גדי טאוב

משלחת של ערביי ישראל יצאה לבלגיה להתלונן שם על זה שישראל היא  "מדינת האפרטהייד". אבל מצבם של המוסלמים בבלגיה, מדינת כל אזרחיה, רע יותר. הרשימה המלאה של בן דרור ימיני ב NRG.

השופט בדימוס אהרן ברק יצא בהתקפה חריפה מאין כמוה על שר המשפטים. דניאל פרידמן ממוטט את בית המשפט העליון, הוא אמר. שר המשפטים יהפוך אותנו למדינת עולם שלישית. הרטוריקה הזאת מתמיהה. הרפורמות הצנועות שהציע פרופ' פרידמן לא מתקרבות לקרסולי המגבלות שרוב הדמוקרטיות מטילות על המערכות השיפוטיות שלהן. על מה, אם כן, המהומה? (לרשימה המלאה ב NRG…)

הטרור הפלשתיני, המאורגן והפחות מאורגן, כבר מזמן הפך מנשק לסימפטום. כנשק הוא אמור לקדם כאוס אצל האויב. אבל כבר הרבה זמן שהוא לא רק מקדם כאוס אצל האויב, כלומר אצלנו, אלא בא מתוך כאוס, אצלם. האמת היא שהטרור והכאוס פוררו את פלשתין שטרם נולדה הרבה לפני שהם הצליחו לגרום נזק חמור לישראל. (לרשימה המלאה ב NRG)

שני דברים בלטו מאד בדיון במדיניות ישראל כלפי הפלסטינים: מדיניות הפסקת החשמל לעזה מצד אחד וההתרשלות בנושא המאחזים מצד שני. אולי, לכן, הגיע הזמן לחבר ביניהם. מפני שעל רקע המשך ההתנחלות קשה לצייר את מדיניות ישראל בעזה שלא כגרימת "אסון המוניטארי", ועל רקע ה"אסון ההומניטארי" שישראל כביכול גורמת, מצטיירת רפיסותה של הממשלה מול המתנחלים כיותר מסתם רפיסות. היא נתפשת כניציות מוסווית ברטוריקה על שלום. ספק עד כמה הישראלים מודעים לאופן שבו ניראות ההתנחלויות מרחוק: זו הוכחה ניצחת, בעיני רבים בכל העולם, גם מתונים, שפניה של ישראל אינם לחלוקה ושלום, אלא לכיבוש וגירוש.  כל תזת האסון ההומניטארי שישראל גורמת נשענת, בשמאל האירופי, ובשמאל הישראלי, על תיאורית הערבים כנוער שלא התבגר. אם הם ערבים, הם לא אחראים, אומר לנו השמאל במובלע. מפני שמה שישראל מנסה לעשות הוא בעצם צנוע ומתון בהתחשב בנסיבות: אותם אנשים שמורים לירות קסאמים על שדרות, מתלוננים על הפסקת החשמל, כאילו אין בכוחם להפסיק אותה, וכאילו אין שום דבר מן האחריות עליהם. אבל ישראל מבקשת – וצריכה – לבסס את הידיעה שהם יורים על מפסק החשמל של עצמם. לא יירו עליו, ימשיך החשמל לזרום; יירו, יפסק. היא מנסה לשכנע את ממשלת החמאס בקונספט שעושה רושם כבלתי נתפש בשמאל החדש, כאן ובאירופה: שאפילו אם אתה ערבי, אתה בן-אדם שאחראי למעשיו; שאפילו שאתה ערבי, יכול להיות שאתה לא תינוק. את ה"אסון ההומניטארי" יוצרת ממשלת החמאס, ואם היא רוצה למנוע אותו, זה בהישג ידה.  את הדבר הפשוט הזה יהיה אפשר להסביר לעולם, וגם לישראלים, הרבה יותר טוב אם בצד השני של הקרב הזה תנהג ישראל בגדה לא כאילו היהודים הם נוער שאינו אחראי למעשיו. כפי שהעירו לממשלת אולמרט לעייפה, ראש הממשלה אינו פובליציסט, ותפקידו אינו לומר על המאחזים שהם שערורייה. השערורייה היא אחריותו ותפקידו לחסל אותה. הכניעה לתועמלני עמונה היא לא דבר שממשלה הנלחמת בחמאס יכולה להרשות לעצמה. המסר שעובר לעזה כשהיא מקבלת חשמל למרות הקסאמים, עובר גם למתנחלים, שה"קרב" בעמונה לימד אותם שהממשלה תפחד להפעיל אלימות, שהיא "אסון הומניטארי" בקנה מידה קטן. גם כאן, גם שם מטופחת מנטאליות הקוזק הנגזל: גם תרביץ, גם תבכה; גם תירה, גם תיילל שאתה קורבן. בשני הצדדים יכולה הממשלה להחזיר את מושג האחריות על כנו: מי שיורה יחשב אחראי, לא קורבן. הפעלה בו זמנית של מדיניות תקיפה הן כלפי המאחזים הלא חוקיים והן כלפי ירי הקסאמים תבהיר שעל הסכסוך הזה חלים כללים של מדינות ולא של כנופיות, ושישראל אינה מתנכלת לפלסטינים אלא דורשת לעמוד במתווה שמטרתו חלוקת הארץ, ובטווח הארוך שלום.  

(פורסם לראשונה במעריב) 

מאחר שזה ימים אחדים שגלעד ארדן נח מחקיקה, ודומה שטובתם של אזרחי ישראל (להבדיל מרצונם) שוב לא טורדת את מנוחתו כמו בימים הטובים ההם של השבוע שעבר, והשבוע שלפניו, ואלה שקדמו לו, חשבתי אולי, אם יורשה לי, להציע לו יוזמה חדשה, ששואבת את השראתה מפועלו עד הלום, ואף משלבת בין חוק הקסדה לחוק העישון. להלן הצעת חוק חבישת קונדום חובה. (לרשימה המלאה ב NRG)

הצעת החוק של ח"כ צבי הנדל לתיקון חוק העישון כך ש-20% ממקומות הבילוי יכולו להתיר עישון היתה אמורה לעלות כבר בשבוע שעבר. הובטח להנדל שהקואליציה תאפשר חופש הצבעה, למרות החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה נגד הצעה. אבל אז פרשה מפלגת ישראל ביתנו מן הקואליציה. על רקע הפרישה חששה הקואליציה שדבר כזה יראה כאילו היא מאבדת שליטה. היא ביקשה לדחות את ההצבעה בשבוע והבטיחה לתת חופש הצבעה במועד זה. ברגע האחרון, כנראה בלחץ משטרת הטבק ושלל עמותותיה, היא עשתה תרגיל וביטלה את חופש ההצבעה. כך, למרות שבמליאה היה רוב לתומכי התיקון, 9 מהם נאלצו להצביע נגדו בשל המשמעת הקואליציונית שהוטלה. התוצאה בפועל: 30 נגד, 25 בעד, 2 נמנעים. התוצאה על פי דעת הח"כים לולא המשמעת הקואליציונית היתה צריכה להיות 34 בעד, 21 נגד. ההצעה תעלה שוב עוד חצי שנה, והיא תעבור בסוף. היא פשרה הוגנת, הרוב בעדה, גם בחוץ גם בכנסת. לא ייתכן שמיעוט קטן של רודפי מעשנים מקצועיים יכתיב לכולנו איך לחיות. (עוד פרטים ועוד רשימות בנושא כאן)

עמודי הפרשנות בעיתונים הולכים ומתמלאים בניתוחים של תמרוניו של ראש הממשלה לחיזוק מעמדו לקראת דוח ועדת וינוגרד: פוטו-אופ עם הנשיא בוש, משרד הדתות שהומצא מחדש כדי לחשק את ש"ס לקואליציה, וכן התרפקותו של אולמרט על "מורשת שרון". ההנחה מאחורי הניתוחים האלה היא שאין ספק שראוי לראש הממשלה שיפנה את כיסאו. כמו ששרון היה אתרוג, ולא יהי מה, אולמרט אנטי-אתרוג, ולו יהי מה. (לרשימה המלאה ב NRG)

 כן, גם אתם יכולים לעזור להצעה לעבור.

השבוע עלתה על שולחן הכנסת הצעת תיקון לחוק איסור עישון במקומות ציבוריים שהגיש ח"כ צבי הנדל (מפד"ל). התיקון מציע ש 20% ממקומות הבילוי יוכלו לקבל היתר מן הרשות המקומית לעישון בתחומם. (פרטים נוספים, כאן.) חברי כנסת לא מעטים, מעשנים  ולא מעשנים, גם מבין אלה שתמכו באיסורים המקוריים, תומכים בהצעה מכוון שהם מרגישים שההגנה על מי שאינם רוצים לנשום עשן של אחרים הפכה לרדיפה וביזוי מוגזמים של המעשנים. כאן בבלוג הזה, אני מניח שאני לא צריך לומר שגם אני חושב כך.  

אבל חסידי האיסור הקיצוני התקוממו במה שאין להגדירו אלא היסטריה. מסמכים שהם שולחים לחברי הכנסת טוענים שויתור כזית כמוהו כנסיגה מוחלטת. הכנתי עבור לשכתו של ח"כ הנדל מסמך תשובה, שהופץ אף הוא לכל חברי הכנסת. יש בו אינפורמציה על החוק, ומופיעות בו טענות המתנגדים, בצד טענותינו, וכמה הצעות קונסטרוקטיביות שמטרתן פשרה של התחשבות הדדית, ולא כפיה של צד אחד על משנהו. את המסמך תוכלו למצוא כאן.  

המצב כרגע – נכון ליום ד', 2.1.2007 – הוא שהצעת התיקון עומדת ותלויה. היא עלתה לדיון בכנסת, אבל ח"כ הנדל החליט שלא להעמיד אותה להצבעה. הסיבה היא שוועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההצעה, והמשמעות היא שהקואליציה מחוייבת להצביע נגדה. ועם זאת, בכלל לא בטוח שההצעה אכן תיפול. לא אלאה אתכם כאן בפרטי הפרוצדורה הפרלמנטרית, אבל החוק פותח בפני התומכים כמה אפשרויות פעולה.  

מי שחושב, כמוני, וכמו יוזם ההצעה, שאפשר להגן על זכויותיהם של הלא-מעשנים מבלי להתעקש לרדוף ולבזות מעשנים, מוזמן לתרום כמה דקות למאמץ הזה: לחצו על לשונית "קשר" בדף הזה, למעלה מימין, שילחו אי-מייל ריק (עם שורת נושא "תמיכה בתיקון לחוק איסור העישון" ותקבלו אותו חזרה מלא. אפשר לעזור לקדם הסדר פשרה הגיוני, ותסלחו לי על הקלישאה, אבל זה תלוי גם בנו.  

עידכון: גם מאמר המערכת של הארץ תומך בתיקון.

שאו ברכה.

שלא מאפשרת להגיב לחלק מן הפוסטים. אנחנו – כל צוות הבלוג, כולל הנהלה, צוות טכני, עורכים, מגיהים, וצוות קו התמיכה (או במלים אחרות, אני) – עובדים על זה. בקרוב יפתר, בעזרת השם. או בעזרת מקס. או טל. או תום. נראה. עם המגיבים הסליחה.

עדכון: התקלה תוקנה.

הסיפור הזה הופיע במקור ראשון. וזאת עובדה ששווה לחזור אליה, אבל קודם הסיפור עצמו. האגודה הסוציולוגית הישראלית העניקה פרס, לחוקרת צעירה שמחקרה טוען בערך כך: שהעובדה שחיילים ישראלים אינם אונסים פלסטיניות נובעת מכך שהם גזענים. מאחר שהנשים הפלסטיניות עברו דה-הומניזציה, אתם מבינים, אז הם לא מושכות את קלגסינו הגזענים.

אז אם כך, רציתי רק להציע לאגודה, ולחוקרת הצעירה והמוכשרת, קבוצת ביקורת: ההתנתקות. אם צודקת המוכשרת, ודאי תוכל לגלות שם שקלגסינו הגזענים, אנסו את מתנחלותינו (תכולות העין) על ימין ועל שמאל. או במלים אחרות, כמה קל ונעים להיות פוליטקלי קורקט בחוג הצר של ה"רדיקלים". מתברר, שאפילו לחשוב לא צריך. מספיק לסובב את המנואלה ויצא לך עוד מאמר ל"תיאוריה וביקורת", או ל"תרבות וספרות".

ורק עוד הערה קטנה, כי אני נפגש הרבה עם ימנים, בעיקר דתיים לאומיים. זה לא מקרה שזה מופיע במקור ראשון. כי בעוד השמינית אחוז הכי רדיקלית של השמאל מתחרה בשצף קצף כנגד הרבע הנורא-אבל-קצת-פחות רדיקלי, מה שהחברה האלה מצליחים לעשות הוא בעיקר לשרת את הימין. בשמאל ובמרכז יש מעט הבנה למרכזיות של הדברים האלה שם: בימין, באופן שיטתי, במשך שנים ארוכות, מציגים את העולם כך שאו שאתה תומך בהתנחלות, או שאתה "פוסט-ציוני". הארץ, עשה להם שירות מצויין, במובן הזה, בנאמנות ובעקשות. וכל סיפור כזה, כל התבטאות של גדעון לוי, כל "מחקר" וכל "תיאוריה" רדיקלית נאספים בנאמנות בערימת ההוכחות ההולכת וגובהת. וכך מצליחים בימין להעלים את העיקר: שמתנגדי הכיבוש האמיתיים מתנגדים לו מפני ש – לא למרות ש – הם ציונים.

פרטים על המחקר המופלא הזה, במקור ראשון, כאן.