יולי 21, 2007
חנן חבר ו”הסובייקט האוניברסלי”
בראיון עם חנן חבר, בעיתון העיר, לרגל צאת ספרו הסיפור והלאום, הוא אמר, בין השאר:
"במרכז הקנון העברי עומד למעשה סובייקט אוניברסאלי אוטונומי… אני מנסה להראות במחקר שלי כיצד סופרים אחרים, מזרחים למשל, ניסו לערער וליצור אופציות מקומיות ומיוחדות, שדוחות את הקנון האוניברסלי. הספר עוקב אחר התפוררות הסובייקט הלאומי."
מה שבולט בטקסט הזה, יותר מכל הוא האוניברסליות שלו. או אם תרצו, מבקר הספרות האוניברסלי. כי תוכלו לקרוא אלף כאלה על כל מקום אחר בעולם. מה שנקרא "השיח הפוסט-קולוניאלי" מסתכל על כל העולם ורואה רק דבר אחד. המערב הוא רק נרטיב אחד. ה"אחרים" כולם שרים אותו פזמון ש"מערער" על הנרטיב הזה, תמיד באותו אופן. ומה שמדהים שכל האחרים מערערים על הסובייקט האונברסלי האוטונומי, על ידי זה שהם מתעקשים להיות סובייקט אטונומי. גם הנרטיב המערער של האחרים הוא אותו נרטיב. יותר אוניברסלי מזה?
יולי 21, 2007 at 8:08
מזכיר לי במשהו את "מדינת כל אזרחיה" שעזמי בשארה כל הזמן דיבר בעדה, בעוד אחז ביד השניה בלאומיות הערבית. אני קורא לזה "חתירה למדינת כל לאומיה תחת מסווה של מדינת כל אזרחיה".
יולי 21, 2007 at 10:59
מתוך רשימה של נוית בראל ("ידיעות אחרונות", "המוסף לשבת"), על אנתולוגיה של מתי שמואלוף, נפתלי שם-טוב וניר ברעם "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית":
"המזרחיות שבי היא חלק מתודעת המעמד, חלק מהזדהותי עם כל מיעוט מדוכא: מנשים עד פועלים… המזרחיות נתפת עבורה כחיפוש אחר "משהו שאבד לי, אף שאיני לגמרי יודעת מהו"… השאלה עד כמה מאפייני הגדרת המזרחיות שונים ממאפיינים "לא מזרחיים" של התבגרות והיבדלות דורית נותרת בעינה".
ואת זה עוד כותבת עוזרת הוראה בחוג לספרות באוניברסיטת ת"א, שאוהדת מן הסתם את הפרויקט מאחר והיא מספרת ששקלה לכתוב בו. מישהו אחר היה כותב אולי על "החתירה לזהות אותנטית" כהצטדקות האולטימטיבית של הזרמים הקוראים לוויתור עליה, ועל כל קבוצת השתייכות ממשית, בשם מערכת ערכים גלובלית, כללית ומופשטת המשוללת כל הקשר אנושי ספציפי- שעשוי עוד ליצור, חלילה, מחויבות אמיתית.
יולי 25, 2007 at 7:59
אינטלקטואלים כדוגמת חנן חבר הם בעצם סוכנים של האימפריאליזם האקדמי הגרמנו-פרנקו-אנגלו-אמריקאי, בגיבוי העילית הילידית של מדינות קולוניאליות לשעבר. הם כופים שיח גלובלי, סטנדרטי וסטרילי על הזירה המקומית מבלי לבחון את תנאי החיים וההיסטוריה היחודיים של ישראל מתוך עצמם, והכל תחת אצטלה של חשיבה ביקורתית. אולי יעברו לכתוב באנגלית בלבד ויניחו לנו לנפשנו?