צעקות במועצת החכמים (גדעון לוי 2)

אני מקבל על זה הרבה הערות. הרבה זמן השתדלתי לצעוק פחות. לא עובד. מי שצועק פחות לא נשמע, בדרך כלל. אבל בהקלטה הבוקר הגזמנו. התוכנית כולה עולה לאינטרנט אחרי השידור של מוצ"ש, למי שרוצה, בלינק הזה.

moetzet.jpg

אני התחלתי, אולי. אמרתי לגדעון שהוא שרלטן (ראו פוסט מטה והמאמר של יונתן דחוח הלוי). וטענת-נגד מקורית כל-כך, אני חייב להודות, עוד לא שמעתי אפילו במועצה. זה שאומרים לי "אתה מבין בחשפניות" – ניחא. התרגלתי. אני מתקן בדרך כלל: גם בחשפניות. אבל הפעם לוי בא עם טענה שעוד לא שמעתי: שאני משמיץ אותו בתוכנית כדי לזכות בנקודות בקרב החשפניות. השתכנעתי סופית שגם בחשפניות הוא לא מבין. ג'יזז, אנה אנו באים?

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=389
  • תגובות ב-RSS

7 תגובות לפוסט ”צעקות במועצת החכמים (גדעון לוי 2)“

  1. מאת עידו לם:

    אני לא מבין אותך גדי למה אתה חייב לריב עם גדעון? גם אם יש בו צדקנות מעצבנת הדעות של המתנחלת ארליך הרבה יותר מסוכנות ואתה יודע את זה אז לא חבל?

  2. מאת הדאון:

    "ג‘יזז, אנא אנו באים?" – צריך להיות 'אנה' (מהמילה 'לאן').

  3. מאת יעל:

    שמעתי אותך אתמול ברדיו עם יצחק לבני. אם כבר מדברים על חשפניות… אני מסכימה שלא צריך להכליל,אבל בכל זאת, האם אתה באמת חושב שהפמיניסטיות הרעות, זהבה גלאון סטייל, הן חבורת נשים צדקניות שאינן מכירות את המציאות ומזלזלות באינטליגנציה ובאפשרות לבחירה חופשית של החשפניות או הזונות?

    המצב באמת יותר מורכב ממה שאומרות לנו לפעמים הפמיניסטיות. אבל אין לשכחו שאנחנו עדיין חיים בחברה פטרריארכלית שבה הנורמות מוכתבות ברובן על ידי גברים. אני חושבת שגם אתה יכול להסכים לכך, בלי להיות "פמיניסט". או שמא לא?

    בכל מקרה, נראה שטראומות ילדות ירושלמית לא מתות–הן רק מתחלפות. וגם אהבת תל אביב מאוחרת אחרי רתיעה ממנה בילדות משותפת לביוגרפיות שלנו.

    אז נסכים לאהוב את תל אביב על יופיה המכוער..

    אין עיר כמוה בעולם. ואני לא מאמינה שאני מצטטת את נעמי שמר אבל היא כתבה כמה מהשירים היפים ביותר שאני מכירה: מקצף גל ועננה בניתי עיר לי לבנה. כמותם קוצפה כמותם שוטפה. כמותם יפה.

    נדמה לי שאני זוכרת נכון, אבל מוכנה לקבל תיקונים.

  4. מאת גדי טאוב:

    תודה, הדאון. תיקנתי.

  5. מאת החתולה של שרודינגר:

    באמת רציתי לשאול: אני לא מבינה גדולה בלוגיקה, אבל זה לא אד הומינם כל ההתקפות האישיות, ההדדיות של כולם שם על כולם, כל הזמן?
    חשבתי שבמועצת חכמים, באמת יישבו כאלה שידונו לגופו של עניין ולא לגופו של הטוען (אפרופו חשפניות).

  6. מאת אסף:

    עזוב, גדי. זה לא יכול להיות בריא לך. חבל. אנחנו צריכים אותך בריא. זה פשוט מדהים שאותו כותב של הטור הנבון והרגיש על ה"כניסה" מסוגל לקטטות המילוליות האלו.
    ניסיתי ככה על בערך לבדוק עם שעון מה החלק של שלושת החלקים הבאים:
    1. טיעונים לעניין. טובים או לא – לעניין.
    2. טיעונים לא לעניין. דוגמא – האם בג"צ צריך להתערב בפסק הדין של בית המשפט הצבאי? טיעון: למה גדעון לוי לא מדבר נגד ההפגנות בבלעין.
    3. צעקות. נטו. לא טיעון בקול רם. לא התפרצות לדברי אחר כדי לסתור את הטיעון שלו. צעקות ריקות נטו.
    מישהו רוצה לנחש את התוצאות? זה באמת, לא בצחוק, באמת מדכא.
    אגב, שאלה רצינית. זה (ראו לינק) לא יכול ללכת בארץ? אני חושב ששווה לנסות:
    http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=104326317

  7. מאת שיר:

    מסכן הסאונדמן.