• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=693
• תגובות ב-RSS

24 תגובות לפוסט ”ציטוט – סאיב עריקאת על “זכות השיבה”“

1. מאת פנחס:
   

   נובמבר 5, 2010 at 16:43

   כבר כתבתי ואכתוב שוב.
   כמו שאני מכיר את הסמול, הרי אם הפלסטינים יתעקשו ויעמדו על דעתם בענין טענת השיבה, הסמול יתן להם זאת לכל הפחות חלקית, וחלקית הרבה.
   כי הרי מה לא עושים למען דת השלום?!. ללא השלום הרי הסמול מאבד את משמעות חיו.

2. מאת ברק:
   

   נובמבר 5, 2010 at 18:12

   המאמר המלא של עריקאת:
   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3979142,00.html

3. מאת יואב ספיר:
   

   נובמבר 5, 2010 at 18:35

   פנחס צודק – יש גם שמאל פתולוגי שיאבד טעם לחיים ללא חלום השלום (וישים בפי רבין כל דבר שיצדיק את מטרתו בהווה, גם אם אין בזה שום הגיון היסטורי).

4. מאת מיכה:
   

   נובמבר 5, 2010 at 18:43

   ובכל זאת זה דווקא מנהיגי הימין שזזים כל הזמן שמאלה.

5. מאת פנחס:
   

   נובמבר 5, 2010 at 21:13

   למיכה

   נכון שמנהיגי הימין זזים שמאלה,והסיבה לזאת היא אוסלו. או כפי שאמר ביילין:עשינו את אוסלו בלתי הפיך. ברגע שנחתם הסכם אוסלו, ואפילו שגם רבין דיבר על פחות ממדינה פלסטינית, הרי מדינה פלסטינית תלויה רק ברצון של הפלסטינים. אם הם יגמישו את עמדותיהם לא תהיה גם לימין הכי ימני ברירה ובעל כורחם יסכימו.
   השאלה הגדולה היא לאן תוביל אותנו מדינה פלסטינית?
   אני מאוד חושש שהיא תוביל אותנו בין השאר לטילי נ"מ על מטוסים בנתב"ג. עד עכשיו כל תחזיות הימין מאז אוסלו שהתבטאו בקריאה :"אל תתנו להם רובים" התאמתו

6. מאת רותם:
   

   נובמבר 5, 2010 at 22:02

   נחמד מאד. הפלסטינים טענו כל הזמן על זכות השיבה מתוקף החלטה 194 ש(אם כבר) מסתמכת על זכות פרט ("…הפליטים שברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת" וכו') – עכשיו הם משנים את טעמם וטוענים בקול ברור לזכות לאומית לקבוע את אופי המדינה אליה אמורים לגרסתם הפליטים לשוב. כדאי שמישהו יסביר לעריקאת שהמשמעות של "לחיות בשלום" היא בין היתר הכרה בלגיטימיות חוקי המדינה על שטחה, ובהם חוקתה והגדרתה:

   לאחר שקיבל כבר את התמורה בעד ההכרה בישראל, "מסביר" סאיב עריקאת שה"הכרה במדינת ישראל" היא רק בכך שקיימת מדינה כלשהי על השטח, הוא רק לא מוכן להכיר בריבונותה. זה כמו שהפלסטינים "יכירו" בכך שקיימת מדינה בשם נורבגיה למשל, אבל היא לא ממלכה בריבונות המלוכה הנורבגית, אלא מדינה דו-לאומית של הלאפים והמוסלמים.

   עדיף לו ל"שמאל הלא נאיבי" (קניתי את ההגדרה של סמולן) לקרוא לא רק את ווי-נט, אלא גם את הראיון עם אותו סאיב עריקאת בעיתון מכובד בירדן לאחרונה, שם הסביר:

   "תמיד כעסו עלינו שאנחנו לא משיגים. תראו, בהתחלה הם הציעו לנו שום דבר, שום ויתור, אנחנו עמדנו ולא הסכמנו. כשהציעו לנו את אוסלו, קיבלנו, אבל לא גמרנו את העניין. הציעו לנו בקמפ דיוויד, אמרנו לא, אז בא טאבה, קיבלנו יותר. אמרנו לטאבה לא, בא אולמרט, קיבלנו יותר". הוא אומר במלים ברורות: אנחנו תמיד נגיד לא ונקבל יותר.

   חוץ מהטקטיקה המוצהרת של הפלסטינים, הנה זו בדיוק הדרך בה הם מתכוונים לקיים כל הסכם שחתמו או יחתמו עליו – פשוט לא לקיים אותו בכל תירוץ דחוק ולא חוקי, כמו למשל שכוונת הטקסט היא למשהו אחר, אפילו שדיני האמנות בחוק הבינ"ל שלא לדבר על תום הלב, קובעים בדיוק את ההפך.
   הצביעות ולזות השפתיים הרי צועקת לשמיים: צריך לענות לו באותו מטבע, שאם כך אז אנחנו מסכימים להקמת מדינה על שטחי יו"ש, אבל בריבונות יהודית, והמתנחלים הם אזרחיה.

   הלקח מהמאמר של עריקאת ברור: מאחר והפלסטינים חוזרים בהם במפורש מהמשמעות של ההסכמים שכבר חתמו עליהם לאחר שקיבלו את תמורתם, אין לזוז אפילו סנטימטר במשא ומתן אתם עד שיכירו במה שכבר חתמו עליו. יסלח לי השמאל הלא נאיבי, אבל בעניין הזה נתניהו צודק.

7. מאת רני:
   

   נובמבר 6, 2010 at 12:15

   אז אמר או כתב. מה עושים בכדי שזה לא ייתקיים. זה שמיכה מגכיח את הימין והימין מראה כמה השמאל אוילי לא חכם וכ"ו, שפה עשירה העברית, לא פותר בעייה זו. גם הצהרות מילוליות או כתובות שנתניהו מבקש ובודאי ישלם עבורן דבר מה לא שוות הרבה. הסכם חודייבה כבר אמרנו. למשל היפתרות מעזה, בסגנון שרון, הייתה צעד בכיוון הרצוי. צמצום הסיכוי למדינה בה יהיו הערבים והחרדים רוב היא מעשה למניעת חזרת הפליטים. כמובן חיזוק החברה היהודית מבפנים והגברת האיכות של יהודי ישראל תמיד כל הזמן הוא מעשה חיובי.

8. מאת דרור ק:
   

   נובמבר 6, 2010 at 17:23

   פנחס – כוהני הדת האלילית ששמה "ארץ ישראל השלמה" ינעימו את זמננו בנגינה על כינור בשעה שמדינת ישראל תעלה בעשן עקב ההתעקשות על כל מאחז וכל מדרך-רגל של אחד מאבותינו הקדומים, ועקב הנכונות לירות בכל דבר שזז בדרך לשליטה בכל אבן ובכל גרגר אבק בין הירדן לים.

   מה שמכונה "זכות השיבה" הוא קו אדום בעיני הרוב המכריע של הישראלים, אז תנוח דעתך – זכות שיבה לא תהיה. הבעיה היא שאתה רואה ב"זכות השיבה" הצדקה להמשך ההידרדרות של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, ועוד מנסה לשכנע אותנו שההידרדרות הזאת היא גורל מפואר. מי שהקימו את מדינת ישראל לא היו אלה ששרו "שתי גדות לירדן", אלא אלה שראו את המציאות בפיכחון, וגם הבינו דבר או שניים בערכי מוּסר.

9. מאת דרור ק:
   

   נובמבר 6, 2010 at 17:56

   אחרי שקראתי את המאמר של סאאב עריקאת במלואו –

   עריקאת סותר את עצמו. מצד אחד הוא אומר שאי-אפשר לוותר על "זכות השיבה" וטוען שהכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית פוגעת בזכות "הפלסטינים אזרחי ישראל" (מי בדיוק נתן לו סמכות לדבר בשמם או לקחת עליהם חסות?), מצד שני הוא אומר שישראל תגדיר את אופיה כרצונה. גבירתי מדינת ישראל, הוא אומר, תעשי איזו תסרוקת שאת רוצה, אבל אל תבקשי ממני להגיד שאת נראית נהדר. פיר אנאף, אבל מהעיקרון הזה נגזר: אני מוותר על הטיעון ל"זכות השיבה", גם אם אני מאוד לא נהנה מזה, והרי בפסקה הקודמת הוא אמר שזה בלתי אפשרי.

   עריקאת צודק לחלוטין כשהוא אומר שההתנחלויות בגדה המערבית אינן חוקיות (החוק הישראלי עצמו עושה שמיניות באוויר כדי להכשיר את השרץ). הוא גם צודק שהסירוב של ממשלת נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות מטיל צל כבד על הכוונות שלה בנוגע להסדר עם הפלסטינים. הוא מתעלם מהעובדה שכל ההתנחלויות הבלתי-חוקיות בעזה פונו מבלי שהדבר שינה בצורה משמעותית את טיב היחסים בין ישראל לפלסטינים. הוא מתעלם מהעובדה שישראל הביעה נכונות לפנות התנחלויות נוספות בגדה ("תוכנית ההתכנסות") וגנזה אותה עקב ההשתלטות של חמאס על עזה. הוא טוען בצדק שאש"ף הכיר בישראל והסכים לפשרה היסטורית, אבל מתעלם מהעובדה שחמאס טרף את הקלפים מבלי שאש"ף הצליח לשלוט בעניינים. הוא גם מתכחש לארבע שנות אינתיפדה אלימה במיוחד שכללה פיגועי התאבדות וירי רקטות בידי פלגים של אש"ף ושל חמאס כאחד.

   בקיצור, עריקאת מתעלם לחלוטין מהאחריות הפלסטינית למצב שהשתרר ולא אומר לנו כיצד ההנהגה הפלסטינית מתכוונת לפעול לתיקון המצב מהצד שלה. כשאנואר א-סאדאת החליט להביא שלום הוא בא בדרישות לישראל, אבל גם הכריז מעל במת הכנסת שהמלחמה נגמרה ולא תחזור. כשהמלך חוסיין נשא ונתן לשלום הוא התחיל מההודעה: מצב המלחמה הסתיים (וקיבל כמעט את כל דרישותיו). אצל הפלסטינים, כל הכרזה היא הכרזה על תנאי.

10. מאת אורן:
    

    נובמבר 7, 2010 at 8:46

    איזו ערימה של שקרים.
    "עת הכיר במדינת ישראל על ‭78%‬ משטחה של פלסטין המנדטורית"
    זה כמו להגיד שאנחנו ויתרנו על 85% משטח ארץ ישראל ההיסטורית, או על כל חצי נחלת שבט מנשה. א"י\פלשתינה הייתה ממתן כתב המנדט מיועדת למדינה יהודית, ולכן היא לא הייתה של הפלסטינים לוותר עליה.

    "שנות ה‭90-‬ נקט אש"ף צעד נוסף, והחליט לפתוח במשא-ומתן ישיר עם ישראל ולנטוש את המאבק המזוין,"
    אז זה מה שקורה כשנוטשים מאבק מזוין. איזה מזל.

    אולי זה עובד על קוראי "הארץ" אבל לא עלי. הדיכוטומיה הזו ("כיבוש או הסדר") היא מהדביליות ששמעתי.

11. מאת נתן.:
    

    נובמבר 7, 2010 at 8:51

    לפנחס.

    טילי נ"מ על שדה התעופה בן-גוריון אפשר לירות גם מסוריה ,לבנון מיצריים וירדן. האם הפיתרון לסכנה הזאת הוא לכבוש את כל המדינות הללו ולהקים שם התנחלויות?

12. מאת אורן:
    

    נובמבר 7, 2010 at 12:12

    "טילי נ“מ על שדה התעופה בן-גוריון אפשר לירות גם מסוריה ,לבנון מיצריים וירדן."
    נראה לי שאתה חי בסרט, או בעל טיל נ"מ מאוד מאוד מתקדם. טווח של סטינגר לא עולה על 5 ק"מ.

13. מאת המשחק של אנדר:
    

    נובמבר 7, 2010 at 13:15

    " טילי נ“מ על שדה התעופה בן-גוריון אפשר לירות גם מסוריה ,לבנון מיצריים וירדן " – אתה רציני ???

    אפשר לשגר *טילי כתף* על שדה התעופה בן-גוריון מאזורים של הרש"פ.
    אתה באמת לא מבין את ההבדל ? זה שמים וארץ.

14. מאת המשחק של אנדר:
    

    נובמבר 7, 2010 at 16:22

    אורן, יש טילי נ"מ עם טווח של מאה ק"מ ויותר. הם פשוט לא טילי כתף.

15. מאת רותם:
    

    נובמבר 7, 2010 at 18:53

    אנדר: "אורן, יש טילי נ“מ עם טווח של מאה ק“מ ויותר. הם פשוט לא טילי כתף."

    …וטילי נ"מ מטווח מאה ק"מ יש זמן ואמצעים להוריד. טילי כתף מטווח 5 ק"מ ופחות מזה – קשה.

16. מאת דרור ק:
    

    נובמבר 7, 2010 at 23:07

    בואו אגלה לכם סוד – גם היום אפשר לירות טילי כתף על נתב"ג. הסיבה שזה לא קורה לא קשורה להימצאות התנחלויות אזרחיות בגדה המערבית, ואפילו אינה קשורה בהימצאות בסיסי צבא קבועים שם. אגלה לכם עוד סוד – רקטות נורו לעבר ישראל מרצועת עזה הרבה לפני שישראל החליטה בחוכמה לסגת מהרצועה, ובמספרים גדולים. גוש קטיף לא מנע את הירי הזה, וגם בסיסי צה"ל ברצועה לא הועילו. מבצע "עופרת יצוקה" דווקא כן הועיל, אבל זה היה מבצע לזמן מוגבל עם מטרה מוגדרת ולא התנחלות ארוכת טווח.

    אכן, אם בגדה המערבית תקום מדינה שאזרחיה/חייליה יירו טילים לעבר ישראל, ישראל לא תוכל להשלים עם מצב כזה, ומן הסתם תיאלץ למנוע ירי כזה בדרכים אלימות. שום מדינה בעולם לא יכולה להשלים עם מצב שבו מדינה שכנה תוקפת באופן קבוע מטרות בתוכה. אלא שדווקא בשנתיים האחרונות, הרשות הפלסטינית בגדה המערבית הוכיחה שהיא יכולה להשליט חוק וסדר כשהיא רוצה וכשהיא מבינה שזה אינטרס משותף לה ולישראל. גם מצרים הבינה שחוליות טרור בסיני הן לאו דווקא בעיה ישראלית אלא גם, ובעיקר, בעיה מצרית.

    נפולאון אמר פעם שאפשר לעשות הרבה עם כידון, אבל אי אפשר לשבת עליו. מי שחושב ששליטה בכוח בשטח הפלסטיני תביא ביטחון לישראל, כנראה לא היה פה בארץ בעשרים השנים האחרונות.

17. מאת מיכה:
    

    נובמבר 8, 2010 at 10:28

    הנה תרגיל מחשבתי. נניח שהיינו חיים ב-1966 אבל עם טכנולוגיה של 2010, ושדה התעופה הלאומי שלנו היה ליד הגבול עם מדינה שכנה עויינת בשם ירדן. מה ההיינו עושים כדי להגן על שדה ההתעופה?

18. מאת המשחק של אנדר:
    

    נובמבר 8, 2010 at 12:48

    מיכה, אתה באמת חושב שאפשר לפלוש למדינה שכנה בגלל כמה פעולות טרור של הפלת מטוסים שלא קשורות בכלל לממשלה (עלאק) ?

    אגב, התגובה של ישראל לפדאיון (דוגמא מדינה שהפעילה טרור בשנות המדינה המוקדמות) הייתה פעולות תגמול (שכללו פיצוץ בתים על יושביהם לעיתים, אגב).

19. מאת המשחק של אנדר:
    

    נובמבר 8, 2010 at 12:56

    " אגלה לכם עוד סוד – רקטות נורו לעבר ישראל מרצועת עזה הרבה לפני שישראל החליטה בחוכמה לסגת מהרצועה, ובמספרים גדולים. גוש קטיף לא מנע את הירי הזה, וגם בסיסי צה“ל ברצועה לא הועילו. " – יש באתר השב"כ גרף שמתאר את ירי הפצמ"רים והקסאמים כפונקציה של שנים.

    לדוגמא: שיגורי רקטות מהרצועה בין השנים 2003-2009

    2003 – 123

    2004 – 276

    2005 – 401
    ————-
    התנתקות
    ————-
    2006 – 1722 (!!!)

    2007 – 1276

    2008 – 2048
    ————-
    עופרת יצוקה
    ————-
    2009 – 566

    קשה לומר שלהתנתקות ולהתנחלויות (או לעופרת יצוקה) אין השפעה.
    נראה שהכמות גדלה פי 4 לפחות למעשה אחרי ההתנתקות.

    (אגב כמות הפצמ"רים הייתה כמעט אפסית ב2006, אבל אח"כ חזרה והגדילה את עצמה בסדרי גודל).

20. מאת דרור ק:
    

    נובמבר 8, 2010 at 14:24

    המשחק של אנדר – בשעה חמש אחה"צ נחלש האור בחוץ. החלטתי לצאת מהבית. בשש השתרר חושך מוחלט. אין ספק כי החלטתי לצאת מהבית הביאה להיעלמות שארית אור השמש, ואילו הייתי נשאר בבית האור היה נשאר או אולי אף מתגבר. לוגיקה לקויה? אולי, אבל זו הלוגיקה שלך בדיוק. היכולות של ארגון חמאס משתפרות בהתמדה וזו בעיה רצינית. אתה מקשר את העניין לנסיגת ישראל מרצועת עזה בהתבסס על סמיכות הזמנים בלבד.

21. מאת מיכה:
    

    נובמבר 8, 2010 at 17:27

    אנדר, האם המספרים האלה כוללים את הרקטות שנורו לתוך גוש קטיף ועל חיילים שישבו בתוך עזה?

    "מיכה, אתה באמת חושב שאפשר לפלוש למדינה שכנה בגלל כמה פעולות טרור של הפלת מטוסים שלא קשורות בכלל לממשלה (עלאק) ?"

    אני חושב שיותר קל להצדיק את זה מאשר כיבוש + התנחלויות.

    בדבריך אתה כבר רומז למציאות המורכבת יותר שבה הפלסטינים לא פשוט תוקפים אותנו לאחר נסיגה בכל כוחם, אלא מגבילים את עצמם כדי לפגוע בנו בלי לגרום לתגובה ישראלית חזקה. זו הרתעה. מה שאנחנו רוצים זה מצב שבו הם ירתעו עד כדי כך שהם לא ירו טילים בכלל. אבל ירי על מטוסים זו פעולה מאד חמורה, ובהחלט יהיה אפשר להצדיק פלישה של כוחות צה"ל אם זה קורה. בנוסף לכך, במקרה הזה התדמית הכוחנית של ישראל יכולה להיות מועילה.

    "אגב, התגובה של ישראל לפדאיון (דוגמא מדינה שהפעילה טרור בשנות המדינה המוקדמות) הייתה פעולות תגמול (שכללו פיצוץ בתים על יושביהם לעיתים, אגב)."

    אין לי בעיה עם פעולות תגמול אם הן ממלאות את המטרה שלהן. הן נראות יותר אפקטיביות מאשר סתם ירי כללי, אבל מבדיקה בויקיפדיה מתקבל הרושם שלמבצע קדש הייתה השפעה יותר מועילה על צמצום פעולות הפדיון מאשר פעולות התגמול. נראה לי שפעולות כאלה סובלות מאותו חסרון שהחיסולים ופעולות אחרות של ישראל באינתיפדה וקודם ברצועת הבטחון. הן יוצרות שוויון בין שני הצדדים מבחינה אסטרטגית ולא גורמות נזק מרתיע לאויב. מצד שני הפעילות של צה"ל בגדה אחרי חומת מגן מראה שמבצעים ממקודים לפגוע בתאי מחבלים זה גם אפקטיבי, וגמיש יותר מאשר פעולה גדולה.

    זה צריך להיות ברור שפגיעה באזרחים היא מוצדקת רק אם היא נובעת מחוסר ברירה במהלך פעולה בעלת מטרות צבאיות מוגדרות. אם המטרה של צה"ל היא פשוט לפגוע באזרחים אז זה גם לא יועיל, גם לא מוסרי וגם יפגע בישראל. אני יודע שבפעולות תגמול היה מקרה שפוצצו בתים על אזרחיהם. לא ברור לי איזה מטרה צבאית זה שירת.

    בכל מקרה, כדי להתמודד על ירי טילים מהגדה לבן-גוריון יש לא מעט אפשריות:

    1) הגנה. ישראל הייתה מודאגת כבר כמה זמן, או לפחות צריכה להיות מודאגת, מהירי של טילי כתף על מטוסיה בשדות תעופה אחרים ברחבי העולם. בזמנו חשבתי שדיברו על לצייד את המטוסים באמצעים נגד טילים כאלה. אני לא יודע, אבל אני מניח, שאפשר גם לשים מערכות כאלה בשדה התעופה עצמו.

    הגגנה כזו נועדה להדוף מתקפות בצורה כזו שישראל לא תצטרך להכריז מלחמה באופן אוטומטי על כל ירי.

    2) אני לא מודע לאיך נראה אותו איזור אסטרטגי שמקיף על שדה התעופה. אבל נשאלתת השאלה האם יש לנו כלי תצפית כדי לעקוב אחר השטח הזה מתוך ישראל, ולתקוף אותו לפני שמישהו ירה. מזל"טים?

    3) שאלה אחרת זה האם היחסים הדיפלומטיים שלנו עם הפלסטינים יהיו כאלה שהם יעשו מאמץ רציני למנוע טרור כפי שהם עושים עכשיו. זה תלוי גם במה שאנחנו נעשה בזירה הדיפלומטית.

    4) אם הירי הוא מעשה ידי הממשלה שתשלוט בגדה, בוודאי שיהי לנו קאזוס בלי למלחמה נגד הישות הפלסטינית שתהיה שם אם הם יפילו מטוס. במקרה כזה התגובה הדיספרופורציונלית שלנו צריכה להוביל להרתעה ולהפסקת אש בינינו לבין הפלסטינים, מתוך הנחה שהם ירתעו מלתקוף שוב. באותה מידה אפשר יהיה לכפות על הקהילה הבינ"ל לשים כוחות או"ם בשטח הרלוונטי. אני לא אוהב את האו"ם ואין לי הרבה אימון בו, אבל אם השטח הוא לא גדול, אולי זה לא מעבר ליכולת (העלובה למדי) של האו"ם.

    5) באותה מידה אם יש שטח שממנו יורים ישראל תוכל להצדיק כיבוש צבאי שלו והחזקה בשטח עד שיהיה שלום הרבה יותר בקלות מאשר אחזקה בכל השטחים על אוכלוסיתם תוך כדי בניית התנחלויות.

    6) אם מדובר בארגון שפועל בנפרד מהממשלה, ולכאורה היא אינה אחראית, יכול להיות שפעולת תגמול, כלומר פעולה שתצפגע בארגון הזה ספציפית, יכולה להיות מועילה בלי צורך להתחיל מלחמה כוללת.

22. מאת נתן.:
    

    נובמבר 9, 2010 at 9:48

    לאנדר.

    אי אפשר לירות טילי כתף משטח הרשות על שדה התעופה – אבל ממילא זה לא העינין – בוא נניח שאפשר לירות פצצות מרגמה , למה זה יותר מסוכן מטילים בליסטיים בסוריה?

    לגופו של עינין ביטחון בנוי על רבדים רבים כמו צבא מאומן, הרתעה ,טכנולוגיה מתקדמת, חברה חזקה וכו' – התנחלויות ושליטה על עם זר אינם כלולים ברשימה הזאת – וגם במבחן התוצאה של 40 השנה האחרונות , הם לא הצליחו להביא לא ביטחון ולא שלום.

    למעשה הכיבוש במידה רבה רק הרע את מצב הביטחון – מכיון שהייתי עדיין ילד בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים אני זוכר שהייתי יוצא לטיולים עם מקל מימיה ותיק אוכל , היום כשילדי יוצאים לטיולים ברחבי ארצנו בתנועת הנוער או בבית ספר הם יוצאים מלווים בפלוגת צנחנים….

23. מאת יאיר:
    

    נובמבר 13, 2010 at 1:55

    שימו לב להקבלה של סאיב עריקאת: זכות השיבה = הנרטיב הפלסטיני. "קיראו את השפתיים שלו". הגיע הזמן להבין ששאלת חזרתם המעשית של צאצאי הפליטים היא משנית לשאלת זכות השיבה. "זכות השיבה" היא קודם כל – נראטיב. זו נקודה שישראלים לא מבינים. הכרה ומתן מעמד להיסטוריה וסמלים פלסטינים חשובה יותר מ"שיבה" מעשית. לכן הדרך לפתור את הפלונטר זה לחשוב על דרכים לתת מקום והכרה לנרטיב הפלסטיני. אפשר להתחיל במוזיאון הנצחה בדיר יאסין, בכפר שאול. למה לא? היום אין שם אפילו אנדרטה או שלט.

    אני לא מפנה את ההערה הזאת למי שחושב שלא היה שם טבח ובאופן כללי הפלסטינים אשמים ב-100 אחוז במה שקרה להם, אלא לאלה שמוכנים להתעמת גם עם הצדדים האפורים והשחורים של המפעל הציוני.

24. מאת המשחק של אנדר:
    

    נובמבר 13, 2010 at 19:02

    יאיר : ”זכות השיבה“ היא קודם כל – נראטיב.

    א) אתה לא יכול להיות טועה יותר. סעיב עריקאת וכל מנהיגי הפלסטינים חזרו פעמים רבות והסבירו שזכות השיבה היא זכות אישית ולא לאומית והיא ניתנת לכל פלסטיני באופן אישי.

    אם יורשה לי לצטט דווקא מכנס אחרון בנושא בישראל (http://www.nakbainhebrew.org/index.php?id=612):

    " זכות היא דבר שאי אפשר לתת למישהו ואי אפשר לקחת. זכות נוכחת, קיימת, גם אם מתעלמים ממנה, משכיחים אותה. זכות השיבה זוהי זכות אישית של כל עקור ועקורה שגורשו מבתיהם. זו גם זכות קולקטיבית, שקיבלה הכרה בחוק הבינלאומי. "

    וכך גם כל בועד העקורים, מכון אמיל תומא,איתיג'א ו"זוכרות".
    כאן מדובר רק בארגוני שמאל קיצוני. העמדות הפלסטיניות קיצוניות הרבה יותר כמובן.

    ראוי לציין, שזכות כזאת לא קיימת במשפט הבינלאומי (בדיוק בנושא הזה הייתה פסיקה בנושא יוון\טורקיה). אלא אם ישראל תסכים להכיר בה, ואז יהיה מקום לטעון דבר כזה.

    נניח על ידי קבלת ההצעה שלך. זה יהיה צעד ראשון בדרך להפיכת זכות השיבה לדרישה תקפה (זאת הסיבה שמדינות בד"כ מתנצלות על עוולות רק *אחרי* שכל מי שעבר אותם כבר מת מזמן – שלא יהיה אפשר לדרוש פיצויים). וזה לא רעיון כזה טוב.

    ב) בנוסף לכך, הכרה בנרטיב הפלסטיני לא תקדם אותנו לכלום. ואפילו להפך. הבעיה שהפלסטינים (והערבים בכלל) מסרבים לקבל את קיומו של "נרטיב" (או אפילו דעות אחרות סתם בלי המשמעויות הרלטביסטיות שהמילה הנ"ל טעונה בהם).

    ג) וכמובן עומדת העובדה שבנוגע לנרטיב הנכבה המכתם "מיטב השיר – כזבו" תקף בהחלט. איזה מין מוזיאון זיכרון נקים ?

    אחד שיספר את הסיפור ההיסטורי (ואז ירתיח את הפלסטינים עוד יותר, כי סיפור האמת בנוגע לנכבה ואפילו בנוגע לגירושים מקומיים כולל גם הקונטקסט ההיסטורי, מעשי הפלסטינים באותה תקופה וכו')

    *או*

    אחד שיספר את הסיפור שהפלסטינים רוצים לשמוע ?