מרץ 1, 2010
אורחים בבלוג: שיר פלד על שידור ציבורי ושביתת הטכנאים
מאת: שיר פלד
לאט לאט, בשולי הכותרות, ממשיכים עיצומי הטכנאים ברשות השידור. כשלעצמי אני צרכן טלוויזיה די עלוב, שאינו מחזיק מקלט בביתו ושצופה מבעד לאינטרנט בתכניות ספורות בלבד, ברובן תוצרת חוץ. עם זאת, בחודשים האחרונים למדתי להעריך את תכניות הרדיו של רשת ב' (בעיקר בזמן נהיגה) על שום המיושנות שלהן. זו מתבטאת לעיתים קרובות בקשב למרואיינים, באורך נשימה חריג (במונחי רדיו) ובתכנים שהם אלטרנטיביים על גבול החתרנות.
ועכשיו יש שם עיצומים. למי שאינו מאזין, אציין כי העיצומים ב"קול ישראל" מתבטאים בעיקר בכך שלא מאפשרים להעלות לשידור אנשים באמצעות הטלפון . לדבר יש שתי תולדות משמחות: האחת – ששיחות עם מאזינים הוחלפו בשידורי מוסיקה, השניה – שכיוון שאי אפשר לראיין אף נושא תפקיד, ואפילו פובליציסטים, באמצעות הטלפון, נאלצים אלו גם אלו להטריח עצמם אל האולפן ממש. מה שקורה אחר כך הוא מאד מעניין, שכן אי אפשר להעלות את בן דרור ימיני על הקו לחצי דקה של שיחה ולהסתפק בכך, אי אפשר להעלות את סגן שר הבריאות חה"כ ליצמן לדקה של תגובה. את כולם מוכרחים להזמין לאולפן, ומשהזמנת אדם, הרי שמפאת כבודו לא יוכל המנחה לסיים את הדיון אחרי דקה וחצי בלבד. כלומר המגבלה הטכנית כופה עומק ורצינות על הדיון, ואת המרואיינים מכריחה להרחיב את תשובתם מעבר לסאונד-בייט בודד. זה מהפכני, זה מעניין, זה כאן ברדיו, והפרחים – לטכנאים.
שיר פלד הוא סטודנט למדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטה העברית
מרץ 2, 2010 at 11:07
כשמדברים על השידור הציבורי בארץ צריך לזכור שהוא כולל גם את גלי צה"ל ואת הטלוויזיה החינוכית. שתי התחנות האלה עברו למרבה הצער מסחור רציני. פעם אנשים היו מספרים בהתלהבות שהם מאזינים לגלי צה"ל כי אין שם פרסומות. היום כבר יש. ובכל זאת, גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית הן תחנות שידור מעולות, הרבה יותר טובות מהערוצים המסחריים. צריך להזכיר גם ש"קול המוזיקה" ורשת א' שייכות לשידור הציבורי. מעט אנשים מאזינים להן, אבל גם מי שמחפש מוזיקה קלאסית ותוכניות לא-קצביות זכאי ליהנות מהרדיו. הגיע הזמן שיעשו סדר בכל המערכת הזאת של השידור הציבורי. רשות השידור צריכה ניעור רציני, בעיקר בכל הקשור לערוץ 1. צריך לנתק את גלי צה"ל מהצבא (היא ממילא לא ממש רשת צבאית) עם איזשהו מנגנון של "השאלת" חיילים (כמו ש"משאילים" חיילים למשרד החינוך), צריך מנגנון שונה לגביית האגרה (בלי צורך לדווח בעת קניית מכשיר עם "טונר") ולחלק אותה לכל גופי השידור הציבורי באופן יותר חכם, ותוך הוראה להימנע משידור פרסומות (כפי שנהוג בבי-בי-סי). מצד שני, מאז שעשו רפורמה במערכת הבריאות הציבורית, יש לי תחושה שעדיף לחיות עם מערכות מתפוררות, ולא להתמודד עם ה"יצירות" החדשות.
מרץ 2, 2010 at 20:53
מצא חן בעיני שאין לך טמבלוויזיה בבית
מרץ 7, 2010 at 13:55
יש להפריד ברשות השידור בין הרדיו לטלוויזיה.
גם אני נהנה לשמוע רשת ב' בדרך כלל בדרכי לעבודה ובדרכי חזרה ממנה, יש בה משהוא מרגיע ומיושן ואם זאת גם חדשני ועדכני בעת ובעונה אחת.
מה שלא כולם יודעים זה שרשת ב' של קול ישראל היא רדיו רווחי עם תקציב מאוזן, המקיים את עצמו מהפרסומות ואינו זקוק לתמיכת רשות השידור, הוא שוקע היום רק בגלל שהספינה של רשות השידור וערוץ 1 שוקעת ורשת ב' נאלצת להיות מחוברת אליו.
הפתרון הטוב ביותר הוא הפרדה בין רשת ב' לערוץ 1, רוצים להבריא את ערוץ 1 תבריאו רוצים לפרק תפרקו אבל תעזבו את רשת ב' לנפשה. תפרידו אותה מרשות השידור תקימו רשת עצמאית משלה חבל לאבד רדיו טוב שכזה.