת בעולם

אז מה בתמונות? מה שמוכרים לכם בעיתונות (אלה שתי פסקאות המניו יורק טיימס, עם הדגשה שלי בצהוב), והמקור מהדו"ח של ועדת הסנט (עם השחרה ענקית).

קטע מהמאמר בניו יורק טיימס
הקטע מהדו"ח שעליו זה מבוסס

זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך מזיק. אבל כמות החוצפה שיש שיש מאחורי ציטוט הדברים האלה באופן הזה, ועל סמך הדו"ח הזה, היא בלתי נתפסת. ולא שאני יודע מה יש בקטע המושחר, אבל כמו שאני תיכף אסביר, יש לי חשד סביר שההשחרה היא דווקא מה שמבהיר שאין כאן כלום, או יותר גרוע, שיש כאן משהו על הילרי. ואם כן, אז אנחנו יודעים מה. ולפני שאתם מוחים שזה דו"ח של וועדה שהרפובליקנים שולטים בה, אז אולי כדאי לזכור שראש הוועדה היה מרקו רוביו, שהוא ממתנגדי טראמפ (רוביו נטל את הפיקוד מריצ'רד בר, גם הוא רפובליקני, אחרי שבר פינה את מקומו בגלל חקירה נגדו). ולכן הדו"ח הזה הוא עוד סוג של דו"ח מולר: מכונת עשן שנועדה להסתיר את העובדה שאין אש.

אז מה אומרים לנו כאן בעצם? את הרוב אנחנו כבר יודעים. היתה פגישה בין ביוני 2016, שבה השתתפו ג'ראד קושנר, פול מנפורט, ודון ג'וניור, הבן בכור של טראמפ. הפגישה עיתה עם עורכת דין רוסיה בשם נטליה וסלניצקיה ועוד שותפה שלה, אחרי שהן יצרו קשר עם הקמפיין, דרך יחצ"ן בריטי, ואמרו שיש להן מידע פלילי על הילרי. אבל לא היה להן מידע כזה. דשנו בזה כבר אלף פעם, כולל בדו"ח מולר. אז מה חדש? ובכל, אומרים לנו, מתברר שלשתי אלה היו קשרים ענפים יותר ויותר מדאיגים, עם "שירותי המודיעין הרוסים" (כך בדו"ח). יותר ענפים ויותר מדאיגים מ… מה? מ"מה שהיה ידוע בציבור".

נדמה לי שזה משמעותי שהם אומרים יותר מ"מה שהיה ידוע בציבור" שזה ניסוח מאד עמום, כי מי שהתעניין ולא הקשיב נגיד, רק לחדשות הערב בטלוויזיה, דווקא ידע הרבה מאד על הקשרים של נטליה וסלניצקיה עם הממשל הרוסי, גם אם לא בהכרח עם אגפי המודיעין שלו. מפני שברור מה היא באה לעשות שם, וזה מופיע בדו"ח אבל לא בטיימס: וסלניצקיה היא לא סתם עורכת דין שנקלעה לפה בטעות. העבודה שלה בחיים זה לנסות לבטל, עבור ממשלת רוסיה, את הסנקציות שהטיל הקונגרס בחוק שנקרא חוק מגניצקי, על אנשים ספציפיים בממשלה הרוסי, בגלל שהם היו אחראים, כנראה, למותו בעינויים של רואה חשבון אחד, שעסק בחשיפת שחיתות (לינק לנושא חוק מגניצקי, למטה, ותספיק לכם וויקיפדיה). בקיצור היא סוג של לוביסטית של ממשלת רוסיה. אז ברור שיש לה קשרים ענפים עם ממשלת רוסיה, לא? מה שעוד ברור הוא שבפגישה היא לא סיפקה את הסחורה המובטחת – חומר מפליל על הילרי – ולכן הפגישה הסתיימה אחרי 20 דקות. חבורת אנשי טראמפ לא התעניינה בהסרת הסנקציות של חוק מגניצקי.

אבל זה החצי המשעמם של הסיפור. החצי המעניין של הסיפור בכל לא מופיע פה בכל הידיעות המפוצצות על גילויים חדשים לגבי ה"קשרים" של "בכירים" בקמפיין טראמפ עם הרוסים הנוראים (למרות שהדו"ח כן מזכיר זאת). החצי הזה נוגע למי שנשכר כדי לעזור לוסלניצקיה לקדם את ענייני ביטול חוק מגניצקי – גלן סימפסון, ממייסדי חברת פיוז'ן ג'י-פי-אס.

ומה זה פיוז'ן ג'י-פי-אס? זו החברה ש – לגמרי במקרה – היא החברה שהקמפיין של הילרי שכר כדי לאסוף לכלוכים על טראמפ. ואני מניח שאין סיכוי רב לפספס בהימור, שסימפסון שהוא מניפולטור לא מבוטל בכלל, וכפי הנראה משוחרר לגמרי ממעצורים מוסריים, היה מאחורי כל העסק הזה בבחינת שתי ציפורים באבן אחת: הוא גם ניסה לקדם את האינטרסים של וסלניצקיה (כלומר של הרוסים!) ובאותה הזדמנות, גם לקדם את אגדת השת"פ של טראמפ עם הרוסים. כי מי יודע? אולי אנשי טראמפ ינגסו בפיתיון? איזה תרגיל מבריק! אז אולי הקטע המושחר, שגם מרקו רוביו וגם הדמוקרטים בוועדה, שונאי טראמפ כולם, לא רוצים שתראו, מגלה משהו בנושא הזה?

שהרי כפי שכבר הספקתי ללמוד, הדמוקרטים אלופים בהשלכה. כלומר בהאשמת אחרים בחטאים שלהם. וזו, נדמה לי, אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לנטיה הזאת, שנייה אולי רק להאשמת טראמפ במה שביידן עשה באוקראינה:

בעולם נורמלי היינו קוראים עכשיו על קשירת קשר בין קמפיין קלינטון לבין הרוסים. שהרי קמפיין קלינטון שכר את פיוז'ן ג'י-פי-אס. ופיוז'ן ג'-פי-אס לא רק מעורבים עם הרוסים דרך נטליה וסלניצקיה, הם גם בעצמם, שכרו את המרגל הבריטי, כריסטופר סטיל, כדי שישתמש במקורות שהיו לו, או שהוא טען שיש לו, בתוך הממשלה הרוסית, כדי לאסוף לכלוכים על טראמפ. אז אני מקווה שגודל האבסורד הקולוסאלי של עיתונות השקר שמאכילה אתכם מחית שקרים מרוסקת בבלנדר, חלקלקה, סכרינית וקלה לבליעה, ברור פה לכל מי שרוצה לשים לב:

קמפיין הילרי קשר קשר עם רוסים באופן חשאי כדי להכשיל את טראמפ בבחירות, על ידי זה שיאשימו אותו בקנוניה עם הרוסים. וגלן סימפסון הוא אחד הנבלים הראשיים בסיפור המבחיל הזה.

פרק שלישי: עלילות ג'ורג' פפדופולוס על בימת הקונספרציה העולמית

הנה מה שלדעתי בעיקר עשו בדו"ח הזה: החליטו למתוח מונחים כמו "שיתוף פעולה" ו"תיאום" כך שיכילו גם דברים שהם בברור לא שיתוף פעולה ולא תיאום, ובטח לא קנוניה.  אז יש פה הרבה ממה שראינו כבר קודם – ספינולוגיה (הסתייגות: לא נכנסתי עדיין לעניין מאנפורט, ששם השיטה היא אם אני מנחש נכון מהמעט שראיתי, להגיד שהרוסים שאיתם הוא היה בקשר הם בעצם יותר גרועים ממש שחשבנו. אבל אולי עוד יתגלה שם משהו אחר).

כל זה הושג על ידי עמימות מושגית, וניסוחים מטעים ובחלקם הגדול מתאמצים מידי לנפח רטורית את חומרת הדברים, גם כשהם היו ידועים. עד כדי הדו"ח טורח בזה, שבמקום לדבר לעניין הוא עצמו – הדו"ח – פונה לעיתונאים ואומר שאין בכל הקטעים שנשארו מושחרים (כלומר מסווגים) שום דבר שיקל את חומרת העבירות הנדונות. אם כבר, אומר הדו"ח, בלי להתבלבל – ההפך! זה אפילו עוד יותר גרוע ממה שאתם חושבים!

אז הנה הניסוח שאותו אוהבים דמוקרטים (שמופיע בסיכום שלהם בסוף הדו"ח) לצטט:

עמ' 948, למי שמדפדף לחפש סיכומים: שת"פ, מתן סעד, רחמנא ליצלן.

חצוצרות. רול תופים: הנה לכם, קולוז'ן. אבל… שישה עמודים לפני כן כתוב (בסיכום של הרפובליקנים, כולל ראש הוועדה):

מהדו"ח: השורה האחרונה המודגשת: ללא ספק, לא היתה קנוניה.

אז יש או אין קולוז'ן? נדמה לי שזה היה המחיר של השאיפה שכל חברי הוועדה – שכוללים את קאמלה האריס מצד אחד ואת טום קוטון מצד שני – יחתמו על הדו"ח, כפי שקרה. הכניסו לכאן ניסוחים לא מתיישבים, אבל לפי דרישות שונות, כך שכל אחד יוכל לצטט את מה המשרת את המטרות שלו. זה לא בדיוק נותן לדו"ח נופך של אמינות, אם לומר זאת בזהירות מופלגת.

איזה צד צודק? לדעתי הצד השני, זה שאומר שלא היתה קנוניה. לכן הניסחוים של הצד הזה כל כך חותכים, ואילו הצד השני מערבב אותנו בניסוחים מעורפלים. ומיד נראה איך עושים את המניפולציה הזאת, לפי המקרה של ג'ורג' פפדופולוס, כי שם ממש מוליכים את הקורא שולל. כי הניסיון לצייר את פפדופולוס ברמזים והאשמות מעורפלות, כחוליה בשיתוף פעולה זדוני לגניבת הבחירות היא מגוחכת, בעיקר בהתחשב בעובדה שפפדופולוס, בחור תמים ושאפתן, היה קורבן לחבורה ערמומית שניסתה בכוח לפתות אותו לקונספירציה שבה אפשר יהיה להאשים אותו.

אז כמו פירוש של כתבי הקודש, ניקח פיסקאות מהדו"ח, ואז נפרש אותן ביחס לעובדות הידועות לנו.

"דו"ח ההוועדה הדו-מפלגתית מצא שחבר בקמפיין של טראמפ, מצוות ייעוץ המדיניות קיבל התראה מוקדמת על הקנוניה הרוסית לפרסם באופן אנונימי אימיילים שיפגעו בירבתו של טראמפ [הילרי קלינטון], והוועדה מצאה שזה לא הגיוני בעליל שהאינפורמציה הזאת לא הועברה ל[מטה ה]קמפיין. ההתראה המוקדמת… באה מאדם הקשור לממשלה הרוסית, והתרחשה באפריל 2016, לפני שהיתה מודעות ציבורית למאמצי החבלה של הרוסים [במערכת הבחירות]. הרשויות לא יודעו." (עמ' 942-943)

אבל מה באמת קרה? ובכן, באפריל 2016, אחד ג'וזף מיפסוד, אקדמאי ממלטה, וכנראה בעיקר משת"פ של שירותי הביון המערביים, אמר לג'ורג' פפדופולוס שלרוסים יש "לכלוך" על הילרי קלינטון, בצורת "אי-מיילים של קלינטון".

כשג'ורג' פפדופולוס שמע את זה, באפריל, חודשיים לפני שוויקיליקס פירסמו אי-מיילים של מטה המפלגה הדמוקרטית, הוא כמעט בוודאות חשב, ומיפסוד כמעט בוודאות התכוון, לאי-מיילים שקלינטון מחקה מהסרבר הפרטי שלה. קשה להבין אחרת את הביטוי "של קלינטון". אבל הדו"ח מצייר את זה כהתראה מוקדמת למשהו שאכן קרה, הדלפת וויקיליקס, שכללה אי-מיילים של מטה המפלגה, ולא אי-מיילים "של קלינטון". הסיכוי שמיפסוד ידע מה וויקיליקס יעשו תוך חודשיים, קלוש, ואם הוא ידע, זה לא מה שהוא אמר לפפדופולוס. פפדופולוס טען, ואיש לא הוכיח אחרת, שהוא בכלל לא דיווח על זה למטה הקמפיין. לכן הדו"ח אומר שזה לא הגיוני בעליל שזה לא קרה, ולא שזה כן קרה. כי הם לא מצאו שום הכוחה לזה שהוא אמר את זה למישהו בקמפיין, וזה למרות שהיתה לאף-בי-איי, ואז למולר, ולכן גם לוועדה הזאת, גישה לאי-מיילים של הקמפיין.

להגיד על מיפסוד שהוא "קשור לממשלה הרוסית" זה חוצה את סף השקר, או לפחות מגיע עד אליו. מיפסוד הכיר גם רוסים, והסתובב גם שם. הוא שייך לחוג האקדמאים שחיים באיזור הדמדומים שבין הרצאות על מודיעין לבין ריגול חובבני עבור שירותי מודיעין. ומיפסוד בעיקר, כך זה נראה, השתתף במאמצים להפליל את פפדופולס בשירות מי שלא ניסה לעשות את זה – מפיוז'ן ג'י-פי-אס ועד האף-בי-איי עוד בטרם נפתחה החקירה (היא נפתחה ביולי), ואולי הכי סביר הסי-אי-איי, כי זה קשר יותר הגיוני למיפסוד, וזה נשמע מתאים יותר לג'ון ברנן, ראש הסי-אי-איי תחת אובמה. אבל עזבו ספקולציות, נחזור לעובדות: מיפסוד הזה הבטיח לפפדופולוס שיש לו קשרים ברוסיה ושהוא יעזור לו לסדר פגישה בין פוטין לטראמפ. אין שום עדות לזה שהיתה לו יכולת כזאת, ואף שפפדופולוס מאד רצה, הקמפיין של טראמפ לא רצה.

שנית לפפדופולוס היו עוד סיבות לא לרוץ לקמפיין עם האינפורמציה הזאת, שממילא כנראה נשמעה לו מפוקפקת. מיפסוד דנן, כבר סידר לג'ורג' שלנו פעם אחת פגישה חשובה מאד, עם האחיינית של פוטין. כפי שכבר כתבתי בהארץ היו שתי בעיות קשות עם הפגישה הזאת. אחת, הבחורה ישבה ושתקה, מפני שהיא לא יודעת מילה באנגלית. ושנית, לפוטין אין אחיינית. מכל זה עולה רושם שמיפסוד יותר קשור לבכירי ממשל אובמה או לקמפיין של הילרי (או לשניהם) מאשר לרוסים.

המאמצים להפליל את ג'ורג' לא פסקו שם. חברים אחרים בחוגי האקדמיה / מודיעין מערבי, הזמינו אותו להרצות בקיימבריג' והפגישו אותו שם עם נערת הפיתוי אזרא טורק (וואחד שם המציאו לה) שהוצגה לו כעוזרת מחקר, וניסתה לדלות ממנו מידע על הקשרים בין טראמפ לרוסים. לא היה לו מידע כזה. לפי דבריו בספרו הוא לא התפתה לחיזוריה הבוטים, ולפי התמונות, זה ראוי לציון. אחר כך מישהו שהוצג לו כאיש עסקים ישראלי נתן לו עשרת אלפים דולר במזומן לפני שהוא טס חזרה לאמריקה. היה לו מספיק שכל בשביל לא לקחת את המזומן הזה איתו, וכשעצרו אותו (למה בכלל חיכו לו פתאום לעצור אותו חצי שנה אחרי שטראמפ כבר היה נשיא, בשדה התעופה דאלאס, בוושינקטון די. סי.)? עשו סוכני אף-בי-איי חיפוש בחפציו, ולפי דבריו היו מאד מתוסכלים שלא מצאו שם דבר. אז לא קשה לנחש מה הם חיפשו, נכון? לא יצא מזה כלום.

חוץ מכל זה *אחרי* שהודלפו האימיילים של מטה המפלגה הדמוקרטית דרך וויקיליקס, אז מישהו אחר שכנראה היה שותף לניסיונות להלביש על קמפיין טראמפ את אגדת השת"פ הרוסי, שר החוץ האוסרלי לשעבר, אלכסנדר דוונר, נזכר שהוא פגש את פפדופולוס בלונדון, חודשיים קודם לכן, ופפדופולוס אמר לו שהרוסים עומדים להדליף מיילים שיפגעו בקלינטון. לפי הגרסה הזאת, דוונר שמע מפפדופולוס את מה שאמר לו מיפסוד, אבל לא התייחס לזה ברצינות, ורק אחרי הפרסום של וויקיליקס, פתאום היתה לו הברקה מדהימה, והוא הבין שמדובר בקנוניה.

כל זה הם לא דברים שוליים, מפני שהתלונה של דוונר לשגרירות האמריקאית בלונדון, הפכה לתירוץ הרשמי לפתיחת החקירה נגד טראמפ בסוף יולי 2016, בחשד לשיתוף פעולה עם הרוסים (החקירה בעלת השם המפוצץ "קרוספייר הוריקיין"). ואני אומר תירוץ, ולא סיבה מפני שניכר שהאף-בי-איי התייחס לזה כך. אחרת אין דרך להסביר את העובדה שהחקירה שנפתחה בגלל פפדופולוס לא הובילה את האף-בי-איי אפילו לעשות איתו איזו שיחה מקדימה, במשך **חצי שנה**. אז אנחנו אומרים להאמין שיש פה מתווך מרכזי בקנוניה בין קמפיין טראמפ לבין הממשלה הרוסית, קנוניה שהיא נושא החקירה, אבל איש לא טרח לראיין את המתווך הזה במשך חצי שנה?

את פפדופולוס, בסוף הרשיעו חוקריו של רוברט מולר. וזה יצר את הרושם שהנה הבחור שהואשם בתיווך בקנוניה אכן נמצא אשם. אז לא בדיוק. הוא הואשם בשקר לחוקרי האף-בי-איי, וזה היה "שקר" מגוחך: הוא טעה בתאריך של הפגישה עם מיפסוד ביחס לתחילת עבודתו עם הקמפיין של טראמפ, כאשר חקרו אותו בלי שהיתה לו גישה ליומניו ובלי עורכי דיונו. בהתאם, הוא קיבל עונש מאסר… של שבועיים.

ונחמד השפסקה מסתיימת בנזיפה ש"הרשויות לא יודעו". אתם צוחקים עלינו? לא היה במה ליידע אותן, וגם, האמת לא היה צורך. הרשויות הן שיזמו את כל המלכודות האלה לפפדופולוס. לא יהיה מופרך לנחש שהן ידעו מצויין.

הנה עוד הפסקה הבאה (מקוצרת קצת):

"דו"ח הועדה הדו-מפלגתית מצא שהמטרה של רוסיה [בהדלפות וויקליקס]… היתה בין השאר לעזור לקמפיין של טראמפ. המועמד טראמפ והקמפיין שלו הגיבו לאיום על ידי אימוץ, עידו וניצול של המאמץ הרוסי. טראמפ עודד מסירה לידיו של אינפורמציה מוקדמת על השחרור הצפוי של המיילים הגנובים, אפילו אחרי דווחי חדשות נרחבים על פעילות רוסיה, ובכך ביקש למקסם את הרווח הלאקטורלי. הקמפיין טווה אסטרטגיה סביב שחרורם הצפוי של המיילים כדי להגביר את הפצתם וקידומם של המסמכים הגנובים. […] הקמפיין לא היה צופה מן הצד במתקפה – הם היו משתתפים פעילים. הם תיאמו את פעילותם עם שחרור המידה הרוסי הגנוב, הגבירו את האפקט של קמפיין רוסי הידוע ככזה, וקיבלו בברכה את הרווח ההדדי מהפיעילות הרוסית" (עמ' 943).

אז לא נאריך, רק כמה הערות קצרות. כל מה שטראמפ ידע מראש על וויקליקס הוא ידע מן העיתונות שהאשימה את וויקיליקס בשת"פ עם הרוסים. אבל אחרי שקראתם את הפיסקה הקודמת, אתם בטח בטוחים שהוא ידע את זה מפפדופולוס. שנית כל הדיבורים פה על תיאום וניצול ואסטרטגיה שנטוותה סביב ל, הם כלום בפיתה. מה בדיוק חשבו לעצמם מחברי הדו"ח, שמועמד לנשיאות לא ינצל מידע שעשוי לתת לו יתרון, בגלל שהמידע הזה הגיע מרוסיה? באיזו אמריקה הם חיים? זו של שבועת הצופים? ביחס למאמצי הקמפיין של הילרי להשיג מרוסיה מידע נגד טראמפ, זה פשוט מבדח שהם אומרים את זה ברצינות. ואחרונה, בכל מה שוויקיליקס פרסמו לא היה שום נזק משמעותי לקליטון. הדבר המביך שהיה בהם הוא שמטה המפלגה תמך בה מראש כנגד סנדרס. מבין יותר להם, מאשר לה. היחידה שסבלה מזה באמת היתה דבי ווסרמן שולץ, יו"ר המטה, שאילצו אותה להתפטר, שזה היה קצת להאשים את הש"ג.

צפו שעוד יפציצו אותנו בזה ש"הוכח שקמפיין טראמפ קשר קשר עם הרוסים" וגידו לנו שהוועדה מצאה שפע אקדחים מעשנים, וכו' וכו'. אבל זה פשוט לא נכון.  (הסתייגות: נחזור לנושא מנאפורט, שלא ברור לי עדיין).

מה הנזק שיגרם לטראמפ? הפוטנציאל התעמולתי הגדול טמון בזה שהוועדה נשלטת על ידי הרפובליקנים והדו"ח הוא דו-מפלגתי. אבל להערכתי בשלב הזה, אף אחד לא קונה את משחק האורות והצללים הזה. 4 שנים התשתם אותנו עם הסיפור הזה ובכל הפעמים הקודמות שהכרזתם על הוכחה סופית, חד-משמעית, ונחרצת, בתברר שזה היה שום דבר. וזה מה שיקרה גם כאן. כנראה רק כמה משוגעים לדבר – מודה באשמה – יכתבו פוסטים ארוכים כדי להפריך את הניסיון הנוכחי לייצר אשליה של אש בעזרת מכונת עשן, אבל אולי אין בזה צורך. כי ראבק, עד כאן הגעתם לנו עם הבלוף המטורף הזה. אולי די?

אז מה לעזאזל קורה באמריקה? עדכון בחירות לרגל הוועידות של שתי המפלגות

אז מה לעזאזאל קורה באמריקה עכשיו, שמביא לביטול ליגת הכדורסל? ומה יהיה בבחירות?

טקס קבלת אזרחות בבית הלבן – האירוע שנתן את הטון לוועידה הרפובליקנית

התשובה: הבחירות האלה הם במידה רבה בחירות על בלאק לייבז מאטר. ולולא הקורונה, הם היו *אך ורק* על בלאק לייבז מאטר.

ולמרות שלא סיפרו לכם על זה כמעט, התרחשה בימים האחרונים דרמה גדולה בוועידות של שתי המפלגות. איך זה ישפיע? ומה היה המסר של הבוס האמיתי של המפלגה הדמוקרטית, ברק אובמה?

אז כמו שזה נראה כרגע, הוועידה של המפלגה הדמוקרטית היא כישלון מהדהד, אם כי, איט איינט אובר טיל איטס אובר. או עד שהילרי תשיר. וזו של הרפובליקנים מכוונת כולה כנגד הטעויות של הדמוקרטים. ודי בחוכמה, בינתיים.

אז נתחיל מהשורה התחתונה:.

המסר של הוועידה הדמוקרטית: אמריקה איז AWFUL.

המסר של הוועידה הרפובליקנית: המריקה איז AWESOME

איך זה קרה?

הדמוקרטים כל כך נסחפו אחרי בלאק לייבז מאטר ואנטיפה, והתיאוריה שאובמה קידם במשך שמונה שנים – שאמריקה סובלת מ"גזענות ממוסדת" – שהם איבדו קשר עין עם האינסטינקט הבסיסי של האלקטורט האמריקאי: הפטריוטיות.

אמריקאים מאמינים שאמריקה היא הבטחה גדולה, ארץ האפשרויות, מולדת הדמוקרטיה. הדמוקרטים אומרים להם: היא ערש העבדות. הרפובליקנים אומרים: היא ערש החירות.

שינאה ללאום של עצמך – השמאל הישראלי לא לומד את הלקח הזה – היא לא מסר בחירות אפקטיבי בשום מקום. באמריקה עוד פחות. לולא הקורונה הייתי אומר לכם כבר עכשיו שטראמפ לוקח בהליכה. בגלל הקורונה, והטיפול הלא מוצלח שלו בנושא, עדיין קשה לנחש. אבל המהומות, ככל שהן ימשכו, השביתות של ה NBA, כריעות הברך וההכאה על חטא, שלא לדבר על הקיצוצים בתקציבי המשטרה, רק ישחקו לטובתו. בשמאל האמריקאי מתחילים להפנים: אולי מיד אחרי רצח ג'ורג' פלויד זה עבד לטובתם. אבל הווקטור של המהומות התהפך. הם עובדות לטובת טראמפ.

.

אז מה עשה אובמה?
אובמה, זה ברור, הוא עדיין ראש המפלגה הדמוקרטית – בטח באופן סמלי, כנראה גם באופן אופרטיבי. קשה להאמין שביידן או קמאלה הריס באמת ינהלו את העניינים. אובמה עשה מה שכמעט אף נשיא לא עושה – נשאר בוושינגטון אחרי תום הקדנציה שלו. תביעות אצבעותיו נמצאות על כמעט כל מה שהדמוקרטים עשו עד הלום, כולל כל ניסיונות החבלה בנשיאות של טראמפ, שמפרק את מורשתו.

אז עכשיו אובמה נתן נאום מלא פאוזות דרמטיות בוועידה הווירטואלית של המפלגה הדמוקרטית, והבהיר את המסר. מבחינה רטורית – מלאכת מחשבת. הוא הצליח להפוך את הקרדו המפלג של הדמוקרטים, הפוליטיקה של הזהות, למסר מאחד. ועוד באופן פשוט, מובן, רגשי. מפגן מרשים של אורטוריה פוליטית. אשף המילים. אין לו מתחרים בזה. אבל רגע, מה הוא בדיוק אמר?

הנה פסקת מפתח:

"לא משנה מה הרקע שלנו, כולנו ילדים של אמריקאים שנאבקו למען הטוב. הורי הסבים והסבתות שעבדו במלכודות אש [הכוונה למקומות שנעלו עובדים, שאז ניספו כשפרצו שריפות] וסווטשופס, בלי זכויות ובלי ייצוג. איכרים שאיבדו את חלומותיהם באבק. אירים ואיטלקים, אסייתים ולטינים שאמרו להם לחזור למקום שממנו באו. יהודים וקתולים, מוסלמים וסיקים, שגרמו להם להרגיש חשודים בגלל הדרך שבה עבדו את דתם. אמריקאים שחורים, נקשרו בשלשלאות, הוכו בשוט, ונתלו על חבל. ירקו עליהם בגלל שהם ביקשו לקבל שרות בדוכן אוכל. היכו אותם על שניסו להצביע בבחירות. אם למישהו היתה זכות לומר שהדמוקרטיה הזאת לא עובדת, אלה האמריקאים האלה. אבותינו. הם היו בצד הנפגע של דמוקרטיה שאיכזבה לאורך כל חייהם. הם ידעו כמה רחוק סטתה המציאות היומיומית של אמריקה מהמיתוס. אבל עדיין, הם לא ויתרו."

פיסקה מבריקה שהופכת את המפריד, למאחד, את המדכא, למשותף, את חוויית ההדרה כמיעוט, לחוויה של כולם.

אבל רגע. מה הוא בעצם אומר פה, שניה לפני שהוא מפליג בשבח מגילת העצמאות שערכיה עוד לא זכו למימוש ועל הזכויות הנפלאות שהחוקה מבטיחה ושעליהן עוד יש להאבק? מי זה שדיכא את "כולנו" במשפט "כולנו בנים של" – כולנו, אירופאים לבנים, אפריקאים שחורים, אירים, קתולים, יהודים וכל השאר? מי האיש הרע בסיפור הזה?

אמריקה!

אמריקה היא הדבר הנורא הזה שגרם לכולנו את העוול הזה. וזה מסר שעכשיו מרטיט את ליבה של האליטה, כן בעיקר אליטה, שטקס טיהור מצפונה שורף רחובות וערים. אבל אובמה בעצם אמר לכם עכשיו, באופן שלא משתמע לשתי פנים: אמריקה איז AWFUL.

הרפובליקנים גם הם שמו במרכז את הפוליטיקה של הזהות. אבל הם הפכו אותה על הראש. גם הם עשו את המפריד למאחד, אבל בדרך אחרת, פשוטה ומסורתית. כמו שכתוב על הדולר:.

E PLURIBUS UNUM – מהריבוי, אחדות.

מסתכלים על המפגן המתוזמר היטב של הוועידה הרפובליקנית וזה ברור. המסר הוא שוב, ושוב, ושוב: אמריקה איז AWESOME.

כל מה שהם עושים בוועידה מיועד להגיד את זה: העבר הפריד, העתיד מחבר. מה שמאחד אותנו זו ההבטחה הענקית הזאת, של המדינה הנפלאה הזאת, זה כור ההיתוך שהפך את אמריקה לתקווה של כל העולם. קיטש, פשוט, גדול מהחיים, טריוויאלי. מוכר. מובן.

כמובן שמי שנבחר לככב בעיצוב המסר, הוא האיש שוודאי גם בחר את הקו הזה, הנשיא עצמו. איך הוא מגלם אותו?

.

פשוט ורגשי ומובן: הוא השתתף בטקס התאזרחות של חמישה מהגרים **חוקיים** שבאו מכל קצוות תבל, וחלומם היה להיות אמריקאיים. והנה הם נשבעו את שבועת האזרחות בנוכחות הנשיא, וקיבלו פוטו-אופ איתו, וחיוך. לא יודע אם היו שם להט"בים אבל ברור שכיוונו שם לכל הקטגוריות של הפוליטיקה של הזהות, כולל דרום אמריקאי, הודית, אפריקאי ומוסלמית. שקוף, וברור כשמש. דרמטי ומלחלח עין. אנשים רגילים, לא מוכרים, חוזרים על המילים החמורות האלה: אני נשבע.

מסביב לאירוע הזה, שהיה די אינטימי, באו שורה של מהגרים ומיעוטים. נאום עוצר נשימה של מקסימו אלוורז, שאיש לא ידע מיהו קודם. פליט מקובה שהפך לאיש עסקים מצליח במיאמי. אדם עם מבטא ספרדי כבד שאמר שאתם לא תספרו לו על רדיפות ודיכוי. הוא בא מהדיקטטורה של קסטרו. אביו בא מזו של פרנקו. אם הדמוקרטים אומרים שטראמפ נגד הגירה לא חוקית, מקסימו אלוורז הביא קונטרה רגשית. הוא דיבר על משפחות בים שנאחזות בקרש עם ילדים שלא יודעים לשחות, רק כדי להגיע לארץ שעכשיו הדמוקרטים אומרים לכם שהיא גזענית ואיומה. כל מה שיש לו בעולם, הוא אמר, לא שווה אחוז אחד ממה שנתנה לו אמריקה: חירות. בהתחשב בעמדות החריפות של טראמפ נגד הסתננות לא חוקית, זה התכוון להיות סנוקרת לאלה שאמרו עליו שהוא שונא מהגרים.

מלאניה טראמפ היא לא הנואמת הכי מוצלחת. ניכר שזה בא לה במאמץ. אבל המסר שלה גם הוא היה פשוט ובהיר: היא היתה פעם ילדה קטנה בסלובניה, ששמעה שיש ארץ נפלאה אחת, שהכל אפשרי בה, אמריקה. והיא חלמה להגיע אליה. והיא הגיעה כדוגמנית. היא עברה נוקשה, אבל המסר היה מרכך.  

וגם, היתה שורה שלמה של שחורים, שציירו תמונה הפוכה מבלאק לייבז מאטר: אמריקה היא ארץ ההזדמנות שבה מי שעובד קשה ומשחק לפי הכללים יכול להצליח. גם כאן המסר ברור. (למשל הנאום הזה של הסנטור טים סקוט מדרום קרולינה) בניגוד ל"פרוייקט 1619" של הניו יורק טיימס שמצייר את אמריקה כארץ העבדות, אמריקה של הדוברים השחורים בוועידה הרפובליקנית היא הארץ שמיגרה את העבדות, פירקה את חוקי ההפרדה הגזעית, ובסוף נתנה הזדמנות שווה לכולם. טראמפ אמרו דוברים שונים יצר כלכלה משתפת, שהרימה את כולם. נתוני האבטלה מלפני הקורונה כיכבו בנאומים.

בצד השני, אצל הדמוקרטים, ג'ו ביידן חזר על מה שכולם יודעים שהוא שקר: הוא אמר שטראמפ דיבר על המפגינים הניאו-נאצים בשרלוטסוויל, ועל אלה שהתייצבו נגדם ש"בשני הצדדים יש גם אנשים טובים מאד". הוא אמר את המילים האלה, אבל לא על הניאו-נאצים ומתנגדיהם, אלא על אלה שבאו להפגין בעד ונגד הורדת הפסל של הגנרל לי, מפקד כוחות הדרום במלחמת האזרחים.

כנגד זה, הרפובליקנים לא סתם הציבו שחורים. הם הציבו טענות, לא רק שחקנים. והחזקה שבהן היתה של וורנון ג'ונס: ג'ונס התייצב נגד שיח הגזענות הממוסדת.

ג'ונס הוא בלי ספק קטע מהחלל החיצון. כי הוא בכלל פוליטיקאי של המפלגה הדמוקרטית מג'ורג'יה במקור. אתם בטח שואלים את עצמכם, אמר, מה עושה דמוקרט במפלגה בוועידה של המפלגה הרפובליקנים. ובכן, הוא הסביר, הוא תומך בטראמפ מפני שדמוקרטים רוצים להשאיר את השחורים ב"מטע עבדים מנטאלי". הם רוצים את השחורים זועמים ומקופחים, כדי שהם יוכלו לנצל את הזעם בבחירות, ולכן כל השנים האלה, הוא אמר, הם לא עושים דבר למען השחורים. כי הזעם ותחושת הקיפוח הם ההון האלקטוראלי של המפלגה. על רקע ההפגנות והמעמד הבלתי מעורער של בלאק לייבז מאטר בשמאל, אלה מילים כבדות משקל.

.

וזו דעה שהולכת וקונה אחיזה ככל שמתמשכות המהומות – כי ברור שהמהומות פוגעות קודם כל במי שהן מדברות בשמם. פחות משטרה בשכונות העוני? באמת? פחות משטרה זה אומר יותר פשע. ורוב העניים הם אנשים עובדים, שבתום כל הרטוריקה הפומפוזית של השכנים העשירים שלהם שגרים בשכונות עם משטרות פרטיות, יודעים את האמת. שהעבריינים, לא השוטרים, הם הסיבה העיקרית לדאגה שהילד לא יחזור בשלום מבית הספר. לכן זה מסר שנוחת על קרקע פוריה בשעה ששחקני אן-בי-איי עשירים מסרבים לעלות למגרשים במחאה כנגד המשטרה.

.

ואז באה ניקי היילי. לא יכול לכתוב עליה באובייקטיביות, מודה. כי אני מת על האישה הזאת, שבתור שהיא לא רק פרו-ישראלית ולא נותנת שיחרטטו אותה. כשגרירה באום היא לא זזה מילימטר מהסרגל המוסרי הפנימי שלה, ולא השתתפה בכל ההצגות הדיפלומטיות כאילו אפשר לסלוח לפוטין ואסד על סוריה, או לסין, או לאיראן. והיילי אמרה כך:

"בחוגים רחבים של המפלגה הדמוקרטית אופנתי לומר עכשיו שאמריקה היא גזענית. זה שקר. אמריקה אינה מדינה גזענית. בשבילי זה אישי. אני בת גאה למהגרים מהודו. הם באו לאמריקה והתיישבו בעיר דרומית קטנה. אבא שלי חבש טורבן. אמא שלי לבשה סרי. הייתי ילדה חומה בעולם שחור לבן [של הפרדה גזעית בדרום]."

אבל הורים שלה עבדו קשה ולימדו אותה ללכת בדרך הישר. והנה היא הגיעה יום אחד לייצג את אמריקה באו"ם. החלום האמריקאי, הוגש לכם בזה, בגרסה פמיניסטית, בצורה שכל אחד מבין. השמיים הם הגבול. זה מסר שאמריקה אוהבת לשמוע, גם כשהוא רק חצי נכון, או אפילו פחות מזה. הוא עדיין המנוע. וזה מנוע חזק מאד, בתקופה שבה אנשים פוחדים שהחלום מתפרק.

ולסיום נזכרתי בקטע המרגש הזה מהספר האוטוביוגרפי של ניקי היילי "עם כל הכבוד". ושם היא סיפרה איך היא ואחותה הלכו לתחרות מלכת היופי לילדות בעיירת הולדתן. והתחרות התחלקה לשתי תחרויות: מלכת היופי הלבנה ומלכת היופי השחורה. ובזמן שמיינו את הילדות שהגיעו לשתי קבוצות בשני צידי החדר, לפי הצבע, היא ואחותה נשארו לבד באמצע: שתי ילדות חומות, מבויישות ונבוכות, מחזיקות זו בידה של זו – היילי היא האחות הגדולה – כי המארגנים שבעצמם היו נבוכים, לא ידעו לאן לשייך אותן. בסוף נתנו להן פרס ניחומים ושלחו אותן הביתה.

המסר, שוב ברור. ככה נראית חברה ששופטת אנשים לפי צבע עורם, כפי שהפוליטיקה של הזהות ממשכיה לעשות.

אבל היילי הפכה למושלת דרום קרוליינה. והיא רצתה לאחד לא לפלג. לאחות ולמחול, לא לחדד ולנקום. ואכן, זה היה אתגר לא פשוט. במשמרת שלה התרחש הטבח הנוראה של מתפללים שחורים על ידי ניאו-נאצי בכנסיה בצ'רלסטון. ובזמן שאובמה ניצל את האירוע כדי ללבות את התיאוריה על "גזענות ממוסדת", ניקי היילי ידעה לאחד את תושבי דרום קרוליינה סביב המשותף, לא המפריד. היא קיבלה אז טלפון מהנשיא אובמה, היא סיפרה. זה עשה לה צמרמורת. לא מילים מנחמות היו בפיו, היא אמרה. הוא היה קודר, ענייני, וקר כקרח. הוא לא הציע לה תמיכה בשעה הקשה הההיא. אבל הם עברו אותה, את השעה ההיא. בלי להעלות את דרום קרוליינה באש.

היא היתה המומה ממנו אז, היא כתבה בספרה. ובמובן מסויים, הוא עדיין היכן שהיה אז, והיא היכן שהיתה אז. הוא מושך למפריד, והיא למאחד.  

והדמוקרטים בכלל עדיין אוחזים במפלג, והרפובליקנים במאחד. הילרי, כזכור לא למדה כלום אחרי שהפוליטיקה של הזהות הנחילה לה תבוסה צורבת. היא האשימה את הניצחון של טראמפ בגזענותם של האזרחים – זו נקמתם של גברים לבנים זועמים. או זה היה אחד ההסברים (לא חשוב כמו גניבת הבחירות המדומה על ידי הרוסים, אבל עדיין מרכזי). וזו טעות. אנשים הצביעו לטראמפ כי הוא הבטיח להחזיר את המשרות שזלגו לסין. וגם על האתגר המדינה היילי דיברה בוועידה. לא שזה חשוב מבחינה אלקטורלית. כי באמריקה יחסי חוץ לא מכריעים בחירות לעולם. כשאתה מוקף בשני אוקיינוסים, מקסיקו וקנדה, הסכנות הרחוקות אינן מוחשיות בדרך כלל.

אז האם הפוליטיקה של הזהות הולכת לעשות זאת שוב? לדחוף את הדמוקרטים למטה ואת טראמפ למעלה? לולא הקורונה, הייתי אומר לכם כן. כי הבחירות האלה יותר מכל מערכת בחירות, יותר מהקודמת הולכים ומצטיירים כך: האם אתה מצביע בעד או נגד בלאק לייבז מאטר?
.

והדמוקרטים לא מבינים את זה. ולכן מפלגתם ההולכת ומקצינה, הנסחפת אחרי הרדיקלים ביותר, נתנה לטראמפ עכשיו מתנה. מתנה של מי ששומעים רק את מה שקורה בתוך תיבת התהודה של עצמם, ואיבדו קשר עם חללית האם. אמריקה. שהיא AWSOME.

האם חקירת דורהאם אודות הקנוניה נגד טראמפ מתחילה להניב פירות? כתב אישום ראשון.

אז יכול להיות שזה מתחיל…

החקירה של ג'ון דורהאם שאמורה לברר את מקורות העלילה נגד קמפיין טראמפ – כלומר נגד טראמפ – כאילו הוא שיתף פעולה עם הרוסים כדי לגנוב את הבחירות, מתחילה להניב פירות. אולי.

עד ביידן או אובמה זה כנראה לא יגיע, לפי דברי התובע הכללי, ביל באר, אבל אולי יתחילו להיות בעיות לכמה בכירים בממשל אובמה, כמו ראש הסי-איי-אי לשעבר, ג'ון ברנן, ראש המודיעין הלאומי לשעבר, ג'יימס קלאפר, ומעל הכל ראש האף-בי-איי לשעבר ג'יימס קומי, וסגנו לשעבר אנדרו מקייב. ואולי לא. עוד אי-אפשר לומר.

אז כתב האישום הראשון (אפשר לקרוא את כולו כאן) מתרכז בעניין טכני מאד, ולכן אולי מפיח תקווה לא רק במי שמקווים שהקנוניה תחשף, אלא גם במי שלא חושבים שהיתה קנוניה. כתב האישום נגד האישום נגד עו"ד קווין קליינסמית', שהיה יועץ משפטי בכיר באף-בי-איי (ומצחיק הניסיון של העיתונות הליברלית לתאר אותו עכשיו פתאום כזוטר). וסביב כתב האישום הזה מתגבש ככל הנראה הסכם טיעון שבמסגרתו קליינסמית' יודה באשמה.

מה האשמה? שבמסגרת הבקשה לחידוש צו הריגול אחרי קארטר פייג', קליינסמית' דנן זייף מסמך. ושזיוף המסמך הזה היה קריטי כדי להאריך את צו ההאזנה, שממילא היה מבוסס על מודיעין קלוש, שלא לומר מופרך. (לינק לכתב האישום פה למטה, ותודה לזאב שחולק עלי מאד בפרשנות של כל זה וששלח לי ראשון לינק למסמך המקורי).

אז אם אתם מבולבלים עד כאן, אז אתם מוזמנים לעשות הפסקה בקריאה ולהתחיל ממבוא קצר שמסבר מי נגד מי. אפשר להאזין לפרק הזה ב"שומר סף", או לחלופין לקרוא מבוא קצר פה באתר (במקור זה היא מאמר בהארץ), או מבוא פחות קצר גם הוא פה באתר (שגם היה בהארץ, והוא סקירה של הספר של אנדרו מקארתי על הקנוניה נגד טראמפ).

חזרתם? אוקיי. אז הדיבור עכשיו הוא שקליין יודה בזיוף מסמך בתמורה להסכם טיעון. שהרי הוא מודה בכך שהוא שיפץ אי-מייל והוסיף לו משהו שלא היה בו. והמשהו הזה הוא האמירה הפוזיטיבית שקארטר פייג' לא שימש כ"מקור" לסי-איי-אי. .למה זה חשוב? כי במשך חודשים האזינו לקארטר פייג' (כלומר ניטרו את כל התקשורת שלו, כולל תיבת האי-מיילים שלו, עבר והווה), וכבר פעמיים חידשו את צווי ההאזנה, ובכל המקרים האלה לא חשפו בפני בית המשפט שאישר את ההאזנות פרט חשוב על הביוגרפיה של פייג': שהוא שיתף פעולה עם הסי-איי-אי נגד הרוסים.

זה כמובן דבר קריטי לחשוף כאשר העילה להאזנה היא חשד שהוא עושה ההפך, כלומר שהוא סוכן רוסי. טוב, אולי הוא סוכן כפול, תאמרו? בסדר, אבל אם הוא סוכן כפול מן הראוי לחשוף את שני צידי הכפול הזה, לא להסתיר מבית המשפט את השת"פ עם הסי-איי-אי.

אבל זה בדיוק מה שעשו. וזה פתעום יצר בעיה. כי מישהו הדליף את דבר ההאזנות, וקארטר פייג' טען בתקשורת שלא רק שהוא לא סוכן רוסי, למעשה הוא עבד בעבר עם הסי-איי-אי כדי לתפוס סוכנים רוסים. והמידע הזה היה יכול לסכן את חידוש ההאזנות, כי בתי המשפט שאמורים היו לאשר את החידוש היו מתחילים לשאול שאלות. וזה לא טוב. הם היו עלולים למשל, לחשוב שזה לא כל כך מוצלח שהסתירו מהם דברים כאלה עד עכשיו, ולגרום לאף-בי-איי מבוכה רבה.

בקיצור היה צורך לסתום את הפרצה החדשה בחומת הנכלולים כדי שלא תהיה בבקשת ההאזנה, אם לצטט את קווין קליינסמית', "הערת שוליים" מזיקה. או במילים אחרות היה צריך הערת שוליים שתעמיד פנים שפייג' סתם מקשקש בקומקום, והוא לא באמת עבד עם האף-בי-איי. וזאת למרות שצוות החקירה באף-בי-איי ידע שפייג' לא משקר. איך הוא ידע? כי עוד לפני הבקשה הראשונה של להאזנה לפייג', הסי-איי-אי שלח מזכר לצוות החקירה של האף-בי-איי, שבו הבהיר שפייג' שיתף בעבר פעולה עם הסי-איי-אי, כ"איש-קשר אופרטיבי" שסיפק מידע אודות קשרים שהיו לו קודם לכן עם אנשי ביון רוסים.

אז קווין שלנו נשלח למשימה העדינה והיא להביא איזה ציטוט מהסי-איי-אי שפייג' לא היה "מקור". ניסוח פורמלי שכזה היה יוצר את הרושם הראוי, בלי להיכנס לשאלות קטנוניות על מה פייג' כן היה. אז קליינסמית' התכתב עם אנשי הסי-איי-אי, אבל הם סיפקו איזה ניסוח לא מספיק טוב. אבל קווין קליינסמית' החליט שלא מוכרחים לדקדק בציציות כאן, וחזר לממונים עליו ואמר להם שהסי-איי-אי אישר שפייג' לא היה "מקור" שלהם. שאלו אותו הממונים האם אפשר לקבל זאת בכתב? ואז מגיעה הפואנטה בכל סיפור כתב האישום. כדי לספק להם את זה בכתב, קליינסמית' כתב בעצמו את מה שלא היה במייל של הסי-איי-אי. הוא הוסיף שם 4 מילים, כהיא לישנא: "ולא מקור" (באנגלית זה אכן 4 מילים: and not a source).

במילים אחרות מר קווין קליינסמית הכניס לתוך המייל של הסי-איי-אי את מה שהוא רצה שיהיה בו אבל לא היה בו. ועכשיו מתוך כבוד לידידי ז.א. שאיתו התווכחתי על העניין, הנה מה שאומרים אלה שלא חושבים שהיתה קנוניה נגד טראמפ, או לפחות היותר נבונים ביניהם: הם אומרים שקליינסמית' הבין מדברי הסי-איי-אי שפייג' לא היה "מקור" בכל אופן לא בדיוק, ורק קצת קיצר פה דרך. כשדרשו מממנו אסמכתא, במקום לחזור להתכתבות הבירוקרטית, הכניס לשם את *מה שהוא חשב* שהם התכוונו אליו.

אני לא שותף לפרשנות הזאת, מפני שנראה לי ברור שכל החבורה הזאת ידעה למה היא הסתירה את העבר של פייג' בשלוש הבקשות הראשונות, והתגייסה כאן לכבות שריפה. וזה שהכניסו לתוך האי-מייל בדיוק את מטף כיבוי האש שלא היה בו, זו לא נראית לי אי הבנה. זו נראית לי הונאה מודעת.

אבל, יש לומר, שעורכי דינו של קליינסמית' ממשיכים לומר (לעיתונות), כמו ידידי ז.א., שהוא אמנם עשה עבירה בעצם זה שהציג את השכתוב שלו כמקור, אבל, לפי דבריהם, לא הטעה במודע את בית הדין. כלומר חשב שהשיפוץ שלו בעצם משקף את האמת. ואם זה מה שקליינסמית' יגיד גם בבית המשפט, אז יש מצב שכל עיסקת הטיעון נופלת. מפני שהסעיף שבו הוא מואשם דורש בהגדרת העבירה שלו, ששינוי המסמך יהיה מתוך כוונה להטעות באופן מטריאלי (כלומר באופן משמעותי לגוף הסוגייה) רשות שלטונית (כאן תוכלו לראות את לשון החוק המדוייקת). ולכן אם קליינסמית' לא יודה בכוונה בפני בית המשפט כאילו לא הודע בעבירה, ואז לא תהיה עיסקת טיעון. ובמקום זאת יהיה משפט. נעקוב ונעדכן.

הקנוניה נגד טראמפ (2)

גדי טאוב, הארץ, 30.07.2020 למאמר באתר הארץ, לחצו כאן.


ההתפטרות של העיתונאית הבכירה בארי וייס מהעיתון "ניו יורק טיימס" היתה תזכורת משמעותית להידרדרות המתמשכת של העיתונות הליברלית, שעוסקת פחות ופחות בתיאור המציאות ויותר ויותר מנסה להנדס אותה. הסיבה להתפטרותה, כך כתבה וייס במכתב גלוי לבעלים של העיתון, היא השתלטות ההשקפה ש"האמת אינה תהליך גילוי קולקטיבי אלא דבקות באמונה שידועה מראש למיעוט נאור, שתפקידו להנחיל אותה לכל האחרים".


אבל כדאי לדייק: העניין הוא לא שהעיתון מבקש להנחיל לקוראיו אמת, אלא שהוא מבקש להנחיל לקוראיו עמדה. והאמת, כלומר העובדות, הן מבחינתו חומר שמתוכו אפשר לבחור רק מה שמתאים לעמדה. שיטת הסלקציה הזאת מובילה חיש קל לבחירת "עובדות" שהן לאו דווקא אמת.


כך קרה שבמשך יותר משלוש שנים מכר העיתון לקוראיו סיפור בדים מופרך על כך שדונלד טראמפ כרת ברית עם ולדימיר פוטין כדי לגנוב את הבחירות מהילרי קלינטון. הסיפור כולו נגמר בדו"ח המביך של ראש האף־בי־איי בדימוס, התובע רוברט מולר, שאחרי כשנתיים של חקירה, לא מצא בדל ראיה לשיתוף פעולה בין קמפיין טראמפ לרוסים.


רבים נאחזו בניסוחים מעורפלים מתוך הדו"ח, שנועדו לשכך את הכאב. אבל עורך ה"ניו יורק טיימס", דין באקט, ידע מה קרה. חודשים ספורים אחרי פרסום דו"ח מולר, הוא כינס ישיבה של המערכת (שהקלטה ממנה דלפה ותומללה באתר Slate), שבה הודה שהעיתון נתפס "טיפ־טיפה" לא מוכן. במשך שנתיים, הוא הסביר, "בנינו את חדר החדשות שלנו כדי לכסות סיפור אחד" — שיתוף הפעולה של טראמפ עם הרוסים. אבל לאחר שמולר לא סיפק את הסחורה, באקט אמר שצריך "להיערך מחדש". עכשיו העיתון יבנה את חדר החדשות שלו סביב נושא חדש: גזענות. הוא ישיק את "פרויקט 1619" שמטרתו למקם מחדש את לידתה של ארה"ב לא בהכרזת העצמאות אלא בהגעתו של העבד הראשון מאפריקה למושבות העולם החדש. לא מולדת החירות, כי אם ארץ העבדות.


פירוש הדבר הוא בעצם, שהעיתון לא רק יתעלם מכישלונו, אלא יפתח בפעולת הסחה נרחבת כדי להעלים את הסיפור האמיתי: שהאגדה בדבר שיתוף פעולה של טראמפ עם פוטין התבררה כסיפור כיסוי שקרי שבחסותו החדירו ראשי ממשל אובמה אמצעי ניטור לתוך הקמפיין של המפלגה היריבה. במלים אחרות, העיתון היה פיון במשחק שחמט עברייני של מדליפי ממשל אובמה. אז מה יעשו העיתונאים עכשיו? יכו על חטא? חלילה. הם יסייעו לטייח את הסיפור. מתברר שלא היה שיתוף פעולה עם הרוסים? הופ. עברנו נושא. 1619. מעכשיו, הודיע באקט, יכתוב העיתון על גזע ומעמד באופן עמוק יותר מכפי שעשה כבר שנים. מאחר שרוב סיקור חדשות החוץ בישראל ממשיך להסתמך על ה"ניו יורק טיימס", תאומו ה"וושינגטון פוסט", וערוצי הטלוויזיה הליברליים, קורא העיתונים הישראלי עדיין משוכנע בדרך כלל, שהטענה על אודות קנוניה נגד טראמפ אינה אלא "תיאוריית קונספירציה הזויה".


מי שמתעניין בעובדות, לעומת זאת, יוכל לצפות בשעשוע במצעד האיוולת הזה, הממשיך להתנהל כמו דמויות אנימציה בסרט מצויר: כל עוד לא יביטו מטה אל תהום המציאות יוכלו להמשיך לצעוד באוויר. מאחר שכך, לפני ששואלים אם השערורייה הזו, שפרשת ווטרגייט מתגמדת מולה, עשויה להשפיע על הבחירות בנובמבר, אולי כדאי להזכיר את מה שכבר אין עליו עוררין: אין מחלוקת על מקורו של תיק ה"לכלוכים" הפוליטי נגד טראמפ (מה שמכונה "תיק סטיל"). הקמפיין של הילרי קלינטון ומטה המפלגה הדמוקרטית שילמו לחברת "פיוז'ן ג'י־פי־אס", באמצעות מתווך שנועד להסוות את מקור הכסף, כדי שזו תפיק את ה"תיק". פיוז'ן שכרו את שירותיו של מרגל בריטי בדימוס, כריסטופר סטיל, בעצמו שונא נלהב של טראמפ, כדי שימצא חומר הקושר את טראמפ לרוסים.


סטיל סיפק "תיק" שבו אוסף ססגוני של סיפורים, שמהם עולה כי טראמפ הוא "נכס" של המודיעין הרוסי ובעל ברית של פוטין. גם אחרי שנים של חקירות לא נמצא שום אישוש לעלילות החמורות של סטיל.
על בסיס התיק המפוקפק הזה, ביקש האף־בי־איי, וקיבל, צווי האזנה ליועץ זוטר בקמפיין טראמפ (בפועל לא דובר רק בהאזנה לשיחות אלא בניטור של כל התקשורת האלקטרונית). אז למה, אם כן, אפשר לומר בוודאות שמדובר בקנוניה ולא בחקירה לגיטימית? מפני שראשי האף־בי־איי ומשרד המשפטים הוליכו שולל את בתי המשפט. פה אם כן קבור הכלב: ריגול אחרי קמפיין יריב על בסיס הונאה של בתי המשפט.


נזכיר: בווטרגייט רעשה אמריקה אחרי שחבורה קטנה של עבריינים פרצה בשליחות ריצ'רד ניקסון למטה המפלגה היריבה. כאן לא מדובר בחבורה קטנה. כאן מדובר בשימוש ברשויות הביון והאכיפה של המדינה כדי לחדור לקמפיין של המפלגה הרפובליקאית ולהכשיל את היריב הפוליטי.


אבל האם ידוע בוודאות שהיתה כאן הונאה של בתי המשפט? הראשון שהתגייס לחקור את הנושא היה חבר בית הנבחרים מקליפורניה, הרפובליקאי דווין נונס, שעמד בראש ועדת בית הנבחרים לפיקוח על המודיעין. אחרי חקירה מאומצת, מול התנגדות וסחבת מצד האף־בי־איי, הפיקה הוועדה בינואר 2018 את "מסמך נונס" (Nunes Memo), שקבע כי אכן היתה הונאה.


אמנם הדמוקרטים אצו לנפק מסמך נגדי שיצר ערפל קרב, אבל הערפל פוזר לבסוף: בדצמבר 2019 הגיעה התפנית שהכריעה את המחלוקת, בדמות דו"ח עב קרס של המפקח הכללי של משרד המשפטים, מייקל הורביץ. מאחר שהורביץ היה מינוי של אובמה, קשה היה לייחס לו איזו הטיה לטובת טראמפ. אמנם נכון, הורביץ התחסד קצת, וטען שלא מצא הוכחה למוטיבציה פוליטית מאחורי השיבושים בבקשות ההאזנה. אבל מנגד, קשה לצפות ממתכנני ההונאה שיצרפו פתק המסביר את מניעיהם. וגם אין צורך בכך. מה שיש בדו"ח מבהיר את התמונה היטב. הורביץ פירט איך מנסחי הבקשות יצרו מצג שווא כאילו טענות מופרכות הן מודיעין מהימן, איך טענו שיש לעלילות אישוש חיצוני (בדמות כתבה באתר "יאהו!", שהסתירו את העובדה כי גם המקור שלה ב"פיוז'ן ג'י־פי־אס"), ואיך קברו בהערת שוליים מעורפלת את העובדה שמקור המימון של התיק היה בקמפיין של קלינטון. במקרה אחד אף זייפו מסמך.


מאז דו"ח הורביץ, מי שמכחיש שרשויות האכיפה קשרו קשר נגד טראמפ אינו יודע מה הוא שח, או מוליך שולל במתכוון. העיתונות הליברלית באמריקה נמנית ברובה, יש לשער, עם הסוג השני. מתרגמיה בישראל, המכונים לעתים "עורכי חדשות החוץ", נמנים בדרך כלל עם הסוג הראשון. ולכן הקורא העברי עדיין סבור בדרך כלל שמדובר ב"תיאוריית קונספירציה".


אבל בינתיים הותרו לפרסום העדויות בשבועה של ראשי המודיעין ורשויות האכיפה בפני הקונגרס, עדויות שהדמוקרטים נאבקו להסתיר. בינתיים הוסר הסיווג מאינספור מסמכים, ונחשפו ממדי ההאזנות של ראשי ממשל אובמה לאנשי טראמפ. בינתיים התבררו ממדי השימוש בהדלפות לא חוקיות, ומאז היינו עדים להסחות דעת, חקירות סרק וניסיונות טיוח, שלבסוף לא צלחו.


כעת כולם מחכים לאיש הממלא פיו מים, התובע המיוחד ג'ון דורהם, שמינה התובע הכללי ויליאם בר כדי לבדוק את מקורותיה של חקירת טראמפ. דורהם כנראה לא יכתוב דו"ח. הוא יגיש כתבי אישום, וקרוב לוודאי שהם יכללו בכירים מממשל אובמה.


במערכות בחירות לנשיאות בארה"ב נוהגים שני הצדדים לשמור קלף חזק אחד לרגע האחרון. מכנים זאת "הפתעת אוקטובר". האם הרפובליקאים מקווים שדורהם יספק את הקלף הזה? לא ברור. לפי השמועות כתבי האישום יתחילו להגיע בחודש הקרוב (אוגוסט). אבל באווירת הכאוס הנוכחית, לא ברור אם אפילו עבריינות מסדר הגודל החמור הזה תזיז אנשים לכאן או לכאן. לא רק המשבר הרב־מערכתי — קורונה, מהומות, משבר כלכלי — אלא גם התפוררות השיח הפוליטי ההוגן והחלפתו בשיח שנאה של דם בעיניים, יצרו מצב שבו עבריינות חמורה של רשויות האכיפה נתפשת כנסלחת. לכן, מה שלא יקרה, המשבר העמוק של הדמוקרטיה האמריקאית לא צפוי להסתיים בנובמבר.

הרציונאל הסמוי מאחורי החקירות נגד טראמפ

אז עכשיו אחרי שאנחנו יודעים בוודאות שלא היה שום בסיס סביר לפתיחת החקירה נגד דולנד טראמפ בחשד לשיתוף פעולה עם הרוסים, אז מה באמת הסתתר מאחורי כל חקירות "השת"פ הרוסי" שלא היה, החל ב"קרוספייר הוריקן" (חקירת האף-בי-איי המקורית שהחלה ביולי 2016, פחות מארבעה חודשים לפני הבחירות), ועד דו"ח מולר (שפורסם באפריל 2019)?

הנה השורה התחתונה: היו פה חקירות שנועדו למצוא את העילה לקיומן.

מה זאת אומרת? חקירה – בין שמדובר בחקירה מודיעינית ובין שמדובר בחקירה פלילית – צריכה הצדקה. גופי מדינה לא יכולם פשוט להחליט שבא להם לחקור אותכם. צריך מה שנקרא "עילה" והעילה צריכה להיות "סבירה". כלומר צריך להיות חשד סביר שהתבצעה עבירה, וצריך להגדיר מהי.

במקרה של טראמפ ראשי הרשויות הפדרליות עשו את ההפך: פתחו בחקירה (מודיעינית) על סמך תירוץ מומצא, מתוך תקווה שאחרי שיתאפשר להם לרגל אחרי קמפיין טראמפ, הם ימצאו איזו עבירה (או פלילית, או ביטחונית) שתשמש הצדקה בדיעבד לחקירה שכבר נפתחה, ותבטיח שטראמפ לא ייבחר (או, אחר כך, לא יחזור וייבחר). מסע דייג, בקיצור.

אפשר אפילו להניח שהיתה כאן מידה לא קטנה של הנחת המבוקש ושל שכנוע עצמי: בכירי הרשויות הפדרליות תחת אובמה, היו משוכנעים שמאחר שטראמפ כל כך נתעב (לפי תפיסתם), אם רק יתאפשר להם לחקור הם כבר יימצאו משהו. מה רבה היתה הפתעתם כשהם לא גילו דבר.

אז מה עושים עכשיו? מודים בטעות, ומוותרים? ממש לו. ומה שהם עשו אז, היה להסב את כל החקירה למה שנקרא "מלכודת שיבוש". אם החקירה לא יכולה לגלות פשעים, היא *תייצר* פשעים. כלומר היא תחקור ותחקור מתוך תקווה שהעדים יבהלו וינסו לשבש את החקירה, ישכחו מה הם אמרו ויסתרו את עצמם, יפחדו מכתבי אישום ויודו במשהו רק כדי שירדו מהם, וכו'. זה הסיפור האמיתי של חקירות טראמפ ושל דו"ח מולר, ולכן כתבי האישום של מולר הם כל כך מופרכים (מה עשה ג'ורג' פאפדופולוס? "שיקר לאף-בי-איי" כלומר, בעצם, טעה בתאריך של פגישה, וקיבל על זה בסוף עונש קליל. מה עשה מייקל פלין? אמר משהו לא נכון על שיחה שלו עם השגריר הרוסי סרגיי קיסליאק, ולמרות שהסוכנים שראיינו אותו אמרו בפרוש שהם התרשמו שהוא כנראה טעה ולא שיקר, מולר והצוות שלו הכריחו אותו להודות ב"שקר לאף-בי-איי").

בקיצור, כמו שכתב אנדרו מקארתי, זו היתה חקירה שמטרתתה היא למצוא לעצמה עילה. ככה פועלים משטרים טוטאליטריים: מחליטים שאתה אשם, ואז מחפשים במה בדיוק. בתנאים נורמליים, במדינת חוק, על דבר כזה צריכים כל השותפים לנחות בכלא. ואיך אנחנו יודעים שהחקירה היתה תירוץ ולא סיבה לחדירה לתוך קמפיין טראמפ? הסברתי במאמר הזה, באתר הארץ (הפרסם גרסה פתוחה אחרי הסופ"ש).

גילוי דעת של הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

     בתשובה למכתבו של יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות היוצא, פורפ' רון רובין.

מחאת הפרופסורים כנגד השר אלקין היא עוד ניסיון של גילדה מקצועית לכפות את דעתה הפוליטית על ההשכלה הגבוהה

 הפרופסור רון רובין נשיא אוניברסיטת חיפה ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) שלח לכל חברי הסגל והסטודנטים של האוניברסיטה שלו מכתב גלוי, בטון היסטרי, תחת הכותרת "תורכיה זה כאן". המכתב  מתריע מפני "שיתוק של שומרי הסף האמונים על עתיד המדע במדינת ישראל" ומפני "הרס חסר מורא" של האקדמיה "המונע מאינטרסים פוליטיים צרים".  לכן "מתוך תחושה של סכנה אמיתית לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל" החליט פרופ' רובין להתפטר מתפקידו כיו"ר ור"ה. "אני תקווה", הוסיף בסיום, "כי בכך אצית את אש המרד בקרב כל הסגל האקדמי בישראל, ציבור הסטודנטים וכל אדם במדינת ישראל שעתיד הדמוקרטיה, המדע, המחקר, והחופש לחשוב יקרים לליבו". ואכן רשימות הדיוור של האקדמיה הישראלית געשו בתחזיות אפוקליפטיות על קץ האקדמיה, ובאותה הזדמנות – איך לא? – קץ הדמוקרטיה.

אז על מה בעצם פרצה המהומה? מה הסכנה האימננטית שבגלל נאלץ יו"ר ור"ה ליפול על חרבו כדי להציל את הדמוקרטיה? ובכן, מתברר שמדובר בכך שהשר אלקין סירב להאריך את כהונתה של המנכ"לית הזמנית של המל"ג. מאחר שלמנכ"ל המל"ג אין שום סמכות בעיניינים אקדמיים, לא ברור למה פרופ' רובין  חושב שמנכ"ל אחר שהשר יבחר, כפי שהחוק מסמיך אותו לעשות, יסכן אותנו עד כדי "לשקוע בבוץ הטובעני שיחזיר אותנו לתקופות בהן אנשים האמינו שכדור הארץ שטוח והשמש סובבת אותו".

אז הנה מספר עובדות שעננת הרטוריקה ההירואית של פרופ' רובין אולי הקשתה על קוראי המכתב לראות. ור"ה, הוא גוף וולונטרי שאין לו מעמד סטטוטורי. ואף על פי כן הוא מנסה להשליט את מרותו על החלטות שהן בתחום סמכותו של הגוף הסטטוטורי האמון על ההשכלה הגבוהה – המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). המועצה הוקמה עם חקיקת חוק ההשכלה הגבוהה משנת תשי"ח (1958) במטרה להבטיח את איכות ההשכלה הגבוהה במוסדות מוכרים ובין היתר גם למנוע הטיות פוליטיות בניהול ותפעול מוסדות הממומנים על ידי משלם המיסים באמצעות תקציב המדינה. מדובר בתקציב גדול מאוד המסבסד את החינוך הגבוה ואת המחקר.

הרכב המועצה כולל תשעה עשר עד עשרים וחמשה חברים ששני שלישים מהם הם אנשי סגל אקדמי, היתר הם נציגי ציבור ובהם השר הממונה, שהוא יו'ר המל"ג. למועצה מסייע סגל מנהלי של כמאה פקידים שתפקידם לעזור לחברי המועצה למלא את שליחותם. המחוקק לא ראה את הצוות המנהלי, לרבות מנכ"ל העומד בראשו, כמוסמך להתערב בעניינים אקדמיים.  

השר אלקין בחר שלא להאריך את המינוי הזמני של גברת מיכל נוימן, שמונתה בזמן ממשלת מעבר, ולבחור תחתיה מנכ"ל אחר. יש לכך סיבות ענייניות: המל"ג סובל מניהול בעייתי: הצוות המנהלי הבכיר של המל"ג כשל בכל הכרוך בטיפול במשבר הקורונה. למשל לא היתה הערכות לקראת עונת מבחני סוף השנה, בעוד שהאוניברסיטאות התמודדו היטב, הנהלת המל"ג לא תרמה דבר להתמודדות עם הבעיה. עד רגע זה לא קם במל"ג צוות חשיבה לגבי הערכות להמשך המשבר. ברור אם כן, למה יכול השר להגיע למסקנה שממלאת המקום כשלה בתפקידה ואין לתת לה את המינוי הקבוע.

פרופ' רובין מתעלם מכל זה, ויוצר מצג שווא צווחני על התערבות חורבן החופש האקדמי סביב סוגיה שאין לה דבר עם החופש האקדמי. מה שמסתתר מאחורי התפטרותו התיאטרלית וקריאותיו למרד הוא ניסיון של ור"ה לשלוט בגוף הסטטוטורי שאמור לאזן בין שיקולים ציבוריים רבים. במילים אחרות הוא רוצה לקבל את תקציבי העתק מכספי הציבור, אבל לשחרר את המוסדות שמקבלים אותם ממרות הציבור.

לא מדובר אם כן בניסיון למנוע פוליטיזציה של המחקר, אלא בניסיון להציב את הסגל האקדמי בעמדת כוח פוליטית שתאפשר לו לכפות באין מפריע, ומנותק מרצון הציבור, את סדר היום הפוליטי שלו. פרופ' רובין לא דורש לנתק את האוניברסיטה מפוליטיקה, אלה לשחרר אותה לעשות פוליטיקה לפי טעמה, על חשבון משלם המיסים.

מן הראוי להבהיר לור"ה ולמרצים התומכים בעמדתה, שהחופש האקדמי של האוניברסיטאות אינו החופש של הפרופסורים למנף את הניהול העצמי של מוסדותיהם כדי לכפות אג'נדה פוליטית מחוצה להם. מכתבו של פרופ' רובין חושף, לפיכך, את ערוות השוועות המגוכחות על סוף החופש האקדמי בכל פעם שנמנע מפרופסורים לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים.

אנו רואים בדאגה רבה את הפוליטיזציה מרחיקת הלכת של הלימודים עצמם, תחת מספר הולך וגדל של פרדיגמות שמאליות המתחזות לאסכולות מחקריות. ענפים שלמים, ואפילו דיסציפלינות שלמות מטילות אחידות פוליטית מצמיתה על הלימודים והמחקר במסווה של עמדות מתודלוגיות.

זעקת הקוזק הנגזל של פרופ' רובין, כאשר בוחנים את העובדות שמאחוריה, מתבררת כניסיון להרחיב את התהליך ההרסני הזה אל מחוץ לכיתה.

אנו מחזקים את ידיו של השר אלקין וקוראים לו לא להיכנע ללחצים פוליטים במסווה של הגנה על החופש האקדמי. כשליח הציבור חזקה עליו שידאג לנהל את המל"ג לטובת הציבור הישראלי, לא לפי גחמותיה של גילדה בעלת קביעות הסבורה שזכותה להשתמש בכספי הציבור כדי לקדם סדר יום מעבר לתחומי מקצועותיהם האקדמיים.

מסמכים חדשים חושפים: צוות החקירה נגד טראמפ ידע שאין שום עדות על קשר בין טראמפ לביון הרוסי

מזמן לא התעדכנו בנושא הקנוניה נגד טראמפ. אז הנה עיקר החדשות מהימים האחרונים: הודעה לעיתונות של ועדת המודיעין של הסנאט מדווחת על מסמכים נוספים שהוסר מהם לאחרונה הסיווג, והחושפים עוד טפח אודות העלילה שרקמו בכירי ממשל אובמה נגד טראמפ.

והפעם, הערות של פיטר סטרוק, ראש צוות "קרוספייר הוריקן" – חקירת "השת"פ הרוסי" המדומה של טראמפ – על גבי מסמך ובו טקסט של מאמר בניו יורק טיימס. זה לא דבר ש"עורכי חדשות החוץ" בארץ, שמדקלמים את הטיימס, יספרו לכם. או אולי הם פשוט עוד לא התעוררו מתרדמתם ועדיין מדקלמים ש"אמנם לא הוכח אבל גם לא הופרך" קיומו של קשר שקשר טראמפ עם פוטין כדי לגנוב את הבחירות.

אבל אם אתם מתעניינים בעובדות, אז ההערות האלה של סטרוק חושפות את העובדה החותכת, שבידי צוות החקירה פשוט לא היתה שום עדות לקשר כלשהו בין קמפיין טראמפ לומודיעין הרוסי. וכל זה קורה בזמן שג'יימס קומי (שעדיין לא פוטר בזמן שהידיעה בטיימס פורסמה (אמצע פברואר 2017) וג'יימס קלאפר מפזרים במרץ בתקשורת רמיזות והדלפות על חשדות חמורים נגד טראמפ בנושא זה. בלי שום בושה. קומי פיתח שיטה שלפיה לטראמפ הוא אמר שחוקרים את ההתערבות הרוסית בבחירות, ולא אותו או את הקמפיין שלו, ובציבור הוא סירב להכחיש שטראמפ חשוד.

היה פה במילים אחרות קמפיין הונאה מכוון (שאחר כך הצטרפו עליו הועדות של נאדלר ושיפ בבית הנבחרים) שנועד לקבע בתודעה הציבורית, בלי שום בסיס עובדתי, את הרעיון שטראמפ הוא סוכן רוסי במסווה. מאוחר יותר, כשדו"ח מולר יקבור את הנרטיב השקרי הזה – בחוסר רצון בולט – לא השותפים לקנוניה, ולא נבחרי הציבור של המפלגה הדמוקרטית, יודו אפילו שהיתה כאן טעות, לא כל שכן קנוניה, ויפליגו ישר לאישומים המופרכים הבאים – האימפיצ'מנט.

ראו גם מאמר זה בנשיונל ריביו.

מעשה במכתב של פקיד ממשרד המשפטים

מאת: גדי טאוב וניסים סופר. הארץ, 02.07.2020

אזרח בשם גיא זומר הקים עמותה ששמה "תמנון" הפועלת להנגשת מידע משפטי לציבור. זומר ביקש מאגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים לפרסם את כל ההנחיות המחייבות של האגף למשרדי הממשלה השונים. אבל כמו זרועות אחרות של המערכת המשפטית בישראל, גם על אגף ייעוץ וחקיקה לא חלים כנראה כללי השקיפות הנדרשים משאר המערכות, והבקשה סורבה.


זומר לא נואש ועתר לבית המשפט המחוזי בדרישה לפרסם את הנחיות אגף ייעוץ וחקיקה. בית המשפט דחה את עתירתו, בכך אין הפתעה. הפתיעה הערה של השופט אלכסנדר רון בפסיקתו, כי "ייעוץ ניתן לקבל, וניתן שלא לקבל", וכי "את חוות דעתה של יח"ק (אגף ייעוץ וחקיקה) לא תמיד הגוף הביצועי המתאים חייב בכלל לקבל ומקבל". רון ציין שאגף ייעוץ וחקיקה אינו יכול לקבוע הנחיות, להבדיל מהיועץ המשפטי לממשלה שיכול לקבוע הנחיות מחייבות ש"ממילא מפורסמות לכל".


מה בין קביעות אלה לבין המציאות הנוהגת בישראל? לא הרבה. אגף ייעוץ וחקיקה אחראי, בין היתר, על מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולרשויות ציבוריות נוספות. הייעוץ חל על כל מה שבסמכות היועמ"ש, למעט הפרקליטות. בראש כל אחת מהמחלקות באגף ייעוץ וחקיקה עומד אחד מהמשנים ליועמ"ש.


אלא שבמציאות נהפך מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בעזרתו האדיבה של בג"ץ, לרשות רביעית בשיטת המשטר הישראלית, שיש לה סמכות הגוברת על חקיקה. כפועל יוצא, גם אגף ייעוץ וחקיקה תחת הנהגתם של המשנים ליועמ"ש מחזיק בסמכויות־על כאלה. אך בניגוד לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת, המחויבות בפרסום חקיקה והחלטות מינהליות, לאגף ייעוץ וחקיקה יש פטור בפועל מהחובות המטרידות של מינהל תקין. רפרנט באגף ייעוץ וחקיקה יכול לשלוח מכתב תשובה לפנייה של עמותה או של אדם פרטי, והמכתב, מעשה נסים, הופך למדיניות מחייבת, הגוברת על חקיקה ראשית, על החלטות הממשלה, ועל פסיקת בתי המשפט.
פרשת חליפת המכתבים בין עו"ד יהודית קרפ לבין משרד היועמ"ש בשנה שעברה הדגימה עד כמה הזלזול של המערכת המשפטית בדרישות המינהל התקין נהפך מובן מאליו במחוזותינו. קרפ, שכיהנה במשך 25 שנה כמשנה ליועמ"ש, וכיום היא משמשת כחברת המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל, כתבה ליועמ"ש והלינה על גירוש עובדות זרות השוהות באופן לא חוקי בישראל עם ילדיהן, ללא עריכת שימוע לילדים (האמהות עצמן עוברות שימוע לפני גירוש).


בעקבות המכתב הורה היועמ"ש למשניו, עו"ד דינה זילבר וד"ר רועי שיינדורף, לבחון את הנושא. המשנים החרוצים ישבו וגיבשו מדיניות חדשה. בעקבות זאת שלח ד"ר עמרי בן־צבי, רפרנט לענייני הגירה ואוכלוסין באגף ייעוץ וחקיקה, תשובה לקרפ עם הסברים על הנהלים החדשים שנקבעו באגף. דע עקא, שנהלים אלו לא פורסמו כהנחיות היועמ"ש. למעשה, הם לא פורסמו כלל. אין להם זכר ברשומות הרשמיות של מדינת ישראל.
ומה עם דרישות המינהל התקין? מתברר ששומרי הסף פטורים מזוטות מעין אלו. כלומר לא רק שלאגף ייעוץ וחקיקה יש סמכויות לקבוע נהלי ביצוע חדשים, דבר מוזר כשלעצמו, הוא גם פטור מחובות החלות על הרשות המבצעת, בתירוץ שמדובר רק ב"פרשנות משפטית" או ב"עצה". כך, בעוד שזרועות המערכת המשפטית פטורות מדרישות החוק, ההנחיות ואפילו המכתבים שלהן אמורים לחייב את כל השאר משל היו חוק עליון.
הנה כך התברר העניין: לבית הדין לעררים בתל אביב הגיע תיק שעסק בצו גירוש לעובדת זרה, השוהה בישראל שלא כדין מאז דצמבר 2007, ולילדתה שנולדה כאן. העובדת עברה שימוע והוצאו צווי הרחקה לה ולילדתה. אבל הדיין מיכאל זילברשמיד, ביטל את הצווים, משום שרשות האוכלוסין וההגירה לא ערכה שימוע לילדה, "כמתחייב על פי ההנחיות".


אלו הנחיות? שאלה טובה. שהרי אין בנמצא הנחיות המחייבות לערוך שימוע לילדי עובדים זרים. ישנו רק המכתב של בן־צבי מאגף ייעוץ וחקיקה. זה לא הפריע לדיין זילברשמיד להפוך במחי קולמוס את המכתב שמוען לאדם פרטי, למדיניות מחייבת. זילברשמיד אף ציטט בפסק הדין את תוכן המכתב כסימוכין. קראתם נכון; הנחיות שוגבשו באגף ייעוץ וחקיקה ושמעולם לא פורסמו או הוסדרו בנהלים, מחייבות לדעתו של הדיין יותר מנהלים מוסדרים המבוססים על החוק, על החלטות ממשלה ועל הפסיקה. זילברשמיד ידע שהנחיות המכתב לא הוסדרו באופן רשמי כהחלטות ממשלה או כנהלים של הרשות האחראית, אבל העובדה שהמכתב נשלח מאגף ייעוץ וחקיקה הספיקה לדיין הנכבד כדי להורות לרשות האוכלוסין וההגירה להתעלם מהדין הקיים ולנהוג "ברוח ההנחיות".


בהמשך הוציא בן־צבי מכתב עם "הנחיה" נוספת, שוב בתגובה לאדם פרטי. המרכז למדיניות הגירה ישראלית עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה כי המכתבים של אגף ייעוץ וחקיקה קובעים כללים המנוגדים לחוק הכניסה לישראל. הפרקליטות ביקשה לדחות את העתירה בטענה שמדובר בעתירה "תיאורטית", משום שההנחיות טרם נקבעו בנוהל. אבל זה הרי לב העניין. איך קרה שההנחיות, ואפילו "רוח ההנחיות" הנושבת מאגף ייעוץ וחקיקה, מחייבות את הרשות המבצעת גם בלי שנקבעו נהלים מוסדרים? איזו הוכחה בולטת מזו יכולה להיות לכך שהמערכת המשפטית בישראל ביססה את עצמה מעל החוק ובמקומו?

האם ג'ו ביידן, ואולי גם אובמה, הורו לחקור את מייקל פלין למרות שידעו שאין על מה? גילויים חדשים.

אובמה-גייט ניוז. ברייקינג.

תמצית מה שיש בכתבה טרייה בניו יורק פוסט: לפי פתקים בכתב ידו של פיטר סטרוק, חוקר האף-בי-איי שהיה ממונה על חקירות טראמפ, עולה שבכירי ממשל אובמה ידעו שמייקל פלין לא עשה שום דבר פסול, ובכל זאת הורו על חקירה נגדו. ייתכן שהחשיפות החדשות מראות מעורבות ישירה של ג'ו ביידן, ואולי גם אובמה.

קצת רקע: גנרל מייקל פלין היה היועץ לביטחון לאומי של טראמפ בראשית ימי הממשל שלו. אובמה מאד רצה למנוע ממנו להיכנס לתפקיד משום שהוא ידע שפלין מתנגד נחרץ של עיסקת הגרעין עם איראן וידחוף לביטולה. לכן בתקופת המעבר בין הממשלים (אובמה עדיין נשיא וטראמפ מהתארגנות להעברת מקל) חיפשו דרך להפליל אותו במשהו. או לפחות לסבך אותו בחקירה שתשתק או תבטל את המינוי. בסוף עשו את זה, באמצעות לחצים ומרמה, וגרמו לו להודות בכך ששיקר לחוקרי האף-בי-איי, בנושא שולי שלא היתה מאחוריו לא עבירה ולא חקירה לגיטימית. הוא הודה מפני שהצוות של מולר לחץ עליו, ואיים גם בחקירה של בנו על עבירות חוק רישום סוכנים זרים (הסבר להסתעפות הזאת, כאן אצלי). בקיצור פלין הודה כי חנקו אותו כלכלית ואיימו להרוס את החיים גם לבנו. מאוחר יותר הוא חזר בו.

מה יש בכתבה המצורפת כאן ולמה זה חשוב? אלה דברים שחשפו פתקים בכתב ידו של פיטר סטרוק מהתעייעצות עם בכירי ממשל אובמה, שמהם עולה שלמרות שהיה ברור שפלין אינו אשם בכלום, חיפשו תירוץ להמשיך לחקור אותו. בין השאר נכתב שם, כך נדמה משהו כזה:

VP: 'Logan Act'

כלומר:
Vice President: Logan Act

יוצא שלפי הפתקים דומה שג'ו ביידן (המכחיש מעורבות בעניין כבר זמן רב) הוא זה שהציע לחקור את פלין על בסיס תירוץ הפרה של חוק לוגן. חוק לוגן הוא אות מתה בספר החוקים מזה 200 שנה (איש מעולם לא הורשע על בסיסו) שאוסר על אזרחים אמריקאים לנהל קשרים באופן פרטי עם ממשלות זרות. זה דבר מגוחך להאשים בו יועץ נכנס לביטחון לאומי שעושה את זה בשליחות נשיא נבחר ולא באופן פרטי. מה שזה חושף הוא שהם פשוט החליטו לצייר על פלין מטרה על אף שידעו שהוא זכאי, ורוברט מולר, וחקירתו הנכלולית, כיסה על עקבותיהם על ידי זה שאיים למחוץ את פלין אם לא יקבל ממנו הודאה, ובעקבותיה הרשעה, שתיצור רושם שהחקירה היתה מוצדקת.

אסיים כרגיל: זה לא נגמר. האריג שמסתיר את הקנוניה נגד טראמפ מאחורי תיאוריית הקונספירציה חסרת השחר על "השת"פ הרוסי" התחיל להיפרם וזה לא ייעצר ש(רוב)האמת תצא לאור. את כול האמת אולי לעולם לא נדע. מפני שאם אובמה מעורב, הוא ואנשיו ודאי דאגו שלא יישאר חותם עובדתי, ודאי לא הוראות חד משמעיות.
.

גלויים חדשים בשאלת השאלות: איך ועל בסיס מה פתחו בחקירה שאיפשרה לרגל אחרי קמפיין טראמפ?

הקנוניה נגד טראמפ. מזמן לא דיברנו על זה. להלן עיקר החדשות.

אז שאלת השאלות של חקירת "השת"פ הרוסי" שלא היה – התירוץ של ממשל אובמה לריגול אחרי קמפיין טראמפ – היא מי הורה לפתוח אותה ועל איזה בסיס. על החלק הראשון לא בטוח שתהיה לנו תשובה, כי בסבירות גבוהה, אם ההוראה המקורית באה מאובמה, זה לא יהיה מתועד. אבל החלק השני נחבא נמצא בשובל הניירת (האלקטרונית) שהחקירה השאירה מאחוריה. כי לאף-בי-איי היה דרוש איזה תירוץ בניסיונו להצדיק את פתיחת החקירה. נזכיר: השערוריה הזאת היא פי עשר יותר גדולה מווטרגייט, כי זה שימוש של ממשל דמוקרטי ברשויות הפדרליות כדי להכשיל את המפלגה היריבה, לא סתם פריצה של איזו חבורה קטנה של נאמני ניקסון למטה המפלגה היריבה. העיתונות הליבלרלית אמנם שופכת מים על המדורה הזאת יום יום, אבל זה לא יעזור לטווח ארוך, כי מרגע שהאמת התחילה לצאת (וזה קרה במסמך הידוע בכינויו "מסמך נונס" (ע"ש חבר בית הנבחרים דוין נונס), המכונה תמשיך לטחון, ולא משנה כמה זמן ייקח, בסוף נדע את (רוב) האמת).

אז על סמך מה התחילה החקירה חסרת השחר הזאת? מה היה התירוץ?

ובכן, בראשית היה "סיפור הראשית" מספר 1: קארטר פייג' ו"תיק סטיל".

הניו יורק טיימס פרסם ב 20 באפריל, 2017, ידיעה בעמוד הראשון, שביקור במוסקווה של יועץ (שולי) בקמפיין טראמפ, קארטר פייג' שמו, עורר את עניינו של האף-בי-איי שעל סמך החשד הזה, דיווח העיתון, בהיפר וונטילציה חדשותי, נפתחה חקירה מקיפה אודות "קשר בין רוסיה וקמפיין הבחירות של הנשיא טראמפ". שיואו. קארטר פייג', האיש שאיש לא שמע עליו קודם, הפך בין לילה לכוכב הפרשה. לסיבת החקירה. לקושר הקשר בין פוטין לאיש הכתום הנורא.

אבל לא עבר זמן רב והסיפור הזה נעשה מביך. מפני שכל השמועות על מה שהיה בביקור של קראטר פייג' במסווקה – שמועות שאמרו שתמורת חלק עצום ממניות חברת האנרגיה הענקית רוסנפט הוא הבטיח בשם טראמפ שיבוטלו סנקציות נגד רוסיה – כל השמועות האלה באו מערימת רכילות מהבילה, שאסף המרגל האנגלי בדימוס, כריסטופר סטיל. זה הלך ונעשה יותר ויותר לא נעים העניין הזה, מפני ש"תיק סטיל", שאכן שימש בסיס לאישור האזנות הסתר לקמפיין טראמפ, לא רק השיה ערימת שמועות שאיש לא הצליח לאמת, אלא שהשמועות האלה נאספו במימון הקמפיין של הילרי קלינטון והנהגת המפלגה הדמוקרטית. (אנחנו יודעים היום בודאות שהאף-בי-איי הונה את בתי המשפט כדי להשיג צווי האזנה לפייג'. למה אני אומר בוודאות? כי מבקר משרד המשפטים, מייקל הורביץ (מינוי של אובמה) חשף את ההונאה כולל זיוף של מסמך, ואת האופן הנקלה שבו הסתירו מבית המשפט את מקור המידע – במפלגה היריבה). (כאן תוכלו למצוא עותק פתוח של מאמר ארוך שלי על כל הפרשה ועל תיק סטיל, שראה אור במוסף ספרים בהארץ)

אז לאן נוליך את החרפה? ובכן, נוליך אותה הצידה ונציב במקומה את סיפור הראשית החדש: אנטר ג'ורג' פפאדופולוס (עוד יועץ זוטר לקמפיין שטראמפ לא היה מזהה אותו, כתב אנדרו מקרתי, אם היה נופל עליו ברחוב). ב 30 בדצמבר 2017, הופיע בניו יורק טיימס סיפור חדש ואחר על איך נולדה החקירה, וגם הוא, כמו קודמו הדלפה של האף-בי-איי (השיטה שהחליפה את התחקיר העיתונאי בעיתון הזה שפעם היה מכובד): הפעם הודיעה הכותרת כך: "איך התחילה החקירה הרוסית: עוזר בקמפיין, משקאות, ודיבורים על לכלוך פוליטי". והפעם הסיפור היה עוד יותר מופרך מקודמו.

ג'ורג' פפאדופולוס

לפי הסיפור הזה מה ש*באמת* התחיל את החקירה, היה שג'ורג' פפאדופולוס, יועץ שהדביקו לקמפיין כשהתברר שחסרים שמות של יועצים בענייני חוץ, ישב בלונדון עם דיפלומט אוסטרלי בכיר וסיפר לו, שסוכן רוסי אמר לו שלרוסים יש "לכלוך" על הילרי קלינטון. הסיפור הזה הוא קשקוש ברמות אחרות, כי הסוכן הרוסי הוא לא סוכן רוסי, הוא איזה אקדמאי שולי ממלטה בשם ג'וזף מיפסוד, שאמנם הסתובב בחוגים של דיפלומטים וסוכנויות ריגול, אבל אף אחד לא ספר אותו, בעיקר לא הרוסים. אז מיפסוד, שאפילו דו"ח מולר לא מעז לומר שהוא היה באמת סוכן רוסי, רק שפפאדופולוס אולי היה צריך לחשוב שמא הוא סוכן רוסי, קשקש פעם עם פפאדופולוס על זה שלרוסים יש לכלוך על הילרי, ואת זה פפאדופולוס אמר לדיפלומט האוסטראלי, שמיד כששמע את הסיפור הלא חשוב הזה – אכן לא עשה איתו כלום. עד ש…

חודשיים אחר כך וויקיליקס הדליפו בוחטה של אימיילים ממטה המפלגה הדמוקרטית (שאגב, לא היו לכללוכים על הילרי, אבל בואו לא נקטנן). ואו אז פתאום החליט הדיפלומט האוסטרלי שכנראה ל*זה* היתה הכוונה (גם מיפסוד וגם פפאדופולוס הכחישו את שלזה היתה הכוונה), ושמא אדון פפדופולוס הצעיר הוא חוליית הקישור בקנוניה סודית להכשלת הילרי. אז את הקישור הלא משכנע הזה מיהר הדיפלומט האוסטרלי החרוץ למסור לאמריקאים, ומיד נפתחה חקירה. זה שזה עבר בתור ידיעת מודיעין חשובה דרך פול המודיעין של הארצות האנגלוסקסיות (ארגון בשם "חמש העיניים") אלא נמסר באופן אישי בתור רכילות. אז עכשיו שימו לב לזמנים: החקירה אכן נפתחה בסוף יולי 2016 (קראו לה בשם המאיים "קרוספייר הוריקן"), והאימיילים הודלפו ב 22 ביולי, והדיפלומט האוסטרלי קפץ לביקור בשגרירות האמריקאית בלונדון ב 26 ביולי. קל לחבר: האימיילים פורסמו, האיש נזכר, מסר לאמריקאים, משרד החוץ מסר לאף בי איי, וכמה ימים אחר כך יש חקירה. מושלם.

רק שלא כל כך מושלם. הסיפור הזה הוא כנראה קשקוש מקושקש, מפני שאם ג'ורג' פפאדופולוס אכן היה הסיבה לפתיחת החקירה, אז האם זה לא מוזר שהאף-בי-איי לא טרח להזמין את פפאדופולוס לשיחה על החקירה האדירה שנתפתחה לרגל זה שהוא הוא חוליית הקשר המרכזית בקנוניית הענק שלא היתה? כלומר הזמינט אותו לחקירה אבל רק בינואר 2017. חצי שנה חיכו, והפכו את כל העולמות בינתיים ורק את ג'ורג' שלנו שכחו להזמין לחקירה? לא משכנע זה אנדרסטיימנט. ממש מעליב כמה שלא התעניינו בג'ורג' הנורא (מולר הרשיע אותו בסוף בשקר בלתי נסלח לאף-בי-איי, והוא קיבל 14 יום בפנים. השקר היה טעות בקשר לתאריך של פגישה). בקיצור, גם הסיפור הזה מופרך.

אבל עכשיו, ולכן אני מנדנד לכם עם הפוסט הארוך הזה, התפרסם התחקיר הזה של "ריל קליר אינווסטיגיישנז" (ראו גם תמונה למעלה). ומסתבר (אולי) שאת כל המבנה הרעוע של החקירה שנועדה להכשיל את טראמפ, בנו על תירוץ אחר לגמרי: FARA. פארה זה חוק רישום סוכנים של מדינות זרות. זה חוק מנהלי, שעל הפרה שלו בדרך כלל מקבלים תזכורת או כנס, וכדי להרשם באופן מסודר צריך גם לשלם אגרה של שלוש מאות דולר וקצת. על על אי-רישום פארה פתחו את כל חקירת הענק? (זה מסתדר עם האופן שבו אילצו את מייקל פלין לחתום על הודאה בשקר. אם אתם רוצים להיכנס לסימטה הזאת הנה מאמר קצר שלי כאן באתר). אז מה התגלה עכשיו?

ובכן מסתבר שהאף-בי-איי נתן לתיק החקירה שעניינה הפורמלי הוא ריגול נגדי, מספר תיק של חקירות FARA. ואם זה נכון, פירוש הדבר שחקירה שעירבה את כל ראשי הממשל, וחדרה לתוך קמפיין טראמפ בצורה שמפרה את כל הכללים, נפתחה על בסיס מנהלי קלוש, כאילו אנחנו כבר יודעים שאנשי טראמפ הם סוכנים זרים, והשאלה היא רק למה הם לא נרשמו ושילמו אגרה. אה, ועכשיו גם נברר אם הם באמת סוכנים זרים. בקטנה. זה נשמע לכם מופרך? זה יותר מופרך ממה שזה נשמע. אם יתברר שזה נכון, זה יהיה פרק נוסף באיך הבנאליות של הבירוקרטיה יכולה להסתיר זדון ועבריינות.