יולי 27, 2009
הנהגה ולא ספין
החוכמה המקובלת על יועצי הספין למיניהם היא שצריך לעמעם מסרים. כך פונים לקהלים גדולים ושונים. החוכמה הזאת מפוקפקת, ואנחנו רואים מה קורה למי שמתמכרים ליועצים האלה. נתניהו הוא מומחה גדול לספין. ולכן הוא לא מסוגל להנהיג. במקום להוביל את דעת הקהל, הוא נגרר אחריה מיוזע, ערימת סקרים בידיו.
ויש גם סיבות ספציפיות לכך שחוכמת הספין – העמימות – לא מתאימה לזמן הנוכחי: ישראל חיה בתוך עננה של אי-ודאות, של סבילות פוליטית, ולכן היא זקוקה לבהירות. שני אלמנטים בולטים יוצרים את תחושת הערפל הנוכחית.
האחד הוא שאין לנו תוכניות מדיניות ברורות. לזמן מה ידענו (או לפחות רוב בתוכנו ידע) מה המטרה החשובה ביותר של הציונות וגם איך להגיע לשם. המטרה היא הפרדות מהפלסטינים, כדי לא לטבוע במדינה דו-לאומית. הדרך הראשונה שנסינו היתה הסכם. הפלסטינים דחו אותו. אחרי עוד תקופת אי-ודאות הנהגה עם חזון (ולא עם סקר) מצאה דרך אחרת. קודם עמרם מצנע, אחר-כך אריאל שרון חתרו להיפרדות חד-צדדית. הפלסטינים מצאו דרך לחסום גם את הנתיב הזה: קסאמים. ושוב אנחנו בערפל. האלמנט השני, משבר המנהיגות, התחושה שאין קברניט ליד ההגה, מגבירה אותו, כמובן. בתנאים של ערפל אנשים מחפשים בהירות. במקום זה ספינולוגים יועצים לפוליטיקאים רק להוסיף עוד ערפל. זה לא מפתיע. יש להם סקרים, ולא חזון.
אבל אפשר להציע חזון במקום אמיץ גם היום: פינוי של ההתנחלויות בהדרגה, גם בלי הסכם, סיום בניית החומה, והשארת צה"ל בצד הפלסטיני עד שימצא פתרון לבעיית הקסאמים. אפשר לפחות להציע צעד מיידי בכוון: פינוי תקיף ומיידי של המאחזים, והפסקת הבנייה בהתנחלויות.
אבל הצמד נתניהו וברק חזקים בהסברים מפותלים ואין להם אומץ להתייצב מול המתנחלים. כמה עלובה מדיניות הממשלה: בשאגות עכבר נתניהו "הודף" את הלחץ של אובמה בירושלים ומתווכח על "ריבוי טבעי" ושולח את ברק להסביר את כל זה לאמריקאים. הנה שני ה"מנהיגים" שלנו: הם עומדים בגאון על כניעתם המבישה בפני המתנחלים הגוררים אותנו אל עברי פי פחת. אצל ברק זה כרוני, ואצל נתניהו כנראה אופי: חבורת נערי גבעות נחושים פשוט חזקה מהם.
זאת הזדמנות בשביל ציפי לבני לקום ולהתנשא מעל קטנות הרוח הזאת. היא עומדת בראש מפלגת המרכז שקמה על הצורך בהפרדות והיא יכולה להציע אלטרנטיבה בהירה. מנהיגים לעת כזו של ערפל, לא צריכים ספינולוגים, אלא חזון ברור ואמיץ. צריך עכשיו להסתכל קדימה על העולם המשתנה ולומר אמת. הבנייה בהתנחלות היא הבל מסוכן. את המאחזים צריך לעקור בנחישות, עם או בלי רגישות, עם או בלי "תג מחיר". ואחר כך, כך או כך, יהיה צריך לפנות גם את רוב ההתנחלויות, עם הסכם או בלעדיו. צריך לומר בבהירות שאובמה מציע אלטרנטיבה אמיתית וצריך לשתף איתו פעולה, לא לגרור רגליים ולסכן גם את יכולתנו להיפרד מן הפלסטינים וגם את הידידות עם ארצות הברית שבלעדיה אין נשק לחיילנו ואין תמיכה פוליטית לזכותנו להתקיים כאן כמדינת הלאום היהודי.
אפשר לתת דוגמאות חיוביות של הנהגה אמיצה: צ'רצ'יל, בן-גוריון, טרומן, וגם רבין. אבל בעצם די להסתכל בעליבותם של נתניהו וברק כדי לזכור מה קורה באין חזון ובאין אומץ.
הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב-26.7.2009
יולי 27, 2009 at 19:52
מאמר מדוייק ואמיתי הבוחן את הבעיה לעומקה. אני שמח שגדי לפעמים מכוון את חיציו גם כלפי הימין, ולא רק כלפי השמאל כפי שנהג לאחרונה.
אור קטן בערפל היא הלחיצות של נתניהו. אם אובמה ילחץ במידה הראויה ייתכן שנתניהו יאלץ להיכנע.
יולי 27, 2009 at 20:57
מצוין. מה שמתואר במאמר הוא הפתרון הנכון. לדעתי, אם את הפעולות הללו תלווה רטוריקה שמכירה בסבל שישראל גרמה וגורמת לפלשתינים וצער אמיתי על כך, ובאותה העת החלטיות לגבי הישארותנו כאן (שהרי אין אפשרות אחרת), גדי ודומיו יופתעו לגלות שיש פרטנר.
לצערי, אופתע מאוד אם מפלגת הקלקר של קדימה תביא לכך. אופתע מאוד אם זה בכלל יקרה.
יולי 27, 2009 at 22:30
הלוואי, אך בינתיים נראה לי שקדימה גם לא מי יודע מה מזדרזת להתייצב לצד אובמה. כנראה שהמחיר הפוליטי גבוה מדי בעיניהם. אז נכון לעכשיו אין תקווה מצד ציפי לבני. אולי מורדי העבודה יפרשו למפלגה חדשה? אבל עד הבחירות הבאות לא יהיה להם כוח. ואם שום דבר לא ישתנה, גם אחריהם – דעת הקהל עכשיו חזק עם ביבי, כמה שזה לא מוזר במבט לאחור.
בקיצור, אין אור בקצה המנהרה.
יולי 27, 2009 at 23:16
שמת לב לניסוח שלך או שיצא בטעות (או שלא?): "צריך עכשיו להסתכל קדימה על העולם המשתנה ולומר אמת". במשפט אחד כייונת גם ל"קדימה" וגם ל"עבודה" (אמת) – האם מקרי הדבר?
אין לי בעיה עם זה, אפילו מזדהה עם זה. סתם אנקדוטה לחשיבה.
יולי 28, 2009 at 0:51
איכס גדי, איזה מאמר. איזה האשמות, ואילו הזיות.
נאום בר אילן, כמה שתגמד אותו, וההתבטאויות בשבועות האחרונים מול ארה"ב ואחרות, מראה על דרך ברורה והגיונית מבחינה מדינית, ויש לה גב ציבורי חזק הרבה יותר מאשר הרוב שאתה מייחס לציפי לבני, שכמעט כל מי שעבד איתה אמר שהיא חסרת מעוף ומנהיגות.
בניגוד למנהיגות של רבין ושרון שהתייחסה למיעוטים ולבעלי רגישות לאומית משני צדדי המתרס כפלופלורים חשוכים – ביבי מכיל הרבה יותר פתיחות ורגישות למיעוט, תוך כדי שמירה על נורמות ציוריות של רוב.
לא האמנתי שתכתוב כזה מאמר עיוור ופופוליסטי. וגם ההשוואה בין הסמרטוטיות של ברק לביבי היא דמגוגית.
פשוט רדוד. התאכזבתי.
יולי 28, 2009 at 3:42
כמה נכון, מדאיג ומתסכל.
יולי 28, 2009 at 3:45
אהד, האם אתה העוזר הפרלמנטרי של ביבי בשם בדוי?
גדי, יש אולי את המאמר הזה גם באנגלית?
יולי 28, 2009 at 4:10
שירי ואוהד היקרים, אמנם במגבלות, אבל בקושי. איכס, עוזר פרלמנטרי בשם בדוי, לא צריך. לגופו של עניין ככל האפשר.
ולא, אין עותק של המאמר באנגלית, אבל את מומנת לתרגם… (:
יולי 28, 2009 at 5:08
כול מילה בסלע זה לא היה יכול להאמר טוב יותר
יולי 28, 2009 at 11:06
תגובה מעט ארוכה, מצטער 🙂
ציפי ליבני לא מנהיגה, לא הייתה ולא תהיה אם כבר הזכרת ספין
הרי שציפי ליבני היא לא יותר מספין (עלוב) של צמד יחצנים.
אריק שרון על אף מגרעותיו היה מנהיג אמיתי ולכן יכל לבצע מהלכים קשים (כמובן בגיבוי תקשורתי נרחב)
בנוגע להפרדות החד צדדית, אני מסכים עמך אולם זהו רק חלק קטן מהמהלך השלבים הבאים צריכים להיות
1. החזרת הציונות לתודעה הישראלית, אמנם פוסט ציונות נתפסת כסקסית בקרב האליטה האינטלקטואלית אבל הסכנה שלה גדולה מדי מכדי שניתן ל2% אחוזים מהאוכלוסיה להכתיב את אופייה
2. לחנך את העם ששלום לא יהיה גם במאה שנים הקרובות, לכל היותר נלחם מעמדה מוסרית נוחה יותר
3. מתנחלים – אוכלוסיה שברובה המכריע איכותית ציונית חרוצה ועוד לא מעט סופרלטיבים שמשום מה נעלמים כאשר מזכירים אותם (לא כל המתנחלים נוער הגבעות כמו שלא כל החילונים אלפרון ואבובטבול). את אותה אוכלוסיה יש לשלב בתוך הקו הירוק בערים המעורבות בנגב ובגליל
4. החלק הקשה ביותר וככל הנראה אינו ישים כיום או בתנאי שלום אבל זהו החלק החשוב ביותר להבטחתה של מדינה יהודית – היפרדות מערביי ישראל, כל עוד יחיו בקרבנו למעלה ממיליון אזרחים אשר אינם מקבלים את המדינה כמדינה יהודית ואשר הם הלכה למעשה פלשתינאים בעלי תעודת זהות כחולה לא נוכל לחיות בשקט ובשלווה
יש לנו די באויבים חיצוניים.
הבהרה: אני לא דתי, לא מתנחל ולמרות ההערה האחרונה גם לא גזען לצערי כל ביקורת על המיעוט הערבי מתפקשת מיידית כגזענות ואין הדבר כך
יולי 28, 2009 at 11:46
לאופיר, התגובה שלך מוכיחה עד כמה הליברמניזם והגזענות מכים שורש גם במה שמכונה ה"שמאל" הישראלי. אינך מבין מהי דמוקרטיה. בדמוקרטיה אינך יכול לגרש מחוץ למדינה או לשלול אזרחות. מדינה מחוייבת להגן ולכבד את כל אזרחיה.
ניתן להגיע להסכם חילופי שטחים עם המדינה הפלסטינית שתקום בשני תנאים בלבד: 1. ההסכם יאושר על ידי רוב התושבים בשטח שיוצע למדינה הפלסטינית. 2.כל אזרח שלא ירצה לעבור לחיות תחת המדינה הפלסטינית יוכל כמובן לעבור לגור בשטח אחר של ישראל ויקבל פיצוי כספי מלא.
כל אופציה אחרת, היא לא רק בעייתית מבחינה מוסרית, היא תכתיר את ישראל בעולם בתואר מדינה לא דמוקרטית, והיא תאבד את הבסיס הבינלאומי לקיומה.
יולי 28, 2009 at 15:49
גדי – מה עמדתך לגבי התנחלויות שלא מונעות את ההיפרדות ?
הכוונה ליישובים הקרובים לישראל ורחוקים מיישובים פלסטינאים. היישובים הללו (והרחבתם) אינם פוגעים בהיפרדות פיזית (החיונית למדינה כאמור), ובנסיבות בהן ההנהגה הפלסטינאית מכשילה כל יוזמת שלום – האם ההתנחלויות כאלו הן לגיטימיות ?
יולי 28, 2009 at 18:14
כמה דברים, גדי:
1. אני מסכים עם אופיר לגבי לבני. הגברת מדברת ומדברת אבל כשהיא היתה בראש צוות המו"מ עם הפלסטינים בתקופת ממשלת אולמרט, אפילו הסכם היא לא הצליחה להוציא וזה לא שהיה לה רק כמה שבועות, אלא שנה!
2. אולמרט טען בראיון שהיה כמדומני בעיתון הארץ לפני כמה ימים שגם הפתרון שהוא הציע (שמשום מה לא מפורסם בשום מקום) לא היה מקובל על הפלסטינים שהעדיפו שוב כלום על פני הסכם כלשהו.
3. אחרי שהמתיישבים בגוש קטיף טעמו את נחת זרועה של הבירוקרטיה הישראלית ובראשה משרד האוצר (ששיקר לכולם על כך שהוקצו עוד 1.4 מיליארד שקלים ש"הועברו" ולבסוף התברר שלא הועבר אפילו שקל), לא תהיה שום התפנות מרצון. פינוי בכח של ישובים חוקיים? לא בממשלה זו כי אז הממשלה הנוכחית גוזרת על עצמה גזר דין מוות, מה שכמובן לא יקרה.
4. אתה מדבר על פינוי התנחלויות וישובים, אבל אתה לא מסתכל על הצד הפלסטיני שמדי יום מקשיח עוד ועוד את עמדותיו, מה שרק מחזק את הטוענים כי אין פרטנר בצד השני.
יולי 28, 2009 at 22:34
אופיר,
אחד אחד:
לומר שלבני היא ספין (עלוב) של צמד יחצנים, זו לא ממש עמדה מנומקת.
1. פוסט ציונות היא נחלתו של מיעוט מבוטל שגם אתה (וגם בעל הבלוג) מפריזים בחשיבותו, חלקית, לדעתי, משום שהוא מהווה מטרה קלה, ומאפשר לשמאל הציוני לתפוס עמדה פטריוטית ולהוכיח לימין שהוא לא באמת "יהודי ששונא את עצמו". (ואם כן, כפי שאמר וודי אלן, זה לא בגלל שהוא יהודי)
2. אמרת פה שני דברים בעיתיים מבחינה מוסרית במכה אחת. "לחנך את העם", ו"שלום לא יהיה גם במאה השנים הקרובות". הראשון מביניהם הוא, איך לומר… מזכיר את האסכולה הסובייטית (ובהיסק חפוז – אני מוכן גם לנחש בעד מי הצבעת בבחירות). ילדים ונוער אפשר לחנך, אבל אתה לא יכול להתיימר לשנות את דעתו של העם על ידי "חינוך מחדש", זה פשוט לא עובד ככה במדינה דמוקרטית. בנוסף – שלום הוא לא תופעת טבע שמתגנבת לך מאחורי הגב, זהו משהו שנוצר על ידי העמים, השחקנים הפוליטים המעורבים, וכל מיני נודניקים שלוחצים מבחוץ ומתווכים. אי אפשר "להכיר בזה שלא יהיה שלום" כמו שאי אפשר להכיר בזה ש"לא תהיה מלחמה". צריך להתכונן גם לשלום, למגן היטב את המקלטים, ולמקרה שהוא יבוא – לסכל אותו במהירות.
3. המתנחלים הם ציבור גדול שנע בין זוגות של עולים חדשים שקיבלו דיור זול בלי לדעת עד הסוף מה ההבדל בין אריאל לכפר סבא, ועד לנוער הגבעות. באמצע יש גם לא מעט אנשים חדורי אידאולוגיה ואמונה, ועל זה אני חושב שאף אחד לא חולק. הבעיה היא בעצם זו – להיות חדור אידאולוגיה וחרוץ זה לא איזהשהו הכשר, למרות שנשמע שזה מכניס אותך לצד אחד עם ה"בחורים הטובים" של הציונות: החלוצים וכל אלה עם הבלורית והטוהר. אבל לפעמים זו דווקא האידאולוגיה שהיא בעייתית. אני חושב שדווקא האוכלוסיה האידאליסטית שמאמינה שריבונות המדינה שניה למצוות ישוב הארץ (ולא צריך להיות נוער גבעות בשביל לחשוב ככה, זה די מיינסטרים) היא הבעיה שלנו, הרבה יותר מאלפרונים למיניהם. וגם – אני לא חושב שההשוואה לפשע המאורגן בישראל (כקונטרה חילונית לנוער הגבעות) היא דבר הגון מבחינה אינטלקטואלית. בעוד שנוער הגבעות הם בבירור פושעים אידאולוגים, אשר לקחו את התיזה המתנחלית ורצו איתה, בין האלפרונים לבין השקפת העולם שמנגד למתנחלים – זו הרואה בריבונות המדינה הדמוקרטית ערך עליון, אין ולא כלום.
4. רבים מהערבים החיים בארץ בהחלט מקבלים את העובדה שישראל מדינה יהודית ומוכנים לחיות איתה בשלום, והמדינה לא מקילה עליהם לעשות זאת. בשיחה עם ח"כ ד"ר אריה אלדד וח"כ ד"ר אחמד טיבי שהתקיימה באונ' העברית לפני הבחירות קם בחור ערבי ואמר לאריה אלדד – אתה אומר שאנחנו צריכים לקבל זכויות שוות בתור פרטים וחובות שוות. אני מילאתי את חובתי ועשיתי שירות לאומי: מדוע עדיין התשתיות במקום מגורי נופלות בהרבה מבמקומות אחרים, מדוע יותר קשה לי לשכור דירה ולהתקבל לעבודה מכל חבר יהודי שלומד איתי?
לדעתי, אופיר, אתה חלק מהסיבות. אתה יודע לומר יפה שאתה "לא גזען בכלל", אבל "יש בעיה עם הערבים".
וכמו שיש רבים שמקבלים את מדינת היהודים, רבים מהערבים אינם מקבלים זאת. זה נתון. אם דמוקרטיה חשובה בעיניך (ואני מוכרח לומר שבינתיים התרשמתי שהיא לא) – אתה לא יכול לגרש מיליון אנשים, ואתה גם לא יכול להגדיר אותם כ"בעיה" (כי לכל בעיה יש גם "פתרון"), או לפחות זה לא מהלך נבון. כדי לחיות בשלום עם הערבים בישראל צריך לשלב אותם בחיים הציבוריים ובדיון הציבורי.
למעט נציגים בודדים – כמעט אין להם נוכחות, וזה תורם לניכור בין הצדדים.
סתם לשם דוגמה – "מועצת החכמים" שבעל הבלוג משתייך אליה מכילה יצוג למתנחלים, לשמאל הציוני, לליכוד הקפיטליסטי, ולתל-אביבים יש אפילו יצוג-יתר. רק ערבי אין, למרות שכפי שהערת מדובר על כחמישית מהאוכלוסיה בישראל.
זו דוגמה די מייצגת – רוצים לדבר על הערבים, ועל "מה יהיה עם הערבים האלה" ו"מה לעשות איתם". אבל למרות שברור שהאלטרנטיבה האמיתית היחידה היא לחיות זה לצד זה – יש קבוצות מספיק גדולות משני הצדדים שימשיכו להזין את מדורת השנאה כי זה כדאי להן.
יולי 28, 2009 at 23:58
למען הסר ספק – ברור שיש בעיה במערכת היחסים בין הרוב היהודי במדינה למיעוט הערבי בו.
אבל זה לא שקול ל "יש בעיה עם הערבים".
יולי 29, 2009 at 4:34
אני שולל את הנחתך שמנהיג לא עושה 'ספינים'
ואילו מי שעושה אותם אינו מנהיג. 'ספין' הוא אקט, מהלך לגיטימי בפוליטיקה נמוכה וגבוה. מכאן שהוא בא לשרת אינטרס או אידיאולוגיה כמו כלים ומהלכים אחרים. ה'ספין' אינו אידיאולוגיה או מהלך אלא אחת הדרכים לנהל מדיניות שתקדם אידיאולוגיה או מהלך. כשאנחנו משתמשים ב"ספינים" כדי 'לעבוד' על האוייב במלחמה וזה מצליח, אז ה'ספין' נחשב למהלך גאוני. למשל, במהדורות יום השישי שלפני מלחמת ששת הימים, כשפורום ראש הממשלה והמטכ"ל כבר גיבשו עמדה שלפיה צה"ל יתקוף את חילות האויר של האוייב (לפי פקודת מלחמה שהיתה בחיל אויר כבר לפחות מ-1964) ויפלוש קרקעית לסיני, פורסמו תמונות בעיתונות העברית שחיילים יוצאים לחופשה ומבלים בחוף תל אביב. אינני עד כמה זה עזר להרגיע את האוייב, כי האוייב היה באקסטזה שהוא הולך לזרוק את כל היהודים לים. אבל זה בהחלט היה 'ספין' נכון ולגיטימי.
באותה מידה עם פוליטיקאי רוצה לעשות צעד לכיוון מסויים והוא רוצה להכין את אוהדיו או מתנגדיו לסצנריו אחר שרק יקל עליו את השגת המטרה, אז זה בהחלט לגיטימי לייצר 'ספין'. עד היכן נכון ומותר לדחוק ולהעמיק את ה'ספין', זו שאלה פוליטית ומוסרית ובמקרים נדירים גם משפטית (במידה ויש מישהו שנפגע או מוכפש באופן פרטי).
לכן 'ספין' יכול להיות כאמצעי להוביל קהל או כתגובה למצב בו הקהל מוביל את המנהיג. אבל השימוש כשלעצמו ב'ספין' אינו עדות לכאן או לכאן.
החלטה על עמימות מדינית יכולה להיות מתוך מציאות בה אין לממשלה דרך או שלחילופין יש לה דרך שהיא רוצה להציגו בעתיד בגלוי במועד המתאים. נניח אם לדעת נתניהו וממשלתו התוכנית של אריאל שרון-עמרם מצנע היא אסון לישראל כי אז ברור שאין חוכמה גדולה עכשיו לטעון זאת, כי בכך אנחנו מתנדבים לקחת את אשמת המשבר העתידי בשיחות על עצמנו. יתכן שנכון היום למשוך את הבירורים מול הנהגת הרש"פ הכושלת והבלתי מייצגת, רק כדי להניח להם לטעות ולפוצץ כל הסדר. למה על נתניהו להתנדב ולהוציא את הערמונים לפלסטינים?
אינני יודע אם הרכילות שנתניהו מסתכל כל יום בסקרים היא נכונה. היא נשמעת לי דווקא טרחנית ובלתי מבוססת. בכל מקרה היא אינה רלוונטית לשאלה שלנו. האם הכותב חושב לרגע שנתניהו, ואולי גם ברק, לא חושבים כמוהו שנסיגה חד-צדדית של ישראל לגבול החדש של הגדר תקרב את השלום? ואולי שמא הם חושבים שנסיגה רק תחריף את הסכסוך ותביא אותנו למצב של קטיושות יום יומיות לתוך מישור החוף?
'נוער הגבעות' עד כמה שהוא הזוי אין הוא יותר הזוי ממי שחושב שהם לב ליבו של הבעיה היום מול אמריקה. הממשלה היתה עושה בשכל אם היתה מתעלמת מ'נוער הגבעות' ובכך מביאה את ארה"ב והפלסטינים לידי הכרה שאין טעם כל הזמן להמציא סיבות למה הפלסטינים מסרבים להתפשר עם קיומה של ישראל (בכל גבול שהוא) ומתעקשים על 'זכות השיבה' שהיא בעצם זכות ל'נוער בשפלה' של הפלסטינים לשטוף את מרחבי 'ישראל הקטנה' ולהפכה ל'פלסטין הגדולה'.
יתכן שנתניהו חושב שאין היום שום חזון כשמהצד השני עומדים אובמה ואבו-מאזן. שכן, השניים מנסים למשוך את ישראל לויתורים חסרי בסיס וצדק, כדי להקים מדינת פלסטינים שניה (או שלישית) בארץ ישראל, תוך סיכון ודאי שתוך כמה עשרות שנים גם ישראל תִּתְפְלַסְטֵן, אם גלי הטרור המתחדשים לא ישיגו את המטרה קודם.
ציפי לבני אין לה אמירה תורמת כלשהי להתמודד עם התתנגשות שבוא תבוא. האליל שרון שלה הראה לנו בקטן מה עלול לקרוא אם נחזור על השגיאה (ואולי 'שגיעה') גם ביו"ש. עמדתה היא בלתי אחראית בכסות של אחריות, רצינות ואחת שיודעת טוב מכולם. אבל היא לא הוכיחה בעברה שהיא מבינה במה שהיא מתעסקת, היא נגררה ולא הובילה, היא ידעה לפגוש את אבו מאזן לשיחות ארוכות כל שבוע במשך יותר משנה ולא יצא מזה כלום. אני חושש שהערפל של ציפי לבני הוא מסוכן יותר ממהלכיו הצפויים של נתניהו (התמודדות עקשנית מול הדרישות הפלסטיניות לכשתהיה להם הנהגה חזקה שרוצה גם שלום והשלמה עם ישראל – השלמה, היא המילה החשובה כאן).
אובמה לא מציע שום אלטרנטיבה. בכל מקרה ארה"ב לא הציגה תוכנית משלה. גם היא נוהגת בעמימות. אבל אני לא מתלהב מנשיא אמריקאי שלא דיבר עם מנהיגים ישראליים מכהנים כמה חודשים בסוגיות המשבר והפתרון לו, בשעה שהוא נפגש עם כמעט כל המנהיגים הערבים כולל עם אבו מאזן ושליחיו. זה לא מבשר טובות לישראל, ועלינו לפקוח עיניים שלא נהיה תמימים מדי ללכת שבי אחר האובמה. מהרקע האישי שלו אנחנו צריכים להסיק שבמונחים ישראליים הוא שמאל קיצוני ובמונחים אמריקאים הוא מצפצף על האינטרסים הישראליים בעבור אינטרסים ערביים ופרשות נלווית להם של האינטרסים האמריקאים.
מנהיג ישראלי טוב, כמו נניח נתניהו, צריך לדעת לעמוד מול האתגרים שממשל אובמה מציב לנו ולמשוך את השיחות / משבר עד ל-2012, בתקווה שהעם האמריקאי יבין שאובמה הוא בלון נפוח שאפילו את חוק הבריאות הממלכתי שלו הוא לא מסוגל לבנות ולקדם. שלא לדבר על הרבה שערוריות קטנות וגדולות שלא מגיעות בד"כ לאוזניו של האזרח הישראלי.
אני גם רוצה לשלול את אמירתך שבלי סיוע אמריקאי אין לישראל כוח צבאי של ממש. זה היה נכון אולי לשנות ה-50 (כשארה"ב עוד לא חשבה לספק לנו נשק) אבל כעת המצב הוא שונה בתכלית. ישראל תמשיך להיות הכוח הצבאי החזק באזור גם באמברגו אמריקאי ממושך, אם כי אני חושב שאובמה לא יטיל אותו כי זה נוגד את האינטרסים של אמריקה. אז אל תפחידו אותנו בבלון נפוח..
יולי 29, 2009 at 9:19
רק לשם הרקורד. אני בן 24 מירוחם, ושנה הבאה אני הולך ללמוד בבצלאל. ולהגיד שאני עוזר פרלמנטרי זה ממש מחמאה כי אני מאד משתדל להיות ענייני ומעורב בפוליטיקה, אבל אני לא עובד אצל אף אחד.
חוץ מזה, גדי. אני מאד אוהב לקרוא מאמריםפ שלך שיש בהם דעתנות אישית, או ניתוח טוב של המציאות התרבותית. לא באמת ענית לי בתגובה שלך. הרי ברור לך שזה לא מאמר ענייני. הוא לא מגובה בנתונים, הוא מנותק מהמשוב הציבורי לכהונה של ביבי עד כה (אני לא כזה מעריץ שלו, אבל היכולת שהוא הפגין עד כה היתה לדעתי, בהשוואה למנהיגים אחרים בעשור האחרון, מיטבית).
קבל את זה כביקורת בונה – זה מרגיש כאילו המאמר נכתב בפרץ של התרגשות צדקנית בדרך שלך, כאילו זה נכתב מתוך בית הקפה בה"א הידיעה, הנוח, הלא מתעמת, והלא מסוגל להכיל כלום חוץ מהתיאוריה של ההכלה. אבל בא נודה שאיפשהו זה נעלם עם הארומה של האספרסו.
מקווה שלא הגזמתי, תוכיח.
יולי 29, 2009 at 10:17
אישרתי את התגובה, כמו שאתה רואה, והייתי מקבל ביקורת בונה, אבל אני לא בטוח שמצאתי טיעונים בדבריך, אלא בעיקר מורת רוח מן המאמר. שזה סביר, כמובן. עדיף, עם זאת, למען הדיון לטעון טענות.
יולי 29, 2009 at 12:26
כדי שנהיה בטוחים שיש כאן טיעון וגם ביקורת בונה, וח"ו לא התרעמות לשם האנטגוניזם, אפשר להתמקד בדיון ובטיעון על ידי שאילת שאלה, אם אתה מוכן לענות בכנות.
האם אתה מרגיש שבנית ו/או כתבת את המאמר הזה במצב "נקי", כשהאבחנה מונחית ע"פ ניתוח נתונים, ושהעמדה שלך נבנית כתגובה שלך לאותם נתונים מלאים, או שהוא נכתב מלכתחילה במגמה מסוימת, כדי להוכיח תפיסה ספציפית, או ממקום אחר, עדין יותר – אונס פרשנות מובנית מראש על המציאות?
אולי אני טועה, אבל מאמר כזה הוא מגמתי. בדרך כלל, מאמר מגמתי – במיוחד כשאיננו מסויג, ועוד יותר כשהוא מציג סמלים מאותה מגמה להשוואה (כשהשימוש בסמלים הוא אכן כסמלים עקרוניים, כמו המנהיגות של רבין למשל, ולא שימוש פרגמטי) – מקורו בפרשנות מגמתית, מונחית מראש.
יכול להיות שזה מחויב המציאות, שמאמר לידיעות צריך להיות כזה. אני חושב שאת מעל לזה, אבל כל אחד חייב להתפרנס.
יולי 30, 2009 at 8:51
תגובה לשיר
נמשיך בנוהל של נקודה נקודה
(אהבתי גם שהתייחסת לסמנטיקה כמעט כמו שהתייחסת לעקרון שמאחורי הדברים אז אני אנסה להתנסח בצורה שתשביע את רצונך אבל לצערי העברית שבפי נוטה למעט "שכונתיות")
1. לגבי ליבני – מצטער, עוד לא ראיתי מה בק"וח מסמיך אותה לכהן כר"מ מדינת ישראל. אני לא מכיר אף ארגון גדול שעמדה בראשו לא ידוע לי דבר בנוגע לקריירה אקדמית כלשהי וגרוע מכל לטעמי כאשר היה עליה לגלות כישורי מנהיגות וניסיון פוליטי מינימלי היא נכשלה לחלוטין (כמובן שהכי נוח היה להציג אותה כלא נכנעת לסחטנות ברגע שנכשלה בנסיונותיה להקים קואליציה)
2 פוסט ציונות – אנחנו לא מתווכחים על העובדה שמדובר במיעוט קטן אשר מחזיק בדעות הללו, הויכוח הוא בהשפעתה של אותה קבוצה היות שאני מעריך כי אתה מכיר את אהרן ברק והשפעתו אתה יכול בהחלט להבין את חששי
3.א "לחנך את העם" – אם אתה סבור שהחינוך נגמר במסגרות הפורמליות אז יש בידך טעות בסיסית, תאטרון קולנוע תוכניות טלויזיה תקשורת כתובה ואלקטרונית הינם מוסדות "חינוך" בלתי פורמלים אם אתה סבור שרק ברוסיה הסובייטית עשו שימוש במוסדות אילו אני מניח שאתה צריך לחזור קצת אל ספרי ההיסטוריה
ובכל זאת להבהיר את נקודתי המקורית – כפי שלפני 3 עשורים אנשים לא ידעעו כלל שיש עם פלשתינאי (יש כזה ? לטעמי אין אבל זה כבר ויכוח אחר) והיום רוב המיבור החילוני בארץ לא רק יודע שיש עם כזה אלא שמגיעה לו מדינה ושאנחנו כובשים רעים ובכלל בכלל לא נחמדים
ב. "שלום לא יהיה במאה שנים הקרובות" הלוואי ואתבדה אך אם מאה השנים הקודמות מעידות על משהו אז הצדק עמי, מה עודשאני מאמין באמת ובתמים לפלשתינאים כאשר הם אומרים שמטרתם הינה לחזור לחיפה ויפו. היות ושנינו לא נהיה כאן עוד מאה שנים אני מזמין אותך לבדיקת מעקב מדי שנה ובה נראה כיצד מתקדם השלום (אם השלום כולל שיבה של מאות אלפי ערבים אז אני בהחלט מוכן להכין את המקלטים ולנסות לסכל אותו במהירות המירבית)
3. תיקון – ההשוואה אינה בין נוער הגבעות לאלפרונים (ההשואאה באה להראות על קבוצת שוליים בכל המגזרים)
נוער גבעות = שמאל רדיקלי שזורק בקבוקי תבערה על חיילים בבילעין ובניעלין מקובל ?
4.לצערי על אף הדוגמה שבה נתת את אותו בחור ערבי שמשרת שירות לאומי המציאות מראה בבירור כי רובו המוחלט של הציבור הערבי (אני לא אומר יותר ערבים החל מעכשיו – רק מיעוט ערבי או ציבור ערבי זה פשוט נשמע טוביותר) לא לוקח חלק בפעילות זו. "מי שיבחר להתנדב לשירות הלאומי יחשב בעינינו כמצורע, והחברה הערבית תקיא אותו מתוכה" – ח"כ זחלאקה. ח"כ זחלאקה להזכירך הוא לא צעיר ערבי כלשהו אלא חבר כנסת המייצג לפחות כמה אלפים מהמגזר הערבי (אגב הוא לא היחדי שהתבטא בצורה הזו
מהיכרות מסוימת עם "השלטון המקומי" אני יכול לאמר לך שמדי שנה מקבלים היישובים הערבים תוספות תקציבים והשלמות אשר יותר ממספיקות לסלול כבישים ולטפל בביוב הזורם ברחובות לאיפה הכסף זורם ? אין לי תשובה אבל אני יכול לנחש
אני גזען 🙂 – אני לא אשתמש בקלישאה כמה מחברי הטובים ביותר הם ערבים כי זה יהיה שקר פשוט. אבל במהלך חיי נתקלתי בלא צעירים מהמגזר הערבי בין אם בלימודים ואם במקום עבודתי עם חלקם נשארתי בקשרי ידידות (הם מכירים את דעותיי כן) ועם חלקם לא. אגב ברוב הדיונים אותם ערכתי איתם הם בהחלט הכירו במדינה יהודית וניסו להשתלב בה אבל גם להם לא היה ספק שזו מדינה יהודית כל היהודים הם רוב בה…
שתי הערות שהעלית:
א. לא הצבעתי לליברמן אבל אני מסכים עם רוב עמדותיו
ב. לא הבנתי מדוע אתה חושב שאני לא בעד דמוקרטיה ? משום שאני סבור כי מדינת ישראל צריכה להגן על עצמה מהרס מבית ? אגב מדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית אם היא תהיה רק דמוקרטית ולא יהודית באופן אישי אני חושב שאין לה זכות קיום
אני מאמין לציבור הערבי שהורא מרגיש מקופ והוא בהחלט כזה אך הציבור הערבי אינו תורם למדינה כפי שהמגזר היהודי תורם ולפיכך פתרון ההיפרדות הינו פתרון מושלם הציבור הערבי ישראלי יחיה במדינה אחת עם אחיו הפשלתינאים וכל המתנחלים יחיו במדינת ישראל – מדינת היהודים
יולי 31, 2009 at 3:17
"”שלום לא יהיה במאה שנים הקרובות“"
פסימיות בנוגע לסיכויים לשלום היא בהחלט סבירה במצב הנוכחי. אבד הקלח על התפיסה על פיה השלום הוא בהשג יד וכל מה שחוסם אותו הוא חוסר רצון אי-רציונלי של הישראלים העקשנים. אבל, זה נגד האינטרס של ישראל להתייחס לשלום כדבר חסר סיכוי, משתי סיבות:
1) זו עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
2) מסיבות תעמולתיות ישראל צריכה להיתפס תמיד כמוכנה לשלום.
כעיקרון כדאי להיות מוכנים גם לשלום וגם למלחמה.
"פוסט ציונות – אנחנו לא מתווכחים על העובדה שמדובר במיעוט קטן אשר מחזיק בדעות הללו, הויכוח הוא בהשפעתה של אותה קבוצה היות שאני מעריך כי אתה מכיר את אהרן ברק והשפעתו אתה יכול בהחלט להבין את חששי"
אהרון ברק לא פוסט ציוני, אבל אתה צודק שלפוסט ציונות יש תהודה יותר גדולה מהגודל היחסי שלהם באוכלוסיה. יש לכך כל מיני סיבות, כולל החולשה של שאר השמאל. זה גם עוזר להם שלעמדותיהם יש תמיכה מחוץ לארץ.
ספטמבר 1, 2009 at 10:33
מיכה, חייבים להיות ריאליים, להכיר את המציאות ולא להיתפס להתרוממות רוח או לדיכאון. הליכה היא בדרך הישר, בדרך האמצע וניווט נכון, תוך ניצול הזדמנויות, אם התיינה.
דיבורים נשגבים על שלום מול מציאות מתפוצצת גם היא יכולה הורסת. אבל הכנה למאבק ארוך תוך ניהול העניינים בחוכמה מתוך הכרת האוייה תוכל לשמור עלינו מפני הפתעות לרעה ובודאי שגם מהפתעות לטובה, גם אם הן בסיכוי זניח.
לכן עלינו להיערך למצב שאין שלום והסכסוך נמשך. מתוך הערכת הסיכונים,בחינת האינטרסים שלנו והערכת המצב הסופי האופטימלי (גם מבחינת הפלסטינים) עלינו לייצר מנופים לפתרונות לא שיגרתיים שיתנו תקווה לשני הצדדים.
לכן אין המצב החדש שיווצר סותר או יסתור את הצורך בחתירה לשלום גם כשאנחנו נלחמים.
אני שלא כמו אנשים רבים כאן לא מאמין שנסיגה ישראלית חד-צדדית לגבול כלשהו (כולל לגבולות 67') תבשר את ההשלמה והשלום עם הפלסטינים. במצב כזה ברור שהם ימשיכו את הטרור בתנאים משופרים: שליטה על שטח בבעלותם (ומספיק לראות את עזה כיום), קירוב הכוחות הפלסטיניים ללב ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, קרי: גוש דן, גוש חיפה והקריות, מישור החוף. מצב כזה יאפשר להם להתחמש בנשק ארוך טווח בלי יכולת ישראלית לעצור אותם גם בהתקפות אויריות (ראו מקרה עזה).
מבחינת הנרטיב הפלסטיני הם לא מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל (והקוד המוסכם בינהם הוא כינויה של ישראל: הישות הציונית), הם רואים במישור החוף ובכ-300 ישובים (שחלקם הגדול רק צביר מספר מבנים קטן) שנטשו ב-1948 כמקום לחזרת צאצאי פליטי 48' (למרות שלפי תקנון וחוקת האו"ם פליט הוא רק דור ראשון ולא צאצאיו. זה תקנון שלא נשמר רק מול ישראל!!!!), וכמובן הם רואים בירושלים את בירתם (ולאחרונה טענו נציגי הפת|ח והחמאס שירושלים זו כולה, כולל 'נמערבית'!!!!). מכאן שהפלסטינים בחוכמתם ובסבלנותם דואגים לומר לנו שהסכסוך לא ייגמר לעולם, כל עוד קיימת 'ישות ציונית' במרחב האסלאמי הגדול של המזרח התיכון. דרך אגב, עניין אי-ההכרה בישראל נתמך ע"י מצרים וירדן.
מכאן עולה השאלה האם התמודדות מול הכוחות כאלה תוכל להתבצע ע"י נסיגה מוסכמת או חד-צדדית ישראלית לגבולות 67' או לקו גדר הביטחון? כמובן שלא!
לדעתי הפתרון היחידי, בודאי מבחינתנו אך להערכתי בסוף יתקבל גם על ידי הפלסטינים אם מרצונם ואם בלית ברירתם, הוא שאת ארץ ישראל- פלשתין ההיסטורית, בגבולות ראשית המנדט הבריטי, כלומר: שתי גדות הירדן, יש לחלק מחדש בין שני העמים. הפלסטינים יזכו למדינת ירדן פלסטינית והיהודים למדינת ישראל היהודית כשנהר הירדן הוא הגבול בינהן. ערבים ימשיכו לגור היכן שהם גרים ויהודים יגורו היכן שהם גרים, כולל מי שירצה יגור בירדן הפלסטינית. כל היהודים בשתי המדינות יהיו אזרחי ישראל (ואלה שיגורו בירדן יהיו תושבי ירדן ואזרחי ישראל)ויצביעו לכנסת בירושלים וכל הערבים (אלה שיגורו בישראל יהיו תושבי ישראל ואזרחי ירדן) יצביעו לפרלמנט בעמאן. מבחינת חיי היום יום לא יהיה כל שינוי וזה היתרון העצום של התוכנית הזאת. ערבים יוכלו להתמודד על משרות ברשויות המקומיות ולהשתתף בכל המשימות הכלכליות בארץ, רק שלא יוכלו לרוץ לכנסת. באופן כזה אנחנו מבטלים את השד הדמוגרפי, שבכל מקרה אינני חושש שהוא שד נורא כלכך.
לדעתי רבים בציבור היהודי יגיעו למסקנה שזה הפתרון הנכון הטוב ביותר. השאלה היא עוד כמה אינתיפאדות אנחנו צריכים לעבור כדי שנבין את זה?!?!?!