אפריל 25, 2009
ועוד משהו ממעריב השבת – בן-דרור ימיני על דת ומדינה
בן-דרור ימיני במאמר משעשע על הטענה הפלסטינית שרק המדינה היהודית מערבבת הגדרת זהות לאומית עם דת. תזכורת על ההגדרות הלאומיות של כמה מדינות אחרות, ובהן כל ארצות ערב – כן, כולן למעט לבנון – שחוקותיהן מגדירות אותן כמדינות מוסלמיות, לרבות חוקת פלסטין שעוד לא קמה. אבל יש גם כמה וכמה דמוקרטיות כשרות למהדרין מדנמרק ועד יוון. ואפשר להוסיף שלחלק גדול מאלה יש כנסיית מדינה (אנגליה, למשל) או קישור חזק אף יותר בין הזהות הלאומית והדת. החוקה היוונית, למשל.
אפריל 25, 2009 at 14:16
מיהו גדי טאוב??
http://www.news1.co.il/BringHtmlDoc.aspx?docid=37219&subjectId=3
אפריל 25, 2009 at 23:44
אני די בטוח שקראתי אותך אומר איפה שהוא שהדרישה שהפלשתינאים יכירו בישראל כמדינה יהודית היא הכרחית להסכם. לא בטוח שאלו המילים.
אפריל 27, 2009 at 11:20
ישראל מערבבת בין לאומיות ודת משום שהיהדות היא הדת המשותפת של בני העם היהודי. בניגוד לדתות אחרות כמו האיסלאם והנצרות, היהדות אינה מסיונרית, ולכן נותרה החפיפה בין העם כקבוצה לאומית לעם כקבוצה דתית.
ואם ישראל היא מדינה יהודית, פירוש הדבר (או צריך להיות פירוש הדבר) שישראל הינה מדינת לאום, מדינתו של הלאום היהודי. בכך אין שום חריגה מהגדרתה של מדינת לאום, וכידוע כמעט כל מדינות העולם, כולל מדינות המערב, הן מדינות לאום.
ובכל מה שקשור ליחסי דת ומדינה, אכן בישראל אין הפרדה מוחלטת (ואני גם לא אופטימי לגבי העתיד), אבל לא מדובר רק בהתערבותה של הדת היהודית בענייני המדינה. בבריטניה יש פולמוס עכשיו על ההצעה להכניס חלקים מהשריע לחוק הבריטי – בישראל חלקים מהשריע הם כבר החוק, בכל מה שקשור לדיני אישות בקרב אזרחים מוסלמים. מבחינה זו אולי ישראל איננה מדינה יהודית אלא "מדינה דתית".
מאי 13, 2009 at 12:11
דרך אגב לבנון הולכת הרבה יותר רחוק מישראל. הנשיא חייב להיות נוצרי, וכך גם הרמטכ"ל. ובכלל כל עמדות הכוח שם מחולקות לפי מפתח אתני שנועד לשמר את הכוח של המיעוט הנוצרי.