עמוס עוז ופספוסי מקומונים

במלאת 70 לעמוס עוז עשו יונתן ומאשה צור סרט תיעודי על הסופר, "הישר לתוך השמש הקיצית" שמו. ציפה קמפינסקי קיבלה את פני הסרט במוסף הספרות של ידיעות בפרצוף חמוץ ("האיש השווה מיליונים", 15.5.09). הסרט חזק וחשוב ויזכרו אותו. הרשימה של קמפינסקי לא חשובה וישכחו אותה. אבל שווה להתעכב עליה בכל זאת, מפני שהיא מייצגת משהו שקרה לאגף שלם בשמאל הישראלי. נקרא לו קבוצת בוגרי עיתון "חדשות" (למרות שלא מדובר בכל בוגרי "חדשות" וגם לא רק בהם). האווירה התרבותית שהשכבה הזאת יצרה סביבה היא מין קוקטייל, דל קלוריות, לא רציני, של ייאוש עמום והתנשאות יבשושית ודקיקה.  אווירת ניכור בירקנשטוקית, מטופחת בקפידה. לרשימה המלאה…

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=354
  • תגובות ב-RSS

4 תגובות לפוסט ”עמוס עוז ופספוסי מקומונים“

  1. מאת ענת:

    חבל שכל זה נכון. ואהבתי את הפיסקה הזו:

    "השמאל מהסוג הזה רוצה לזהות את כל הציונות עם הכיבוש. עוז מפריע לו. לעתים האידיאולוגי מתרגם את עצמו לתחושה עמומה ולא מנוסחת, אבל זה אותו אינסטינקט עצמו: עוז מיצג ישראל שיכולה להיות יפה, הוא מתנסח באלגנטיות, קלסטרו נאה. אבל השמאל הנרגן רוצה לראות אותנו רק מכוערים. מתלהמים. מגמגמים. ועם טפטוף של טחינה על החולצה. לכן הזעם נגד הרהיטות."

    ובמיוחד:

    ""השמאל מהסוג הזה רוצה לזהות את כל הציונות עם הכיבוש. עוז מפריע לו."

    עמוס עוז הוא המנהיג האדם משכמו ומעלה,
    חבל שהוא לא ראש הממשלה.

    משפט גדול של עוז למצבים של שנאה:
    "היכולת לדמיין את הזולת היא בבחינת חיסון נגד הקנאות"

  2. מאת אבי756:

    תוך כדי הסתכנות ששאשמע כמו גרופי בגיל העשרה – מדובר באחת מהרשימות היותר מעניינות וחדות שקראתי בזמן האחרון, בכלל…

  3. מאת ברק:

    קצת אירוני התודה בסוף הרשימה לאיתמר בן-כנען- שהנו פספוס מקומונים בעצמו (לטענת אוחובסקי).

  4. מאת רמי הוד:

    גדי שלום,
    אני לא נוהג לקרוא את עיתון העיר. עירית לינור אמרה פעם שהשמאל הרדיקלי בתל אביב מתהלך בארץ עם פרצוף שמביע גועל, כאילו משהו נדבק לו לסולייה. כך נראים רוב הטקסטים בעיתון הזה. ביום שישי קראתי בעיתון ונהניתי מאוד מהמאמר שלך. מה שנראה אולי כאמירות כוללניות ופשטניות על אותו שמאל מקומוני יעני רדיקלי מתאמת אצלי כמעט בכל שיחה עם אנשים מסוגה ציפה. הכתיבה החדה והאירונית החזירה אותי בפעם המי יודע כמה לקרוא ברשימות המופיעות במרד השפוף. הפוגה חשובה לסטודנט לסוצילוגיה והיסטוריה שנתקל בהרבה פוסט ובהרבה מלומדים שנראים כאילו משהו מגעיל נדבק להם לסולייה.
    תודה