גדי טאוב

אז מה היה על הלאפטופ של האנטר? התשובה פשוטה: עדויות די ישירות לזה שג'ו ביידן מעורב עד צוואר בשחיתות באוקראינה ובסין (על דרום אמריקה נדלג בשלב זה, כי זה לא קשור למחשב).

ובכן, אני חסום אצל הפרשן לענייני ארצות הברית, יפתח דיין, אז קיבלתי את התגובה שלו למה שכתבתי בנושא בטקסט דרך חברים. אני מניח שזה היה בטוויטר, אז אשיב בטוויטר (ובפייסבוק). אתעלם ברשותכם מהקללות הנרגשות, וגם מן הסמנטיקה (איזה מונחים בדיוק הוא נקט כדי להפחית בחשיבות העניין) ואנצל את ההזדמנות כדי לחלוק עליו בנושא הליבה: עבריינותו של ג'ו ביידן.

ראשית, מילה טובה לדיין. הוא לפחות עקבי. הוא לא הבין את משמעות החומר שהתגלה על המחשב אז, בזמן אמת, והוא עדיין לא מבין על מה הרעש, גם עכשיו אחרי שהניו יורק טיימס הודה בקיומו של החומר ובאותנטיות שלו. דיין פשוט מדקלם את מה שאומרת תעמולת הדמוקרטים, פלוס כמה תוספות שלפעמים אכן חורגות מהשורה (להלן "צייצתי את ציוצו של העיתונאי אייב גרינוולד מקומנטרי" שהוא מגזין ימני).

דיין כותב כך: "כל עוד אין שם חומר מפליל/ראיות ל-wrongdoing מצד ביידן האב, סורי, זה לא מעניין אותי".

אבל יש שפע חומר כזה על המחשב, וזה הרי העניין. כמה נקודות מרכזיות בקצרה:

1. אוקראינה.

בחומר שבמחשב נמצאו עדויות לפגישות של ג'ו ביידן עם בכירי חברת האנרגיה האוקראינית בוריסמה. הוא הכחיש כל מעורבות או אפילו ידיעה על עסקי בנו. עכשיו אנחנו יודעים שהוא שיקר. באחד האי-מיילים מודה בכיר בחברה, ודים פוזהרסקי, להאנטר על ה"הזדמנות לפגוש את אביך". כמו כן נמצאה תמונה של ג'ו קשישא החברים מבוריסמה.

למה זה חשוב? כי זה מוכיח את מה שכל מי שהציץ מחוץ לתעמולת המיינסטרים ידע מזמן. בוריסמה משלמת סכומי עתק להאנטר ביידן כדי שישב בחבר המנהלים שלה, למרות שאין לו שום מושג רלוונטי בתחומים שהחברה עוסקת בהם. בעולם שבו ניסו להמציא "הענות חריגה" כשוחד, שכחו מה זה שוחד במובנו הפשוט: חברת אנרגיה מושחתת, משלמת הון לבן של (אז) סגן נשיא ארצות הברית, שהוא הממונה מטעם הממשל על הקשרים עם אוקראינה. הלו? מישהו עדיין לא מבין מה זה אומר?  
וזה לא רק שלח לחמך, חלילה. כשנפתחה חקירה נגד בוריסמה באוקראינה, ג'ו שלנו דרש את פיטורי התובע החוקר, ויקטור שוקין, ואיים שיעקב את סיוע החוץ של ארה"ב אם זה לא יקרה. יש הקלטה שלו משוויץ בזה. אעלה אותה בנפרד. (הטענה שלו ושל מתרציו במדיה היתה כמובן שהתובע – שחוקר את החברה שבנו דירקטור בה! – הוא מושחת, ולכן שזה היה צעד במסגרת המלחמה בשחיתות.)

ה"עיתונות" שפעלה כדי להביא לבחירתו, לא הרבתה לשאול אותו שאלות קשות. פה ושם מישהו שאל בכל זאת שאל על הקשר בינו לבין עסקי בנו. ג'ו אמר ש – אתם יושבים? – אני לא מדבר עם בני על עסקים. מעניין. האנטר טס איתו, למשל, כל הדרך לבייג'ינג, בארפורס 2, וגם בדרך חזרה, הוא לא סיפר לו על פגישות שהיו לו, להאנטר, עם בכירי הכלכלה הסינית? בטח ג'ו רק קרא בעיתון כשתברר עשרה ימין אחרי שובם לארה"ב שהבנק של סין פתח קו אשראי בסכומי עתק לקרן חדשה שהקימו האנטר, דבון ארצ'ר ידידו, והבן החורג של ג'ון קרי. איזה צירוף מקרים!

• סין

אני מתעלם משלל הקשרים האחרים עם סין. אתם מוזמנים לראות את הסרט של פיטר שוויצר, או לקרוא את הספר שלו (אעלה לינקים בנפרד) כי זה באמת מסמר שיער. אעיר רק כמה הערות על מה שנוגע ישירות למחשב. האנטר היה מעורב עד צוואר עם חברה סינית שתפקידה החצי רשמי הוא לקנות השפעה עבור סין בעולם. בקיצור, אירגון חזית של הביון הסיני. שמה CEFC. על המחשב נמצאה הקלטה של האנטר בקולו קורא לבכיר בחברה "רב-המרגלים הסיני". רב המרגלים הזה, שכר את שירותיו של האנטר כעורך דין, לאחר שנעצר בידי ה FBI. האנטר הוא נרקומן, ולא בדיוק עורך דין בעל רקורד מרשים, אבל, הי, הוא הבן של ג'ו. והחברה הזאת שפכה כסף על משפחת ביידן מכל הכיוונים. העסק שהביידנים ו CEFC רקחו (שבסוף בוטל) היה מניב הרבה מליונים. על המחשב של האנטר ביידן נמצא אי מייל שמסביר את חלוקת הכסף, כולל עשרה אחוז מזה שצריכים ללכת ל"בחור הגדול" "the big guy". יש לנו כבר יותר מרק השערה שזה ג'ו קשישא. לפי עדות של טוני בובולינסקי, שהיה אמור להיות שותף במיזם הזה, ג'ו הוא אכן הביג גאי. הוא עצמו, בובולינסקי, היה בפגישה עם ג'ו שהודה לו על "העזרה שלך לבני" בנושא העיסקה עם הסינים. ככה הם היו עובדים. ג'ו היה מגיח, מפזר אבק כוכבים ומשאיר את המשפחה (במקרה זה האנטר, וג'ים, אחיו של ג'ו) לטפל בפרטים. כשבובולינסקי שאל את האח, אם זה לא מטריד אותם שהמועמד לעתיד לנשיאות מעורב בעסקים עם חברת אנרגיה סינית, ג'ים צחק ואמר לו "plausible deniability" – משמע, זה דבר שאפשר להכחישו באופן אמין. בובולינסקי הוזהר בידי המשפחה, לא להזכיר את שמו של ג'ו במפורש בהתכתבות.  

• עוד יש במחשב עדות ישירה לכך שהאנטר סחר בגישה לאביו, סגן הנשיא.
  
  

זה קצת מצחיק שדיין עדיין נאחז באדוות הספין הכושל על זה שהמחשב של האנטר לא היה ולא נברא, והוא רק "דיסאינפורמציה רוסית". שכן הוא עדיין – עדיין! אחרי שאפילו הניו יורק טיימס הודה שהחומר על המחשב אומת – מסביר שחושיו החדים מורים לו זהירות כלפי חומר שמביא ג'וליאני, שידוע ב"קשריו עם גורמים פרו-רוסיים באוקראינה". אבל החומר אומת, וקשריו של מי שהביא אותו פחות מעניינים עכשיו. אבל הנה מה שמעניין באמת: אחרי שנים שהאשימו את טראמפ בשת"פ שלא היה ולא נברא עם פוטין, התברר ערב הבחירות שלביידן יש שת"פ שאכן היה ואכן נברא עם גורמים בכירים בכלכלה ובמודיעין הסיני, ששופכים על המשפחה שלו כסף. ואת זה ה"עיתונות" לחרפתה הנצחית, הצליחה להשתיק ערב הבחירות, למרות שסין היא גורם הרבה יותר חזק מרוסיה, והיא רואה בעצמה מועמדת להחליף את ארצות הברית בראש הסדר העולמי החדש. אבל כאמור, ה"עיתונות" מפיצה אפלה ולא אור, ופרשנים על דעת עצמם כמו דיין פשוט משכפלים את התעמולה של השמאל שתוסיף להסתיר לנו את המציאות.

ועכשיו כמה מילים על המשעות הל סיפור הזה, כי העיקר פה הוא לא רק מה שהתגלה, אלא העובדה שאליטה שלמה הצליחה לצנזר את הסיפור הזה, ובכך הציל את ג'ו קשישא בבחירות. אני מוסיף כאן לכן עוד פוסט קצר שכתבתי על הצד הזה של הסיפור:

אולי נתחיל מהשאלה למה כל העניין לא נרשם בתודעה. ולמה רוב העיתונות גם כאן בעצם מעולם לא הסביר בצורה בהירה מה קרה כאן. ויש סיבה לזה שהם נהגו כך, וביטלו כלאחר יד עובדות כ"פייק ניוז" ועדויות משכנעות כ"תיאוריית קונספירציה" (כנסו לפיד של גלעד צוויק, תראו שם ארכיון שלם של חוכמולוגים). זה קרה כי רוב הפרשנים האלה עובדים כך: הם שומעים על סיפור או אירוע, אז הם מיד הולכים לבדוק את המקורות שהם סומכים עליהם. אלה הם כמובן לא כלי תקשורת ימניים, שתקשורת המיינסטרים טרחה לסווג כקונספירטיביים ולא אמינים, אלא עיתונים ורשתות טלוויזיה שהם רגילים לשאוב מהם חומר (ואז לחזור עליו באוזניכם). למשל cnn או msnbc. היותר "רציניים" מעיינים גם בוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס. .אז זה מה שהם עשו. כפי שעשו מימים ימימה. ועד עכשיו זה גם עבד להם, פלוס מינוס. בדקו במקורות שלהם, ושם הרגיעו אותם שלא קרה כלום. זה הכל הזיות של ג'וליאני ותעמולה של טראמפ. והם נרגעו. כי על דון למון ב cnn הם סומכים, ועל מאמר המערכת של הניו יורק טיימס הם סומכים, ולעומת זאת על פוקס, הוול סטריט ג'ורנל, וטאקר קרלסון הם לא סומכים. ולכן הם לחלוטין החמיצו את מה שבאמת קרה. .כי מה שקרה היה שכלי התקשורת שעליהם הם סומכים, התגייסו להונות אותם. והם הצליחו, כמובן. הם התגייסו כאיש אחד, שלושה שבועות לפני הבחירות, לקבור את הסיפור שיכול היה להביא לתבוסה של ביידן. במילים אחרות, כתבינו ופרשנינו האמיצים, ולא משנה אם זו ציפי שמילוביץ' או אורן נהרי, או אחרוני הפרשנים מטעם עצמם בטוויטר, לא הבינו שהסיפור לא *ב* cnn כי הוא *על* cnn (או הטיימס או הפוסט, או msnbc. האירוע הוא מה שקרה לתקשורת המיינסטרים, לא מה שתקשורת המיינסטרים אמרה שהוא האירוע. לכן עכשיו כשהניו יורק טיימס אישר לאחר מעשה שהסיפור היה אמת, כי עכשיו זה כבר לא ימנע מהדמוקרטים את הנשיאות, הם השתתקו. לא התנצלו, לא תהו, לא התלבטו, ולא דיווחו דבר. כי זה דיסוננס שאי אפשר להתגבר עליו. כי מה יעשה אדם שמאמין שהניו יורק טיימס זה האורים והתומים, כשהניו יורק טיימס בעצם מודה במובלע שהוא שקרן? יאמין או לא יאמין? אז שתיקת הנהרים היא לא כזאת מפתיעה. הם פשוט לא הצליחו לפתור את פרדוקס השקרן. שזה לא דבר שצריך להחזיק כנגדם. כי פשוט אי-אפשר.

603Yuval Semo, אודי פרלסמן and 601 others16 Comments80 SharesLikeCommentShare