פברואר 26, 2009
אלנבי – רומן חדש מאת גדי טאוב
הרומן אלנבי עומד לצאת לחנויות בתוך שבועיים. הוא מתרחש בתל-אביב הסמוייה מן העין: מועדוני חשפנות, חברות שמירה, ברים של מאוחר בלילה, בינגואים לא חוקיים. פרטים אפשר לקרוא כאן, בהודעה לעיתונות של הוצאת ידיעות ספרים.
פברואר 27, 2009 at 7:19
ברכות, גדי. על הספר החדש. שמח לשמוע שאתה חוזר גם לספרות. ספרי הילדים שכתבת כמו הסיפורים הקצרים הם מעולים ומאד נהניתי מהם. על פי הגדרת ישעיהו ברלין אתה מהשועלים העוסקים בכל.
מרץ 2, 2009 at 7:45
איזה יופי. מחכה בקוצר רוח. עד היום אני זוכרת את הכתבות המאלפות שלך אלנבי-ברלין בעיתון 42 מעלות.
מרץ 5, 2009 at 2:27
ברכות, אבדוק את הספר על בטוח. אבל מה עם "נגד בדידות"?
מרץ 5, 2009 at 17:38
אתה מישהו מיוחד.
מרץ 8, 2009 at 7:03
זה אפרופו האלוף מרום?
מרץ 16, 2009 at 22:36
לגדי שלום רב.
אני מגיבה בעקבות מאמר שלך בידיעות אחרונות בעקבות פרשת צ'ייני בגוגו, ולקראת הוצאת ספרך "אלנבי".
במאמר אתה מדבר על ההתנהלות של חשפניות תוך פריצת גבולות המיניות, ושעל כן הפמיניסטיות כורתות מעין ברית עם כוחות האופל השמרניים נגד החשפניות. וכן, אבוי, שמדברים על סגירת המקומות האפלוליים האלה, וטוב לדעתך שיש אפלולית.
אין ספק, חשפניות וזונות עוסקות בפריצות, אבל הפריצות שהן נתונות בה נובעת מהעובדה העצובה מאד שמישהו בעבר פרץ את הגבולות שלהן. חשפניות וזונות הן נשים שעברו תקיפה מינית, גילוי עריות, אלימות קשה, וכך נפרצו גבולותיהן. עכשיו הן נמצאות במקום בו לכאורה ולרגע הן שולטות בגבר, למעשה ובפועל הן מספקות את עצמן כסחורה.
סרסורים ובעלי מועדוני חשפנות יודעים לזהות את הנשים הללו, ולפתח עימן קשר שהוא חזרה על הטראומה. בתחילה הוא נחמד, וחביב, ועוזר, ופתאום הוא דורש, באלימות, שתספק את הסחורה. האישה לא מופתעת: היא מכירה את הנוהל הזה, שגבר שהיה אמור לגונן עליה ולאהוב אותה משנה את טעמו ומנצל אותה תוך שימוש באלימות. אבל עכשיו היא מוחלשת, ועם כל מערכת יחסים כזו היא מוחלשת יותר ויותר. ללא עזרה, ללא טיפול, היא לעולם לא תכיר מערכת יחסים מסוג אחר.
בתחום הזנות והחשפנות תמצא נשים שחיברו בין עוני לבין הערכה עצמיצ ירודה כתוצאה מהשפלה קשה שחוו בעבר. עכשיו הן משפילות את עצמן בעצמן. זו האמת, ושום סלסולי לשון ועט לא ישנו את האמת הזו. נשים חולות נפש, נרקומניות, לעיתים קרובות פגועות נפש ונרקומניות בעקבות פגיעה שחוו. אלה הנשים שעוסקות בזנות וחשפנות. זו האמת שמכסה האפלולית. זה מה שראה צ'ייני, שהיה, בין היתר, מפקדה של הבת שלי.
זו הטעות הבסיסית: אישה פורצת את גבולותיה המיניים וממסחרת אותם רק לאחר שמישהו הוכיח לה באותות ובמופתים שאין גבולות שיגנו עליה. שכל החפץ יכול לעשות בה כרצונו.
יש הבדל בין בדיקה בריאה של גבולות מיניים לבין פריצת הגבולות. אישה שפרצה את גבולותיה היא אישה שגבולותיה נפרצו בידי אחר, נגד רצונה, נגד כבודה, וודאי שלא בטובתה.
מאשה מטיס שריד
אפריל 1, 2009 at 1:48
מאשה שריד היקרה,
התגובה שלך היא בדיוק אותה ציניות פמיניסטית מתנשאת שבאה ממקום של נשים שחושבות מה טוב יותר לנשים אחרות, כשתשמעי כמה חשפנית מרוויחה בלילה אולי תשקלי גם את להיכנס לתחום. הבעיה היא שאחרי שטיעונים אקדמיים פלצנים אודות חפצון האשה יביאו לסגירת מועדונים ופיטורים של החשפניות הללו תוכלו לפתח דיון חדש על זכויות עובדים ונשים חד הוריות מובטלות, עזבו אותן בשקט הן לא זונות, ולא אפילו קרוב לזה, ועובדות שם מרצונן החופשי, לא הכל בעולם צבוע בצבעים של כפיה אלימות שחור ולבן גם אם זה קצת מאכזב אותך
אפריל 12, 2009 at 9:36
אני לא מאמינה שכתבת ספר על אלנבי 40, תותחחחחחחחח