• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=194
• תגובות ב-RSS

8 תגובות לפוסט ”והנה התרגום של שיר פלד“

1. מאת אלעד הן:
   

   יולי 28, 2007 at 13:31

   נראה לי שיש משהו מאד פשוט בדרך הכתיבה והחריזה של אודן שקצת חסר בתרגומים הקודמים. המשקל של אודן חופשי יחסית והחרוזים מאד נאיביים ופשוטים. השפה לא ססגונית והמשלב שלה יומיומי. ניסיתי להעביר את זה בתרגום שלי.

   בלוז הלוויה

   ו. ה. אודן

   עצרו את כל השעונים, את הטלפון נתקו
   זרקו עצם לכלבים כדי שישתקו.
   הפסיקו את הפסנתרים ובתופים מעומעמים
   הוציאו את הארון לפני האבלים המתקדמים.

   אוירונים צריכים לטוס בשמים כעת
   לכתוב באותיות סילון את הידיעה ה ו א מ ת.
   ליונים בכיכר צריך לענוד סרטים שחורים
   וכפפות שחורות לחלק בצמתים לכל השוטרים.

   הוא היה עבורי צפון, דרום, מערב ומזרח
   שבוע עבודה קשה ושבת רך,
   צהרי יום, חצות ליל, מילים כנות ושיר שטות;
   חשבתי שהאהבה תמשך לנצח: זו היתה טעות.

   הכוכבים לא רצויים יותר; כבו אותם כעת
   ארזו את הירח הקר, פרקו את השמש הלוהט,
   רוקנו את הים כגיגית וטאטאו את היער כרחוב;
   כי שום דבר כבר לא יכול להיות טוב.

   אלעד הן

2. מאת אלעד הן:
   

   יולי 28, 2007 at 22:57

   גרסה טיפה יותר טובה:

   בלוז הלוויה

   ו. ה. אודן

   לעצור את כל השעונים, את הטלפון לנתק,
   לזרוק עצם עסיסית לכלב כדי שישתתק.
   להפסיק את הפסנתרים ובתופים מעומעמים
   להוציא את הארון לפני האבלים המתקדמים.

   אוירונים צריכים לטוס בשמים כעת
   לכתוב באותיות סילון את הידיעה ה ו א מ ת.
   ליונים בכיכר צריך לענוד סרטים שחורים
   וכפפות שחורות לחלק בצמתים לכל השוטרים.

   הוא היה עבורי צפון, דרום, מערב ומזרח
   שבוע עבודה קשה ושבת רך,
   צהרי יום, חצות ליל, מילים כנות ושיר שטות;
   חשבתי שהאהבה תמשך לנצח: זו היתה טעות.

   הכוכבים לא רצויים יותר; כבו את כולם
   ארזו את הירח הקר, פרקו את השמש החם,
   רוקנו את הים כגיגית וטאטאו את היער כרחוב;
   כי שום דבר כבר לא יכול להיות טוב.

3. מאת שיר פלד:
   

   יולי 29, 2007 at 0:23

   יתכן שאתה צודק, אבל כמו ששלונסקי העיר פעם – שירה מתורגמת היא כמו אישה: או שהיא יפה, או שהיא נאמנה.

   * ובאותו עניין – נראה לי לא נכון לתרגם "Sunday rest" ל"שבת", זה מייהד את השיר לא-במקום.

4. מאת אלעד הן:
   

   יולי 29, 2007 at 2:33

   אני מודה שחטאתי ביהוד או עברות השיר. רצית לעשות אף יותר "עברות": לא הרגשתי כ"כ נוח גם עם הכפפות של שוטרי התנועה. הכפפות השחורות מתבססות הכפפות הלבנות של שוטרי התנועה האנגליים, ואני רציתי משהו יותר מוכר, אבל בסוף ויתרתי.

   כנראה ששלונסקי צודק. שמתי דגש על הדברים שנראו לי חשובים (המקצב של השיר, הפשטות שלו, האבל הלא מתווך), ואתה על הדברים שנראו לך חשובים. השירים של שנינו אני חושב מנסים להיות יפים יותר מנאמנים. ומי צודק? תשבי יתרץ קושיות ושאלות.

5. מאת נמרוד אבישר:
   

   יולי 29, 2007 at 3:42

   כן, אני עם שיר באותה סירה לגבי זה.

6. מאת אימי:
   

   יוני 7, 2009 at 13:40

   הנה עוד גרסה. קצת יותר מחוספסת:

   עצרו את כל השעונים
   נתקו את קווי הטלפון
   ושהכלב לא ינבח – תקעו לו עצם בגרון,
   הסו את הפסנתר עמעמו את התופים
   הנה הוא הארון, הנה המקוננים

   תנו למטוסים לחוג קינה מעל ראשי
   משרבטים את יום מותך בשמיים הכחולים
   קשרו סרטים לצווארי יוני הכיכרות
   ומי יתן שהשוטרים ילבשו כפפות שחורות.

   הוא היה צפון, דרום, מזרח ומערב
   ימי העבודה, סופי שבוע גם
   הירח, חצות הליל, הדיבור והשירה
   טעיתי – לא לנצח תשרוד האהבה

   הכוכבים מיותרים, כבו אותם אחד אחד
   ארזו את הירח, בטלו את השמשות
   רוקנו את האוקיינוס, גלחו את היערות
   כי שום טוב מרגע זה, כבר לא יכול לקרות

7. מאת ע. חוקרת ספרות:
   

   יוני 21, 2010 at 6:30

   השופט בדימוס חשין קקרא שיר זה בהספד המצמרר על בנו אהובו, שניאור ז"ל.
   טקטס חזק, אולטימטיבי , פאטאלי. מרגש.

8. מאת ראובן:
   

   יולי 26, 2011 at 13:23

   והנה עוד תרגום מהאתר לעיל

   עִצרו את כל השעונים, נתקו את התקשורת
   תנו עצם לכלבים שישתקו, ובתזמורת
   הדמימו את הפסנתרים, ולקול תוף עמום
   הוציאו הארון, קִראו לאבלים לקום.

   תנו למטוסים לחוג בבכי מעלינו –
   לרשום למעלה בשמיים: "הוא איננו"
   ענדו סרטי-אבלות על צוואר יונים בכיכרות
   ידי שוטרי תנועה הלבישו בכסיות שחורות

   היה הוא בשבילי צפון, דרום, מזרח ומערב
   היה הוא שבוע עבודה והשבת שאחריו
   חצות לילי וצהריי, דבריי ושירתי
   חשבתי שלעד נאהב, אך הוא כבר לא איתי

   איני רוצה עוד כוכבים, כבּו נא את כולם
   אִרזו את הירח, השמש קחו מהעולם
   רוקנו את מי הים, בָראו היערות
   כי מעכשיו – שום טוב כבר לא יכול לקרות.