• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=45
• תגובות ב-RSS

17 תגובות לפוסט ”הלו? יש שם מישהו, במערכת עיתון הארץ?“

1. מאת שלי חן:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 12:00

   אין גבול

2. מאת מצאתי את עצמי:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 12:03

   אתה פשוט נפלא!
   מבטא רחשי לב של פחדנים כמוני, שאין בהם האומץ לכתוב את מה שהם חשים כלפי האיש.

3. מאת יונתן:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 12:12

   אפשר לומר שציפר הוא פוץ, גזען, טרחן, יהיר וחסר טעם וטקט, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהבנאדם פשוט כותב מצוין, והדוגמה של החיבוק היא הוכחה. כנ"ל לגבי יצחק לאור (הסופר, לא הפובליציסט), שמחבב אותך כמעט כמו שאתה מחבב אותו.

4. מאת אור:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 14:07

   עם כל הכבוד לחופש הביטוי את בני ציפר היה צריך להוריד מהבמה הציבורית ברגע שיצא באחד מהפוסטים היותר הזויים בבלוגו כנגד מזגנים. בתואנה שהם מסמלים את השחצנות הישראלית ושבזמן החלוצים לא היו מזגנים (מישהו צריך לספר לו שגם לא היה אז אינטרנט).

   סתם, כמובן, אפילו לדברי כפירה שטותיים כנגד האל המזגני יש מקום. אבל ציפר הוא פשוט בדיחה מהלכת, בדיחה שהייתה מצחיקה אם לא הייתה כל כך עצובה.

5. מאת שפוי מלחמה:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 18:38

   אני אקדים ואומר שאני לא איש ספרות, לא מכיר את בני ציפר, כמעט אף פעם לא קורא אותו, ואין לי ממש דעה עליו, חוץ מדימוי לא לגמרי מבוסס של קשקשן פלצן.

   דוקא השבוע הכותרת "במותגים לא יוצאים למהפיכה" תפסה את עיני. קראתי את המאמר, ודי הסכמתי עם הלעג שלו לציבור שמחפש סופרים ואנשי רוח להיתלות בהם ולקשט בהם את הפגנותיו ("שלושת הטנורים של הספרות העברית" כמו שכמדומני קראו להם באחד העיתונים באותו יום בשבוע האחרון של המלחמה כשהם התחילו להביע ביקורת נגדה, כמה ימים לפני שבנו של דוד גרוסמן נפל).

   ואז קראתי את הפוסט שלך. וחזרתי לקרוא את המאמר של ציפר, לבדוק האם המאמר שאתה כותב עליו הוא אותו מאמר שקראתי. ואחרי קריאה חוזרת, צר לי לומר שהתשובה היא שלילית. כנראה אתה קראת מאמר שנכתב במוחך, תחת השפעת תילי תילים של חשבונות קודמים נגד ציפר, לאור, וכל "השמאל ה'רדיקילי'".

   אתה כותב "… והמשיך מכאן לכנות את גרוסמן ”מותג“ שככל שאר סופרינו עסוק רק במכירת ספרים, ולא בהרמת המשא הכבד של הצופה לבית ישראל."

   פשוט לא נכון. שמו של גרוסמן מוזכר 3 פעמים בכל המאמר, בכולן רק בהקשר של המאמר של יעקובסון. בשום מקום במאמר הוא לא מדבר ספציפית על גרוסמן, ובודאי לא מאשים אותו אישית ש"ככל סופרנו הוא" הוא כך או כך. בשום מקום הוא לא קורא לו מותג.

   המאמר של ציפר לועג קודם כל לתופעה של ההיתלות בסופרים. הארס שבו מופנה אך ורק ליעקובסון (ודומיו), ואם אני קורא נכון בין השורות, יש גם ביקורת על כך שיעקובסון חוגג על זה שהנה יש 'לנו' אב שכול שאפשר לנופף בו במאבקים פוליטיים (בלשון ציפר: "לפי דעתו של הפרופסור, תכונותיו של גרוסמן ונוסף על כך – העובדה ששכל את בנו במלחמת לבנון האחרונה – 'הופכים אותו היום לאבן שואבת המונים'.")

   בנוסף יש ביקורת כללית על כל הדור הנוכחי של הסופרים (אחרי אלתרמן, ואולי ס. יזהר), על המערכת היחצנית והשיווקית בה הם פועלים, ועל ציבור הקוראים וקוני הספרים. בכל הקטע הזה במאמר גרוסמן לא מוזכר כלל .

   לגבי שאר האש והגופרית שאתה ממטיר על ראשו של ציפר, אין לי מושג אם אתה צודק או לא. אבל ההטעיה הממש גסה לגבי מה שהוא כתב במאמר הספציפי הזה, גורמת לי לפקפק גם בשאר. היא גם גורמת לי אכזבה עמוקה ממי שפעם נהגתי להעריך אותו (=אתה) ולהקשיב לדעותיו והערכותיו.

   אתה מתלונן על הגסות שצריך בשביל לכתוב השמצות ארסיות על אדם שזה עתה שכל את בנו. כאמור אני לא ראיתי במאמר השמצות כאלה. מה שכן ראיתי, זה קודם כל ניסיון לגרור אדם שזה עתה שכל את בנו למאבק פוליטי (ניסיון שצרם לי כשראיתי את המאמר של יעקובסון), ואחרי זה שימוש די ציני באדם שזה עתה שכל את בנו, על מנת ליישב חשבונות בביצה הספרותית (בינך לבין ציפר). אני מניח שזה לא נעשה בכוונה. אבל עדיין זה מכוער וכאמור מאכזב.

   ואגב, למה לא לשים לינק למאמר, כדי שהקוראים יוכלו להתרשם ממנו בגוף ראשון, ולא דרך משקפיך?

   לינק למאמר – אני מקווה שזה יצליח

6. מאת שפי:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 18:58

   האם אפשר להבין מדבריך שבעיניך יש לכתיבתו של גרוסמן איזשהו ערך ספרותי-אמנותי?

7. מאת עדי:
   

   ספטמבר 5, 2006 at 21:01

   אכן המאמר של ציפר הוא מטופש, אם כי כדאי להדגיש כפי שציינת כי הוא מתייחס לכלל הסופרים ולא נטפל לגרוסמן באופן אישי. עם זאת לטעמי, גם הקריאה של יעקובסון לגרוסמן בעת הזו, לעמוד בראש המאבק הפוליטי היא סרת טעם. לכל דבר יש עת ויש זמן.

   למי שקרא את המאמר במקור, ההערה של ציפר לגבי חומרנות הסופרים היום נראית לי כביטוי לאישיותו יותר מאשר משקפת את המציאות. מי שרוצה להתעשר בדרך כלל אינו הופך לסופר.

8. מאת בנדה:
   

   ספטמבר 6, 2006 at 3:30

   גדי, נסחפת. אני רחוק מלהיות חסיד של ציפר, והבלוג שלו – אפילו יותר מעמודי תרבות וספרות – יכול לספק שפע ציטוטים למאמר תוקפני כשלך. אבל שפוי מלחמה צודק לגמרי. ציפר לא הסתלבט על גרוסמן, לא ביזה אותו ולא כינה אותו מותג. הוא השתמש במאמר של יעקובסון כדי לפתח טיעון לגיטימי לגמרי (על כמיהת השמאל ל"מנהיג רוחני" שיוביל אותם) ומה לעשות שיעקובסון מצא לנכון להזכיר בהקשר הזה דווקא את גרוסמן ודווקא בהקשר של השכול והאבל

9. מאת אראלה:
   

   ספטמבר 6, 2006 at 3:53

   יש גבול.
   רגע…הופ…רמסנו אותו.
   כאן זה ישראל לא?

   אז מה בעצם אתה אומר:
   שגרוסמן צריך להוביל את המהפכה?
   שציפר צריך לפרוש?
   שאתה לא עורך מוסף התרבות של הארץ?
   שלאור לא את לקאן?
   המון מרירות בוקעת מהמאמר שלך. ולא הרבה יותר מזה.

10. מאת יוני:
    

    ספטמבר 6, 2006 at 11:28

    גם אני סבור שאתה מעוות את דברי ציפר. למיטב הבנתי הוא טען שכל הרעיון של היתלות בסופרים כמנהיגי המונים הוא די מגוחך, ובטח שבישראל של היום. והוא גם צודק. חוץ מזה, הנאיביות שבה אתה קורא את הטורים שלו מעוררת תהיות – האם אתה עושה את עצמך? הרי ברור ש"הטיפשות, גסות וטעם דקדנטי ברמת התיכון" של ציפר הם מהונדסים לחלוטין, ברמת המילה, כדי לקבל מקסימום פרובוקציה ומקסימום תגובות. האדם פורט על עצבי בית ישראל כמו על מנדולינה. ואילו נראה שהטקטיקה שלך היא השגת קוראים על ידי צדקנות וטרחנות. שיהיה בהצלחה!

11. מאת יותם:
    

    ספטמבר 6, 2006 at 14:03

    גדי, אני חותם על כל מילה. ציפר הוא יצור טיפש ומאוס, ורק חברי עדת מעריציו מגוכחים הימנו. ככל הנראה אי אלו מהם הסתננו לכאן.

12. מאת גדי, קצת טירחנת:
    

    ספטמבר 6, 2006 at 14:32

    ציפר קול, אתה לא

13. מאת אביגיל בכלר:
    

    ספטמבר 6, 2006 at 18:03

    יותר מדי תגובות של אנשים שבכלל לא מכירים ולא קוראים את ציפר וגם לא קשורים אליו ובכלל לא שמעו עליו, רק במקרה המאמר ההוא נקלע לידיהם… ואיכשהו כולן מזדקקות לשכבה דקה של שמאל מיליטנטי קיצוני.
    אני במקרה מסכימה עם דבריך, ומודה לך על שצלחת את ציפר ודיווחת על כמה מדבריו פה.
    אני – הוא למעלה מגבולות הסיבולת שלי. אני נשברת כל אימת שאני מנסה, כבר בפסקה הראשונה.

    פורט על עצבי בית ישראל כמו על מנדולינה… לא נסחפנו בכלל.

14. מאת אמיר:
    

    ספטמבר 7, 2006 at 1:51

    אני מניח ששוקן הזקן מתהפך בקברו לראות מה שבנו עמוס ,מאפשר לאנשים כדוגמת ציפר לשרבט בעתונו.זו התרבות של עתון "הארץ"" שהיא מתנשאת,אליטיסטית,פונה לעשריון העליון ונותנת טור וחצי לאיש מתנשא ובאמת לא מעניין להיות לנושא בביצה המקומית.

15. מאת שי:
    

    ספטמבר 7, 2006 at 2:43

    גדי, הופתעתי מסיגנון ההשתלחות הטוק-בקיסטי בו נקטת בחיבור הזה. כקורא נאמן של כתביך, לא יצא לי להתקל בהתקפה אישית כזו, וכל כך לא מנומקת.
    צודק "שפוי מלחמה" בבקשתו את המינמום המתחייב- להוסיף קישור למאמר, ולדעתי היה כדאי להוסיף גם כמה קישורים למאמרים של ציפר ולאור מהם סלדת ביותר (עבודה של שתי דקות).
    זה נראה כאילו שמרת דברים בבטן הרבה זמן, ובגלל שלא יכולת להתאפק עוד, בחרת כעילה למלחמה דווקא במאמר שלדעתי הוא מעניין ורלבנטי

16. מאת נעה:
    

    ספטמבר 8, 2006 at 7:41

    גדי,
    אתה לא הבנת את המאמר ונראה כי לא רצית להבין. היחידים שניצלו פה את השכול של דויד גרוסמן (שאין ויכוח על כך שהוא איש מוסרי ומוערך) הם פרופ' יעקובסון – ועל זה ציפר הגיב, ואתה בפיסקה האחרונה של מאמרך.
    איני יודעת מה יש לך נגד ציפר, אך היה מכובד יותר אם היית מדבר עניינית על מה שמפריע לך בו, בלי להיתלות במאמר שכתב ולפרשו בצורה מעוותת.
    עם כל הכבוד לך, עם זו הרמה של הויכוח, מבין שניכם, ציפר לא יוצא האיש הגס ביותר והטיפש ביותר.

17. מאת אוהו!:
    

    ספטמבר 8, 2006 at 16:01

    ציפר מה-זה עסוק בכתיבת תגובות פה…