ינואר 11, 2011
שאריות מפלגת העבודה
מפלגת העבודה איבדה קודם את השקפת עולמה החברתית, אחר-כך את השקפת עולמה המדינית, אחר-כך את כבודה, ולבסוף אפילו את רצון החיים. אחרת קשה להסביר איך ממשיכה החבורה העלובה שעוד נושאת את שם המפלגה לשבת בממשלה הזאת ובקואליציה הזאת.
אמרו לנו שהעבודה נשארת בממשלה כדי לקדם את המשא ומתן לשלום. ניחא, נניח שאנשי העבודה עוד מאמינים שיש סיכוי שהפלשתינים יוותרו על מה שהם מכנים "זכות השיבה" ויהיו מוכנים לעשות שלום. אבל צריך להיות עיוור וחרש – או לחלופין מיתמם במתכוון – כדי להאמין שממשלה שמנוהלת על ידי איווט ליברמן ואלי ישי תעשה את הויתור מן הצד הישראלי. על מי אתם עובדים, חוץ מאשר על עצמכם, כשאתם אומרים שאתם שם בשביל תהליך השלום?
אם היו אנשי מפלגת העבודה מסתכלים על עצמם רגע מבחוץ, אולי היו רואים שהם היחידים שעדיין לא הבינו איך עובדת הממשלה הזאת. ליברמן וישי עושים בה כרצונם, מפני שהם יודעים שבלשכת ראש הממשלה יושב אדם מבוהל, שאפשר להשיג ממנו הכל באיומים. וכך הם פועלים. מפלגת העבודה לעומת זאת היא היחידה שחושבת שאפשר להשיג משהו אצל נתניהו על ידי התרפסות בפניו. כאילו אם ישארו נאמנים לכל גחמה של הממשלה הגרועה הזאת, בסוף יקבלו על זה פרס. ומה אמור להיות הפרס? שהממשלה הימנית הזאת תהפוך שמאלית רק כי הייתם ילדים טובים?
אם היה למפלגת העבודה לפחות קצת רצון חיים, היא היתה מנסה לבלום את הגל האנטי-דמוקרטי העכור בכנסת, שריח גזענות עז נודף ממנה. אלה סיבות מספיק טובות לעזוב ממשלה, וספק אם נתניהו היה מוותר על עלה התאנה שהעבודה מספקת לו, למשל בשביל חוק שנועד לאפשר, בדרכים נפתלות, איסור על ערבים לגור בישובים יהודיים. במקום זה ממשיכים הצדיקים המדברים גבוהה (בוז'י וברוורמן) יחד עם העסקנים המקצועיים (שמחון ופואד), לתמוך בממשלה הזאת ובכיסאו של אהוד ברק. ולא איכפת להם שביצים אנטי-דמוקרטיות סרוחות ניגרות מחליפותיהם, מעניבותיהם, מפרצופם. נדמה להם שאם ציקצקו קצת בלשונם הם יצאו ידי חובתם. לא משנה כמה פעמים תירק הממשלה בפרצופה של מפלגת העבודה, תרמוס את ערכיה ותבזה אותה בגלוי, היא תמשיך להעמיד פנים שיורד גשם. עלה התאנה רק ימשיך להתרפס בפני הערווה שאותה הוא מכסה, כאילו הוא זקוק לערווה יותר משהיא זקוקה לו.
אבל ערוות הממשלה הזאת גלויה מזמן, והעבודה כבר אינה אפילו עלה תאנה. היא חלק מן הבושה. אם היה לה כבוד עצמי מינימלי, היא היתה מתייצבת נגד ההשחתה של ערכיה ומשנתה, ומאיימת לעזוב, למשל אם לא ינקטו צעדים נגד רבנים המשרתים בתפקידים ממלכתיים אבל קוראים לאיסור השכרת דירות לערבים. או למשל אם כנגד יוזמתם של הפוטינים הקטנים לועדת חקירה של אירגוני שמאל. מאיימת, ואם צריך, מקיימת. אם לא משום היושר האידיאולוגי, אז אפילו משיקולים פרגמטיים של הצלת שאריות כוחה. כי מי בדיוק לדעת החברים הנכבדים יצביע בשביל עלובים כמותם אחרי שהתברר שהם מוכנים להכשיר כל שרץ בשביל להמשיך לאחוז בכיסאותיהם? מי בדיוק יאמין בהם אחרי שנכנעו קודם בפני הדיקטטור הקטן העומד בראש מפלגתם, אחר-כך בפני ליברמן וישי?
המאמר פורסם בידיעות אחרונות ב 10.1.2011
פברואר 2, 2011 at 1:53
תודה על השיעור במזרח תיכון.
אם תקשיב לאחים המוסלמים זה מה שתשמע. וזה לא רק האחים המוסלמים.
אבל אפשר להקשיב גם לחבר'ה של כהנא חי. אלה היהודים. כנראה שהכל תלוי למי את בוחר להקשיב ואיך.
והפלסטינים דווקא כן מזיזים בצורה הזאת שהם מזינים את הלהבות של ההמון.
אתה צודק שאת המנהיגים (מכמו שאמרת, כמעט כולם) הבעיה יותר מעצבנת ממטרידה.
פברואר 2, 2011 at 11:06
" אבל אפשר להקשיב גם לחברה של כהנא חי. אלה היהודים. כנראה שהכל תלוי למי את בוחר להקשיב ואיך. " – אין הכי נמי. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, הכוח של כהנא חי לא היה שווה ל50 מנדטים.
להזכירך, האחים המוסלמים הם החברה שאנחנו דואגים שישתלטו על מצרים. מכאן => הסכמי שלום מחזיקים מעמד רק עד לשינוי נסיבות גיאו-פוליטיות. להסתמך על מגן נייר בהגנה על האינטרסים הביטחוניים שלנו זאת טיפשות.
זה לא אומר שתפיסת הביטחון שלנו צריכה להיות "עם לבדד ישכון" … זה אומר שצריך לכרות בריתות הדדיות שמבוססות על אינטרסים או קירבה רעיונית. לא הסכמים מלאכותיים שנוצרו על ידי דיפלומטים ועורכי דין, כי הם מתמוטטים עד לפני שנוצרו.
למשל הייתי רוצה לראות את ישראל מתחילה לפדות את ההשקעה שלה בדרום סודאן, או עוזרת לחמש את הפסאודו-מדינה הכורדית בעיראק.
פברואר 2, 2011 at 13:50
"אבל אפשר להקשיב גם לחבר‘ה של כהנא חי. אלה היהודים. כנראה שהכל תלוי למי את בוחר להקשיב ואיך."
ההשוואה לגמרי במקומה- הרי לכהנא ולאחים המוסלמים אותו אחוז תמיכה ציבורי ואותו מס' מנדטים. לא?
צריך להכיר בעובדה ששנאת ישראל ממש לא תלויה בפלסטינים. המצרים עדיין שונאים אותנו, שלום או לא.
http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3322428,00.html
השמאל צריך לשכוח מ"השלום" כאיזה אידאל נשגב ומחלומות מטומטמים של "חומוס בדמשק", ולהתחיל לחשוב עליו ככלי.
פברואר 2, 2011 at 15:28
50 מנדטים לאחים המוסלמים? מהתגובה זה נשמע כאילו הרצון להשמדת ישראל קיבל 50 מנדטים. צר לי, אני לא שותף לקן המחשבה שמניח ששנאת ישראל היא הדבר הכי חשוב לכל תושב מצרים וסוריה.
ואורן, תראה איך החלפת במשפט בין "שלום" ל"לפסטינים". אז נתקן, המצרים עדיין שונאים אותנו (שנאה שמתבטאת בסקרים נוראיים) גם בגלל הפלסטינים.
ובאותו סקר גם דנמרק הוגדרה אויבת ואני בטוח שאוטוטו המדינות תצאנה למלחמה.
פברואר 2, 2011 at 16:25
”אבל אפשר להקשיב גם לחבר‘ה של כהנא חי. אלה היהודים. כנראה שהכל תלוי למי את בוחר להקשיב ואיך.“
אני חושב שגם צריך להבין שאין שום דבר מיוחד בעליית הנאצים במאה ה20. בכל עם תוכל למצוא לפחות זקן אחד שיושב בעליית הגג וחושב דברים דומים.
פברואר 2, 2011 at 20:59
"צריך להכיר בעובדה ששנאת ישראל ממש לא תלויה בפלסטינים. המצרים עדיין שונאים אותנו, שלום או לא"
המציאות היא לא בינארית. מצד אחד הנושא הפלסטיני, ובמיוחד כאשר יש אלימות, גורמים להתגברות השנאה ולשלהוב רוחות. מצד שני, צריך לזכור שהאנשים שמזינים את השנאה נגד ישראל פועלים מתוך אינטרסים משלהם, ושפיוס ושתי מדינות ושני עמים זה לא בדיוק הדבר שיגרום להם להפסיק.
בכל מקרה, צריך לקחת בחשבון שיש דברים שמגבירים את השנאה כלפינו ולנסות עד כמה שאפשר למצמם אותם בלי לחשוב שיש רק 100% שנאה או 0% שנאה.
פברואר 4, 2011 at 0:17
המשחק של אנדר, קראתי את התגובה שלך וקיבלתי את ההרגשה שהיא מצדיקה אותי. ניסיתי לקרוא שוב מספר פעמים כשבחלקן שוב הרגשתי שאתה מצדיק אותי ובחלקן לפחות שאתה לא מתנגד. כיוון שברור לי שמצב כזה לא יתכן אני נאלץ לבקש ממך להסביר שוב את כוונתך 🙂