גדי טאוב

אתר אינטרנט בשם Israel-Academia-Monitor מינה את עצמו למוקד התראה מפני פעילות אנטי-ציונית באקדמיה. בניגוד לשם היומרני והמפחיד, לא מדובר ברשויות פיקוח או באח הגדול, אלא רק בפרסום בעל ניחוח שטינקרי, שמעיר את תשומת ליבם של המעוניינים לעמדותיהם וכתיבתם של אקדמאים אנטי-ציונים. טוב. יש הרבה אקדמאים כאלה, והדרך להיאבק בהם היא להתווכח ולשכנע. הפצה היא חלק משכנוע, וגם זה, אני מניח, בסדר. גם אם הניחוח המקרתיסטי שהאתר מדביק לעצמו הוא קצת דוחה. וגם אם הם מכוונים את התעמולה הזאת לתורמים לאוניברסיטאות כדי להפעיל לחץ מוסדי. זה עוד יותר דוחה, אבל זה לא חורג מכללי המשחק הפוליטי.

אבל הצרה היותר גדולה עם החבר'ה האלה, היא שהם לא מבדילים בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין דה-לגיטימציה של עצם קיומה כמדינת לאום יהודית. מאחר שהם לא לגמרי יודעים מה זה פוסט-ציונים, בגלל שהם לא לגמרי יודעים מה זה ציונים, הם לא אפקטיביים במיוחד. כמו המתנחלים הם לא מבדילים בין שמאל ציוני לפוסט-ציונות. וכמו הפוסט-ציונים, הם לא לגמרי מבדילים בין מתנחלים לציונים. בכך הם מעוותים את התמונה כמו המתנחלים והפוסט-ציונים. זה לא עוות קטן. הוא מסתיר את העיקר: שהציונות היא שפנתה נגד ההתנחלות, שלהתנגד להתנחלות ולכיבוש פירושו להיות ציוני. להיות ציוני פירושו להאמין בזכותם של כל העמים להגדרה עצמית, ולתמוך במדינה יהודית. להיות לא ציוני, פירושו לתמוך כמו המתנחלים והפוסט-ציונים, במדינה אחת בין הירדן לים.

אז כמו המתנחלים והפוסט-ציונים הם מגיעים לאבסורדים משעשעים. למשל מצאתי בוקר אחד בתיבת הדואר שלי אי-מייל שהזהיר מפני פוסט-ציוני מסוכן אחד מהאוניברסיטה העברית, גדי טאוב. השתעשעתי. אבל עכשיו הם הגיעו לשיא האבסורד. הם קראו את הרשימה הזאת של שלמה אבינרי בהארץ, ותיארו אותה פחות או יותר כ"התפקחות" (אם כי לא מספיקה עדיין). אם שלמה אבינרי נחשב בעיני החבר'ה האלה פוסט-ציוני (עובדה! הוא תמך בתהליך אוסלו!) אז יש להם איזו בעיה קלה בהתמצאות בפוליטיקה הישראלית.