יוני 18, 2009
בולמוס ההפרטה: והפעם מנהל מקרקעי ישראל
אחת הרפורמות הכלכליות-פוליטיות החשובות ביותר בפוליטיקה והכלכלה הישראלית שוב עומדת להתרחש מתחת לאפנו בלי דיון ובלי שנרגיש: הפרטת מנהל מקרקעי ישראל. בעוד כל העולם צועד לרגולציה, הלאמה, בעלות ציבורית, והתערבות ממשלתית בכלכלה, ממשיכים נערי נתניהו באוצר בבולמוס ההפרטה חסר הדעת, ואת הפרטת הקרקעות שמתחת לרגלינו הם הכניסו כסעיף לחוק ההסדרים.
זה לא שלא דרושה רפורמה במנהל מקרקעי ישראל. היא דרושה ובדחיפות. הגוף הזה הסתאב והסתרבל במידה בלתי נסבלת, ומכת השחיתות – תרבות השלטון הקלוקלת מבית היוצר של מרכז הליכוד – לא פסחה עליו. המסים והאגרות שהוא מטיל חסרי הגיון ועקביות, המחסומים הבירוקרטיים שהוא מציב בפני האזרח הקטן הם רק בקושי רב עבירים, ולכן צמחה סביבו תרבות קלוקלת של מעאכרים שגובים תשלום על שירותים שהיו אמורים להיות נגישים לכל. ההון לא איחר לחדור לשם, כמובן, וקבלנים עשירים ועתירי קשרים עושים הון דרך השלטון. זאת ועוד: המנהל יצר אפליה שיטתית של אזרחי ישראל הערבים.
הכל נכון. אבל הפרטה לא תפתור את הבעיות האלה. היא תהפוך את הגישה של ההון מדבר מקומם ואסור לדבר מקומם ומותר. היא תפקיד נכס ציבורי מרכזי בידי אינטרסים פרטיים. היא אולי תאפשר לתאגידים יפניים ושיחים סעודיים לרכוש בכסף נדל"ן בישראל אבל רק תרע את מצבם של ערביי ישראל, שהם סקטור עני וחלש, שמדיניות אולי יכולה להגן עליו, אבל קשה לצפות שמשפחות ההון הישראלי יטו לכפיו חסד בניגוד לאינטרסים הכלכליים שלהם.
הקרקע היא נכס שבמחסור. יש כמות מוגבלת ממנה. בהסדר הנוכחי אפשר לרכוש זכויות שימוש (חכירה) אבל לא בעלות. הרפורמה המוצעת תחליף את ההסדר הזה במכירה סופית שלא תהיה עליה כל בקרה. יתרה מזו, היא תבטל בפועל את כוחה של המדינה בתכנון השימוש בקרקע. המנהל אמור לייצג את האינטרס הציבורי כך שיעודה של הקרקע יקבע לפי שיקולים ממלכתיים וכלליים. היפה יהיה חוף פתוח, היכן תישמר קרקע לבניית דיור ציבורי, איפה יהיה פארק והיכן יוקם איזור תעשייה, כל אלה שיקלים ממלכתיים ממדרגה ראשונה. יאמרו מגיני ההפרטה שעדיין יהיה פיקוח ציבורי על הקצאת קרקעות באמצעות תוכניות מתאר. לא ייתכן שאיזה מליונר יהפוך את הריאה הירוקה וגן המשחקים של הילדים למלון רב קומות. בתיאוריה זה נכון. בפועל זה לא מדוייק. הרפורמה היא פתח לקנייה מסיבית של קרקעות בידי בעלי הון מעטים, ובדיון הבא על כל תוכנית מתאר ברוני הון רבי עוצמה ישבו מול המתכננים במקום שקודם ישבה בו רשות ציבורית. כבר למדנו מה כוחם של בעלי הון, ומה רבה יכולתם להפעיל לחץ, וכשיעמדו רשויות מוניציפאליות מול מונופלי נדל"ן ענקיים תוכניות המתאר עתידות להתכופף לרצונם.
לבד מן העובדה הפשוטה שההפרטה הזאת כמו רוב האחרות תחזק את החזקים ותחליש את החלשים – הפערים בישראל כבר הגיעו לרמה המזכירה את העולם השלישי – האזרחים יאבדו את בנושא אסטרטגי הקובע במידה רבה את עתידם.
טוב תעשה הממשלה אם תסיר את הפרטת המנהל מעל שולחנה מיד. השחיתות נתנה להון גישה לא צודקת למשאבים הלאומיים האלה, ובמקום להגדיל את גישתו צריך להקטין אותה: לבער את הסיאוב שאחז במנהל, לפשט הליכים בירוקרטיים מיושנים, להבחון מחדש היטלים ומסים שספק אם מישהו זוכר את סיבת התקנתם, לדאוג למינויים תקינים ולהקפיד על מניעת ניגוד אינטרסים, וכן להכתיב למנהל מדיניות לאומית שתגן על חלשים ותתקן עוול רב שנים כלפי הסקטור הערבי. את כל אלה לא נוכל לעשות אם הציבור יפקיר את האדמה שאנחנו יושבים עליה לחסדי בעלי ההון. אלה יעשו לביתם, לא לביתנו, ולא לארצנו.
הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות, ב 15.6.2009.
יוני 18, 2009 at 7:28
הסכמתי עם כל מה שכתבת פרט לדבר אחד:
השחיתות לא באה מבית היוצר של מרכז הליכוד.
מפא"י וההסתדרות הקדימו את מרכז הליכוד, כמדומני.
אחד הטיעונים שלך נגד הפרטה הוא בדבר בניית פיקוח חדש של המדינה על קבלת ההחלטות וראייה ממלכתית של שילוב אוכלוסיות חלשות…
זה מפתיע שאתה מבליע שם משוואה שאומרת ליכוד=שחיתות.
כי היסטורית מי שנפגעו ממדיניות ה"שמור לי ואשמור לך" הם דווקא מי שלא היו מקורבים לשכבה החזקה של מפא"י… ביניהם המזרחים (מצביעי הליכוד) והערבים…
יוני 18, 2009 at 7:49
הצעת החוק הופרדה מחוק ההסדרים.
יוני 18, 2009 at 12:26
כבר אמרו לפניי שבכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע. אני מסכימה עם גדי שההפרטה משרתת אינטרסים של מעטים ועלולה להרחיב את הפערים-החברתיים כלכליים, אך כפי שמצויין במאמר ההפרטה מתקנת אפלייה רבת שנים כלפי הציבור הערבי. צריך לקוות שההפרטה תועיל לפחות בחיזוק השוויון האזרחי. לקפיטליזם יש הרבה חסרונות, אך הוא שיווני במהותו. הוא מסתכל על כולם כצרכנים וארנקים מהלכים ללא הבדלי דת, גזע ומין…
אלו שטוענים בעולם שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית מציינים את מדיניות הקרקעות של הממשלה כאחד מהנימוקים המרכזיים לכך. הרי מנהל מקרקעי ישראל שירת את האינטרסים של הציבור היהודי בלבד והתעלם מצרכי חמישית מאזרחי המדינה.
יוני 18, 2009 at 13:45
זה די מצחיק,
השבוע הייתי בהרצאה שלך בטכניון על פוסט ציונות,
בסוף רציתי לשאול אותך מה אתה חודב על ההפרטה דל 30% מקרקעות קק"ל אבל לא הספקתי, הפוסט הזה נותן תשובה טובה.
התקיימה היום הפגנה ונקווה שהלחץ הציבורי והעיתונאי יגרום לביטול ההחלטה.
http://adama-not-for-sale.co.il/
יוני 18, 2009 at 15:29
טעות בפיך הובטח שהיא תצא מחוק ההסדרים, ברגע האחרון במחדל אנטי דמוקרטי בעליל החליטו להשאיר אותה. היא עברה עם אישור התקציב.
יוני 18, 2009 at 15:32
שחיתות מבית הליכוד?
אני מסכים בהחלט עם שרית. אני לא יודע כמה אתה זוכר, אבל ב-77 הליכוד עלה לשלטון בגלל שנמאס לעם מהשחיתות של מפא"י, ההסתדרות וכו'.
אני זוכר ששכן שלי הזמין קו טלפון עוד לפני שהיה ישות בשם "בזק" ונאמר לו שזה יקח בערך שנה וחצי, והוא שלם כמה לירות בזמנו לאיזה פעיל מפא"י ידוע בצפון הארץ והוקוס פוקוס, קו הטלפון הותקן לו לאחר שבועיים.
אפשר להאשים את הליכוד בהרבה דברים, אבל בהמצאת השחיתות בארץ אי אפשר.
יוני 18, 2009 at 17:40
ושירות קטן לציבור:
http://www.mof.gov.il/BudgetSite/Reform/Pages/LandsReform2009.aspx
יוני 19, 2009 at 1:51
הארץ שלנו הולכת לכיוון עתיד מאוד עכור, האדמה שלנו אינה סחורה ואינה צריכה להיסחר, כשם שממון ועבודה אינם סחורה.
יוני 19, 2009 at 11:37
לפי ההסבר של אגף התקציבים – ותודה לאסף מהתגובה למעלה – זאת בכלל לא הפרטה. הכל יישאר אותו דבר.
ההבדל היחיד הוא לגבי קרקע שכבר נמכרה ע"י המנהל לידים פרטיות, אבל ממניעים דביליים והיסטורים, הקרקע לא נרשמת בטאבו ע"ש הקונה אלא רק בחכירה. אבל זאת לא באמת חכירה אלא רכישה.המצב המשפטי הוא שהמינהל לא יכול בחיים לקבל את הדירות הללו בחזרה, החוכר מן המינהל מוגן. הדירה היא שלו, לעולם.
מי שמפסיד מהמצב הקיים הם רוכשי הדירות שיש בידייהם רק אישור מן המנהל (ולא רישום בטאבו). מי שמרוויח מהמצב הקיים הם עורכי-דין (העברות מייקרות את ההליך) ופקידי המנהל.
יש כיום המון אנשים בהמון שכונות ברחבי הארץ שהדירה שלהם, אותה רכשו במיטב כספם, לא רשומה על שמם, אלא רשומה במנהל. אני חוזר שנית – המנהל אינו רשאי בסוף תקופת החכירה לדרוש את הדירה חזרה – הוא מוכרח לחדש את החכירה שוב ושוב, בתשלום סמלי (כי הדירה כבר נמכרה). זה הכל פרוצדורות דביליות בלי שום טעם והגיון.
מדוע שכל רוכשי הדירות הללו לא יזכו שהדירות תרשמנה על שמם ? הנכסים של בעלי-ההון רשומים בטאבו על שמם. העניים, ובדרך-כלל מדובר על רוכשי דירות קטנות בפריפריה, הם אלו שצריכים להמשיך ולשלם תשלומים למנהל – שנועדו רק למימון הבירוקטיה שגובה מהם את התשלומים….
אין שום הגיון בבירוקרטיה של "ניהול" דירות וקרקעות פרטיות – שנכבר נמכרו !!! – על ידי המנהל. קרקע ודירות שנמכרו, ראוי להעביר לרוכשים שלהם.
כך המינהל יוכל להתעסק רק בקרקעות ששייכות באמת למדינה, ולא להמשיך להיות אבן על כתפי רוכשי דירות מהמנהל.
יוני 19, 2009 at 17:21
לברק – באופן כללי, מה שכתוב באתר של אגף התקציבים נכון, הבעיה היא שאני לא מאמין להצהרה הזאת: "הבעלות בקרקע תועבר לידי חוכרים קיימים בקרקע עירונית, שהיא בנויה ממילא, ולא בשטחים החקלאיים או הפתוחים."
כבר יש לנו ניסיון רע עם הרפורמות האלה, ואנחנו יודעים שזה מתחיל בקטן, עם טענות שזה בסך הכול לא משנה שום דבר חוץ מכמה צרות בירוקרטיות, ואז בתוך כמה שנים הרפורמה מנוצלת כדי להעשיר את העשירים ולייאש את יתר הציבור.
בקיצור, מבחינתי מדובר בבעיה של אמון. מה שאומר אגף התקציבים טוב ויפה, אבל אני לא מאמין לו.
יוני 20, 2009 at 12:45
אני רוצה להגיד משהו על הסיבה שנתתי את הקישור לאתר של אגף תקציבים.
אחת – אני חושב שהמידע שיש שם חשוב, ולא ממש מתיישב עם התוכן, שלא לומר הטון של הדברים באתר שבוריס הפנה אליו, למשל.
שתיים – וזה אפילו יותר מטריד אותי – אגף התקציבים כתב את הסבריו לפני שהתחיל גל המאמרים והפעילות נגד הרפורמה. והוא חוזה כמעט אחת לאחת את הטענות נגד הרפורמה, ולהערכתי, מסביר בנימוס למה רובן של הטענות האלו, איך לומר בעדינות, אינן מבוססות דיין.
אני חושש מאוד שהשמאל הכלכלי בישראל הפך להיות צפוי מדי, שבלוני מדי, סיסמאתי מדי, לא מספיק מדויק בטיעוניו, ולעיתים קרובות מדי לא מספיק מצוי בפרטים. העקרונות הבלתי מתפשרים של יושרה אינטלקטואלית ודיוק בפרטים, שהשמאל בישראל מיטיב להחיל על טיעוניו בדיון המדיני, לא ממש מוקפדים בדיון הכלכלי.
זה רע, קודם כל, כי זה גורם להעלאת טיעונים לא טובים. אבל לא רק זה. יש לזה גם ניחוח קל של הציטוט הנפלא שמובא ב"מרד השפוף" (אני מתנצל על הציטוט הלא מדויק מהזיכרון): "בעוד שאנחנו כבשנו את המחלקה לספרות, הם כבשו את הבית הלבן".
הטיעונים הכלליים מדי על תופעת ההפרטה הם מעניינים, אולי, במסגרת דיון רחבה ואקדמית על פני החברה הישראלית. מי שרוצה להשפיע על מדיניות חייב להיות הרבה הרבה יותר קונקרטי ומדויק. אי אפשר להשפיע על מדיניות כשהטיעון המרכזי שלך הוא "זה עוד איכשהו בסדר, אבל יש פה מדרון חלקלק". אי אפשר לצפות לשכנע מישהו נגד רפורמה שמעבירה אחוז אחד(!!) מהקרקעות במדינה, לידי 808 אלף אזרחים, ומשאירה 92% עדיין בידי המדינה, ברטוריקה שזה "עלול להיות סוף המפעל הציוני" (זה ציטוט מהאתר שבוריס קישר אליו).
כבוגר גאה של תנועת השומר הצעיר, שעדיין מאמין בכל לב בערכיה, אני מביט בדאגה רבה בשמאל הכלכלי בישראל. אני באמת חושש שאם מחר עמיר פרץ ראש ממשלה ועופר עיני שר אוצר, הם לא ממש ידעו מה לעשות. הם ימצאו את עצמם בעמדה דומה לעמדה שביבי מצא את עצמו מבחינה מדינית. הם עלולים לגלות שארגז הכלים שלהם לא מספיק. שהטיעונים שלהם טובים לנאומים סוחפים בכנסת, אבל לא לניהול מדיניות בממשלה. אצל ביבי זה נגמר, תודה לאל, בכך שהוא מצא את עצמו מתכחש לעקרונות שהוא הצהיר עליהם השכם והערב בנוגע למדינה פלסטינאית. אם הטיעונים של השמאל הכלכלי בישראל ימשיכו להיות כאלה שאגף התקציבים חוזה אותם שלושה חודשים מראש, ובדף וחצי עושה מהם קציצות, אותו הדבר עלול לקרות גם לעופר עייני, אם וכאשר.
אם יש, ובהחלט ייתכן שיש, טענות טובות נגד הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל – יאללה. העלו אותם. אם אין, לא חייבים לקפוץ חמישה מטר באויר כל פעם שמישהו אומר הפרטה. אתם יודעים מה – בואו נשתגע. אם אין טיעונים טובים נגד, אולי אפילו אפשר לתמוך ברפורמה הזו. לא?
יוני 21, 2009 at 0:43
"לבער את הסיאוב" ולא "לבאר את הסיאוב".
תודה
האגודה למלחמה בדיסלקציה
יוני 21, 2009 at 0:48
תודה שיר. תוקן.
בשם התאגדות הדיסלקטים העולמית (לשעבר "האולמית" – אבל תיקנו בנתיים)
יוני 21, 2009 at 1:35
לאסף – כאמור, אם כל מה שאגף התקציבים אומר נאמר בתום לב גמור, ומתוך כוונה ליישם רק מה שכתוב שם ותו לא – אני בעד. אני באמת לא מבין למה צריך להתחכם ולהגדיר את זכויותיו של פלוני בקרקע כ"חכירה מהוונת לדורות" במקום פשוט כבעלות על הקרקע. אני גם לא מבין למה המינהל צריך לבלוש אחרי אותם "חוכרים מהוונים" ולבדוק אם הם סגרו מרפסת. זה תפקידה של העירייה במקרה הכי גרוע. גם נושא האפליה בהחכרת הקרקעות מקומם מאוד (אם כי לא בטוח שמכירת קרקעות תפתור את הבעיה).
א ב ל – וזה אבל גדול מאוד – יש לנו כבר ניסיון עם רפורמות כאלה, ואנחנו יודעים שמה שקורה עכשיו זה פשוט לתקוע רגל בדלת. כמו אנשי מכירות מיומנים, מסבירים לנו אנשי האוצר שמדובר בסך הכול בניסיונות לצמצם בירוקרטיה מיותרת. אחר-כך בשיטת הסלאמי, יסבירו לנו שכדאי למכור אי-אילו שטחים פתוחים לכרישי נדל"ן כדי לצמצם את הגירעון או מכל סיבה אחרת. התשתית החוקית כבר תהיה קיימת. בסוף נמצא את עצמנו מקוננים למה נתנו ל"איש המכירות" הזה להיכנס אלינו הביתה.
יוני 21, 2009 at 2:09
וואי, אסף… איפה לומדים לכתוב כמוך?
יוני 21, 2009 at 3:06
מילה בעקבות דבריו של דרור שבאו כתגובה לאסף. אני דווקא כן חושב שיש חשיבות להבדל בין חכירה לבין בעלות. אבל בשאר אתה קולע ללב העניין. חלק גדול מהדיור הציבורי כבר הופרט, ונמסר לדיריו. זה בסדר. מדובר בקבוצות חלשות כלכלית. כרגע מדובר על בתים צמודי קרקע שמחיריהם יאמירו. אבל בעתיד יגיע השלל הגדול, אדמות חקלאיות שמכירן לא יאמיר, הוא יזנק, מרגע שיוצעו למכירה כאדמות כשרות לבנייה. ואז נגלה מה שגילינו בסיבובים הקודמים: פורמלית מדובר בייעול ובשוק חופשי. מעשית מדובר בהעברה של נכסי הציבור לבעלותם של מעטים.
יוני 22, 2009 at 11:14
וכשתבוא הרפורמה שתטפל בקרקעות החקלאיות, ויש סימנים שרפורמה כזו בדרך, נצטרך ללמוד את הנושא היטב, ואולי לנהל מאבק ציבורי.
בינתיים, אם הטיעון המרכזי הוא טיעון של מדרון חלקלק, אז קודם כל צריך להגיד את זה בצורה ברורה. אני לא בטוח ששפע הכתיבה בנושא אמרה את זה מספיק ברור. שנית, טיעונים של מדרון חלקלק הם מסוכנים, כי מרגע שאתה מתחיל להשתמש בהם לנושא אחד, מהר מאוד אתה מוצא את עצמך משתמש בהם לכל נושא בכל הקשר, גם כשזה לא ממש לעניין (אני יודע, אני יודע. זו בדיחה שחוקה. לא התאפקתי)
מה למשל נצטרך לעשות אם וכאשר תעלה על הפרק הרפורמה הבאה בקרקעות?
בגלל שמי שקובע את ייעוד הקרקע הוא לא בעל הקרקע, אלא גופי התכנון, נצטרך להסביר לציבור למה קבלני העל שעד היום חכרו את הקרקע, בנו עליה, והרוויחו הון תועפות, ישנו את מעמדם או את יכולת המיקוח שלהם אם הם יצטרכו/יוכלו לקנות את הקרקע, לבנות עליה, ולהרוויח הון תועפות. סיפורי דודי אפל וגינתון קרו, למיטב זכרוני, על קרקע מוחכרת למהדרין.
נצטרך לפעול למען חיזוק גופי התכנון, והגברת עצמאותם.
הפשרת קרקע חקלאית לבנייה איננה בהכרח, כשלעצמה, דבר שלילי. אין שום סיבה שקרקע שיכולה לספק דיור באיזורים מבוקשים תשמש לגידולים ספק מוצדקים של שסק. מה שכן צריך, זה לדאוג לכך שהרווחים העצומים, ויהיו כאלה, יתחלקו בצורה הוגנת בין בעלי הקרקע המקוריים, שזה לעיתים קרובות – כולנו.
בכל מקרה, וזו הנקודה שחשובה לי, אפילו יותר מהרפורמה בקרקעות, נצטרך לטעון בצורה ממוקדת ומדויקת. זו הדרך היחידה להשפיע על מקבלי החלטות.
ואגב, עופר, תודה. אני יכול להגיד לך איפה אני למדתי לכתוב:
http://simania.co.il/bookimages/loadJpg.php?imageName=covers0/4526.jpg&width=102
יוני 22, 2009 at 20:34
לאסף – טענת המדרון החלקלק כמו כל טענה יכולה להיות ממין העניין או שלא ממין העניין. במקרה הזה היא ממין העניין, ואנחנו יודעים את זה מתוך ניסיון. הדוגמה הבולטת ביותר היא חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק הזה שהוצג כפאר הסוציאליזם וכמלחמה נגד השחיתות של ההסתדרות, משמש בפועל להפרטת מערכת הבריאות.
המדינה השתלטה על מערכת הבריאות שהייתה נתונה בידי גופים ציבוריים, בעיקר איגודי עובדים – עד כאן בסדר. הבעיה היא שהמדינה מנהלת מאז מדיניות של צמצום שירותי הבריאות, וההעברה בפועל של חלק ניכר מהם לידיים פרטיות. אמנם סעיף מספר 1 בחוק קובע: "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית." אבל לך תתווכח עם פקידי האוצר.
המערכת הנוכחית לא פועלת כמו שצריך, ובכל זאת היא איכשהו מתפקדת. צריך לסתום בה הרבה פרצות כדי למנוע את השחיתות שתיארת. משרד האוצר מנסה כרגע להוריד את הגדר במקום לסתום את הפרצות. במקום להגביל את זכויות החכירה, במקרים מסוימים, ולתת יותר כוח לגופי התכנון, הוא מציע למכור את הקרקע לגמרי, כלומר לבטל את אחד מכלי הפיקוח.
במצב הקיים היום, "חכירה לדורות" של קרקע למגורים, בפרט אם מתלווה אליה "היוון", היא מכירה דה-פקטו. חוכר כזה מתייחס לקרקע כאל רכוש שלו, הוא יכול למכור אותה, והוא גם מעביר אותה בירושה. אילו זו הייתה הבעיה היחידה, לא הייתה לי התנגדות שיקראו לזה "בעלות על הקרקע" במקום "חכירה לדורות". הבעיה היא שהשינוי הטרמינולוגי הזה טומן בחובו זרע פורענות.
יוני 24, 2009 at 8:50
לנורית- אינני מסכים עם הטענה כי כוחות השוק הם גורם משחרר ומקדם שוויון אזרחי לאזרחי ישראל הערבים. דינם של הקרקע והדיור כדינם של שירותים חברתיים ונכסי ציבור נוספים הנמצאים בתהליך של הפרטה- חינוך, בריאות ורווחה. יש להיאבק על צלמה של הממלכתיות הישראלית ועל חלוקת שוויונית יותר של העוגה ולא על מכירת חלקים ממנה לכוחות הון חסרי מחויבות. אני סטודנט באוניברסיטת חיפה וחברים ערבים רבים שלי שבויים עמוק בשינוי ( הפיקטיבי לדעתי) שיכולים לעשות ארגוני מגזר שלישי ושאר כוחות שתופסים את תפקידה של המדינה. כשמפריטים את שירותי הרווחה לעמותות זעירות וחסרות שיניים -זה פוגע בתושביה הערבים של שכונת חליסה כמו בתושביה היהודים. כשמעצימים את חלקו של ההון הפרטי בחינוך- זה מקדם אי-שוויון גם בקרב האוכלוסייה הערבית ובמיוחד בין מוסלמים ונוצרים. כשעושים זאת בדיור ובקרקעות- זה לעולם לא יוכל להיות קטליזטור של שוויון חברתי אלא רק זירה נוספת של מאבק על פירורי העוגה בין מגזרי אוכלוסייה שונים שבמילא לא יוכלו "להנות" מההפרטה. ההפרטה יוצרת מעין פיקציה של דמוקרטיזציה ושל פתיחת אפשרויות לאוכלוסיות מוחלשות כשלמעשה היא גורמת להפך המוחלט. לצערי חלק גדול מחסידי הרב תרבותיות, שמתיימרים לייצג גם תפישה סוציאל-דמוקרטית, מתעבים כל מעשה של המדינה ועושים לה דמוניזציה מוחלטת עד כי הם פוגעים אנושות ביכולת להאבק על הממלכתיות הישראלית בשם הטענה כי לעד היא תהיה דכאנית/ גזענית וכו'. בכך הם מכשירים את הההפרטה שכן אם הגורם המווסת הוא לעד רשע ודכאני- כיצד ניתן לו להחזיק בזכויות חברתיות?. התמודדות מבריקה עם הלך הרוח המסוכן הזה, שמכשיר הפרטה בחסות רב-תרבותיות, נמצא במאמר של דני גוטוויין " רב-תרבותיות כאידיאולוגיה ניאו-ליברלית".
אכן- יש בעיה עם מאבק למען טוב משותף במדינה שמקיימת פרקטיקות של אפלייה ארוכת שנים ומקיימת מנגנוני רווחה שאינם אוניברסליים אך האלטרנטיבה בעיני גרועה הרבה יותר.
יוני 25, 2009 at 13:00
דרור, אתה כותב דברים שיש בהם היגיון, אבל אני מזכיר את הסיבה שבכלל בחרתי להגיב – אני לא מגן על הרפורמה, אני מבקר את הכתיבה עליה. עכשיו כשכולם עברו להתווכח על ראסל, אני רוצה להרחיב קצת. ראשית – אתה כתבת על מדרון חלקלק. אחרים לא. כשיובל שרלו כתב:
"אם הרפורמה תצא אל הפועל, נמצא את עצמנו חוזרים לימי הפיאודלים, בעלי האחוזות והפריצים, כאשר שאר אזרחי מדינת ישראל ישובו למעמד האריסים והצמיתים" הוא לא התייחס לרפורמות עתידיות, אלא לרפורמה הזו, וכך גם הרוב המכריע של הכותבים נגד הרפורמה.
לצערי, זה ניגון שחוזר על עצמו. מועדת שוחט (השכלה גבוהה), דרך תכנית וויסקונסין החדשה או קביעת סל הבריאות,ועד לדיונים על תקציב המדינה. זורקים לסיר תערובת של: אחד האשמה בהפרטה של המדינה, שתיים ניאו ליברליזם, וקמצוץ של קפיטליזם חזירי לטעם, ויוצאים בהרגשה טובה שהראינו להם מה זה. זה לא מחזיק מים.
אבל בוא נחזור לרפורמה בקרקעות, ונדגים על מה אני מדבר (אחרת אני עושה בדיוק את מה שאני טוען נגדו…)
מה שלא מצאתי בדיון זה האם יש סימנים שהרפורמה הבאה תהיה בקרקע חקלאית, או שזה מן חשש כללי שהאוצר הוא שטני ורק מחפש איך להעשיר את העשירים?
מה שלא מצאתי זה הבחנה בין התנגדות עקרונית להפשרת קרקעות חקלאיות, לבין טענה שבעלות פרטית על הקרקע תקדם את ההפשרה. הרי הרווחים הענקיים, העוצמה, האינטרסים, כולם שם גם כשהקבלן חוכר את הקרקע. למה בעלות תשנה את זה? אם רוצים למכור קרקע חקלאית במחיר של קרקע חקלאית, ואז להפשיר אותה לבנייה, הרי יכלו לעשות את אותו הדבר, ולהביא לאותם רווחים לבעלי ההון כשהיה מדובר בהחכרה. אם יש הבדל, מהו?
אנחנו חוששים שבעלי ההון ישתלטו על הקרקעות. למה? עד היום הם חכרו כמויות גדולות של קרקע? הם קנו המון דירות? בכלל, כמה כבר הם יכולים לקנות? אם שרי אריסון תמכור את כל מה שיש לה, ותשקיע את כל הונה בקניית דירות (למותר לציין, זה תרחיש מופרך לחלוטין) היא תוכל לקנות משהו כמו 3000 עד 5000 דירות. בשביל קנה מידה, הרפורמה הנוכחית מעבירה קרקע לבעלות 808 אלף בעלי דירות.
אנחנו דואגים שיהיו כאלה שירוויחו הון עתק ממכירת הקרקעות. איך? האם זה חלק בלתי נפרד ממכירת הקרקעות, או שזה ביטוי לחשש משחיתות במהלך של מכירת הקרקעות?
לא מצאתי השוואה בינלאומית. בדנמרק ובשוודיה למשל, כמו ברוב המוחץ של מדינות המערב, הבעלות על קרקעות היא ברובה המכריע פרטית. או.קיי. אנחנו לא שוודיה. מה ההבדלים? למה הם חשובים?
לסיכום, הכי חשוב לי להדגיש – אני לא אומר שאין תשובות טובות לשאלות שהעלתי כאן. ייתכן מאוד שיש. מה שאני כן אומר, זה שהדיון הציבורי מסביב לרפורמה התעלם מכל השאלות האלה, שהן חשובות, ונצמד יותר מדי לרפליקות הקבועות. הן לא לגמרי ריקות. יש בהן משהו. אבל הן לא קרובות ללהספיק. חייבים, חייבים להעלות את רמת הדיוק של הטיעונים שלנו. הקרדיט שיש, עדיין, בציבור לכותבים כמו יובל שרלו וגדי טאוב הוא נכס פי כמה יותר חשוב מקרקעות. אסור לנו לאבד אותו. וזה בעיני נושא לא פחות, וכנראה יותר חשוב מהרפורמה בקרקעות.
יוני 26, 2009 at 7:21
לאסף – תראה, אנשים כאן התרגלו לדבר בשיטת "פופוליטיקה". יש לך שלוש שניות לומר משהו מוחץ וראוותני כדי לקבל מחיאות כפיים לפני שהיושב לימינך יקטע אותך בצעקות. אולי בגלל זה הטיעונים נשמעים בומבסטיים וקצת שחוקים. לעצם העניין אני רואה פה כמה בעיות:
(1) יש כאן ניסיון למסמר באמצעות חקיקה איזהו סטטוס קוו שהוא לא כל כך מוצלח, ועוד להקצין אותו.המצב שבו חכירה מתפרשת דה-פקטו כבעלות הוא לא אידאלי, ובמקום לחשוב איך לשפר את המצב, האוצר מחליט בבת-אחת להסיר את כל המחסומים החקיקתיים ולהתחיל למכור אדמות לא רק דה-פקטו אלא גם דה-יורה.
(2) האוצר אכן מחפש איך להעשיר את העשירים. זה עניין של אידאולוגיה שגורסת שבעלי הון מניעים את הכלכלה. משרד האוצר מנסה ליישם את האידאולוגיה הזאת שוב ושוב כבר שנים. אנשי האוצר יודעים שאין רוב בציבור לרעיונות האלה, ולכן הם מנסים להפיס את דעת הקהל בכל מיני אמצעי תעמולה. משרד האוצר מתנהג לפי האמרה הידועה של בן גוריון: "אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה רצוי לעם" אבל במקרה של אנשי משרד האוצר, אני בספק רב אם הם באמת יודעים מה רצוי לעם.
(3) כשאתה פותח פתח חוקי למכירת קרקעות למגורים, עד מהרה ייפרץ הסכר ותחל מכירה של כל סוגי הקרקעות.
(4) בכל מדינה יש הסדרים שונים וססטוס קוו שונה. למשל שמעתי שבשבדיה, או במדינה סקנדינבית אחרת, יש ארגון חזק של שוכרי דירות שמצליח לכפות מחירי שכירות נמוכים. בארץ אין ארגונים כאלה, ואף אחד לא מתכנן להקים.
יוני 26, 2009 at 9:23
הערה קטנה לגבי 4: דווקא יש גוף חרדי שמצליח לכפות על המשכירים בבני ברק (ונדמה לי בעוד כמה ישובים דתיים) דמי שכירות נמוכה עבור זוגות חרדיים צעירים. בעל בית שמנסה לשים פס על הארגון הזה לא יראה אפילו ביקור אחד של זוג חרדי המעוניין לשכור, וראיתי זאת לפני שנתיים.