החרדים מוחים על “הסגרת” האם המרעיבה לרשויות

והנה רק דיברנו על חובתה של המדינה לעודד אחריות הורית, שלא לומר לכפות אחריות הורית כשצריך. שנים הייתי נגד מלחמותיה של מפלגת מר"צ בעריית ירושלים נגד החרדים. מר"צ דרשה שיפתח כביש בר-אילן שעובר לחרדים מתחת לאף. החרדים התנגדו. אחר-כך הפגינו, זרקו חיתולים מלוכלכים, אבנים ועגבניות על שוטרים. התנגדתי לפתיחת הכביש – למה אי-אפשר להתחשב ולנסוע מסביב? – אם כי אחרי ההפגנות הפרועות כבר לא היתה ברירה. חשבתי שמלכתחילה עדיף חיה ותן לחיות.

אבל אולי העמדה הזאת רלוונטית כשמדובר במיעוט שצריך להתחשב בו, גם אם מנהגיו וערכיו אינם לרוחך, גם אם התנהגותו מקוממת. זה לא יהיה אותו דבר אם החרדים יהיו רוב. או אפילו אם יהיה להם כוח פוליטי גדול דיו. כשיש להם כוח הם אינם מתחשבים בשום מיעוט. הם לא מהססים לכפות את עמדותיהם ואת דעותיהם האנטי-דמוקרטיות. לכן אני לא מרגיש שום השתתפות בצערם על תגובותיו החריפות של ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. ברקת מגן על ערכים בסיסיים – חוק וסדר – ועל יכולתן של הרשויות לכפות קנה מידה אנושי בהתייחסות לילד. ברקת בעצם מעביר מסר פשוט: לא תמיד אפשר להנות מהשלטון ומשרותיו מצד אחד, וגם להתייחס אליו כשלטון זר. לא ייתכן שמשרתי ציבור יצטרכו לחרף נפשם בשביל לפנות זבל לחרדים, כי החרדים תוקפים אותם. ברקת צודק.  

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=394
  • תגובות ב-RSS

15 תגובות לפוסט ”החרדים מוחים על “הסגרת” האם המרעיבה לרשויות“

  1. מאת אמיר:

    יותר מזה, למה שהציבור החילוני ישלם על פחים שהחרדים שורפים?
    זו התוצאה של ביטול לימודי ליבה, הגדלת קצבאות וכניעה במאבקים קודמים. השלטון "חינך" את החרדים שזו הדרך. הציבור החרדי (ומדובר במיעוט קיצוני מתוכו במקרה זה) חסר תפיסה בסיסית של ערבות ושותפות עם הציבור החילוני. כנראה שהגענו למצב שצריך להסביר להם את זה. חבל, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

  2. מאת נעמי:

    תבוא לחיות בירושלים ותגלה שזה לא מיעוט (לצערי).

  3. מאת יאיר קרטמן:

    אמיר, מה הקשר לקיצבאות?וללימודי הליבה?ולפי ההגיון שלך מדוע שחרדי ישלם מיסים שבהם מממנים משטרה שמאבטחת מקומות שפתוחים בשבת? השאלה שצריכה לישאל היא , איך הציבור החרדי הספצפי הזה נוקט עמדה אנטי ממסדית בסוגיה שלכאורה כל אחד מבין שיש לאכוף טיפול אנושי בילד,מדוע חוסר האמון שלו כל כך גדול ? מדוע הוא חושש כל כך ממגע של "הישות הציונית" אחרי כל ההצלחות שלה? זה שאלות שהציבור הציוני צריך לשאול את עצמו, ומדוע זה קורה וכיצד נמנע את חוסר האמון הזה לזלוג למקומות נוספים שהוא כבר זולג אליהם למרות שבעבר הוא נהנה מאמון גדול.

  4. מאת אבי357:

    אני רוצה להתייחס במיוחד למשפט הפותח את הפסקה השנייה: "אבל אולי העמדה הזאת רלוונטית כשמדובר במיעוט שצריך להתחשב בו, גם אם מנהגיו וערכיו אינם לרוחך, גם אם התנהגותו מקוממת"
    מה קורה פה? הבנתי נכון (אני נוטה להאמין שלא, אבל אשמח לוודא זאת)?
    אני תמיד מרגיש קצת מבוכה כשמזכירים לך גדי את המרד השפוף, אבל עכשיו זה זועק לשמיים…
    אפשר להתחשב בחרדים ולא לנסוע לידם בשבתות וחגים, אבל איך זה דומה ללהתחשב בהם כשמישהו מהם מתייחס בצורה לא אנושית לילד? זה לא משנה אם הם מיעוט בלי כח פוליטי או קבוצה גדולה עם כח, יש דברים שנכנסים לתחום הנסבל ויש דברים שלא. לא לנסוע בשבת – כן. התייחסות מחפירה לילד – לא.

  5. מאת אמיר:

    ראשית, אני גר בירושלים והיום עברתי במה שהיה פעם רחוב והיום נראה כמו שדה קרב ליד מאה שערים.
    עדיין, מדובר בנטורי קרתא, שמהווים מיעוט בציבור החרדי. לצערנו, מיעוט מאוד רועש.

    שנית, מה יש להבין את חוסר האמון?? אני מבין אותו. חוסר האמון נובע מכך שאנו ממרים את פי השם, אנו באים בחומה ומנסים לזרז את הגאולה. אלו חטאים. מדינת ישראל הציונית היא מעשה שטן.
    יופי. הבנו. מה עכשיו??

  6. מאת אהד:

    ברקת טועה. הוא מתנהג כמו ילד קטן. מעבר לכך שצריך לבדוק עד כמה לגיטימית סנקציה מהסוג הזה, ומעבר לפגיעה הכל כך לא מתחשבת בתושבי השכונה הלא חרדים או החרדים שמתנגדים נחרצות להפגנות האלה, הוא עושה שריר. במקום לעשות את המעשה האמיץ ולהתחיל לעצור אנשים בכמויות ע"י המשטרה, הוא נכנע ללחץ.

  7. מאת אהד:

    ועוד משהו. מי שמכיר את הרחוב החרדי, יודע שכל החשבונות על התעצמות החרדים הדמוגרפית וכל זה, זה לא בדיוק נכון.
    החרדים של היום, ככלל, בכל לא דומים לחרדים של הרב שך או של החזון איש. הפתיחות החרדית כלפי שוק העבודה, וכלפי השותפות בכנסת (ויעידו על כך ח"כ גפני ונוספים שבאתמ לא עוסקים כל היום בשתדלנות למען חרדים) הם רק סימנים לשינויים שורשיים ועמוקים יותר שבראייה של עשרות שנים, יהיו לה השלכות רבות.

    לרוב, החרדים נהיים "אדוקים" יותר דוקא בגלל המפגש עם המיתוג החילוני של החרדיות.

  8. מאת קרליטוס פפה השלישי:

    אני מרגיש שאני מוכרח לשים פה כמה מלים, ושאלה תתקשרנה גם לנאמר בפוסט הקודם כלפי החרדים (עניין הקצבאות).
    ובכן, הפוסט הקודם של טאוב שפורסם גם בידיעות אחרונות היה נכון מאוד, אך יותר משהיה נכון בצורה מהותית, הוא היה נכון עובדתית, מבלי להכנס לתוככי הדיון עצמו, וגם משהו בתגובות לכתבה שנסובו סביב מהותן של קצבאות במדינת רווחה היה פורה אך מפוספס למהות העניין.

    בימים האחרונים רתחו היחסים בין הציבור החילוני לציבור החרדי בירושלים עירי. ואף היום, כאנקדוטה, הייתי באיזה עניין ברח' שטראוס בירושלים, והייתי צריך ממש לחתוך הפגנה וצפרדע הפוך ובוער להגיע למעוז חפצי במכנסי הברמודה שלי ובהלך הנונשלנטי.
    מדוע הגענו למצב הזה? מלבד כמה קיצוניים שהם שוליים בחברה החרדית, החרדים הם כ"בודדים" אנשים בדיוק כמו החילונים, ואף אורחות החיים דומים, מחשבותיהם ותשוקותיהם אף שמופגים לכאורה בצורה אחרת דומים וגם הנוכלות שלהם דומה, או שמא זה דומה בכלל אצל כל היהודים (הומור, תוספתא מאוחרת – ק.פ.הש). פעם, הייתי חרד בעצמי מחרדים, אולם עבדתי פעם באיזשהי עבודה בתחום המוסיקה, במין מקום שלכאורה היה האחרון בו אקיים אינטרקציה עם חרדים, ודווקא שם למדתי להכיר המון ח'ברה חרדים, שגרמו לי להבין שהעניין לא נורא. (ולמען הגילוי הנאות, דרך ארוכה עברתי לדעות המאוד ליברליות שלי כלפי השוויון הקיים בין כל בני האדם, על אף שכמה שמסקנה זו ברורה מאליה לכאורה, ככה היא חמקמקה לבני האדם לצערי…).
    אני מרגיש שקצת הטרחתי בהקדמה, אז אגש לעניין, הבעיה בחרדים היא לא בבודדים שבהם, אלא בהם כקהילה, ולכל מטבע יש שני צדדים, אני יכול לראות את הקושי בחברה החרדית לצאת מבדלנותה והסתגרותה כחברה. כל הדיבורים וכל הרצונות על סולידריות חברתית שתקיף מגזרים שלמים ומרוחקים הוא, עם כל הרצון הטוב בבסיסו, חזון אוטופי עקר. כי אין במלים האלה שום מעשים. אתם באמת חושבים שהחרדים כקהילה מרגישים רוחות של סולידריות מהחברה? או יותר נכון ממה שנחשב קונזנצוס בחברה? נעזוב את עניין הציונות בצד, נבחן עניינים יום יומיים: סדר יום פוליטי, תרבותי, מדיני; בעניינים אלה, החברה החרדית כמגזר לא שותפה בדיון ובקביעת תוצאותיו (ואין לבלבל עם כוחם לכאורה של חרדים בקואליציה פוליטית). החברה החילונית, בבבואתה בקונזנצוס השולט באמצעי התקשורת, בתרבות וגם בפוליטיקה מבקשת ממגזרים אחרים לכופף את עצמם לתנאיה אגב טענות של פסבדו פלורליזם. זה לא עוזר לקיום מכנה משותף אמיתי של חברה, במידה ובאמת החברה חותרת לכך. ובעניין החרדים, אני לא מתכוון לענייני דת וכפייתה, הם מצדם מגדישים את הסאה בעניין ויוצאים למלחמת רדופים גם בעניין חמור והזוי (ואני בטוח שגם בעיני עצמם בחדר) כחולת המינכהאוזן הנוראה. הרי למגזר נוח להיות בפינה, ואני לא אכנס להסטוריה שתעורר פה פולמוס, (הרי צדק מאוד טאוב שאמר כמה קל להם מוסרית לגנוב, הם לא מרגישים חלק מהמדינה! אבל למה?) צריך להיות יותר מקבלים ויותר רחבי לב לא רק כלפי החרדים, אלא כלפי כל המגזרים. ואף אני, שרחוק מאוד מהחרדים, ובכלל לא משייך את עצמו לאף מגזר, לא מרגיש חלק מהתרבות והמנטאליות הישראלית המאוד סגורה ומקובעת, וזה הדבר שחשים ביומיום. (ואני כבר רואה את האנליזות הפסיכולוגיות..) אז כמו שאילף ופטרוב כתבו פעם בשנינותם: לפעמים לא מספיק לאהוב את המדינה, צריך שהמדינה תאהב אותך.

    פפסיטו.

  9. מאת נמרוד אבישר:

    גדי, שתי נקודות:
    1. "התנגדתי לפתיחת הכביש – למה אי-אפשר להתחשב ולנסוע מסביב? – אם כי אחרי ההפגנות הפרועות כבר לא היתה ברירה" – מסביב? אתה בוודאי לא מתכוון דרך קריית מטרסדורף ואונסדורף, שכונות חרדיות מובהקות. ובוודאי גם לא דרך רוממה עד הקצה הדרומי של סנהדריה, גם כן שכונות חרדיות מובהקות. בוא תן לי דרך להגיע לגבעה הצרפתית, רמת אשכול – שראוי לציין, בימי מהומות בר אילן עוד לא הייתה חרדית; למעשה, גרתי בה – הר הצופים, גבעת המבתר, פסגת זאב (מנווה יעקוב אני מתעלם כי היא כמעט לחלוטין חרדית היום), בוא תן לי מסלול לשכונות האלה מ, נניח, בית הכרם, שלא עובר דרך שכונה חרדית. למעשה, מהומות בר אילן היו צעד שנועד לדחוק אותי ואת חבריי, החילונים מרמת אשכול, שמצאנו עצמנו במצור.
    אחרי ההפגנות, אגב, הייתה ברירה. הגיעו לפשרה של סגירה בזמני תפילה. פעם הבאה שאתה בעיה"ק בשבת, בוא לעמוד בקצה של בר אילן ולראות כמה זמן בשבת הוא זמן תפילה. אתה תופתע.
    2. ניר ברקת – בכיה לדורות האיש הזה – נוקט כאן בענישה קולקטיבית מהסוג הגרוע והשפל ביותר; מאותו הסוג שאנחנו רגילים להפעיל על הפלשתינאים. לא רק שענישה קולקטיבית היא פסולה מוסרית – אני מניח שהיית חושב שזה לא הוגן אילו עריית ת"א היתה מודיעה שהיא מפסיקה לפנות זבל ברחוב שלך, כי עבר לגור שם איזה עבריין צמרת ועובד עירייה כמעט נפגע בניסיון חיסול כושל – אלא גם היא הוכחה פעם-אחר-פעם כלא יעילה, יוצרת אהדה לגורמים היוצרים את ההפרעה ואנטגוניזם קשה כלפי הצד השני. כמו עונש מוות, הדבר היחידי שענישה קולקטיבית משיגה זה פורקן לרצון – הצורך, אפילו – האנושי בנקמה.

  10. מאת מעין:

    גדי היקר,
    ממך ציפיתי לחשיבה יותר מורכבת ורצון ללמידה יותר מעמיקה בטרם תחרוץ דינים.
    כעובדת סוציאלית חילונית שעובדת עם המגזר החרדי ומכירה את הפרטים בסיפור רוצה לציין:

    1. לא לטעות, רוב החרדים לא משתתפים בהפגנות, ולא מזדהים עם האלימות. מדובר בקבוצת "נטורי קרתא" ו"תולדות אהרן", קבוצה לא גדולה שמתגוררת באזור שכונת מאה שערים. הם לא מכירים במדינה, לא לוקחים כסף למוסדות החינוך ואפילו לא קצבאות ילדים. הם לא שייכים לממסד החרדי הרגיל, ולא מכירים בסמכות הרבנים החרדים שמחוץ למסגרת שלהם. – הכללה גורפת יוצרת סוג של מערבולת שתסחוף אחריה זרמים נוספים למאבק ותהפוך את המאבק ממאבק בין קהילת נטורי קרטא לשלטונות באשר לטובת הילד והאם, למאבק אמיתי בין חרדים וחילונים. ואף אחד מאיתנו לא רוצה בכך – לא החילונים ולא החרדים. אז בבקשה – מספיק לעשות הכללה ולקשר מין שאינו ממינו (מאבק נטורי קרטא למאבק החניון למשל, עליו הביקורת ראויה – וגם רואים את היקף המשתתפים השונה בין שני המאבקים).

    2. ואם נחזור לעניינינו, גם פקיד הסעד בלשכת הרווחה ממליץ לאשפז את האם ולא לכלוא אותה. יתרה מכך, המשטרה עשתה במקרה הזה ניצול לרעה בסמכותה והתנהלה בבריונות לשמה. היא עירבה את לשכת הרווחה בניגוד לבקשתה בסוגיה שלשכת הרווחה כלל לא מסכימה לה. המשטרה איימה על מנהלת הלשכה שאם לא תיתן מידע מתי האם מגיעה ללשכה לשיחה – המנהלת תואשם בפגיעה בהליכי חקירה. הסיבה שהמשטרה עצרה את האישה היתה שרצתה להשתמש באישה כקלף מיקוח אל מול הקהילה החרדית – קלף שהתפוצץ לה בפרצוף.

    3. חמור מכך, מעשה מעצר האישה, מעבר להיותו לא נכון בעבור האישה, חוצמזה, הוא פוצץ מערכת יחסים ואמון שבנתה לשכת הרווחה עם כלל החרדים (גם מזרמים אחרים) במשך למעלה מ-10 שנים. מערכת יחסים שנועדה להגן על ילד בסיכון באשר הוא, גם אם הוא חרדי. והמעשה של המשטרה הרס הכל ופגע ויפגע בילדים רבים בסיכון מהקהילה החרדית בעתיד, שיחששו לדווח על כך לרשויות.

    4. יש שאומרים: מה האינטרס שלנו לממן טיפול זה למען "הפרזיטים"? – בניגוד לסוגיית הקצבאות, טעות לחשוב שמדובר במערכת יחסים שנוצרה בין הקהילה החרדית לבין הממסד ולשכת הרווחה רק כיחסי ניצול של החרדים את הממסד. במציאות נוצרה מערכת יחסים הדדית – בה העובדים הסוציאליים עובדים בשיתוף עם הקהילה החרדית, שאם עד אז הקהילה הסתירה את חולייה גם בפני עצמה, ופגעה בחבריה, כיום היא החלה לוקחת אחריות גדולה יותר לחולשותיה ונכונה לטפל בהם. ויתרה מכך, הקהילה החרדית מגייסת משאבים רבים לעזור לנזקקים לבקשת העובדים הסוציאליים. כמו שאנחנו משלמים מיסים ובהם השירות הציבורי עושה שימוש, כך הקהילה החרדית מגייסת ונותנת משאבים לעזרה למטופלי לשכת הרווחה לא פחות, ולעיתים יותר. ופעמים גם מסייעים לא רק לחרדים, אלא גם לאחרים, במיוחד במקומות בהן המדינה מסירה אחריותה – בסיוע לעניים שאינם עניים מבחירה – בשל חולי ומשבר (בשל התירוץ של "עניים מבחירה") וקדושת ההפרטה.

    5. בנוסף, אם לא נסייע לקהילה החרדית להתמודד עם חולייה, בעיותיה רק יחריפו ולא יעלמו. ובסופו של דבר, גם אם לא נרצה וננהג כבת-יענה – הבעיה הזו תשפיע עלינו, על בטחון ילדינו בשכונות וכו' (וכאן המקום להזכיר חוקים פיזיקליים: חוק האנרגיה השמורה, אפקט 'הפרפר', חוק "הכלים השלובים").

    6. יתרה מכך – רק עם דיאלוג אמיתי (שאכן מתקיים מחוץ לעיני התקשורת והכלל), מתחיל להיווצר שינוי אמיתי, שכולנו מייחלים לו. ואכן הוא נוצר: מגמה של יציאת גברים ונשים לעבודה מוכרת ומסודרת ככל שבנמצא, התפתחות הנח"ל החרדי בצבא, גם אם במימדים מצומצמים עדיין, הכנסת מקצועות ליבה בשקט בחלק ממסגרות החינוך החרדי, גם אם במיוחד של בנות וכדומה.

    לכן מבקשת, מתחננת בפניך – אל תשתף פעולה עם מגמת ההכללה ההרסנית הזו, שהורסת כל חלקה טובה…
    מקד את הדיון על האוכלוסייה הרלוונטית, של כת מטורפת (יש שיגידו מאפיה) שמוכנה לסכן טובת ילד ובלבד שלא תיעזר ותיקשר למסגרות המדינה שאינם מאמינים בה, בכוונותיה ובמעשיה.
    אל תסחף במערבולת הזו ובדמוניזציה של כלל החרדים שמשרתת פלגנות ושמובילה רק למלחמה והרס מרקם עדין ביותר שרק החל להיבנות בשנים האחרונות לקראת יצירת 'חברה' אחת, תוך שמירה על גווניה השונים.

    החברות שלי – הן שהותקפו. פחד אלוהים לשמוע את סיפורי הבלגאן והפוגרום שערכו 15 שבאבניקים (פושטקים חרדים) בלשכת הרווחה בבוכרים ביום ראשון. ויתרה מכך – חברות אחרות שנתקעו בלשכת הרווחה האזורית של צפון ירושלים כש-100 חרדים מצרים על פתח הלשכה ואין יוצא ואין בא, עד שהמשטרה הועילה בטובה לבוא ולסייע לעובדים לצאת.
    ועם זאת, כולנו מאמינות שצריך להעניש במלוא החומרה את העבריינים ולא את הקהילה כולה. עונש קולקטיבי מעולם לא נתן את התשובה.

    אבקש ממך לחדד את הנקודות האלו בכל דרך אפשרית. עכשיו המטרה היא לטפל בעבריינים ולהרגיע את השטח מפני בעירה גדולה יותר הרסנית מיותרת וללא שום תועלת.

    בתודה,
    מעין.
    עובדת סוציאלית.

  11. מאת יאיר קרטמן:

    אמיר , הבנת חוסר האמון תגזור תגובות אחרות לגמרי מאשר ענישה קולקטיבית וטיפול חדשותי, היא יכולה למשל לגזור טיפול דרך הצינורות הקהילתיים שמפותחים דיים לטפל גם במקרים אלו .ראה כדוגמא את תגובתה של מעיין העובדת הסוציאלית.

  12. מאת קרליטוס פפה השלישי:

    נמרוד, כיום יש דרכים מהירות מאוד להגיע להר הצופים/רמת אשכול גם מבלי לעבור בבר אילן.
    כביש תשע המחובר גם לכביש בגין וגם להסתעפות הכניסה החדשה לירושלים הוא פתרון מצויין ומהיר יותר מבר אילן. ואם מגיעים מדרום העיר דווקא, אזי כביש 1 הירושלמי הוא פתרון נפלא וגם תמיד אפשר לעצור לכנאפה בשער שכם.

  13. מאת מעין:

    לקרליטוס פפה השלישי – הבעיה שביום חמישי כשנסעתי בדרך העוקפת (בגין-גבעה-צרפתית-הר הצופים)היו פקקים גם בכבישים האלו – למעשה כל הכבישים הראשיים בדרך לגבעה הצרפתית וממנה היו פקוקים (מפסגת זאב, ממעלה אדומים, מהעיר ומבגין) 🙁

    וליאיר – אני ממש מקווה שההתנהלות הבריונית של המשטרה עם האם ואל מול לשכת הרווחה – לא גדעה את הצינורות האלו שעליהם אתה מדבר ושמהמשבר הזה רק נתחזק ונתגבר…

    מעין.

  14. מאת נמרוד אבישר:

    קרליטוס – אז אני מדמיין את רמות שלמה על כביש תשע ואת מעלות דפנה על כביש 1?

  15. מאת גדעון:

    סיקור הפגנות השבת בירושלים באתר צופר
    http://www.tsofar.com/zofar/see_article.asp?id=11067
    מזעזע ומעניין- ניכור מוחלט מכל החברה הישראלית ממרצ ועד נוער הגבעות דרך המשטרה. אני לא רוצה להצטרף לגל ההאשמת החרדים ברצח בת"א, ללא קשר לרצח יש בו דברי הסתה ושנאה קשים מאוד.