אני מאד ממליץ לכם לקרוא את המאמר מסמר השיער של עו"ד דויד פטר בגלובס, מפני שככה, צעד צעד פועלת האוליגרכיה המשפטית לחסל את חוק השבות, ואת מדינת הלאום היהודית. זו לא קפריזה. זו משנה סדורה. גם באתר חדשות המשק כתבו על המאמר כאן.

ובכן… ייתכן שלא תופתעו לגלות שאחד האנשים הקובעים בפועל את מדיניות ההגירה של ישראל, ד"ר עמרי בן-צבי, הוא גלובליסט, אידיאולוג מובהק של הניידים, ולא מאמין ברעיון המיושן הנקרא מדינת לאום ובעיקר לא בגבולותיה. והוא משפיע לא כי הוא אקדמאי, אלא כי הוא הרפרנט לנושא ההגירה במשרד המשפטים.

האיש הזה בעד להשוות את הזכויות של המסתננים הלא חוקיים לאלה של האזרחים. אולי אתם זוכרים מאמר שכתבתי פעם שבו טענתי שבעיני הגלובליסטים "זכויות אדם" אוניברסאליות, הפכו לנשק נגד "זכויות אזרח" המעוגנות במדינת הלאום? ובכן, האנשים האלה שייכים לאליטה החיה בנוחות, והשואפת להפוך את כל המהגרים בעולם לאזרחים, שזו דרך יפה לומר שבעצם כולנו נהפוך למהגרים, שבטים שבטים, שינדדו על אדמות חריבות שהשאירו מאחוריהן חברות סולידריות לשעבר. ועל נדידתנו, וזכותנו להגר, ישקיפו בעלי פריווילגיות, בעקלי הקשרים והתארים, מטרקליני העסקים של שדות התעופה.

אז הנה לכם אידיאולג של הניידים, "אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה". .כאמור, לא מדובר בעוד אקדמאי רדיקלי, או סתם עורך דין של אירגון הממומן בידי קרנות להרס ישראל ועוסק בזכויות מסתננים. מדובר באיש שהוא "הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה." מה זה אומר? במדינה מתוקנת, זה אומר שהוא אמור לספק ייעוץ משפטי והדרכה למשרדי הממשלה כיצד ליישם את מדיניותם של נבחרי הציבור. אבל אצלנו זה הרי ממש לא עובד ככה, מפני שהאנשים האלה שקוראים לעצמם "שומרי סף" (ראו לעניין זה מאמרו החשוב של עו"ד גיל ברינגר), שיכנעו את עצמם שהם צריכים להגן עלינו מפני גחמותיהם של נבחרנו ולבלום נציגינו.

אז הנה האיש שאמור ליישם את מדיניות ההגירה שממילא מסורסת על ידי משפטנים אחרים, בבג"צ, חדשות לבקרים – והוא מפרסם מאמר המסביר שמדיניות ההגירה שלנו בכלל לא לגיטימית לפי דעתו, כלומר עמדתו האידיאולוגית המזכירה את המרקסיזם יותר מכל דבר אחר, ונשמעת כמו רפורמה אגררית של סטאלין: המאמר, כותב פטר על בן-צבי, "מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו. והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות." ישראל, לשיטתו של האיש הממונה על ייעוץ משפטי במדיניות הגירה צריכה להפוך ליישות בינלאומית שכל מי שחפץ יוכל להשתקע בה ולקבל זכויות שוות – וכל זאת בשם האחווה הכלל אנושית, וכפי שנראה מיד גם האקולוגיה. מאחר שלכל בני האדם זכויות שוות במשאבי כדור הארץ הכחול והיפה שלנו, אז אין המדינות מחזיקות בהן אלא בנאמנות מטעם המין האנושי כולו. וכך חבר לו המרקסיזם לאקלימאות הרדיקלית, ובה לציון הורס. .מזל, אולי תאמרו לעצמכם, שאלה רק דעותיו של נציג אחד ממפלגת הטירלול הפרוגרסיבי, ויש לקוות שהוא מפריד בין דעותיו האישיות לבין עבודתו במשרד המשפטים. כי כידוע שמשפטנים יודעים לעשות הפרדות מסוג זה, בניגוד לבני תמותה רגילים שאצלם מצבים כאלה נקראים "ניגוד עיניינים".. אבל צר לי לספר לכם עוד, ש"ל פי יומנה של דינה זילבר שהיא כידוע ראש ממשלת הדיפ-סטייט שאין בישראל, – מה פתאום? מי זה הסית אתכם לחשוב שלפקידים יש כוח לעשות משהו בניגוד לרצון נבחרי הציבור שטויות! אין דבר כזה! – ואף על פי כן, לפי יומנה של זילבר, מוסיף דוד פטר ומדווח, "ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הרצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים. כלומר פקיד מדינה האמון על אכיפה מרצה תזה אקדמית הסותרת את החוק לחבריו אנשי החוק והאכיפה. התמונה של יחסי הכוח בישראל ברורה. יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק ל פרוס את עמדתם בפני נבחרי הציבור אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה. חוקת המשפטנים. בשם תזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים." .ולקינוח, פטר מציין, שבעוד המאמר גוזר את סמכותו מעקרונות מופשטים כמו "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ", הרי שאין בכל המאמר המלומד, של האמון על ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה בתחום ההגירה, אפילו איזכור אחד של "החוק הרלוונטי – חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952." (שוחחתי על האופן שבו מיירטים את מדיניות ההגירה שלנו בפירוט עם עו"ד דוד פטר בזום, כאן – זה בערוץ הישן, אתם מוזמנים לעבור לחדש שנקרא "שומר סף". הנה לינק למנוי חינם.).

ישראל איננה דמוקרטיה. הריבונות לא ביידי האזרחים. אנחנו חיים תחת אוליגרכיה משפטית, שסימנה לעצמה למטרה לחסל את אופיה היהודי הלאומי של המדינה, והיא עוסקת בניקוב הדרגתי של חוק השבות. בואו, לפחות, לא נתבלבל באשר למה שקורה תחת אפכם, קרה תחת אפן של ממשלות ימין, וימשיך לקרות תחת אפה של המשלה הזאת. מתי נתעורר כבר???.

שרק עכשיו שמתי לב שהוא לא נמצא באתר שלי. זה ראיון מיולי 2018, שהתקיים במטה של ברייטברט. ישבנו משהו כמו שעתיים, והראיון פתח לי פתח לעולמו של טראמפ שלא היה לי קודם. הוא גם הוביל לכמה טריקות דלת לא נעימות. כמה אנשים החליטו לנתק איתי את הקשר. שני מורים שלי לשעבר – פרופ' ניסים קלדרון בישראל, וטוד גיטלין באמריקה התגייסו לכתוב מאמר נגדי בהארץ ("לגדי טאוב אין שאלות קשות לסטיב בנון") ועוד. בשמאל ממשיכים להגיד שהוא גזעני, ולכן לנדות אותו. אין לזה שחר. לא מצאתי אפילו בדל עדות לזה. בכל אופן, עכשיו זה מתוייק פה באתר למי שמעוניין.

או. אז תשמעו סיפור. ביידן הקים מרכז לחקר מדיניות החוץ באוניברסיטת פנסילבניה מדווח הוושינגטון פרי ביקון. המרכז, וכן קמפיין ביידן, לא מוכנים לחשוף את מקורות המימון שלהם. אבל… אפשר לנחש קצת, כמו שעושה הוושינגטון ביקון, מה באמת קורה כאן. כי מאז שנפתח המרכז הזה, התרומות שקיבלה האוניברסיטה מחו"ל יותר משולשו – מ 31 מיליון דולר ב 2016, ל 100 מיליון דולר בשנה שעברה (מרכז ביידן השעה את פעילותו ב 2018). התורמת הגדולה ביותר מחו"ל היא… (תופים, מצילה) סין! איזו הפתעה. אז נכון שהסינים תורמים הרבה בכל רחבי האקדמיה ובעצם קונים את האוניברסיטאות כמליצי יושר, בעיקר בעזרת "מכוני קונפוציוס" והשליטה בחקר סין. אבל לאור הסירוב למסור פרטים על מקורות המימון למכון של ביידן (יש לו עוד שניים באוניברסיטאות אחרות שגם הם מסרבים לחשוף את מקורות המימון שלהם). זאת אולי הזדמנות להזכיר לכם שהאנטר ביידן נסע עם אבא שלו לביקור בסין כשהאב היה סגן נשיא, וקצת אחר-כך, קרן השקעות שבבעלותו יחד הבן החורג של ג'ון קרי, קיבלה רק מליארד וחצי דולר ממקורות סיניים. בקיצור, סין הפכה את משפחת ביידן לעשירים מופלגים. והאנטר עד כמה שאני יודע עדיין עומד בראש הקרן הזאת, רוזמנט קפיטל, למרות שאבא שלו כבר רץ לנשיאות. לכן אני חוזר ואומר, הדמוקרטים, שעדיין חושבים שהאוייב של אמריקה זה טראמפ, פשוט לא באירוע. אמריקה מבינה שסין היא האוייב, בעוד הדמוקרטים רוקדים סביב מדורת "טראמפ פישל בטיפול בקורונה". אז אפשר לחלק את אמריקה עכשיו לשניים: אלה שחושבים שהקורונה היא אשמת טראמפ, ואלה שחושבים שהקורונה היא אשמת סין.

מאמר חשוב של לי סמית בטאבלט שסופסוף מנסה לענות על השאלה הקריטית: למה דווקא פלין? (לינק בתגובות)
.
למה פלין עד כדי כך חשוב שפגישה הראשונה של אובמה עם טראמפ הוא מצא לנכון להדגיש את הדבר הזה מעל הכל (יחד עם נושא צפון קוריאה)? למה הוא כל כך מיהר לדרוש מטראמפ שלא ימנה את פלין ליועץ לביטחון לאומי. מה העניין? ואיך זה קשור למסע האנמסקינג המטורף שאינו אלא ניסיון לנטר את כל הפעילות של פלין בתירוצים של מעקב אחרי האנשים שהוא דיבר איתם?

.
אז סמית מציע לראות פה מהלך רחב יותר של ריגול אחרי יריבים שהחל במסגרת הקמפיין לאישור עסקת הגרעין. כזכור, כפי שדיווח הוול סטריט ג'ורנל, ממשל אובמה האזין לאזרחים אמריקאים, ואף לנבחרי ציבור, שנקלטו במסגרת פעולות ריגול אינטנסיביות אחרי גורמים ישראלים שעסקו בפעולות לובי נגד עסקת הגרעין. אובמה לא בחל, כזכור, גם בסטראוטיפים אנטישמים שבעזרתם ציירו יהודים שהתנגדו להסכם כבעלי נאמנות כפולה, כאילו שהעסקה היתה איזה אינטרס אמריקאי דחוף שרק שוחרי ישראל מתנגדים לו, ולא חלק מפנטזציה פרועה וחסרת אחריות ליצור "איזון" בין סונים לשיעים על ידי חיזוק איראן – אחת ההזויות הגיאו פוליטיות היותר מופרכות (וכושלות) שראינו בעשורים האחרונים.
.
פלין היה ממתנגדי ההסכם האיום הזה ובשל כך נוצר הקרע החמור שלו עם ממשל אובמה שהפך אותו למטרה. אובמה הראה לו את הדלת אחרי שהוא אמר את דעתו בגלוי על ההסכם.
.
ואז טראמפ אימץ אותו. וזו היתה הסיבה לעניין האינטסיבי בו, שקדם לשיחה המפורסמת שלו עם השגריר הרוסי הרבה אחר כך, בסוף דצמבר 2016.
.
אם פלין עורר עניין אצל אובמה ואנשיו לפני הבחירות, אחרי שהוא זכה הוא עניין אותם שבעתיים. עכשיו נעשה קריטי ליירט את פלין מחשש שהוא יהווה גורם אנטי-איראני פעיל בממשל החדש, ואולי אף יביא לביטול המורשת המפוקפקת של אובמה, שבתחום מדיניות החוץ עיקרה היה ההסכם הזה. אז הריגול אחרי פלין נשאר אבל **התירוץ התחלף**.
.
אז דגרסיה קטנה להזכיר. הנרטיב המופרך על "השת"פ הרוסי" לא עניין את אובמה במקור. מעטים זוכרים עכשיו אבל הוא עצמו התייחס בזלזול לרעיון שהרוסים יכולים להשפיע על הבחירות באמריקה. "אין אף אדם רציני", אמר אובמה לפני ניצחונו של טראמפ, "שיאמר שאפשר לשבש (rig) בחירות אמריקאיות, בין השאר מכיוון שהן כל כך מבוזרות. אין שום עדות שדבר כזה קרה בעבר, או שזה… יכול להתרחש הפעם (בבחירות של 2016)". אבל זה היה בימים שכולם חשבו שהילרי תנצח בהליכה וטראמפ אולי לא יכיר בתוצאות הבחירות. זוכרים שהיה פעם דבר כזה? שהוא סירב להתחייב שהוא יכיר בהפסד?
.
אבל אז הוא ניצח. ו*היא* לא לגמרי הכירה בהפסד. וכך מה שהתחיל בתור ניסיון להכתים את דמותו של טראמפ בשת"פ עם הרוסים – רעיון מגוחך מעיקרו, כי ברור למה הילרי היתה עדיפה לפוטין פי כמה על פני מועמד לאומני שהבטיח להגדיל את תקציב הביטחון ולהרחיב את ייצוא הנפט – אז הניסיון הזה להכתים אותו, נמשך אחרי הבחירות תחת חסות חקירה רחבה יותר על "שיבוש הבחירות בידי הרוסים", רעיון שנעשה למרענן הרשמי של החורף, ולהסבר המועדף על הילרי להפסד שלה. היה הפסידה, אתם מבינים, כי פוטין היטה את הבחירות. לטובת טראמפ.
.
ואז אובמה נכנס לעניין הזה של "השיבוש" הרוסי בשיא המרץ – הוא פתאום גרש דיפלומטים רוסים, סגר משרדים רוסים, הטיל סנקציות, ונתן בכל זה רוח גבית לאנשיו להתחיל לרקום את הקשקוש על הקשרים הרוסיים של אנשי טראמפ ופלין בתוכם. כל הרעש הזה נועד, כך נדמה לאור מה שהולך ונחשף, לתת קרדביליות לחקירות שמטרתן לסנדל את נשיאותו של טראמפ בשלל חקירות.
.
ובאותה הזדמנות, עכשיו היה תירוץ חדש לנטר את פלין: עכשיו הוא נעשה חשוד בכיר בתש"פ עם הרוסים (חשד שלא היה לו בסיס של ממש, כפי שראש האף-בי-איי אז, ג'יימס קומי, הודה בפני אובמה ב 5 בינואר, שבועיים לפני כניסת טראמפ לתפקיד (כך על פי הקטעים החדשים שהותרו לפרסום מתוך אימייל של סוזן רייס).
.
ואל זה, אומר לי סמית' הצטרפה העובדה שפלין כיועץ לביטחון לאומי היה בעמדה שממנה אפשר לחשוף את כל חטאיו הקודמים של ממשל אובמה ושיטות המעקב הקלוקלות שלו מימי העברת עסקת הגרעין. אז יירוט פלין היה ממש עדיפות גובהה בשבילו. ועכשיו זה כבר עניין של יוקרה אישית.
.
עד כדי כך שכשמשרד המשפטים החליט לבטל את האישמים נגד פלין אובמה נזעק מיד לומר שמתערער שלטון החוק. כלומר לומר דברים ברוח זו בפורומים סגורים של מקורבים, שמיד דלפו – לגמרי במקרה כמובן – לעיתונות. ומעניין, מעיר סמית', שהם דלפו דרך מייקל איזקוף מאתר החדשות יאהו! – שזה האיש שהשתמשו בו כדי לפרסם את אסופת האגדות הבלתי מאומתות על טראמפ שאנחנו מכנים "תיק סטיל" (ואחר כך האף-בי-איי השתמש במאמר של איזקוף כדי לרמות את בתי המשפט ולטעון שאיזקוף הוא מקור נפרד לאותן שמועות, אבל זה כבר עניין אחר).
.
סטיי טשיונד. העסק הזה של אובמה-גייט רק מתחיל. יהיה שמח, כפי שכבר הבטחתי, נדמה לי.

מאמר מרתק בבלוג של אורי הייטנר על עמוס גלעד, איש המודיעין. לא השתכנעתי מהטיעונים על זה שאין דבר כזה שלטון פקידים, אבל כל הפרשות המתוארות מרתקות. מדובר בסקירה של ספר על גלעד מאת שמעון שיפר. אבל מה שאולי הכי חשוב נמצא כאן בחלק האחרון של המאמר, ואני מתקשה להבין איך אחרי תפישה נכוחה כזאת של תוכניות הפלסטינים גלעד מתנגד להחלת החוק הישראלי על הבקעה. כי התיאור שלו את תכנית ערפאת להשמדת ישראל (וירדן) התבסס על הרעיון של גשר דמוגרפי-גיאוגרפי בין השטחים לירדן, כחלק מתכנית להפוך את כל שטח המנדט, משפלת החוף ועד גבול עיראק לפלסטין אחת גדולה.

הנה פסקה מתוך הרשומה של הייטנר:

"גלעד מתאר בפרוטרוט כיצד ערפאת, שלרגע לא העלה על דעתו להתקדם לשלום, הונה את ישראל, שהונתה את עצמה, כדי לשפר עמדות להמשך המאבק נגדה. גלעד מתאר את שתי הרגליים האסטרטגיות שעליהן ניצבה תכנית ערפאת להכרעתה של ישראל: תביעת "זכות" השיבה והשתלטות על בקעת הירדן. תביעת השיבה נועדה "לשנות את המאזן הדמוגרפי של ישראל". השליטה על בקעת הירדן ואכלוסה ב-300 אלף פלשתינאים נועדה להיות קפיצת מדרגה להשתלטות על ירדן. המטרה היא "אירידינטה של ירדן. הפלשתינאים של ירדן מתחברים לפלשתינאים ביהודה ושומרון ואם אתה מוסיף לזה את ערביי ישראל – יש לך מסה קריטית שיכולה להפוך את ירדן לחלק מהמדינה הפלשתינאית… זו הייתה התכנית הגדולה של ערפאת. הוא אמר לעצמו בערך כך: באיו"ש לא יהיו בכלל יהודים במסגרת הסכם שלום. בירדן יש מיליוני פלשתינאים. בישראל יש מיליון וחצי ערבים. בגליל כבר יש רוב ערבי. זה אמנם ייקח זמן אבל בסוף יגיעו לאיזון דמוגרפי עם הערבים ו-400 אלף הפליטים שיגיעו לישראל מלבנון יהפכו תוך דור למיליון איש או אני לא יודע כמה, ותוסיף לזה את הפליטים שייקלטו במדינה הפלשתינאית, וכך אתה מחריב גם את ירדן וגם את ישראל… זה מה שערפאת רצה. אני משוכנע שהוא לא התכוון בכלל להגיע לאיזשהו שלום שישראלי, כל ישראלי, גם לא בשמאל, היה מוכן לחתום עליו".
.שמעון שיפר; המתריע – שיחות עם האלוף (במיל') עמוס גלעד, הוצאת ידיעות ספרים, 

הנרטיב הדמוקרטי על ההצדקות לרדיפת גנרל מייקל פלין מחליף תירוצים כמו גרביים. אז האופנה האחרונה, ליודעי חן, היא לטעון שבעצם עיקר הבעיה היא לא שהוא סוכן רוסי, אלא שהוא סוכן טורקי. והרי – אתם יושבים? ראיית הזהב – והרי הוא הודה בזה שהוא שיקר לגבי טורקיה, אומרים לנו. לא רק זאת, הוא ניסה לטשטש עקבות, ונרשם לפי חוק רישום סוכנים זרים (FARA – ראשי תיבות של Foreign Agents Registration Act), רק בדיעבד, כשהוא הבין שעלו עליו. הממםם. נשמע מסעיר. אבל…

הסיפור הזה פשוט לא נכון. כרגיל עם הנרטיב הדמוקרטי, הוא לוקח עובדות יבשות, נותן להם טוויסט קטן, ואז משבץ אותן בתוך סיפור שכולו הולכת שולל. פלין לא ממש הודה, אלא חתם על הסכם טיעון כשהוא הבין שהתובעים של מולר עומדים לפשוט את עורו של בנו, לא רק את עורו שלו. והוא לא נרשם כסוכן מפני שעורכי הדין שלו אמרו לו בזמן אמת שאין צורך ומספיק להרשם תחת נוהל אחר, שנקרא LDA – חוק החשיפה לפעילות לובי. ואז, רק כדי לחתום בדובדבן על הר הקצפת, עורכי הדין שלו המליצו לו על עסקת הטיעון, משום שהם אלה שאמרו לו במקור שאין צורך להרשם כסוכן זר, כלומר המליצו לו כדי לכסת"ח את עצמם. היה שם ניגוד עניינים מובנה, כפי שנראה.

אז הנה פירוט הסיפור האמיתי, כפי שמתאר אותו בהרחבה ידידי מ.ד. השוחה בענייני וושינגטון ושבמקרה מכיר את הצד הטורקי של הסיפור, מפני שהוא מכיר את השותף הטורקי של פלין (אני מתרגם כמעט מילה במילה, עם תוספות לצורך הבהרות קלות):

"פלין לא הפר את הוראות FARA. החברה של פלין (FIG – Flynn Intel Group) חתמה חוזה עם חברה טורקית, אבל החברה הטורקית הזאת לא נשלטה על ידי הממשלה הטורקית, ולכן לא היה צורך אמיתי להרשם תחת FARA. לכן עורכי הדין שפלין שכר לצורך זה (קובינגטון וברלינג – תזכרו את השמות כי הם מככבים בסיפור הזה) שהם מומחים לנושא רישום פעילות לובי עבור גורמים זרים, רשמו את הפעילות הזאת, על פי שיקול דעתם המקצועי, תחת LDA (ראשי תיבות של Lobbying Disclosure Act שנועד ללוביסטים) ולא תחת FARA שנועד לסוכנים של אינטרסים זרים, קטגוריה חמורה יותר.

בשלב מסויים התובעים באו ואמרו לפלין, בלי בסיס ולא בצדק, שהוא עשה לא טוב, והיה צריך להרשם תחת FARA. קובינגטון וברלינג אז אצו רצו ורשמו את פלין רטרואקטיבית תחת FARA. זה היה מביך לפלין כי זה יצר את הרושם, שהמדיה כמובן חגגה עליו, כאילו הוא עשה משהו לא בסדר, בזמן שהוא עשה מה שעורכי דין המומחים לנושא הורו לו.

לא היה במה שהוא עשה שום דבר פסול. אלה הסיבות:

1. הוא לא עבד בשביל ממשלה זרה ולכן לא היה שום צורך להרשם תחת FARA.
   
   
2. אם קרתה טעות היא היתה טעות של עורכי הדין, לא שלו (עניין קריטי בסיפור הזה שמייד נחזור אליו).
   
   
3. המציאו סטנדרטים חדשים של חומרה עבור פלין לבדו. מה שהוא עשה היה מאד נפוץ בוושינגטון. הנרי קיסנג'ר עושה לוביאינג עבור חברות סיניות כבר כמעט 50 שנה. הוא לא רשום תחת FARA, אלא תחת LDA. האם הוא מרגל? ג'ו ליברמן עובד עבור חברת תקשורת סינית. האם הוא מרגל? האם מישהו אי-פעם דרש מקיסינג'ר או מליברמן להרשם תחת FARA?
   
   
4. היו מעט מאד תביעות תחת FARA בכל ההיסטוריה. אם לא נרשמת, הנוהל השגור הוא שהרשויות באות אליך ואומרות לך שאתה צריך להרשם, ואז אתה נרשם.

כשמולר ואנשיו החליטו להדק את הצוותות על פלין, זה היה ניצול משווע לרעה של כוחם, אם לא ממש פשע. מפני ש:

• הם האשימו אותו בהפרה של FARA – באנגלית זה לא מתחרז – בלי שום ראיות לכך שהחברה שפלין עבד איתה נשלטת בידי הממשלה הטורקית. הטענה שכן לא הוכחה גם בבית המשפט. השותף הטורקי של פלין, ביג'ן קיאן נשפט ונמצא אשם תחת אותם אישומים, אבל בסופו של דבר ההרשעה בוטלה בדיוק מפני שלא נמצאה כל ראיה לכך שהוא עבד בשביל הממשלה הטורקית.
  
  
• מתוך הפרה בוטה של כללי משרד המשפטים, הצוות של מולר איים לפתוח בהליכים נגד בנו של פלין, שלא היה לו תפקיד של ממש בכל העניין. 98% מהתביעות הפדרליות מיושבות בהסדר טיעון, כי המחיר של ניהול משפט פדרלי מסוג זה מתחיל מסביבות 5 מיליון דולר ורוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בהליך כלכלית ואישית. ומאחר שבמקרה של פלין הם בעצם איימו להרוס גם את חיי בנו, ברור למה הוא הסכים להודות באשמה: כדי להציל את בנו, לא כי הוא באמת אשם.
  
  
• עורכי דינו של פלין, אותם קובינגטון וברלינג, לא ייצגו אותו נאמנה מול הצוות של מולר. הם לא גילו לפלין שהם פועלים מתוך ניגוד עניינים מובהק. אי-רישום תחת FARA, לו היה מדובר בפשע – ולא מדובר בפשע – היה אשמתם לא אשמת פלין. בעצם בעקיפין, הצוות של מולר איים במשתמע על עורכי הדין. כך שכדי להציל את השם של עצמם, קובינגטון וברלינג המליצו לפלין על הסכם הטיעון, וכך לא לחשוף את המחדל שלהם. בקיצור, עורכי הדין, שמצויים ביחסים אישיים ונוחים עם התובעים עבדו לא בשביל פלין, אלא בשביל עצמם, על חשבונו של פלין.
  
  
• הצוות של מולר הסתיר מפלין ועורכי דינו ראיות מזכות שהיו בידיו.

עד כאן הידיד שלי, ואני מוסיף רק את זה: הסיבה המקורית לחקירה של פלין בידי שני סוכני אף-בי-איי ב 24 בינואר 2017, בבית הלבן, 4 ימים אחרי כניסתו לתפקיד, לא היתה קשורה לטורקיה. התירוץ לחקירה היה שיחות עם הרוסים מתוך הפרה לכאורה של חוק לוגן – חוק בן מאתיים שנה שאיש לא הורשע על פיו מעולם, חוק האוסר על אזרחים לקיים מדיניות חוץ עצמאית. לא זכור לי שמישהו התעניין בתביעת ג'ון קרי לפי חוק לוגן, למרות שהוא מסתובב ומבטיח לאייטולות מטהראן שאם הם רק יחזיקו מעמד, אז הדמוקרטים יחזרו לשלטון ויחזרו להסכם הגרעין הנורא. פלין דיבר עם השגריר הרוסי קיסליאק מתוקף תפקידו בממשל הנכנס, עוד לפני העברת המקל, וזה לא רק לא פשע אלא זה נהוג ומקובל וכל ממשלה נכנס עושה דברים כאלה. אין לזה שום קשר אמיתי לחוק לוגן. רדיפת פלין היא בושה וחרפה. והיא התנהלה בחלונות הכי גבוהים של ממשל אובמה.

.

אין אובמהגייט? הסנטור לינדזי גרהאם, ראש ועדת המודיעין של הסנט מבקש להזמין את 53 האנשים האלה להעיד בנושא הקנוניה נגד הנשיא, מדווח הדיילי ווייר.
.
לי חסר פה רק מולר. וגם הייתי שמח לדעת כמה הילרי ידעה על מעללי פיוז'ן ג'י פי אס וכריסטופר סטיל. הם מניחים לביידן ואובמה עצמם כפי שביל בר הודיע אתמול (כפי שהסברתי כאן). אבל זו רשימה מרשימה. ועדה של הסנט יכולה להוביל לתביעה פלילית. לשקר לועדה של הסנט זה פשע פדרלי. בקיצור, זה מצעד מאד מרשים של שמות. עיקר צמרת המודיעין והאכיפה ומשרד המשפטים. הרשימה צפויה להיות מאושרת בהצבעה בועדה. (מקור בתגובות)
.
יריב לוין, מתי לכנסת יהיו ועדות כאלה?

הודעה מעניינת מאד של ביל בר ושווה לקרוא את מה שפורסם ממנה במילותיו. כמה מילים, אם כן, על תוכנה של ההודעה ועל המשמעות של הדברים.

ביל בר התובע הכללי של טראמפ הודיע היום שככל הנראה אובמה וביידן לא יובאו לחקירה פלילית על פי המסתמן מעבודתו של התובע המיוחד ג'ון דורהאם, שמונה לחקור כיצד ולמה נפתחו חקירות נגד טראמפ על פי תיאוריה קונספירטיבית מופרכת כאילו הוא סוכן של פוטין.
.
יש בהודעתו כמה אלמנטים שכדאי לשים לב אליהם, והראשון הוא שביל בר לא ייתן, כך אמר, להפוך את החקירה למכשיר נקמה. "זה לא יהיה תרגיל של מנה כנגד מנה", אמר. "הדרך היחידה למנוע סטנדרטים כפולים היא להחיל אותן אמות מידה על שני צידי המעבר [כלומר על שתי המפלגות]". זה כשלעצמו ראוי להערכה וגם מסביר למה כל הניסיונות להכפיש את בר כבובה של טראמפ משכנעים רק את המשוכנעים מראש.
.
שנית, הוא אומר, במשך זמן רב מידי מערכות האכיפה גויסו למטרות פוליטיות. בקטע שלא צוטט בידיעה שבעיקר עליה הסתמכתי כאן, הוא אומר מילים חריפות מאד על מה שנעשה תחת ממשל אובמה: "מנגנוני האכיפה והמודיעין של ארצנו היו מעורבים בקידום נרטיב כוזב, וחסר בסיס לחלוטין, כנגד הנשיא, אודות שיתופף פעולה עם הרוסים". אז מי שירצה להסיק מההודעה שאין "אובמהגייט" יתקשה לעשות זאת: בר מבין היטב שהיתה כאן קנוניה נגד נשיא, ושהיא התנהלה על פי "סטנדרטים כפולים" עבור שתי המפלגות. אבל, לפי דעתו, מה שצריך כדי לשקם את מערכות האכיפה הוא להרחיק אותן מפוליטיקה, לא לגייס אותן מחדש, למטרה ההפוכה.

עוד ראוי לציין שהשקפה זו נסמכת גם על כבוד עמוק לדמוקרטיה, שאצלנו לא קיים אפילו צל צילו. הוא אמר שאמריקה עכשיו מפולגת ולכן "קריטי הדבר שיהיו לנו בחירות שבהן האמריקאים יוכלו להחליט – לבחור – בין הנשיא טראמפ לבין סגן הנשיא לשעבר ביידן על סמך דיון רציני בשאלות של מדיניות". זו אמירה מאד חזקה בהתחשב בזה שפרשות השחיתות של ביידן הן בעלות ריח פלילי מובהק. אבל בר לא ייתן לגרור, כך נדמה, את מערכת הבחירות הזאת לאולם בית המשפט, דבר שהוא כמובן נבון.
.
ולכן למרות ההצהרות של בר שהשיקולים יהיו מקצועיים ולא פוליטיים, אי אפשר כנראה להפריד לגמרי, ונדמה לי שלא יהיה מוגזם לקרוא לתוך השיקולים שלו את הסירוב להפריע למערכת הבחירות באמצעות חקירה, גם אם מקצועית הדבר יהיה מתבקש (הוא ודאי זוכר את הזגזג של ג'יימס קומי, ראש האף-בי-איי הקודם, שטילטל את הבחירות לכאן ולשם מרוב ניסיון להראות חסר פניות – מה עוד שהוא בפירוש לא היה חסר פניות, הוא היה מגוייס לטובת הילרי. ואני יודע שאם אתם קוראים את העיתונות הישראלית או את הניו יורק טיימס אז בלעתם מנה גדושה של התיאוריה שקומי אשם בכשלונה של הילרי, ושהוא עשה את זה במתכוון – ולכן פתח מחדש את החקירה נגדה שבועיים לךפני הבחירות – אבל התיאוריה הזאת לא נכונה. הוא פעל למען הילרי. הסבר בסרטון הקצר שהכנתי על זה בזמנו בלינק הזה).
.
מה שמעניין הוא שנדמה שאפילו אם החקירות של דורהם יובילו לאובמה וביידן ביל בר יחסום את דורהם מללכת לשם – או כך מתרמז לפחות מהערתו זו: "כל ניסיון לפתוח בחקירות על אחד המועמדים צריך להיות מאושר על ידי". משמע לדורהם אין מנדט לעשות זאת, בינתיים. אז מצד אחד זו הערה טריוויאלית – איש לא מעלה על הדעת שיפתחו בחקירה נגד מועמד לנשיאות בלי אישור של התובע הכללי (שהוא גם שר המשפטים). אבל מצד שני להזכיר את זה בהקשר של חקירת הקנוניה של ראשי ממשל אובמה נגד טראמפ זה משמעותי, כי בשלב זה השם של ביידן נמצא בין אלה שביקשו אנמסקינג לפלין, וכך גם ראש המטה של אובמה, וכך עוד רשימה של מקורבים, מה שאומר שאובמה לפחות ידע, אם לא יזם, חלק מן הקנוניה. לסיכום: אדם מרשים מאד, ביל בר. (מקור להערותיו בתגובות. תודה לעמרי שהפנה אותי להודעה הזאת, שהיא מהיום.)
.

בג"ץ זרק עצם והימין מתנהג כמו ילד מוכה

• גדי טאוב, הארץ
• 14.05.2020
• 14:05

אם הקואליציה של בנימין נתניהו היתה מבטלת את הבחירות וממנה את חברי הממשלה לכל חייהם, איש לא היה מעלה בדעתו לקרוא לישראל דמוקרטיה. מעניין, אם כן, שאנחנו ממשיכים לקרוא לישראל דמוקרטיה, אף על פי שמשהו דומה בעצם כבר קרה, רק הפוך: אנשים שמונו לכל החיים, כלומר עד הפנסיה, נטלו לידיהם את הריבונות והפכו את עצמם לממשלת העל של ישראל. מי שקרא את תמצית פסק הדין בעתירות נגד הקמת הממשלה ה–35 בראשות נתניהו יתקשה שלא לחוש שזהו המצב.

מאחר שהעיתונות בארץ היא ברובה הגדול מחלקת דוברות כנועה של האוליגרכיה המשפטית, יש טעם לחזור על מה שאמור להיות מובן מאליו: אין שום דמוקרטיה מערבית מתוקנת, אף לא אחת, שבה יש רשות כלשהי שאין גבול לסמכותה, זולת מה שתקבע לעצמה, ואין מולה לא איזון ולא בלם של ממש. יתרה מזאת, בניגוד לנהוג כמעט בכל הדמוקרטיות המתוקנות, אצלנו לשופטים יש וטו על מינוי עמיתיהם (בבריטניה יש להם וטו דומה, אבל אין להם סמכות לפסול חוקים). כך יוצא ששופטי העליון בישראל משבטים את עצמם שוב ושוב מחוץ לטווח השפעתו של רצון הבוחר. מוטב אם כן, שנפסיק להחמיא לעצמנו ולומר שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ונאמר במקום זאת שאנחנו הבג"צוקרטיה היחידה בעולם, כפי שהציע פעם לכנות זאת פרופ' שלמה אבינרי.

ואם עדיין יש מי שמשתעשע במחשבה שישראל היא דמוקרטיה, בא פסק הדין עז המצח הזה וניפץ את האשליה. צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין: ההחלטה של רוב מקרב חברי הכנסת להמליץ לנשיא על מועמד לראשות הממשלה, אומר התקציר שפורסם לפי שעה מתוך נימוקי פסק הדין, היא עניין ה"מצוי בלב לבו של ההליך הדמוקרטי". לכן "התערבות חיצונית בהליך זה יש בה משום פגיעה מהותית בעקרון הכרעת הרוב העומד בבסיס שיטת המשטר שלנו". ומעובדה זו, ממשיך פסק הדין, "נגזר גם היקפה המצומצם ביותר של הביקורת השיפוטית שניתן להפעיל לגביה, המוגבלת למצבים חריגים ונדירים ביותר ולנסיבות קיצוניות בלבד, שהמקרה דנן אינו נמנה עמם". קראתם נכון. בג"ץ זרק עצם לבוחרים בכך שהתיר לרצונם להתממש בהקמת ממשלה, אבל בתוך כך הודיע שהוא מתיר לעצמו לפגוע "פגיעה מהותית" בעיקרון "העומד בבסיס שיטת המשטר שלנו", כלומר בהכרעת הבוחר עצמה, אם כי — תנוח דעתכם — רק במקרים "חריגים ונדירים". גם זה יהיה מעתה תחת סמכותם, שכן הם כמובן יחליטו מה נדיר ומה חריג.

נראה כי הסיבה לכך שהדברים נדמו סבירים למנסחי הנימוקים היא אמונתם האיתנה שסדר הדברים הטבעי הוא שהרשות המחוקקת כפופה לבית המשפט, ואילו בית המשפט מצדו אינו כפוף לחוק ויכול פשוט להתעלם ממנו. שהרי אחרי שבית המשפט קבע ב–1993 את הלכת דרעי־פנחסי השערורייתית (שבעצמה לא היה לה כל בסיס בחוק), הגיב המחוקק באופן מפורש לפסיקה, וביטל את ההלכה בחוק יסוד, לא פחות. התיקון של חוק יסוד: הממשלה, קבע גבול לכהונת שר וראש ממשלה בסיטואציה פלילית, אך העמיד אותו על שלב ההרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ובמקרה של ראש ממשלה הרשעה חלוטה בערכאת הערעור.

המחוקק קבע חד־משמעית שכתב אישום אינו עילה לפיטורים, כדי להגן על הדמוקרטיה מפני מצב מסוכן שבו פקיד יוכל להדיח ממשלה. בית המשפט היה צריך לדחות את העתירות על הסף על הבסיס הזה. אבל לא רק שהוא קיבל אותן לדיון, הוא גם הודיע בהערת אגב שביטול הלכת דרעי־פנחסי לא עשה עליו רושם, ומבחינתו ההלכה בעינה עומדת, כלומר הפסיקה גוברת על החקיקה.

"בית המשפט הדגיש", נאמר בתמצית פסק הדין, "כי משוכת הכשירות איננה סוף פסוק וכי ככל שהדבר נוגע לתפקידים ציבוריים, נקבע זה מכבר בפסיקה העיקרון ולפיו 'כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד', כפי שנפסק בעבר למשל בכל הנוגע למינוי שרים (הלכת דרעי־פנחסי)". הנה חזרה לה ההלכה מן המתים. לדידו של בית המשפט, מלותיו של המחוקק כתובות על הקרח והוא יכול להמיסן בהוספת שיקול דעת שיפוטי על שיקול הדעת של המחוקק.

ראוי לזכור שפסק דין זה בא אחרי שורה של פסקי דין אחרים, שכל אחד מהם הוא פנינה בפני עצמו: אחד חיסל את שארית יכולתה של המדינה להתמודד עם בעיית ההסתננות על ידי ביטול חוק הפיקדון; אחר, שכפה על הכנסת תאריך להצבעה על זהות יושב ראשה, עשה דבר שטרם נשמע עליו בדמוקרטיה כלשהי: נתן לבית המשפט פטור מעקרון הפרדת הרשויות והתערב בסדר יומו של בית המחוקקים בניגוד חד־משמעי לחוק יסוד: הכנסת. אפילו ההתערבות החריגה וחסרת התקדים של בית המשפט העליון בבריטניה בהשעיית הפרלמנט לא מגיעה לשולי אדרתה של ההחלטה הזאת (שם בית המשפט מנע את סגירת הפרלמנט על ידי הממשלה, ולא התערב בהחלטות של הגופים הפרלמנטריים עצמם).

ולקינוח אי אפשר לשכוח כמובן את צו הביניים המוזר של השופט מני מזוז: בתשובה לעתירה שדרשה שלא להאריך את כהונתו של ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד, נתן מזוז צו לטובת העותרים, בלי שום נימוק, ותוך דריסת סמכותו הקבועה בחוק של השר. לא זו אף זו: באותה הזדמנות הוא גם הוסיף רעיון יצירתי שהגה בעצמו, ואסר על השר לעשות את חובתו החוקית ולמנות אחר תחת אלדד, עד שבית המשפט יואיל בטובו לדון בנושא שוב — בלוח זמנים שיבטיח שיהיה שם שר משפטים אחר. למיטב ידיעתי טרם שמענו על צו ביניים שנתן לעותרים סעד שלא ביקשו.

הימין נוהג בדרך כלל כילד מוכה, ולכן שמח שבית המשפט הואיל בטובו להניח לו לממש את תוצאות הבחירות, ולא העז להרים קול זעקה נגד פסק הדין השערורייתי הזה, המכריז בחוצות שלא נותר בידי הכנסת אפילו בדל נוסטלגי משארית הריבונות. ואילו השמאל, ילד מפונק שרגיל שבית המשפט נותן לו את מבוקשו הפוליטי המיידי, לא מצא רגע פנאי לשמוח שפרויקט רמיסת רצון הרוב מפני רצונה של האליטה מתקדם כמתוכנן, ללא הפרעה.

אילו האליטה הזאת, הסבורה שעליה להציל את הדמוקרטיה מפני האזרחים, היתה קצת יותר מרחיקת ראות וקצת פחות שטחית, היא היתה מבינה שבית המשפט איבד את הדרך, שיכנע את עצמו שהפוליטי הוא משפטי, ולבסוף השתכר מכוחו שלו. לו היתה האליטה הזאת קשובה למשהו חוץ מלנהמת לבה החוזרת אליה מתיבת התהודה שבראה לעצמה באמצעות התקשורת, היא היתה מבינה שצריך לעזור לבית המשפט בדחיפות. מוכרחים לסייע לו לחזור לפרופורציות, ויש להחזיר בבהילות את האיזונים והבלמים בין שלוש הרשויות, שאם לא כן עוד נחזה חלילה כולנו בסופה הידוע מראש של טרגדיה יוונית: היבריס הממיט חורבן על בעליו. לא יהיה שום דבר משמח בזה שהשופטים ימוטטו על ראש עצמם את הרשות החשובה שהפקדנו בידיהם חסרות האחריות.

אל תאמינו לריבוא מכחישי פשעי ממשל אובמה, וגם לא למי שמנסים להסיח את הדעת מהנסקנדל ההולך ונחשף בטענה שהסקנדל עצמו הוא ניסיון של ממשל טראמפ להסיח את הדעת. הפעם, צר לי, זה לא יעבוד. כי יש בעולם לא רק כוונות אלא גם עובדות.

והם מבינים את זה, כנראה. קורונה או לא קורונה, אחת מן השתיים: או שממשל אובמה ריגל אחרי היועץ הנכנס לביטחון לאומי של טראמפ, הגנרל מייקל פלין, או שהוא לא ריגל אחריו. ומאחר שברור שעשו לשיחות של פלין מה שנקרא אנמסקינג (מיד נסביר) במספר מאד מרשים של מקרים, יש צורך לתרץ את מה שאין דרך להכחיש.

ולכן מיד נבנה קו ביצורים חדש בדמות ספין כזה: מסבירים לנו עכשיו שאנמסקינג זה בכלל הליך חוקי ונפוץ, וגם ממשל טראמפ עושה אנמסקינג, וכו' וכו'. אז נסביר מה זה.

שני צעדים אחורה.

מסקינג (מיסוך, מלשון מסיכה) זה הליך שנועד להסתיר את זהותם של אזרחים אמריקאים המשוחחים עם גורמים זרים, שרשויות הממשל מאזינות להם מטעמי ביטחון לאומי. מכוון שמותר להאזין לשגריר הרוסי, למשל, אבל אסור להאזין לאזרחים אמריקאים שמדברים איתו, יש חובה לגורמי המודיעין (ורשויות ביטחון הפנים – כלומר האף-בי-איי) למחוק מהתמלולים, הדו"חות, וכו' את הפרטים המזהים של האזרח האמריקאי שאיתו שוחח הגורם המואזן. עד כאן מסקינג.

מה זה *אנ*מאסקינג? בתרגום חופשי: הסרת המיסוך.
במקרים חריגים, למשל כשבלי להבין עם מי הזר מדבר אי-אפשר להבין את תוכן השיחה, מסירים את המיסוך, וחושפים את זהות האזרח האמריקאי. מכוון שזה דבר רגיש, זה נעשה רק על פי בקשה של אדם בכיר מאד. לייתר דיוק: אדם בכיר שיש לו סיבה טובה. בממשל אובמה עשו את זה הרבה אנשים בכירים למייקל פלין. אבל לא ברור שהיתה להם סיבה טובה. או בכלל, סיבה מודיעינית כלשהי.

דע עקא: ממשל אובמה הגיש 50 בקשות אנמסקינג שונות לשיחות של היועץ הנכנס לביטחון לאומי, ובעצם עשו מה שנקרא "ניטור מהופך"
(reverse surveillance)
הם האזינו *לפלין* במסווה של האזנה לשיחות שלו עם זרים. הם בעצם אפשרו לעצמם להאזין לכל השיחות שלו עם זרים (כך טוען הוול סטריט ג'ורנל). האם עלינו להאמין שהיתה סיבה נפרדת לבקש אנמסקינג לשיחות של כל הזרים שאיתם שוחח פלין (אם אכן מדובר בכולם, או משהו קרוב לזה)?

מתוך מאמר המערכת של הוול סטריט ג'ורנל (13 במאי, 2020):

לא זאת אף זאת: חלק מהאנשים שביקשו את האנמסקינג לא נראים קשורים ובדרך כלל לא אמורים לעסוק בבקשות אנמסקינג. לכן מה שאומרים לכם שזה הליך שגרתי, ושגם ממשל טראמפ עושה אנמקינג נראה מאד לא משכנע. בכל אופן, בכירי מערכת הוול סטריט ג'ורנל חושבים שהניסיון לצייר את ההאזנה השיטתית הזאת לבכיר של הממשל הנכנס על ידי הממשל היוצא כאילו היה מדובר בדבר שיגרה הוא, אפעס, לא לגמרי משכנע.

שזה מחזיר אותנו למה שכל מכחישי אובמה-גייט, שגם מכרו לנו במשך שנים תיאוריית קונספירציה חסרת שחר על הקשר בין טראמפ לפוטין, ממשיכים להתעלם ממנו. ובראש וראשונה לב הסקנדל: ממשל אובמה השתמש בערימת השמצות חסרות בסיס שנאסף במימון הקמפיין של הילרי (תיק סטיל), כבסיס להונאת בתי המשפט, כדי להשיג צווי האזנה שאינם לגיטימיים ליועץ בקמפיין של טראמפ. צר לי חברים, מי שממשיך להעמיד פנים שאין כאן שערוריה או שלא יודע את העובדות הבסיסיות, או שמוליך אותכם שולל במתכוון.