או. עושה רושם שלכמה אנשים נכנס קצת שכל בעניין איוולת חוק קק"ל, ואני לא מתכוון לקוראי עמוד זה שידועים בהקפדה על דקויות בנושאים כגון דא (ראו מטה), אלא לבית המחוקקים הישראלי. עמי איילון פרסם הבוקר נייר עמדה שמסביר שהוא הצביע בעד החוק בקריאה טרומית לא כי הוא יתמוך בו, אלא בשל העיקרון שדבר זה צריך להיות נדון בכנסת ולא מוכרע בידי בג"ץ. קריאה טרומית, זה פירושה. בצורתו הנוכחית מדגיש אילון, הוא לא יתמוך בחוק בקריאות הבאות. את התיקונים בחוק שאיילון מבקש הוא לוקח – כן, ניחשתם נכון – מנייר העמדה של אמנון רובינשטיין, שקטע מסיכום שלו תוכלו למצוא כאן בבלוג, למטה. יש לקוות שהאדמיניסטראטור הפחות-ממוצלח העומד בראש מפלגת העבודה, ושחשיבות הדיון בערכים לא נראית לו גדולה, יפתח את פיו הסיירת-מטכ"לי ויודיע אולי לבוחריו מה דעתו בנושא חשוב כמו זה.
הנה מתוך המסמך של איילון (את כולו תוכלו למצוא כאן)
כנקודת מוצא בסוגייה זו מקובלת עליי עמדתו העקרונית של פרופ' אמנון רובינשטיין, אשר מתנה את המשך הגשמת הרעיון הציוני, כמטרה העומדת בבסיס פעילותה של קק"ל, בנטרול הפגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. הדבר יושג על ידי קיום התנאים הבאים: הקרן הקיימת תדרוש שינוי בחוק כדי להיפרד מהניהול הכפוי באמצעות המינהל. אם וכאשר תיפרד הקק"ל מהמינהל, יהיה עליה להחזיר למדינה את המקרקעין שקיבלה ו/או קנתה ממנה – בין שאלה נכסי נפקדים ובין שאלה נכסים אחרים. לגבי המקרקעין שיישארו בידה, קרקעות שנרכשו בידי יהודים עבור יהודים, צריך לשנות את המטרה המקורית (של מכירה אך ורק ליהודים) בשל שינוי הנסיבות ולהחכירן למטרות המשרתות את המדינה וערכיה, בלי שים לב לזהותו הלאומית של החוכר. למשל, אין למנוע החכרה ליישוב של חיילים משוחררים לא יהודים או של מוסד המחנך למען שיתוף בין יהודים וערבים, או לבית ספר יהודי-ערבי גם אם החוכרים אינם יהודים. לעומת זאת, אין להעלות על הדעת שמקרקעי הקרן הקיימת יוחכרו למוסד אנטי ישראלי הפועל לביטול אופייה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. תהא זהות החוכר אשר תהא. בדרך זו ניתן יהיה לשמור על הרעיון המקורי של הקק"ל ולא לפגוע בערכי היסוד של ישראל.
המשך הויכוח (הארוך) על החוק כאן למטה בבלוג.
