• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=699
• תגובות ב-RSS

7 תגובות לפוסט ”שיחה עם אמנון רובינשטיין על ציונות, ספרות, אקדמיה ועוד“

1. מאת אורן:
   

   נובמבר 15, 2010 at 9:44

   מעניין מאוד.
   גם בנושא הציונות, גם אלנבי, וגם בנושא כור ההיתוך.

2. מאת יואב ספיר:
   

   נובמבר 15, 2010 at 15:07

   אני לא מוצא את התכנית, האם תוכל לפרסם כאן קישור ישיר

3. מאת גדי טאוב:
   

   נובמבר 15, 2010 at 18:36

   אין קישור ישיר. זה מצד ימין, אחת מאלה עם התמונה של אמנון רובינשטיין.

4. מאת יורגן:
   

   נובמבר 17, 2010 at 0:49

   ג'ורג' ואמנדה הם שניים הגרים בדרום העמוק של ארה"ב. ג'ורג' קצת נמוך ואמנדה מכוערת. את הזוגיות שלהם הם מקיימים בגלל הסיבות הטריויאליות: המוכר מאוד נוח, אין ביטחון שיקבלו אהבה בחוץ, היכולות שלהם לפתח קשר חדש די נמוכות. אבל הסיבה העיקרית היא שהם לא יודעים שיש אנשים אחרים בעולם שאולי יכולים לפתח אותם. ג'ורג' ואמנדה מאושרים בזוגיות שלהם ובטוחים שהם הזוג המאושר בעולם. עוד יש לציין שג'ורג' ואמנדה הם אח ואחות, והילדים שלהם הם, איך לומר זאת, קצת איטיים.

   מה שאני לא מבין אצלכם בשמאל זה את הנטיה לדבר עם מי שדומה לכם ושחושב כמוכם. כן, זה קל. כן, האנשים ההם עם הדעות השונות יכולים לגרום לכם להרגיש כטיפשים, וללא ספק לשמוע שאתם צודקים זה דבר הגורם אושר. אבל איך אתם לא משתעממים? עוד פעם אותו בעל טור בעתון, שמבטא את אותה הדעה שרואים בארץ נהדרת, שעליה חותמים האומנים שחיים על חשבון הציבור, שמסכים איתם אותו עיתונאי ברשת ב' שהצביע למפלגה של אמנון רובינשטיין, שראיין את גדי טאוב, שציטט את אמנון רובינשטיין כאסמכתא לדעות שלו עצמו. וכך גילוי העריות הזה נמשך והדעות שנוצרות ברב זוגיות המרהיבה הזו הן, איך לומר זאת בעדינות, קצת איטיות.

   תאמר לי גדי, האם אתה יודע שבעולם שמעבר לתל אביב קיימים בעלי דעות אחרות שיכולות לאתגר ולפתח אותך? לא מעניין אותך לראיין או להתראיין אצל נאמר אראל סגל או קלמן ליבסקינד? רעיונות חדשים, שאלות מאתגרות, תשובות לא צפויות, אין לך בזה עניין?

5. מאת אסף:
   

   נובמבר 17, 2010 at 18:16

   יורגן, גם אם אולי יש משהו בביקורת שלך, כלפי מי אתה מפנה אותה? גדי טאוב?!
   גדי טאוב, שכל שבוע ישב וחטף צעקות מימין ומשמאל במועצת החכמים, ובחיי שרק אלוהים יודע מאיפה היה לו כוח לזה? גדי טאוב שחרש (עדיין חורש?) את ארץ ההתנחלויות לפגישות עם מתנחלים? זה מי שאתה מאשים בהסתגרות במחנה שלו?

   לפעמים, אם זה לא מכעיס אותך, אפשר גם לשבת בנחת ולנהל שיחה אינטלגנטית, בלי הגבלת זמן של שתי דקות, ואולי, נכון, גם בלי שאלות מאוד מאוד קשות. ככה הזדמנות לשטוח את משנתך בלי לצעוק.
   אני נהניתי ולמדתי. אתה מוזמן לדבוק בפופוליטיקות למיניהן.

6. מאת מאמרים:
   

   נובמבר 19, 2010 at 9:58

   היי גדי, היה מעניין נורא. תודה ושבת שלום.

7. מאת יורגן:
   

   נובמבר 22, 2010 at 0:13

   אסף, מעט אחרי שכתבתי את התגובה לעיל גדי פירסם פוסט בו כתב על כנס בו הרצה. ממשתתפי הכנס שהוא מצא לנכון לציין:יולי תמיר, שלי יחימוביץ‘, נחמיה שטרסלר, ציפי לבני.
   שים לב לגיוון.
   ג'ורג' ואמנדה (והעז) היו מרוצים.

   בנוגע למועצת החכמים. מה שאני ראיתי זו תוכנית עם שישה אנשי שמאל שהאידאולוגיה שלהם משתרעת על תחום שמונה כעשרים מנדטים, והם כולם פותחים את הפה על אחת, שהיתה צריכה למלא גם את תפקיד האישה, גם את תפקיד הדתיה, גם את תפקיד הימנית, וגם את תפקיד המתנחלת. פעם אחת נמאס לה והיא קמה ועזבה באמצע התוכנית. הדיון השתתק. לא היה על מי לפתוח את הפה ולהחליק ידיים לא היה נעים.

   זה לא שאני הייתי מסרב להשתתף בתוכניות או בכנסים כאלה. ישלמו לי ויתנו לי הזדמנות להאדיר את שמי ואני אגיד לא? אבל השיעמום, העלאת הגירה ההדדית, ובמקרה של הראיון – שאלות להנחתה. הייתי לוקח את הכסף אבל לא הייתי מרוצה בכלל.