ציטוט – אטילה שומפלבי על הפגנת השמאל הלאומי

כיכר ציון בירושלים, מעוז הפגנות הימין, לבשה הערב (שבת) צבע שונה, כאשר יותר מ-2,000 פעילים ואישי ציבור מרחבי הארץ הגיעו להפגנת "השמאל הציוני", תחת הכותרת "ציונים לא מתנחלים". את ההפגנה ארגנו תנועות השמאל הלאומי, שלום עכשיו, יוזמת ז'נבה, מרצ, תא אופק באוניברסיטה העברית וכן פעילים ממפלגת העבודה. רבים מהמשתתפים נשאו בידיהם דגלי ישראל. מול באי המחאה עמדו כמה פעילי ימין שאחזו בידיהם בשלטים שעליהם נכתב: "ירושלים – רק ליהודים". (למאמר המלא ב-ynet…)

וראו גם סיקור בהארץ,ו-nrg.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=605
  • תגובות ב-RSS

9 תגובות לפוסט ”ציטוט – אטילה שומפלבי על הפגנת השמאל הלאומי“

  1. מאת עידו לם:

    אני חייב לציין שאני סולד מאוד מאלדד יניב, האיש שטוען שהמתנחלים שונאים את "אחינו האתיופים" הוא בדיוק מסוג האנשים שלא היו יורקים לכיוון של שום אתיופי או ערבי אם הם היו נתקלים בהם.

  2. מאת שיר:

    עד שבדקתי היום בויקיפדיה, הייתי בטוח ש"אטילה שומפלבי" הוא פסבדונים…

  3. מאת סירו:

    אני גם התאכזבתי לקרוא את המילים של אלדד יניב.

    הנחתי שהסגנון המתלהם בחוברת של השמאל הלאומי הם עניין של פאתוס שנדרש לפריצה לתודעה ו"לעורר" את השמאל מתדמה, ולא מושרש כתפיסה. לאט לאט מחלחלת בי התודעה שהאיש לא מסוגל למשהו אחר.

    אתה לא יכול להריץ מפלגת מרכז (והשמאל הלאומי מתיימר להיות שמאל "מרכז", לכל הפחות יחסית למרץ) על בסיס של שנאה.

  4. מאת אסף:

    אפרופו, אני בדיוק קורא את המתופפת הקטנה של ג'ון לה קארה. ואלו המילים ששם ג'ון לה קארה בפיו של פרופסור מינקל, מרצה ישראלי בהר הצופים (הספר נכתב ב 1983):
    "I will tell you exactly how the arguments run… As long as we have a small Jewish state. we may advance democratically, as jews, towards our Jewish self realization. But once we have a larger state, incorporating many Arabs, we have to choose… On this side, democracy without Jewish self realization. On that side, Jewish self realization without democracy…[the only solution is] Move out of the Gaza and the West Bank before we lose our values! What other solution is there?"

    טוב, לא כזה ביג דיל. כבר ב 83, לפני 27 שנים, היה אפשר לראות את זה בא. ויפה שהפרופסור מינקל לא מדבר על שלום, אלא על היפרדות, אבל, כאמור, היה אפשר לראות את זה בא כבר ב 83.

    אבל מה שאני נותן ללה קארה הרבה קרדיט לגביו, הוא שאותו פרופסור מינקל הופך בספר (לא כזה ספוילר, לא לדאוג) למטרה של מחבלים פלסטינאים. בספר, קיצוני הפלסטינאים הם אלה שמודאגים מהקריאה של הפרופסור להיפרדות. כבר לפני 27 שנים לה קארה זיהה את זהות האינטרסים המשונה של מתנגדי ההיפרדות – קיצוני הפלסטינאים מחד, והמתנחלים מאידך, שמבינים שהיפרדות היא סוף החלום שלהם על ארץ ישראל השלמה. או בקיצור – ציונים לא מתנחלים.

  5. מאת שיר:

    אם אתה לא יורק לכיוון מישהו זה טוב או רע?

  6. מאת דוד:

    אני עוקב בעניין אחרי הפרסומים האלו, רק חסרה לי כל הזמן אמירה חיובית ברורה, אמנם ה"שמאל הלאומי" התימר להיות עם אמירה כזאת, אבל גם משם יצאתי קצת מבולבל, משום שרוב השיח הוא שולל – נגד מתנחלים, נגד חרדים, נגד ימין קיצוני ונגד.. אבל מה כן? ציונים לא מתנחלים, O.K, אבל מה הם כן עושים?יוצאים מהשטחים? שוב שיח של "לא" ולא שיח של "כן",
    אני חייב להודות שבתור מחנך פה בארץ אני לפעמים נבוך מחוסר היכולת להתבטא חיובי, כאילו הלכנו לטיול וטעינו בדרך ועכשיו כל כיוון שמישהו מציע אנו מתוך חשש לבאות שוללים, אבל בסופו של דבר נשארים באותו מקום ולא זזים.
    אשמח אם תוכלו לעזור לי לראות תמונה חיובית מעשית 🙂

  7. מאת מיכאל:

    דבר ראשון – כל הכבוד על ההפגנה. השמאל השפוי היה חסר בשנים האחרונות והיה נדמה שהלך לאיבוד בין האנרכיסטים, הפוסט ציונים (אפשר לקרוא להם בקיצור – פוטצים…) וארגוני הקרן החדשה למינהם. גם אם אני לא מסכים עם חלק מהנאמר בהפגנה יש כאן מסר חשוב לעניין יחסו של השמאל לציונות.
    שנית – ממה שנאמר בדיווחים על ההפגנה ניתן להבין שהדוברים העלו מספר טיעונים שלעיתים סתרו זה את זה – דרישה לשתי מדינות לשני עמים – במקביל לדרישה לסגת מהשטחים עם או בלי הסכם. הדבקת תווית של לא ציונים למתנחלים והכפשתם ובמקביל מסר מפייס לכיוון המרכז-ימין שהדגיש את המדינה היהודית והציונות כחלק מערכי השמאל. ולבסוף חלום השלום ו"גר זאב עם כבש" מול היפרדות כאן ועכשיו. אני מבין שהמארגנים רצו לאסוף תחת כנפיהם מספר גדול ככל הניתן של דעות וגורמים אולם הם יצטרכו לחדד את המסרים בעתיד ולענות על שאלות לא פשוטות.
    שלישית – לגדי טאוב -צריך לאמר בכנות שהציונות והשמאל התעסקו בשחרור וכיבוש אדמה לפחות כמו שהתעסקו בשחרור האדם. את הביטוי "עוד עז ועוד דונם" טבע בן גוריון בשנות השלושים. לטעון שהציונות הייתה מנותקת מאדמה – בעייתי מה.
    שלישית – צריך להוסיף ולאמר משהו על אלדד יניב? האיש הזה מעורר דחייה ותיעוב כשהוא מדבר על הכיפות הסרוגות בכלל והמתנחלים בפרט. אני מתערב, מבלי לבדוק, שבבית אל יש יותר אתיופים בגני הילדים ובבתי הספר משיישנם בשכונתו של יניב.

  8. מאת אני בכלל קליניאני:

    אלדדד יניב הופך להיות הסייד קיק של כל ההתארגנות הזאת. איש הנכלולים האיסטרטג הופך את עצמו לבדיחה מתלהמת.אותם "מתנחלים" מקבלים למוסדותיהם יותר אתיופים מאשר אלדד יניב ראה בחייו, אולי חוץ מהזמן בו הם בודקים את התיק שלו בכניסה לעזריאלי.
    ( עכשיו ידברו על הסקלציה בבהי"ס בפ"ת- מי שמסתובב קצת במערכת החינוך עד לעבודה הנפלאה שעושה הציונות הדתית עם התלמידים האתיופים, בלי קשר אם אתה בעד ההתנחלות או לא). אבל מה לאלדד יניב ולעשייה אמיתית? הוא כולו מלל- מדבר על ערכים ועוסק באיסטרטגיות, מדבר נגד המתנחלים ומייצג את עיריית אריאל, מדבר נגד משתמטים אבל הוא עצמו ג'ובניק שמתרץ את זה בבעיות בריאותיות. האיש תוקפן ומייצר אנטי. אם יש רצון אמיתי לשינוי בהתארגנות הזאת, עזבו את האיש- הוא מלא שנאה וציניות- תכונות שלא מקדמות מהפיכה אמיתית אלא רק מייצרות קטרזיס לשנאה ותיעוב.

  9. מאת אני בכלל קליניאני:

    עוד נקודה מעניינת לדעתי- 2000 איש, אפילו 3,000- 4,000, בהפגנה מחד, ומאידך, מי שצופה במועצת החכמים חושב שמדובר בקונצנזוס- הניתוק של האליטה העיתונאית וכו' מהציבור הישראלי הינה תופעה פתולוגית מרתקת