ציטוט – ברטראנד ראסל על מדינה יהודית

russell-250-x-300.jpg

"במשך זמן רב היה לי ספק באשר לחשיבות של בית לאומי יהודי בפלסטינה… אבל בהדרגה התחלתי לראות שבעולם מסוכן וברובו עויין, הכרחי שתהיה ליהודים איזו ארץ שתהיה שלהם, איזה איזור שבו הם לא יהיו חשודים כנוכרים, איזו מדינה שתבטא את הייחודי שבתרבותם."

אני מביא את הדברים בין השאר משום שכמה וכמה דוברים בכנס שנערך לכבוד 100 שנים להולדתו של ישעיהו ברלין בשבוע שחלף הזכירו את הנימוקים לעמדתו הציונית של ברלין עצמו. אבישי מרגלית סיפר שברלין אמר לו פעם שהמשותף לכל היהודים בכל התפוצות הוא "תחושת אי-נוחות חברתית" (social unease). בכל מקום הם זרים, אורחים, צריכים לצעוד בזהירות, על בהונות, ולא להרגיז את בעלי הבית האמיתיים. מרגלית קרא לתחושה הזאת בשם "העדר חירות פסיכולוגית". זו תחושה, הוא אמר, של העדר בית, העדר חופש יצירה, מודעות עצמית מופרזת. זה תיאור יפה. ומעניין שאדם כמו ראסל הבין את הדבר הזה, אבל רק אחרי שואת יהודי אירופה.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=377
  • תגובות ב-RSS

69 תגובות לפוסט ”ציטוט – ברטראנד ראסל על מדינה יהודית“

  1. מאת מיכה:

    1) "כתבת – ”היהודים שבחרו בפלסטינה עשו בחירה מודעת להעדיף משהו אחר על פני המעבר לעוד גלות והנסיון להסתדר שם“ אם זה היה נכון, לא היתה קורלציה בין העליה לבין סגירת השערים באמריקה או לאנטישמיות במזרח באירופה."

    לא נכון. קודם ציינת שחלק גדול מהיהודים בחרו להגר לארה"ב ורק מעט לפלסטינה. כלומר מדובר הייתה בבחירה מסוג שונה. העלייה או הירידה באנטישמיות, והאפשרות להגר למקומות אחרים השפיעו על שיקול הדעת שלהם. אבל אי אפשר להבין את הבחירה להגר לפלסטינה, למרות הקשיים הידועים שם, רק על בסיס ההשפעה החיצונית של מדיניות הגירה בארה"ב ואנטישמיות במזרח אירופה. האנטישמיות הייתה קיימת קודם, להגר אפשר גם למקומות אחרים. אפשר גם להישאר. היוצא מהכלל היחיד הוא היהודים הגרמנים בשנות ה-30.

    בנוסף לכך האידיאולוגיה הציונית רואה בתופעות האלה הוכחה נוספת לצורך בעצמאות לאומית.

    2) "שאלת קיומו של המשיח אמנם לא רלוונטית, אבל היא מראה כמה הטיעון של ”אם תגיד משהו בבר באירלנד – תחטוף מכות -> המשהו הזה לא נכון“ לא מחזיק מים."

    אם תשמיץ את ישו בבר באירלנד אתה תפגע בזהות הדתית האמיתית מאד של האירים. זו תהיה גסות רוח, וזו גם האמת הרלוונטית ולא השאלה האם ישו היה לא היה באמת המשיח.

    3) "בווקיפדיה (http://en.wikipedia.org/wiki/Anglo-Saxon_Christianity) משום מה חושבים אחרת ממך."

    מהערך שיואב הפנה אליו: Christianisation of Anglo-Saxon England began around AD 600, influenced by Celtic Christianity from the north-west and by the Roman Catholic Church from the south-east, gradually replacing Anglo-Saxon polytheism which had been introduced to what is now England over the course of the 5th and 6th centuries with the arrival of the Anglo-Saxons.

    במילים אחרות, הקלטים הבריטים בדרום האי הבריטי קיבלו את הנצרות דרך האימפריה הרומית. הנצרות הזו עברה לאירלנד על ידי הברטוני בעל השם הרומי פטריק הקדוש. ומשם היא עברה לצפון האי הבריטי. לעומת זאת האנגלו-סקסונים שהיגרו לבריטניה היו פגאנים עד שגם הם עברו לנצרות בהשפעת שליח איטלקי של האפיפיור גרגוריוס הקדוש. כתוצאה מכך הנצרות האנגלו-סקסית הייתה קשורה יותר לאפיפיור בתקופה הזו מהנצרות האירית. ובכל זאת, גם לא כדאי לזלזל בקתוליות של אירים בפאב.

    4) אני לא אחראי לאסוציאציות השואתיות שלך. אם רציתי לדבר על השואה לא הייתי מסתיר זאת. השאלה הייתה ביכולת של יהודים להצליח ולהשתלב בארצות שאינם ישראל. אתה דיברת על ההשתלבות של יהודים בארה"ב, אשר איני כופר בה. ואני ציינתי שיהודים הצליחו להשתלב ולהצליח גם בגרמניה לפני השואה, מה שמראה משהו על היכולת של יהודים להשתלב ועל היכולת של ארצות לקבל או לא לקבל אותם. אני לא אמרתי שמשמעות הדבר שגורלם של יהודי ארה"ב יהיה כגורל יהודי גרמניה. זו פרשנות שלך. אני לעולם לא אמליץ לקרובי היהודים לעלות לישראל בגלל שאוטוטו תהיה שואה. אני כן אגיד להם שהצלחה זה לא הכל בחיים.

    5) "לא יודע, איפה כתבתי משהו על ”האח הגדול ועל מיסטיקה ניו אייג‘ית כהוכחות לנפילתה התרבותית של ישראל“?"

    נורית התלוננה על שרי אריסון, אתה התלוננת על האח הגדול (או שאולי זה היה מישהו אחר?). בשני המקרים התופעות הובאו כדי להצביע על מצבה של התרבות בישראל. בקונטקסט של הדיון הנוכחי על החיים בגולה ובישראל הדוגמאות האלה לא רלוונטיות.

    6) "הציטוט שלך הוא לא ”תמונה ורודה“, זה תמונה אמיתית."

    אתה צריך לפגוש את הדוד שלי. לצערי הוא לא היהודי היחיד שהוא ניאו-קון בעל דעות קדומות.

    הכללות גסות הן לעיתים רחוקות תמונה אמיתית.

    7) "אז לא הבנתי את הלוגיקה שלך, כמי תומך בקיומה של מדינת לאום יהודית בארץ ישראל אתה מייחס חשיבות חשיבות פוליטית מיוחדת לזהות היהודית שלך?! מה הקשר?"

    אני מייחס חשיבות לזהות היהודית שלי ולכן חי במדינה יהודית ומעוניין שהיא תתקיים במקום לנצל את הדרכון האמריקאי שלי ולגור באמריקה.

    8) "מה שבטוח, המאבק של הציונות (=התנועה שהקימה את ישראל) בחרדים היה על שינוי מול שימור, ולא הציונים היו אלה שנאבקו למען שימור."

    אתה יוצר דיכוטומיה מזוייפת ופשטנית. הויכוח בין הציונים לחרדים או לבונד או לרפורמים היה על איך להמשיך לקיים את הזהות היהודית בעולם המודרני, לא איך להעלים אותה. מנקודת המבט של החרדים התנועה הרפורמית והציונות אולי הורסים את הזהות היהודית, אבל התנועה הזו נוצרה כדי לאפשר את המשך קיום הזהות הזו. אפשר להתווכח עם מהי הגישה הנכונה, אבל לכולן אכפת מהזהות היהודית. וגם לי.

    9) "את הפירמידות אני שומר כמקום תיירותי"

    למה זה מקום תיירותי? הטכנולוגיה כיום מאפשרת ליצור מבנים מרשימים לא פחות. עם טכנולוגיית המחשב אפשר ליצור דברים מרשימים שלא יכולים להיות קיימים במציאות. אבל הפרמידות הם יותר מכך. הם חלק מהתרבות האנושית, שריד לתרבות אנושית עתיקה, חלק מההיסטוריה של העולם הזה. לכן הן חשובות.

    לבאסקים ולוולשים חשוב לשמור את הזהות שלהם. אני מבין את הרצון הזה. אני בהחלט הייתי מצטער אם הם היו נעלמים מהעולם.

    10) "מה זה זהות אנגלית, או גרמנית, או אמריקאית, או אירית, או ערבית? לא יודע, אבל אין לי שום כוונה לעשות שום מאמץ על מנת לשמור על קיומן."

    למזלם הרב יש להם עצמאות לאומית ולכן הם לא תלויים ברצונך הטוב כדי להמשיך להתקיים אם הם רוצים בכך.

    11) "אם אתה רוצה שיצטרפו לתנועת השימור שלך אנשים רציונלים, כדאי שתדע לנמק מה אתה שומר ולמה ראוי לשמור אותו. "

    אני לא רוצה אנשים שהם רק רציונלים אלא אנשים שהם גם הומניסטים, שאכפת להם מהאנושות ומהחיים האנושיים בכל רב גוניותם. מבחינה רציונלית טהורה אין הצדקה לשום דבר אנושי, לא לקיום שלך, לא למשפחה שלך, לא למונה ליזה. שום חשיבות. אנחנו מייחסים להם חשיבות כי הם נתפסים מנימוקים לא רציונלים כבעלי ערך.

    זה אי רציונלי להתייחס לכל התופעות האנושיות האלה כאל משהו לא אמיתי, הקיום שלהם (זהויות למשל) בעולם האנושי וההשפעה שלהם הן עובדות. הרצון שתופעות אנושיות שלא מוצאות חן בעיניך יעלמו הוא לא ביטוי לרציונליות באותה מידה שהרצון שהם ישארו הוא אי רציונלי.

  2. מאת נורית:

    למיכה- הרגשת זרות אכן יכולה לנבוע מאיכפתיות, אך היא יותר ממצב רוח חולף. אני שנים נאבקתי במסגרות שונות להפוך את ישראל למקום "נורמלי" יותר בו מכבדים אחד את השני, בו מתייחסים ברצינות למושג כבוד האדם וחותרים לקיום של שלום. המצב מבחינה זו רק הולך ומדרדר. הפונדמנטיזלם והקיצוניות הולכים ומשתלטים הן בצד הישראלי-יהודי והן בקרב הפלסטינים.

    ישראל מומחית בלהעתיק את הזבל של אמריקה (תכניות טלויזיה מטופשות, חומרנות) אך נזהרת לא להעתיק את הטוב שבה (ערכים דמוקרטים, סובלנות). אם אתה מאמין כי יש סיכוי בעתיד להפיכתה של ישראל למדינה מתוקנת, אשמח לשמוע, כי להערכתי עקב תהליכים דמוגרפיים, בטחוניים ואחרים המגמות האנטי-דמוקרטיות והלא-ליברליות בחברה רק ילכו ויגברו.

    בכל מקרה אני מאמינה יש ברירות נוספות מלבד ארצות-הברית. אוסטרליה וקנדה פתוחות למהגרים והן אפשרויות טובות למי שקשה לו עם המצב בישראל וחושב על עתיד ילדיו.

  3. מאת שרית:

    למיכה – קיבלת כבר כמה מחמאות בפוסט הזה ואני רוצה להגיד שוב – כיף לקרוא את הדברים שאתה כותב. אתה שם על השולחן את התחושה של "הגדרה עצמית" ונותן לה צידוקים ונלחם למענה, ועל כך כל הכבוד!
    אבל אני חושבת שהשאלה האחרונה שיואב העלה, בלי קשר לרציונליות, היא שאלה מעניינת. אז מהי הזהות היהודית הזאת? מה יש שם שאנחנו רוצים לשמר ולטפח? ולמה בעצם?
    אני חושבת שהתשובה "כי לאנגלים ולוולשים ולספרדים יש זהות משלהם והם לא צריכים להצדיק אותה" לא מספיק משכנעת. זאת שאלה שמזמינה להסתכל פנימה ולא החוצה. זאת שאלה שמבקשת התבוננות רחבה בת 3,000 שנה ולא רק בת 150 שנה אחורה עם הולדת הציונות. כדאי לנו להתעסק עם השאלה הזו, כי היא קשורה באופן הדוק ללאומיות שלנו היום – וגם לציונות.

  4. מאת יואב:

    1) כשיש קורלציה בין שני גורמים אנחנו, האנשים הרציונלים, בוחרים לשאול אם יש אפשרות לסיבתיות. סתם, הרגל רציונלי מזופת..

    2) אני אולי אפגע בזהות הדתית של האירים, אבל זה עדיין לא יהפוך את ישו למשיח. לוגיקה, אתה יודע…

    3) הוא שאמרתי.

    4) ושוב, בחרת בגרמניה של שנות העשרים. לא בצרפת, לא ספרד, לא בארצות הברית, לא בבריטניה, לא במרוקו, לא בסין, לא בהודו… לא בשנות החמישים, לא בשנות השישים, לא במאה ה-19 ולא במאה ה-18… מה לעשות, לבחור להשוות דווקא למקום ולזמן המסויים הזה זה היסטריה טהורה.

    5) אני לא התלוננתי על האח הגדול. אורי הזכיר את קיומו של האח הגדול והוא עשה את זה להבדיל משנות העשרים בישראל, ולא להבדיל ממדינות אחרות.

    6) סטטיסטיקה היא לא הכללה. כשאני אומר שהתוצר הלאומי בארצות הברית גבוה יותר מהתוצר הלאומי בקניה, אני לא אומר שאין בקניה אנשים עשירים או שאין בארצות הברית אנשים עניים. סטטיסטיקה – עוד כלי מוזר שמשמש אנשים רציונלים.

    7) אבל זה לא מה שאמרת. אמרת ש"כמי תומך בקיומה של מדינת לאום יהודית בארץ ישראל אתה מייחס חשיבות חשיבות פוליטית מיוחדת לזהות היהודית שלך". היחס של ההסקה הוא הפוך (ועל פניו, מוזר, אבל אם אתה מראש מוותר על הראציונליות, אני מניח שהסקה לוגית זה לא משהו שראוי לבקש ממך להקפיד עליו).

    8) היו כמה ויכוחים שונים. הויכוח בין החרדים לציונים היה באופן מובהק ויכוח בין שינוי לשימור: החרדים שמרו את השפה, הציונים אימצו שפה חדשה, החרדים שימרו את השמות, הציונים המציאו שמות חדשים, החרדים שימרו את הלבוש, הציונים שינו את הלבוש, החרדים שימרו את תחומי העיסוק, הציונים כבשו תחומי עיסוק חדשים, החרדים שימרו את הטקסים, הציונים יצרו טקסים חדשים, החרדים שימרו את הדת, הציונים יצרו דת חדשה, החרדים שימרו את שיטות הלימוד, הציונים המציאו שיטות חדשות… כל ההויה החרדית היא במובהק הוויה של שימור (הרבה פעמים, כהרגלם של ריאקציונרים, שימור של עבר מדומיין, אבל שימור במובהק) וההוויה הציונית היא במובהק הוויה של שינוי (וכן, הרבה פעמים, כהרגלם של ראדיקלים, בתירוצים של "חידוש", אבל גם חידוש של משהו שלא קיים יותר הוא שינוי). זה היה מהות הויכוח.

    9) אנשים לא הולכים לראות את הפירמידות בגלל הארכיטקטורה, אלא בגלל ההיסטוריה.

    11) רציונליות יכולה להיות הומאנית. רציונליות היא הדרך להסיק מסקנות. המסקנות או הנחות היסוד יכולות להיות הומניות או לא הומניות. לא חסרים אנשים רציונלים והומנים. לא חסרים אנשים לא רציונלים ולא הומנים (למעשה, אני מהמר שדווקא רוב האנשים הלא רציונלים גם אינם הומנים, ורוב האנשים ההומנים הם רציונלים). לוותר על הרציונליות זה לוותר על כל כך הרבה דברים… אבל בעצם, כמי שהזהות היהודית שלו כל כך יקרה לו, איך אתה יכול להרשות לעצמך להתנער מהרציונליות?! (אצלנו, הרציונלים, קוראים לזה "סתירה עצמית" וכשרובנו נתקלים בכזאת אנחנו שוקלים את עמדתנו מחדש – אבל אל תתן לזה להטריד אותך).

    "הרצון שתופעות אנושיות שלא מוצאות חן בעיניך יעלמו הוא לא ביטוי לרציונליות באותה מידה שהרצון שהם ישארו הוא אי רציונלי." השאלה *למה* (why) קיומה של תופעה מסויימת הוא טוב או רע היא רציונלית (כמו כל השאלות). לאנשים רציונלים יש תשובה לשאלות כאלה, הם לא סתם בוחרים מטרה אקראית ונלחמים למענה.

  5. מאת דרור קמיר:

    לשרית – יש משהו קצת לא-הוגן בשאלה שלך. קודם כול, אין סיבה להפנות שאלה כזאת דווקא ליהודים. זאת שאלה שנוגעת לכל קבוצת אנשים שמגדירה את עצמה כעם, ולעצם המושג לאומיות. דבר אחר – שאלה כזאת דומה לשאלה מה הופך אותך לשרית או אותי לדרור ולא לאוסף של איברים ותחושות. בני-אדם יוצרים ביניהם קשרים מסוגים שונים, על רקע כזה או אחר, ולפעמים אוסף קשרים כאלה בקבוצה גדולה של אנשים מתגבשת לתחושה של סולידריות, שייכות וייחודיות שאנחנו קוראים לה "עם" או "לאום". קשה להצביע על מאפיין מובהק של עם או על נקודה מסוימת בזמן שבה קבוצת אנשים הופכת לעם, אבל תחושת הסולידריות, האחווה, שמאפיינת אנשים ששייכים לאותו עם בולטת לעין, ויש לה פוטנציאל חיובי מאוד (גם פוטנציאל שלילי אם מקצינים את התחושה הזאת).

  6. מאת אנונימית:

    ליואב – גם לי, ממש כמו למיכה, ייחסת עמדות שלא החזקתי, אז אבהיר (באיחור מה): ממש לא השוויתי את האנטישמיות בארה"ב לגרמניה של שנות ה-20, ההשוואה לא עלתה בדעתי אפילו. אולי הייתי צריכה להבהיר שאבא שלי, שאמר לנו כמה הוא שמח שאנו לא יודעים אפילו קצה קצהו של אנטישמיות מהי, דיבר כעולה מארגנטינה, ילד שגדל במשפחה מן המעמד הבינוני בבואנוס איירס של שנות ה-60. זה רק כדי לומר שבחיי, גרמניה של שנות ה-20 אפילו לא עלתה בדעתי… הנקודה המרכזית של הטיעון שלי, שלעומת הדיון הפורה למעלה הוא קטן וצנוע, אבל בעיניי בסיסי – היא שתגידו מה שתגידו (אתה ונורית) – אתם בני מזל, ותטענו מה שתטענו (רציונלית כמובן…)- אולי כדאי לפחות להודות, ביניכם לביניכם, שאשריכם שכל הדיון הזה הוא בתיאוריה בלבד ושאינכם יודעים זרות סוציאלית ואנטישמיות מהי (וטוב שכך), וזאת אך ורק בזכות קיומה של מדינת לאום יהודית, יהיו טענותיכם על התנהלותה אשר יהיו (גם לנו, שלא מסכימים אתכם, יש ביקורת), ולא בזכות מעבר המערב לתפיסות ליברליות או אובדן הלגיטימיות של האנטישמיות או כל תיאוריה רב-תרבותית רב-לאומית פוסט-מודרנית אחרת.

    נורית – נדמה לי שאין זה הפוסט הראשון שאת מעלה בו את נושא חוכמתם בדיעבד של היהודים שהיגרו לארה"ב. ואני שואלת, ברצינות אגב, מה מועילה לנו החוכמה בדיעבד הזאת? רגע, אחדד: נניח היו היהודים מחזיקים בחוכמה זאת כבר אז ומבקשים לפעול על פיה – האם את חושבת שאמריקה היתה מקבלת את כולם, את כל תשעת מיליון שמונה מאות אלף היהודים שחיו באירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה? ונניח שכן! הרי שעריה נסגרו לפני המלחמה, מכאן שעל כל היהודים היה להחזיק גם בחוכמה זו וגם ביכולות החיזוי וההכרה שינבאו להם שהאדמה מתחת לרגליהם בוערת, ושעליהם לפעול מיד. ואת חושבת שכולם יכלו להרשות לעצמם את המסע לארה"ב? בוודאי שלא. אם כן מה טעם בחוכמה זו? האם היא מערערת במשהו על הצורך בקיום בית לאומי יהודי, כמו בטענה של ברטרנד ראסל, שבה התחיל הדיון?

  7. מאת אנונימית:

    יואב, "הרגל רציונלי מזופת"? "עוד כלי מוזר שמשמש אנשים רציונלים"? "היסטריה טהורה"? "הם לא סתם בוחרים מטרה אקראית ונלחמים עליה"? זה מה שמיכה עושה לדעתך? בוחר מטרה אקראית ונלחם עליה? בהיסטריה? בלי רציונל? הסרקזם פוגם בטיעוניך, לא רק כי הוא אינו נעים, גם אני חוטאת גדולה בסרקזם לצערי ומה לי כי אלין (אני ממש מתאפקת להשאיר את הסרקזם מחוץ לדיון כאן, מאמץ על!), אלא כי הוא טח עיניך מראות שכל מה שמיכה כתב ושטח כאן נעשה מתוך רוגע גמור (ועליונות רטורית, אני מקנאה) ובנימוקים שקולים המבוססים על ידע (ואפילו רציונל), לא היסטריה ולא אקראיות.

  8. מאת שרית:

    לדרור – אני חושבת שהשאלה על טיב הזהות היא לא שאלה לא הוגנת, גם ברמה האישית. כשאני שואלת את עצמי "מה הופך אותי לשרית" או בניסוח אחר,מי אני ומדוע אני כפי שאני, על חלק מהדברים אני יכולה לענות ועל חלק לא – אבל ההתעסקות בשאלה הזו, וזו הנקודה העיקרית, מחדדת ומדגישה את הבחירה שלי במה שאני. במילים אחרות – אני יוצרת ומשנה את הזהות שלי תוך מודעות מקסימלית.
    אותו הדבר עם זהות לאומית. הסיבה שאני מפנה אותה דווקא ליהודים כי הם משום מה נתונים להתקפות בלתי פוסקות על הזהות שלהם. ונראה לי שיהודים צריכים, גם בשביל עצמם וגם בשביל ההתמודדויות שלהם, לבוא עם תשובות טובות.
    די לקרוא את התגובה האחרונה של יואב ולהבין מדוע הדיון בשאלה כזו הוא קריטי. יואב טוען שהציונים "חידשו" לחלוטין, וממש יצרו יש מאין והוא מרחיב ואומר שהם אימצו שפה חדשה. אני לא ידעתי שהעברית המודרנית היא שפה חדשה. מספיק לקרוא עגנון, או שירה של עמיחי, או מאיר שלו כדי להבין שהעברית המודרנית היא גלגול של העברית המקראית. מה גם, שכל ילד בכתה ב' שלומד לקרוא יכול לקרוא תנ"ך ולהבין ברמה מסויימת.
    קוצר הראייה לגבי הזהות היהודית גובל בבורות אצל חלקים נרחבים בציבור הישראלי. ולענייננו – חוסר ההבנה של הסינטזה המופלאה שעשתה התנועה הציונית – היא לקחה רעיון עתיק יומין של שיבת ציון ושילבה אותו עם הלאומיות המודרנית של סוף המאה ה-19.

  9. מאת יואב:

    אנונימית I – מיכה דיבר במפורש כמה וכמה פעמים על גרמניה בשנות העשרים, ולטיעון הזה של מיכה עניתי. מוזר בעיני שאת עונה לטיעון בלי שיעלה בדעתך אפילו פעם אחת הטיעון איתו הטיעון מנסה להתמודד. שיהיה. בכל מקרה, ארגנטינה היא ארגנטינה, וארצות הברית היא ארצות הברית, שתי מדינות שונות לגמרי, בשתי תרבויות שונות לגמרי. להסיק מהחוויות של אבא שלך בארגנטינה לגבי כל הגויים בכל העולם זה… טוב, זה לא סביר. במקום זה, את יכולה לשאול אנשים שחיו בארצות הברית, ולבדוק באיזה חוויות הם נתקלו. יש לי, במקרה, בן דוד שגדל בשתי המדינות (ישראל וארצות הברית), אם להסתמך על העדות שלו, מספר הפעמים שהוא נתקל בכל חייו בארצות הברית בתגובות שמתייגות אותו כזר (יהודי, או ישראלי או קליפורני) הן נמוכות ממספר הפעמים שהוא נתקל בחודש אחד בישראל בתגובות שמתייגות אותו כזר (אשכנזי, תל אביבי, צפוני, אמריקאי…), ולא פלא שכבסיום השירות הצבאי הוא בחר להתגורר בארצות הברית. אולי, סתם השערה, מרוב שרצינו לשמר על "הזהות היהודית" שלנו, ובגלל שהזרות היתה חלק כל כך חשוב ב"זהות היהודית" שלנו, יצרנו מדינה שבא כולם זרים. אולי לא. בכל מקרה, את תחושת הזרות אני מכיר טוב מאד, ואם תקראי תגובות של אחרים, תוכלי לראות שאני לא היחיד. אולי זאת לא התחושה של אביך בארגנטינה, אבל קשה לי לראות למה זה רלוונטי. האם ישראל גרמה לירידה באנטישמיות במדינות דוברות האנגלית? אולי, לא ברור לי על סמך מה את (או אבא שלך) טוענת את זה. אני לא מכיר אף נתון שתומך בהשערה הזאת.

    אלמונית II – כן, זה מה שמיכה עושה. יש לי תחושה שאת מתרשמת מכמות המילים שהוא כותב, ודי מתעלמת מהתוכן. אני חייב להודות שאני לא רואה במה שהוא כותב "עליונות רטורית" אני רואה אוסף של כשלים לוגיים, דמגוגיה, היסטריה, בורות, חוסר ענייניות ואנשי קש (על חלקם הקטן הצבעתי בתגובותי) והרבה (הרבה הרבה) מילים (בכלל זאת לא הפעם הראשונה שמצאתי אנשים שמבלבלים רטוריקה משובחת במלל ארוך שתומך בעמדה שהם מאמינים בה). אני מניח שמי שקרא את התגובות של מיכה, ויש לו רגישות מינימלית לדמגוגיה, הבין שזאת דמגוגיה (ובטח אחרי שהצבעתי עליה), ומי שלא, ושחושב שזאת "עליונות רטורית" גם אחרי שהסבירו לו על הכשלים… שום דבר שאכתוב לא יעזור לטיעון שלי מבחינתו.

    שרית – העברית היתה שפה קיימת אבל לא אותה שפה שבא אנחנו מדברים היום (השפה ההיא מוכלת במידה מסויימת בעברית המודרנית), וחשוב יותר היא לא היתה חלק מהזהות היהודית – יהודים ידעו עברית ברמה מאד בסיסית, אבל דיברו, קראו, כתבו, צחקו, שרו, ריכלו, חלמו, חשבו ופירלטטו בשפות אחרות (במזרח אירופה בעיקר ביידיש שזה יהודית, אגב). אם שפתו של אדם היא חלק מזהותו, המאבק של העברית ביידיש, שהיה חלק מהמאבק הציוני, הוא שינוי של הזהות באופן הברור ביותר.

  10. מאת נורית:

    אני מתלבטת לגבי הויכוח שהתנהל פה בנוגע לשאלת הערך של שמירת זהות יהודית לדורות, אבל לדעתי גם אלה שרואים בכך חשיבות צריכים לברך על כך שישנה תפוצה יהודית גדולה שכוללת בתוכה גם ישראלים בעלי תרבות עברית מחוץ למדינת ישראל.

    חכמה יהודית עתיקה היא לא לשים את כל הביצים בסל אחד.

  11. מאת יוסי:

    ייתכן שהיהודים בעולם צריכים את ישראל, אבל בינתיים הם מסתדרים בלי לגור בה, אז כנראה שלא צריך לדאוג להם יותר מדי. בכל מקרה, הדאגה ליהודים בגלות בטלה בשישים לעומת הצורך של הישראלים (היהודים והערבים) במולדת.
    ישראל נחוצה לנו, היהודים הישראלים, כי היא המולדת שלנו. אם ישראל תהפוך למדינה דו-לאומית וזכות השיבה תחליף את חוק השבות, למשל, ישראל תשתנה לבלי היכר, וכמו ערביי ישראל כיום, לפתע לא תהיה לנו יותר מולדת.

    לכן חשוב שיהיו שתי מדינות לשני עמים, שלא תתממש זכות השיבה ושלא יבוטל חוק השבות. כך, הפלשתינים בשטחים יקבלו מדינה, ישראל תמשיך להיות מה שהיהודים רוצים שהיא תהיה, ורק הערבים הישראלים ימשיכו לחיות בטרגדיה שבה הם אזרחים מסוג ד' במולדתם. יש לקוות שלאחר פתרון ה-2 מדינות ל-2 עמים, ישראל תצליח להקל מעט את הטרגדיה של ערביי ישראל, במתן שוויון בלי ביטול חוק השבות ומניעת השיבה.

  12. מאת אנונימית:

    נורית, בנוגע למה שכתבת למעלה – אני לא יכולה להסכים איתך יותר… לתפוצה היהודית הגדולה חשיבות מאין כמוה (ובאמת אין זה נבון לשים את כל הביצים בסל אחד :)). היא גם אך טבעית, כבר אין דבר כזה עם שחי רק על אדמתו (נראה לי שאין דבר כזה כבר מימי נדידת העמים) ואין שום טעם לשאוף לכך. כל זאת אינו בא לבטל את הכורח, את הנחיצות, את הצורך הקיומי – לא פחות ולא יותר – במדינה יהודית.
    איך הגענו למצב שהכורח הזה הוא בכלל בדיון – זה מה שלא ברור ומצער כל כך, לא כך? ולא, זה אינו הכיבוש או העובדה שלא יצרנו פה דנמרק, שתי עובדות מצערות ביותר כשלעצמן…

  13. מאת דרור קמיר:

    לגבי העברית שבה אנחנו מדברים וגם מנהלים את הדיון הזה – לא מדובר בגלגול של העברית המקראית. מדובר באמת ביצירה חדשה (בת 150 שנה בערך) שנקלטה במהירות מפתיעה. העברית הישראלית גורמת מבוכה רבה לבלשנים שמנסים להבין את תהליך היווצרותה ואת המהירות שבה היא נקלטה בקהל היעד שלה. עברית מקראית היא באמת אחד היסודות המרכזיים של העברית הישראלית (לדעת רוב החוקרים), אבל השפה הזאת כוללת גם יסודות עבריים אחרים (עברית משנאית למשל), וגם יסודות לא-עבריים (המשקל של יידיש בתשתית של העברית הישראלית שווה כמעט למשקל של העברית המקראית).

    העברית הישראלית היא דוגמה יפה לאופן שבו הציונות חידשה את פניה של היהדות. ההצלחה של חידושי הציונות מעידה מצד אחד על הצמא שהיה בקרב חלק מהיהודים (בפרט במזרח אירופה) לחידושים כאלה, ומצד שני על גודל האסון שחוללה השואה – כמעט כל מי שהתנגד לשינויים האלה נספה (והיו הרבה מתנגדים).

    ואף על-פי-כן, לטעון שהציונים יצרו תרבות יש מאין זו הגזמה פרועה. קודם כול, חלק ניכר מהחידושים שלהם נכשל (ההגדה של פסח היא עדיין ההגדה המסורתית, ולא נוסח התנועה הקיבוצית, ובזמן האחרון יש עדנה לתיקון ליל שבועות, לעומת הפלטפורמות עטופות הירק שנזנחות). חלק אחר של החידושים פשוט נספג בתוך התרבות היהודית המסורתית, והיתוסף כעוד נדבך על הנדבכים הישנים.

    גם בזה היהודים לא המציאו שום דבר. הדיאלקט הגרמני הנפוץ היום – "הוך-דויטש" החל את דרכו כשפה כתובה מלאכותית. יש לא-מעט בלשנים שמשווים את הפיכתו לשפה מדוברת, ולדיאלקט הנפוץ ביותר בקרב הגרמנים, להתפתחות העברית הישראלית. בכל זאת, ה"הוך-דויטש" פשוט נספגה בתרבות הגרמנית המסורתית, שינתה אותה קצת, והשתלבה בתוכה. לא היה פה מקרה של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" לא אצל הגרמנים ולא אצל היהודים.

  14. מאת מיכה:

    אני מצטער שאני לא יכול להוסיף לדיון הזה, כי יש מה להוסיף, אבל אני נוסע לשבועיים חופש.

    מסכים עם נורית שטוב שלא כל היהודים ממקומים במקום אחד.

    דרור צודק ויכול להוסיף לרשימה גם את היוונית והאיטלקית המודרנית. חידוש שפות היה חלק מכמה תנועות לאומיות במאה ה-19. היה גם יהודי שניסה ליצור שפה חדשה לחלוטין, אספרנטו, אבל זה הצליח פחות.

  15. מאת גדי טאוב:

    מיכה, תחסר לנו מאד. אני מבקש שפעם הבאה תתאם את חופשתיך איתנו מראש… נסיעה טובה.

  16. מאת ארן:

    קצת באיחור, מחשבות פזורות.

    אני חי בארה"ב כבר 7 שנים. יורד. אני לא רואה סיטואציה שבה אני אחזור לגור בישראל. (אשתי פרופסור באוניברסיטה כאן בארץ היא לא תוכל להשיג משרה באדיבות משרד האוצר).
    אני תמיד ארגיש זר כאן. חלק מזה נובע מן הסתם מהיותי דתי. אבל זה מתבטא בהמון דברים קטנים וגדולים.
    חודשיים בשנה שברוב החנויות יש שירי חג המולד. שבועיים שבהם הכל צבוע בירוק ואדום. קשה לתכנן סידורים כי היום לזה הוא שבת. אחת לחצי שנה משוגע נוצרי כזה או אחר מנסה לשכנע אותי או להבין איך זה שאני לא מאמין בישו. (קל לזהות אותי כי אני הולך עם כפה)

    זה לא שבארץ לא היו סיטואציות של זרות (למשל בכנסי מד"ב הראשונים שבהם היו מעט דתיים) אבל בארץ זה היה הבית *שלי*.

    הרבה יהודים שנתקלתי בהם כאן בארה"ב (אם כי חובה לציין שרובם היו קשורים לקהילה האורטודוכסית) חשים שקיום מדינת ישראל מהוה עוגן חשוב.

  17. מאת שרוני:

    הדברים שאמרתי בנוגע לתחושת הבית העמוקה של יהודים בארצות-הברית פחות תקפים לגבי יהודים דתיים ולגבי מהגרים בדור הראשון. אתה עונה על ההגדרה הכפולה, ולכן טבעי שאתה מרגיש כפי שאתה מרגיש.
    זה לא מקרה שהעולים הכמעט יחידים שמגיעים לישראל הם דתיים: קל להם יותר לשמור על השבת, יש מסעדות כשרות ובתי כנסת ומקוואות בכל מקום בישראל.
    ליהודים חילונים הרבה יותר קל להרגיש בבית באמריקה. הם מציינים על פי טעמם את החגים היהודים ונהנים מהקישוטים היפים בחג-המולד שאליהם נוספים במקומות רבים גם חנוכיות. רוב האנשים גם מקפידים לומר HAPPY HOLYDAYS בתקופה זו ולא MERRY ChRISTMaS כדי שכולם ירגישו טוב.

  18. מאת דרור קמיר:

    לשרוני – אתה לא מדייק. יש גם תופעה הפוכה. ליהודים דתיים קל יותר בארה"ב כי הדת מספקת מסגרת-זהות חלופית. יהודי חילוני שרוצה לשמור על זיקה לתרבות היהודית ירגיש נוח יותר בישראל. כאן לא צריך תירוצים כדי לציין את יום כיפור. יום כיפור מורגש בכל פינה (בצורה זו או אחרת – גם רכיבה על אופניים בכבישים הריקים היא מין ציון חילוני של החג). כאן לא צריך להתלבט אם זה טוב שהילדים יתחתנו עם לא-יהודים. ממילא כמעט כל השכנים הם יהודים, וגם אם לא, הרי הם דוברי עברית ומתנהגים לפי לוח-השנה העברי. ליהודי דתי אין התלבטויות כאלה – ההלכה אוסרת על נישואין עם לא-יהודי/ה אז לא מתחתנים.

  19. מאת איתי כ.:

    רציתי להודות למיכה על הדברים השקולים והנכונים שכתב, נחמד לקרוא את התגובות המתלהמות של המגיבים שמחזיקים בדעה ההפוכה.