למה לא שמעתם על הסיפור של הביידנים

גדי טאוב, הארץ, 26.11.2020

את הסיפור של הבחירות האלה אי אפשר יהיה לספר בלי לנסות להסביר מה קרה לעיתונות — בארצות הברית וגם כאן. זה סיפור שלא סופר, מפני שרמת הסיקור של ארצות הברית בעיתונות הישראלית היא מתחת לכל ביקורת, והיא ניזונה מגופי תקשורת שהיא טרם עמדה על מידת הפוליטיזציה שלהם. לכן העיתונות הישראלית פשוט החמיצה לגמרי את הסיפור שבמרכזו ניצבת העיתונות עצמה — הסיפור על הצנזורה. מה שהגיע לאוזני ישראלים הוא כמעט אך ורק גרסת הצנזורים, כך שלא היתה להם כל אפשרות לנחש מהי הדרמה האמיתית המתרחשת מאחורי מסך ההסתרה: הסיפור על איך התקשורת נהפכה ממגינת חופש הביטוי ליריבה ישירה שלו.

הדרמה הגיעה לשיא בשבועות האחרונים לפני הבחירות כשטוויטר (ובמידה פחותה פייסבוק) חסמו את הגישה לתחקיר של "ניו יורק פוסט" על האנטר ביידן (בנו של הנשיא הנבחר), ומנעו את הפצתו ברשתות החברתיות. עיתונות המיינסטרים גיבתה את המהלך באמצעות חומת שתיקה והשתקה. ולא מפני שהסיפור היה שקרי, אלא להפך, מפני שהוא היה אמיתי. כך נחשפה במערומיה הפוליטיזציה הכמעט מוחלטת של תיווך המידע. אפשר היה באותה מידה להצהיר בגלוי כי מטרת התקשורת אינה חתירה לאמת, אלא הדחת דונלד טראמפ, וכי איתרוג מוחלט של ג'ו ביידן היה צו השעה.

לביידן יש קופת שרצים לא מבוטלת, אבל אפילו בתוכה נושא סין מזדקר ובולט לרעה. זה לא סיפור חדש, והוא לא התחיל עם התחקיר של ה"ניו יורק פוסט" ערב הבחירות. זה התחיל בתקופת ברק אובמה: בדצמבר 2013 נחת מטוסו של סגן הנשיא ביידן, איירפורס 2, בבייג'ין במסגרת ביקור רשמי. האנטר ביידן ירד עם אביו לשטיח האדום. עשרה ימים אחרי הביקור הזה, הבנק של סין, שהוא זרוע כלכלית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, השקיע מליארד וחצי דולר (!) במיזם כלכלי ששמו Bohai Harvest RST. המיזם הוא שותפות בין הבנק של סין, לבין חברה בשם Rosemont Seneca, שבעליה הם האנטר וכריס היינץ, הבן החורג של מי שהיה אז שר החוץ, ג'ון קרי. "הממשלה הסינית מימנה באופן ישיר", כותב העיתונאי פיטר שוויצר בספרו "אימפריות סודיות", "עסק שהיא היתה הבעלים־שותפים שלו, יחד עם הבנים של שניים ממקבלי ההחלטות החשובים ביותר באמריקה". זו היתה תחילתה של מערכת יחסים עסקית מרובת ערוצים וענפה, שגלשה לטכנולוגיה המכונה דו־שימושית — כלומר גם אזרחית וגם צבאית.

כמובן, אין להוציא מכלל אפשרות שממשלת סין פשוט זיהתה בשני הבנים־של כישרון יוצא דופן לניהול השקעות. אבל סביר יותר שהיא עשתה מה שהיא עושה במקומות אחרים בעולם: משחדת פוליטיקאים באמצעות עסקים המניבים רווחים עצומים. האם יש לכל זה קשר לכך שביידן הוא מליץ יושר של סין בארצות הברית? התקשורת לא דחקה בביידן בשאלה, וביידן לא הרגיש שהוא צריך לענות עליה.

זה שנים ארוכות שהאנטר ביידן מתעשר מעסקים שריח רע עולה מהם במדינות שבהן ביידן האב היה איש הקשר של ממשל אובמה, כמו אוקראינה, רוסיה, וסין. ג'ו ביידן פתר את העניין באמירה שהיא לא רק שקרית על פניה, אלא ממש מצחיקה: הוא לא מדבר עם בנו על עסקיו. האם אנחנו אמורים להאמין שבכל נסיעותיהם הארוכות ובכל ארוחות הערב המשפחתיות, לא עלה על דעתו של האב לברר איך בדיוק נעשה בנו מיליונר, ודווקא במדינות שמולן ניהל אביו את מדיניות החוץ? אבל לעיתונות שהיתה להוטה לשלח את ג'ו קשישא בטראמפ זה הספיק.

זו אותה עיתונות שנכנסה לאקסטזה בכל פעם שהגיעה לאוזנה שמועה מיד שלישית על מישהו מקמפיין טראמפ שהיה בכנס במוסקבה. אבל ביידן והמפלגה הקומוניסטית הסינית? צרצרים. למעט כמה צדיקים בודדים בארגוני חדשות ימניים, התקשורת סירבה להתעניין אפילו כאשר התברר, ערב הבחירות ממש, שהחברה שאתה הביידנים היו מעורבים עד צוואר, נתונה בחקירת מודיעין תחת הרשאות האזנה של בתי הדין המיוחדים לריגול (FISC). פירוש הדבר שלפי דעתם של האף־בי־איי ומשרד המשפטים הפדרלי — לא לפי דעתם של אתר ברייטברט ופוקס ניוז — ייתכן שהחברה הזאת היא ארגון חזית של הביון הסיני (היא כבר שימשה לקניית השפעה פוליטית, למשל בצ'אד ובאוגנדה). אחד מבחיריה, צ'י פינג פטריק הו, נעצר בארה"ב. הטלפון הראשון שהוא עשה מהמעצר היה למשפחת ביידן.

ארבע שנות מניפולציה ברשתות, בחדשות, ובעיתוני המיינסטרים הגיעו לשיא דרמטי עוצר נשימה בהתגייסות המרוכזת להשתקת התחקיר של הניו יורק פוסט. אמנם הסיפור נשמע בהתחלה כמעט בדיוני — וכלל מחשב שעל פי הטענה נזנח בידי האנטר ביידן במעבדת תיקון בדלאוור, והתגלגל לידי רודי ג'וליאני, פרקליטו של הנשיא טראמפ — אבל אף על פי כן היה לדברים צליל של אמת. מפני שהתוכן של הגילויים התאים לדברים שכבר היו ידועים. כלומר ידועים למי שרצה לדעת. על המחשב נמצאו שפע חומרים אישיים, ובהם תמונות פורנוגרפיות של האנטר עצמו, ותמונות שבהן הוא צורך, לכאורה, סם מסוג קראק (מה שהופך אותו לסיכון ביטחוני מהלך). נוסף על אלה נמצאו שם כ–11 אלף אימיילים. ובאלה יש, על פי הטענה, תיעוד למעורבות של ג'ו ביידן בעסקי בנו.

איך הסבירה טוויטר את החסימה של הלינק ואת סגירת החשבון של הניו יורק פוסט, העיתון הרביעי בתפוצתו בארה"ב? הטענה הראשונה היתה שהפרסום מפר את מדיניות טוויטר נגד חומר שנגנב (hacked materials). הטענה היתה קומית בטיפשותה, בהתחשב בזה שכמה שבועות קודם לכן מאזני המס הפרטיים של טראמפ, שנגנבו ונחשפו ב"ניו יורק טיימס", היו מרוחים בכל פינה ברחבי המדיה החברתית. אפילו בתוך תיבת התהודה של ג'ק דורסי, הבעלים של טוויטר, התברר שאיש לא קונה את התירוץ המאולץ הזה.

טוויטר מיהרו לדלג לתירוץ ב': הם לא מפרסמים, התבשרנו, חומר שלא אומת. אחרי ארבע שנים וחצי של הפצת "תיק סטיל" — אסופת האגדות השערורייתיות והמופרכות על טראמפ והרוסים — גם זה לא היה משכנע במיוחד. את סיפורי תיק סטיל אפשר להמשיך להפיץ באין מפריע גם עכשיו. האם אנחנו אמורים להאמין שאגדת האורגיה המצולמת של טראמפ במלון רוסי היתה "ניוז", אבל תמונות ממשיות של האנטר ביידן עם פייפ קראק הן "פייק ניוז"? השתיקה הנמשכת של האנטר ביידן והקמפיין של אביו, שלא הכחישו את האותנטיות של החומרים, לא תרמה לאמינות התירוצים, ודאי לא כשהתבשרנו שבכלל מדובר ב"דיסאינפורמציה רוסית".

גם הטענה הקלושה הזאת הופרכה מיד, ולא רק כי ראש המודיעין הלאומי, ג'ון רטקליף, אמר שאין לה שום בסיס, אלא גם כי מדובר באימיילים שיש להם נמענים בצד השני וקל לבדוק את הדבר. ואכן, אימיילים ממקורות אחרים החלו לצוץ מיד. למשל מחשבון הג'ימייל של בוואן קוּני, שותף של האנטר לשעבר, המרצה עונש מאסר בגין אחד העסקים המשותפים שלהם.

ואז בא טוני בובולינסקי, איש עסקים וקצין צי לשעבר, וחשף התכתבות משלו עם האנטר ואנשיו, וכן את העובדה שהוא עצמו נפגש עם ג'ו ביידן במהלך המשא ומתן על העסקים שהביידנים רצו שהוא ינהל בשבילם מול הסינים. ולקינוח, הוא חשף את העובדה שמתנהלת חקירה פעילה של האף־בי־איי בנושא. הידיעה צצה פה ושם לרגע, ומיד הוטבעה בתוך שלולית השתיקה הדלוחה.

ארבע שנים וחצי של היפר־וֶנטילציה על חקירת שיתוף הפעולה הרוסי של טראמפ, שלא היה, ועכשיו דממה גמורה לנוכח מועמד דמוקרטי לנשיאות, שלכאורה לקח שוחד מסין, ובנו כנראה מכר גישה אליו לגורמים זרים, והוא אדם שמשפחתו בקשרים עם חברה שהאף־בי־איי חושב שהיא ארגון חזית של המודיעין הסיני — כל זה הושתק והוסתר. כי כל מה שצריך לעשות כדי לעזור למועמד שעננת חשד בשחיתות מלווה אותו כבר שנים הוא לכסות את ערוותו בשתיקה. כלומר לקרוא לאמת עליו "שקר" ו"פייק־ניוז".

מה למדו עיתונאי ישראל מהפיכתה של העיתונות ממפעל לחשיפת האמת למנגנון צנזורה? שצריך לייבא את הצנזורה גם לכאן, כמובן. חקייני אמריקה במקומותינו — מעוזי בנזימן עד נחום ברנע, מאטילה שומפלבי ועד נדב איל — התגייסו לשירות הצנזורה והמלחמה ב"שקרים". ומה הם שקרים? אלדד יניב התנדב להסביר בטוויטר: זה מה שאומרים "האב, הבן, ומפקדי צְבא המזהמים, מגל וריקלין". רביב דרוקר, עוד תומך נלהב של הצנזורה, מיהר לקרוא לאביחי מנדלבליט "לטפל ב'ישראל היום'" ("הארץ", 24.11). ללמדכם שהם למדו מאמריקה היטב: הבה נקרא שקר לדעה של היריב הפוליטי.

המתקפה על חופש הביטוי כבר כאן. עיתונאים מובילים אותה. וכמו תמיד — אצל סבונרולה, אצל רובספייר, אצל האינקוויזיציה, או אצל סטלין — זה מתחיל מאנשים שקוראים לדעה של עצמם "האמת". אנחנו יודעים לאן זה מוביל, כי במקום שבו האנשים האלה מנצחים, שם לא יקום שום גלילאו גליליי.

(למאמר ההמשך לחצו כאן, ולדיון נוסף בעקבות מאמר בניו יורק טיימס שאישר את קיומו ואמינותו של המידע באיחור של כשנה וחצי, ראו כאן בבלוג)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=1166
  • תגובות ב-RSS

14 תגובות לפוסט ”למה לא שמעתם על הסיפור של הביידנים“

  1. מאת חיים:

    כתבת נפלא, גדי, ממש שפתיים ישק

  2. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מאמר חשוב וצריך להדהד אותו בכל מקום אפשרי ולאורך זמן עד שיקלט גם אצל אנשים שאוטמים אוזניהם מלשמוע,וסוגרים את פיהם מלספר.אוי לאותה בושה.ד"ר גדי טוב,המשך לכתוב המשך להתריע כדי כדי שאולי יחדרו מילותיך החשובות לאזניהם למרות היותם ערלות עדיין.תודה,

  3. מאת ענת שחף:

    גדי, תודה שהצלחת לערער אצלי דפוסי חשיבה של שנים רבות, וגרמת לי להתחיל לבדוק אפשרות אחרת.
    עדיין מבולבלת, אך מקשיבה לך, וקוראת את דבריך בפתיחות, שלא הייתה בי קודם

  4. מאת איתמר:

    מדהים שבשנת 2020 למעשה חזרנו לאחור לתקופת ברית המועצות הקומוניסטית באמצעות עיתונאים שמאלנים ו"נאורים" ששולטים בתקשורת… ובכלל יש תחושה שהעולם נכבש על ידי קבוצת מיעוט "נאורה" שסבורה שהיא ורק היא יודעת מה טוב לכולנו… ע"ע שופטי בית המשפט העליון בישראל

  5. מאת אורי... .:

    העיתונות בישראל הייתה מאז ומעולם בשליטתם הכמעט מוחלטת של הבולשביקים, אז יבוא/יצוא ממש לא.
    בארצות הברית בנושאים פטריוטים העיתונות הייתה מצנזרת ואם לא ממש לפחות מוטה.
    מה שקורה שם עכשיו זה לא שליטה פרוגרסיבית בתקשורת, אלה שליטה בולשביקית שיבואה והושרשה אט אט על ידי המהגרים ממזרח אירופה במקבלי ההחלטות, תחילה באוניברסיטאות, המשך במפלגה הדמוקרטית והתקשורת רק משלימה את ההפיכה הבולשביקית שם.
    וכדאי להחליף לאלתר את המילה הלא נכונה עד שקרית/מחופשת פרוגרסיבי לבולשביקי, לדבר נכון זה מאוד חשוב.

  6. מאת א:

    דרך המקסיזם הייתה, הווה ותמיד תהיה דרך השקר והולכת השולל.
    שיטת הפעולה התיקשורתית/עיתונאות ברורה.
    כאשר זה נוגע לאנשים שמשרתים את האינטרס המרכסיסטי אז הפוך כל פיל לזבוב, אז הוא קיבל קצת כסף באוקראינה בגלל שאבא שלו סגן נשיא לא רציני.
    ככאשר זה נוגע לאנשים שמתנגדים לשליטה המרכסיסטית אז הפוך כל זבוז לפיל, פרסם שקרים כאילו הם אמיתות, אחר כך אים הסתבר שהכל שקרים תתנצל באותיות קטנות, כך טרמפ הוא סוכן של פוטין.
    מטרת המרכסיזם היא לתפוס את השלטון.
    לאחר שהם אוחזים בשלטון אין דרך חזרה אין יותר דמוקרטיה, יש דיקטטורה של הפרולטריון שמורכב מעשית מכמה עסקנים שגונבים לעצמם את כספי המיסים.

  7. מאת אילנה לוי:

    תודה אתה מאיר את עינינו

  8. מאת אלברט שבות:

    אני מגיע למסקנה כי ללא דיקטטורה העולם לא יצעד, העולם זקוק לדיקטטורה; דמוקרטיה זה חלום פילוסופי בהקיץ, מעולם לא הייתה דמוקרטיה ולעולם לא תתקיים; לא על כדור הארץ ולא עם הגזע האנושי המיישב אותו.

    אז מה היה לנו. השעון הכרונולוגי האנושי, לכל הנוגע בסוגי הדיקטטורה שמשלו לדורותיהם בכדור הארץ, נחלק לשניים: מונרכיה למונרכיה אבסולוטית. המונרכיה שלטה אלפי השנים בכדור הכחול ודיכאה ביד ברזל את כיסי ההתנגדויות שצצו פה ושם מאנשים תמהוניים שקראו לעצמם אנשי חופש בעלי זכויות. וכך עד שבאה קבוצה אנושית מתוחכמת בעת החדשה, הציעה מונרכיה אבסולוטית וקראה לה 'דמוקרטיה'. באופן הזה, אמרה הקבוצה המתוחכמת, נדכּא ביד יעילה את כל כיסי ההתנגדויות למונרכיה שלנו ונעשה זאת באופן אבסולוטי מבלי לצרוך טיפת כוח או מאמץ.

    רוצים חופש ושלטון דמוקרטי? הנה לכם שלטון דמוקרטי עם שלושת הרשויות שלו השופטת המחוקקת והמבצעת. אבל נסתיר מהם טריק קטן: הרשות המבצעת האמיתית תחיה בצללים ותנהיג מאחורי הקלעים את המונרכיה בעזרת הכסף שתקנה בו את מרכזי הכוח המרכזיים בחברה, כגון את ענף התקשורת שיפעיל עבורנו שני המרכזים החיוניים למונרכיה: את מרכז הצנזורה שישלוט במידע המוזרם לתושבים, ואת המרכז להנדסת התודעה שיהנדס עבורנו פשוטו כמשמעו את תודעת התושבים (במאמר המצורף הסבר מלא ומפורט לאופן וסדר העבודה של שני המרכזים החיוניים האלה).

    נקנה גם את ענף האקדמיה שידכּא עבורנו את המוחות הבלתי נלאים לקידום החופש וחירות המידע. הוא ידכּאם בעודם באיבם ישירות מהפקולטות השונות לפני שיצאו מהמעבדות האוניברסיטאיות וירעילו את אוויר העולם. אין באמתחתי דוגמה יפה מד"ר אורי מילשטיין היסטוריון וחוקר צבאי שדוכּא בראשית דרכו ביד ברזל ועבר מידור מקצועי: בוצעה חציצה הרמטית בינו לבין כל חומה אקדמאית ללא יוצא מן הכלל, פשוט נחסמה גישתו לתחומי האקדמיה.

    דרך המרכז האקדמי, אגב, נרכשה דריסת רגל לעוד ענפים ממוסדים וחשובים בחברה כגון משטרה וצבא. דריסת הרגל הזו נעשתה באמצעות הקרנות השונות הפועלות לאור היום תחת שמות ומטרות פיקטיביות למשעי, הטובה מכולן הקרן לישראל חדשה.

    גם הענף המשפטי נרכש על-ידי המונרכיה האבסולוטית לדכּא באמצעותו כל עכּבה או מכשול שהענפים האחרים לא הצליחו לדכא. הענף המשפטי הוא החומה האחרונה למונרכיה האבסולוטית הפועלת בצללים ורק במקרים בהולים נקראת לדגל ופועלת באופן גלוי וכוחני מכל יתר הענפים. דוגמה טובה היא פרשת מנדלבליט וצו איסור פרסום הקלטות שדרס ברגל גסה כל היגיון אפשרי והותיר את הכיסא החשוב למונרכיה על מקומו. ישנן עוד דוגמאות ברורות המדגישות את הפעולות הנגלות חסרות הריסון שהוטלו על הענף המשפטי ואת תכונת 'הנפקא מינא' מפעולות אלה המלמדות על מאפיין 'החומה האחרונה' שתחת המטרייה שלה חוסים אך העכבות והמכשולים שהענפים האחרים לא הצליחו לדכּא. דוגמאות יפות לא חסרות: השתקת פרשיות השחיתות החמורות בפרקליטות כגון זו של רות דוד, השתקת פרשת עבירות הבניה ושיבושי חקירה של ליאת בן-ארי, השתקת פרשת דינה זילבר בה הודח עד לשנות תצהיר כדי לפגוע במינויה של הבלתי רצויה 'למונרכיה' ד"ר מאיה פורמן, וכמובן העליון שמגוייס מעת לעת כחומה אופיינית אחרונה ואך בצו 8. משימה אופיינית שהוטלה עליו היא החדירה ההדרגתית לכיבוש הרשות המחוקקת והפיכתה לכלי חקיקתי ריק מתוכן- כל עוד והחקיקה שלה סותרת את אינטרסי המונרכיה האבסולוטית. אף חוקי היסוד נתחמו לאחרונה תחת המטריה הזו.

    נותר מקום לאבחנה כי היעד לרכישת הענף המשפטי והפיכתו לכלי שימושי בידי המונרכיה האבסולוטית נכבש בשלמותו בישראל ונרכש במחיר מלא עובר לסוחר, בניגוד לארה"ב שלעניות דעתי המונרכיה האבסולוטית השולטת גם במעצמה הזו ביד רמה ואולם עוד לא רכשה במדינה הזאת את כל הזרועות המשפטיים של התמנון הענק הזה.

    אסיים בנימה אישית ובמסקנה שהתחלתי בה. העולם וככל הנראה זקוק לדיקטטורה בלעדיה לא יצעד. אז מה מבלבלים לנו את המוח עם דמוקרטיה וחופש זכויות אדם ופרט… זיוני מוח בעלמא חברים כל זה זיוני מוח. דמוקרטיה היא חלום פילוסופי בהקיץ, מעולם לא הייתה דמוקרטיה ולעולם לא תהייה.

  9. מאת עמוס טל:

    גדי,

    מתי כבר תשלים עם העובדה שביידן הוא הנשיא הבא של ארה"ב?
    מתי? רק ב-20/01/2021 ? אולי גם אחרי?

    אל תגחיַךְ את עצמך.

  10. מאת אלברט שבות:

    אני מגיע למסקנה כי ללא דיקטטורה העולם לא יצעד, העולם זקוק לדיקטטורה; דמוקרטיה זה חלום פילוסופי בהקיץ, מעולם לא הייתה דמוקרטיה ולעולם לא תתקיים; לא על כדור הארץ ולא עם הגזע האנושי המיישב אותו.

    אז מה היה לנו. השעון הכרונולוגי האנושי, לכל הנוגע בסוגי הדיקטטורה שמשלו לדורותיהם בכדור הארץ, נחלק לשניים: מונרכיה למונרכיה אבסולוטית. המונרכיה שלטה אלפי השנים בכדור הכחול ודיכאה ביד ברזל את כיסי ההתנגדויות שצצו פה ושם מאנשים תמהוניים שקראו לעצמם אנשי חופש בעלי זכויות. וכך עד שבאה קבוצה אנושית מתוחכמת בעת החדשה, הציעה מונרכיה אבסולוטית וקראה לה 'דמוקרטיה'. באופן הזה, אמרה הקבוצה המתוחכמת, נדכּא ביד יעילה את כל כיסי ההתנגדויות למונרכיה שלנו ונעשה זאת באופן אבסולוטי מבלי לצרוך טיפת כוח או מאמץ.

    רוצים חופש ושלטון דמוקרטי? הנה לכם שלטון דמוקרטי עם שלושת הרשויות שלו השופטת המחוקקת והמבצעת. אבל נסתיר מהם טריק קטן: הרשות המבצעת האמיתית תחיה בצללים ותנהיג מאחורי הקלעים את המונרכיה בעזרת הכסף שתקנה בו את מרכזי הכוח המרכזיים בחברה, כגון את ענף התקשורת שיפעיל עבורנו שני המרכזים החיוניים למונרכיה: את מרכז הצנזורה שישלוט במידע המוזרם לתושבים, ואת המרכז להנדסת התודעה שיהנדס עבורנו פשוטו כמשמעו את תודעת התושבים (במאמר בקישור של ד"ר גדי טאוב הסבר מלא ומפורט לאופן וסדר העבודה של שני המרכזים החיוניים האלה).

    נקנה גם את ענף האקדמיה שידכּא עבורנו את המוחות הבלתי נלאים לקידום החופש וחירות המידע. הוא ידכּאם בעודם באיבם ישירות מהפקולטות השונות לפני שיצאו מהמעבדות האוניברסיטאיות וירעילו את אוויר העולם. אין באמתחתי דוגמה יפה מד"ר אורי מילשטיין היסטוריון וחוקר צבאי שדוכּא בראשית דרכו ביד ברזל ועבר מידור מקצועי: בוצעה חציצה הרמטית בינו לבין כל חומה אקדמאית ללא יוצא מן הכלל, פשוט נחסמה גישתו לתחומי האקדמיה.

    דרך המרכז האקדמי, אגב, נרכשה דריסת רגל לעוד ענפים ממוסדים וחשובים בחברה כגון משטרה וצבא. דריסת הרגל הזו נעשתה באמצעות הקרנות השונות הפועלות לאור היום תחת שמות ומטרות פיקטיביות למשעי, הטובה מכולן הקרן לישראל חדשה.

    גם הענף המשפטי נרכש על-ידי המונרכיה האבסולוטית לדכּא באמצעותו כל עכּבה או מכשול שהענפים האחרים לא הצליחו לדכּא. הענף המשפטי הוא החומה האחרונה למונרכיה האבסולוטית הפועלת בצללים ורק במקרים בהולים נקרא לדגל ופועל באופן גלוי וכוחני מכל יתר הענפים. דוגמה טובה היא פרשת מנדלבליט וצו איסור פרסום הקלטות שדרס ברגל גסה כל היגיון אפשרי והותיר את הכיסא החשוב למונרכיה על מקומו. ישנן עוד דוגמאות ברורות המדגישות את הפעולות הנגלות חסרות הריסון שהוטלו על הענף המשפטי ואת תכונת 'הנפקא מינא' מפעולות אלה המלמדות על מאפיין 'החומה האחרונה' שתחת המטרייה שלה חוסים אך העכּבות והמכשולים שהענפים האחרים לא הצליחו לדכּא. דוגמאות יפות לא חסרות: השתקת פרשיות השחיתות החמורות בפרקליטות כגון זו של רות דוד, השתקת פרשת עבירות הבניה ושיבושי חקירה של ליאת בן-ארי, השתקת פרשת דינה זילבר בה הודח עד לשנות תצהיר כדי לפגוע במינויה של הבלתי רצויה 'למונרכיה' ד"ר מאיה פורמן, וכמובן העליון שמגוייס מעת לעת כחומה בצורה אחרונה ואך בצו 8. משימה אופיינית שהוטלה עליו היא החדירה ההדרגתית לכיבוש הרשות המחוקקת והפיכתה לכלי חקיקתי ריק מתוכן- כל עוד והחקיקה שלה סותרת את אינטרסי המונרכיה האבסולוטית. אף חוקי היסוד נתחמו לאחרונה תחת המטריה הזו.

    נותר מקום לאבחנה כי היעד לרכישת הענף המשפטי והפיכתו לכלי שימושי בידי המונרכיה האבסולוטית נכבש בשלמותו בישראל ונרכש במחיר מלא עובר לסוחר, בניגוד לארה"ב שלעניות דעתי המונרכיה האבסולוטית השולטת גם במעצמה הזו ביד רמה ואולם עוד לא רכשה במדינה הזאת את כל הזרועות המשפטיים של התמנון הענק הזה.

    אסיים בנימה אישית ובמסקנה שהתחלתי בה. העולם וככל הנראה זקוק לדיקטטורה בלעדיה לא יצעד. אז מה מבלבלים לנו את המוח עם דמוקרטיה וחופש זכויות אדם ופרט… זיוני מוח בעלמא חברים כל זה זיוני מוח. דמוקרטיה היא חלום פילוסופי בהקיץ, מעולם לא הייתה דמוקרטיה ולעולם לא תהייה.

  11. מאת גדי טאוב:

    שמח מאד לשמוע, ענת. לא פשוט לעזוב את חיכה של השקפת עולם מוכרת. החוויה מובנת לי.

  12. מאת גדי טאוב:

    בינתיים התברר שצדקתי. שמת לב?
    https://buildbackbetter.gov/press-releases/statements-by-hunter-biden-and-the-biden-harris-transition-team/

  13. מאת Aleksandr Solzhenitsyn:

    קראי אתמול את ניידים ונייחים.
    שתי הערות והצעה:
    1. אני חושב שאתה ממעיט בעד כמה חלק מהאליטות שונאות את ההמון.
    2. בכמה עמודים מהפרק האחרון הכותרת שגויה, כתוב בטעות "הקדמה".
    וההצעה (לכולם) לקרוא את "נקמתו המתוקה של פיקאסו" של אפריים קישון שמראה איך שרלטנים השתלטו על האומנות המודרנית. אילו אותם שיטות ואותם אנשים שמבלבלים את המוח בפילוסופיה בגרוש שיוצא ממנה שהם מחליטים מה האמת בשביל כולם.
    (ולא נשכח שיש מפלגה בארץ שעל הפתק שלה כתוב "אמת")

  14. מאת Supersequence:

    https://buildbackbetter.gov/press-releases/statements-by-hunter-biden-and-the-biden-harris-transition-team/

    זה רק היה שקר לשעתו…