לענות לדמגוגים

את עליבותו של מערך ההסברה הישראלי קל לראות בעין: אפילו מקרה מובהק שבו אנחנו צודקים מצטייר בעיני העולם הפוך. ירי שיטתי של החמאס על אזרחים הוא לגיטימי; השבת אש היא פשע מלחמה. נעשה מובן מאליו שאנחנו צריכים לספק דלק וחשמל – למה לא גם קסאמים? – למי שיורים עלינו. אבל הכישלון הזה נטוע בתוך הקשר. התבוסה שלנו היא אסטרטגית, בבית ומחוצה לו. מה שלא עלה על הדעת אתמול, הפך מקובל היום: הכחשה של עצם זכותם של היהודים להגדרה עצמית.
זה לא קרה ברגע. זה זמן רב שמכוני מחקר מגוייסים, אינטלקטואלים ובעקבותיהם עיתונאים, מפציצים אותנו בטיעונים על הציונות כתנועה קולוניאלית, מסבירים ש"יהודית ודמוקרטית" היא סתירה פנימית, שחוק השבות "גזעני" וישראל היא "תיאוקרטיה".
חלק גדול מזה הוא דמגוגיה, חלק אחר הוא אנטישמיות מכובסת בשפת זכויות האזרח, וחלק בורות פשוטה. לפחות בבורות אפשר להלחם. אבל ישראל אינה טורחת. בזירה העולמית מסבירנינו אינם מבינים כלל את הבעיה, ובזירה הפנימית משרד חינוך אובד דרך מפקיר נתחים מספרי הלימוד לתועמלנים אנטי ישראלים קיצונים. אם עזמי בישארה יסביר לילדי ישראל מהי ציונות לא נגיע רחוק (וגם לא נדע הרבה).
תיאודור הרצל הבין היטב שהצלחת הציונות תלויה כולה בהכרה בצידקתו של הרעיון. האגדה הפכה למציאות קודם כל מפני שהציונות שכנעה – את היהודים ואת העולם – שהיא צודקת. גם ההפך נכון: הציונות תקרוס אם היהודים והעולם ישתכנעו שהיא לא לגיטימית.
קל לענות לרוב טענות הדמגוגים. אבל הצד הציוני בויכוח אינו נשמע. כך יוצא שמורים רבים עומדים נבוכים מול כיתותיהם, ואינם יודעים להסביר איך ייתכן שישראל תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית אם יש בה מיעוט ערבי, כאילו ישראל היא מדינת הלאום היחידה בעולם, וכאילו רק בה יש מיעוט לאומי. כך קורה שמחוקקים ומשפטנים רבים בשירות המדינה, בולעים רוק באי-נוחות כשמזכירים את חוק השבות, ואינם פוצים פה להזכיר שחוקים כאלה מוכרים על ידי האיחוד האירופי כדמוקרטיים למהדרין, והם נהוגים בדמוקרטיות רבות. כך קורה שפובליציסטים ועיתונאים נאלמים דום מול הטענה שערביי ישראל אינם יכולים להזדהות עם ההמנון והדגל של ישראל, כאילו שיהודים ומוסלמים באנגליה יכולים להזדהות עם הצלב על דגלה, או לשיר את המנונה (שהוא תפילה לשלום ראש הכניסה האנגליקנית). כך קורה שעל דעתם של רבים מן הנאבקים כנגד המונופול הרבני על דיני אישות לא עולה שאפשר להתנגד לסידור העותומאני הזה בלי לוותר על "יהודית ודמוקרטית".
לאחרונה יצא לאור ספרם של אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין "ישראל ומשפחת העמים: מדינת לאום יהודית וזכויות האדם" בתרגום לאנגלית. לו הייתי משרד החוץ, הייתי עושה בו שימוש נרחב. לו הייתי משרד החינוך הייתי דואג שמורינו ידעו מה כתוב בו. לו הייתי בית ספר למשפטים הייתי דואג שהסטודנטים יכירו אותו. ולא מפני שחובה לקבל את עמדותיו. אלא מפני שבמקום שבו מתנהל דיון מושכל ורציני בזכויות אדם ובהגדרה עצמית הציונות – הציונות של מגילת העצמאות, לא גרסתה המסולפת בשטחים – לוקחת בהליכה.

הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב 28.12.08

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=292
  • תגובות ב-RSS

24 תגובות לפוסט ”לענות לדמגוגים“

  1. מאת עופר:

    ללא ספק, אתה כותב בתדירות נמוכה מדי.

  2. מאת יואב:

    למה לא תציע למשרדי החוץ והחינוך להעביר סדנאות לעובדיהם ? נראה שיש לך מספיק מוניטין וקשרים כדי שיתיחסו אליך ברצינות.

  3. מאת פנחס:

    הענין פשוט מאוד. אותם אלה שלא יודעים לענות ולהסביר הם הם החושבים שישראל גזענית לאומנית ולא דמוקרטית.כי הסמול שולט בתודעה הציבורית מייצר את הערכים והאידאות שעלינו להאמין בהם.
    וכל זה כי הסמול כל עולמו כל ערכיו כל מושגיו כל האידאות שלו הם שמאל מערבי גויי. אין בו טפת יהודיות טפת מקוריות כולו עבד נרצע לאידאות של הגויים המערביים.זו התוצאה

  4. מאת דרומי:

    אני אשמח לשמוע באיזו עוד מדינה מתועשת יש חוקי אזרחות שדומים לחוק השבות – קרי, אזרחות אוטומטית למי ששייך לאתנוס הנכון, ומצד שני הליך התאזרחות כמעט בלתי אפשרי למי שאינו שייך אליו.

    אשמח גם לשמוע באיזו עוד מדינה מתועשת יש מיעוט בגודל של המיעוט הפלסטיני בישראל (כ-20%), שאינו מוגדר כחלק ממדינת הלאום ואינו מנהל מאבק אקטיבי לשינוי המצב.

    מה גם שהדברים האלה מצטברים – גם אם יש עוד מדינות שיש להן בעיה א', ומדינות אחרות שיש להן בעיה ב', ובאחרות בעיה ג', ההצטברות של א' וב' וג' דווקא בישראל היא משמעותית.

  5. מאת גדי טאוב:

    דרומי, לשאלתך: פינדלנד, פולניה, הונגריה, גרמניה, יוון, ואירלנד, למשל. עיין גם באמנה האירופית להגנת מיעוטים לאומיים, המאששררת חוקי רפטריאציה – חוקי שבות בשפתינו – כנוהג קביל במדינות לאום דמוקרטיות שיש להן פזורה. מה שיותר קשה למצוא הוא מדינה שמאפשרת התאזרחות למי שקוראים במפורש להשמדתה.

  6. מאת יואב ש:

    דומני שמתמיכתך נשמעת דוקא שלילתך את רעיון המדינה היהודית. מאפייניה היהודים של המדינה, כך אתה אומר, זהים במהותם למאפיינים ליברלים (או מערביים או אירופאים. לא חשובה המילה). האם למדינה היהודית יש זכות קיום גם היא שונה? אני לא מתכוון ליהדות ברמת הפרט אלא ליהדות ברמת הלאום, ברמת המדינה. אם כן – מדוע להסמיך את רעיון המדינה היהודית על מאפיינים מערביים? (נניח ליחסי הציבור, אני חותר לתשובה מהותית יותר) ואם לא, הרי שזו תמיכה מעט משונה בזכות קיום. דומה שהליברל יתמוך בזכות קיומו של השונה ממנו בתנאי שהשונה הזה זהה לו. אכן, חיים קלים עושה לעצמו הליברל (או ההומניסט, הנאור, המתקדם, הדמוקרט, המערבי. הרבה שמות יש להם). למען הסר ספק, ליהדות יש מאפיינים מהותיים רבים אשר שונים ממאפייני התרבות המערבית.

  7. מאת ניר:

    גדי, ללא קשר למצב העניינים במדינות שציינת, הסתירה בישראל היא אמיתית ומיידית, ולא תיפתר משל הייתה תקלת הסברה.
    אני מתאר לעצמי שאתה מקבל שיש משהו פגום בכך שהאזרחית י' יכולה לפגוש את בחיר ליבה, אותו פגשה בלימודי הרפואה בהונגריה, ולהביאו לארץ ללא שום בעיה ע"מ להקים משפחה, בעוד שהאזרח ע', חברה ללימודים, וגם הוא בעל דרכון ישראלי (אך לא מקהילת הדם הנכונה), לא יוכל להביא את בחירת לבו הירדנית שפגש שם, ואפילו אם היא סוציאל-דמוקרטית בנשמתה וסוחבת בארנקה תמיד תמונה של הירסן עלי.
    2 מכל 10 צעירים בארץ נמצאים במצב הזה, שׁהוא כמובן סתם דוגמא אחת לבעייה המבנית בה מצויה המדינה הזו על הרכב האוכלוסיה המיוחד לה, וההיסטוריה המיוחדת שלה. ההשוואה להונגריה לא תעזור כאן.
    איני יודע מה הפיתרון, אם יש כזה, וגם לא מה יוליד יום. מה שבטוח, לטעון שמה שחסר כאן עכשיו זה תגבור של תחושת הצדק (שלדעתי מודלקת דיה), זה להחמיץ את האתגר האמיתי, שנובע ממצב פוליטי שהוא בלתי ישים לאורך זמן. קריאה מחודשת בהרצל לא תפתור כלום; לא הוא יושיע אותנו, וגם לא פולמוסים על מורשתו של ברל, יהיו אלה חשובים ומעניינים (לצרכים אחרים) ככל שיהיו. רגישות ויצירתיות – רק אלה, אם בכלל.

  8. מאת גדי טאוב:

    א.
    כן. יש הבדלים בין המקרה ההונגרי לבין המקרה שלנו, מפני שכאן אנחנו נתונים בסכסוך דמים.

    ב.
    הגירה איננה זכות אדם אוטומטית. גם באירופה. וגם הנישואין אינם מקנים זכות אטומטית לכל אחד בתחום הזה.

    ג.
    מקומם אותי מאד הביטוי "לא מקהילת הדם הנכונה" שהוא כמובן האשמה של הציונות בגזענות. לא היה ולא נברא. לא קהילת דם, אלא קהילת לאום, ועם זה אין לי שום בעיה. מדינות לאום מבדילות בינן לבין מיעוטים לאומיים, בכל מקום.

    ד.
    הזכות לבחור בן זוג היא יקרה וחשובה. אבל היא לא עומדת לבדה, ואינה גוברת על הצורך להתגונן מפני ניסיון השיטתי לגרור אותנו למצב בוסני, בחסות מוסד הנישואין. עמדה מוסרית צריכה לתת דין וחשבון לא רק לדיוקנה העצמי במראה, אלא גם לתוצאות במציאות. שיבה זוחלת תביא אותנו לדו-לאומיות ומלחמת אזחרים.

  9. מאת ניר:

    "הגירה איננה זכות אדם אוטומטית. גם באירופה. וגם הנישואין אינם מקנים זכות אטומטית לכל אחד בתחום הזה"
    ובכן, "כל אחד," במקרה שלנו, הוא אחוז ניכר מהאוכלוסיה. זכות הנישואין, כאמור, היא רק אחת מני דוגמאות רבות אחרות. יתכן שלדעתך מצב כזה הוא ישים לאורך זמן; אני חושש שהוא לא – מה גם שאיני רואה כיצד הוא ישתנה מהותית כאשר לא נהיה בסכסוך דמים (אם היום המבורך הזה יגיע).
    ובכלל, ייתכן שההשוואה לאירופה מועילה לוויכוחים והתנגחויות עם אירופאים שבאים אליך בטענות, אבל היא לא תסייע לנו לפתור את המצב אצלנו, מול (ויחד עם) שותפינו לאזרחות דוברי הערבית.
    לגבי המונח "קהילת דם" – נכון להיום המצב בישראל נקבע דה יורה ודה פקטו ע"י זהות אתנית/דתית (אין לנו "ישראלי" בסעיף הלאום בת"ז), ולא ע"י אף קריטריון אחר. שהרי מה מבדיל בין האזרחית י' לבין האזרח ע' בנוגע לזכות הנישואין ומונע זאת מהאחרון בבקשו לשאת מי שאינה מהווה איום בטחוני (אני מניח שלא תטען שכל אדם ממוצא ערבי הוא איום בטחוני)? אין בעיה לתרגם "קהילת דם" לשפה נייטרלית יותר, אך זה לא ישנה את המצב שהוא בא לתאר.
    אני מסכים איתך: כפי שהדברים נראים היום, "שיבה זוחלת תביא אותנו לדו-לאומיות ומלחמת אזחרים." ונכון שהסכנה של "מצב בוסני" היא שיקול מוסרי אמיתי ורציני. מול איום כזה, זכות הנישואין נראית חיוורת, ולא רק היא. אבל שים לב שכאן אנו עוזבים את העמדת הפנים שאין מתח חריף (במקרה הטוב) בין המצב הישראלי כיום לבין כל פרשנות של דמוקרטיה הכוללת מרכיב חזק של שיוויון.
    השאלה היא לאן פונים ואיך מתנהלים. ניפוחי חזה מול "המפקפקים בצדקת דרכנו" מחזית גילמן-מכון ואן ליר מחטיאה את המטרה.

  10. מאת דרומי:

    גדי:
    נכון להיום, כל מי שנולד בגרמניה ואחד מהוריו חי בגרמניה שמונה שנים לפחות, מקבל אזרחות גרמנית. באירלנד מדובר על 4 שנים. בפינלנד מספיק לחיות 6 שנים כדי לקבל אזרחות, ובהונגריה 8 (גם למי שלא נולד שם)*.
    נכון, פולין ויוון אכן מקיימות חוקי הגירה דומים לחוק השבות, אם כי נוקשים פחות. אולי הייתי צריך להוסיף את המילים 'דמוקרטיה ליברלית', ולא רק 'מתועשת', ברשימת הארצות שמניתי.

    לא ענית לי על שאלת המיעוטים. מכיר מיעוט של 20%, שלא דורש איזושהי מידה של אוטונומיה תרבותית?

    וכמו שאמרתי, הדברים האלה מצטברים – גם אם יש גרועים** כמונו בעניין של חוקי הגירה, וגרועים כמונו בעניין של אוטונומיה תרבותית למיעוטים, וגם בזה וגם בהוא, זה שאנחנו עושים את כל הדברים האלה יחד יוצר מציאות קצת אחרת.

    *כל הנתונים מויקיפדיה. אם אני טועה, אנא תקן אותי.
    ** ואני אומר גרועים כי העובדה שמגרשים מכאן ילדי מהגרי עבודה ילידי הארץ אא"כ שר הפנים היה נחמד אליהם לא נראית לי משהו.

  11. מאת דני:

    אולי החמצתי מישהו, אבל בהנחה שהטור הזה אמור להתייחס באופן כלשהו למתקפה עכשיו לא כ"כ הבנתי את הקשר.
    עובדת היותה של מדינות הענקת האזרחות הישראלית גזענית אינה רלבנטית לטעמי אבל ניחא. מבחינתי זו גזענות מוצדקת בכל מקרה (וכן זו גזענות- אפליה לפי אתניות, לא יעזור).
    כנ"ל גם אופיה היהודי של המדינה – איך שלא מסובבים זאת, יש פה כפייה מסויימת של נורמות של רוב על פני מיעוט. שוב מוצדק לטעמי (עד גבול מסויים) וחלק הכרחי מהחיים בחברה.

    אני לא מבין אבל איך כל זה שזה מתקיים במקומות אחרים בעולם מצדיק או לא מצדיק את מה שמתרחש כאן בתחומים הללו.
    ואיך כל זה מתקשר להצדקת התקיפה בעזה.
    אלא אם זאת לא מטרת המאמר , ואם כך כל מה שכתבתי מיותר.

  12. מאת מיכה:

    ההגיון הפשוט אומר שישראלי יכול להתחתן עם ירדנית או מצרית אבל לא עם סורית, לבנונית או פלסטינית (קרי מפלסטין), שכן אנחנו מצויים במצב מלחמה עם מדינות אלו.

  13. מאת יניב:

    כמה הערות:

    1. 15% מאוכלוסיית ארה"ב הם היספניים. לא מוכרים לי בתי ספר שמלמדים בהם בספרדית, ודאי שלא ציבוריים. גם לא מוכרת לי שום אוטונומיה תרבותית (מה זה בכלל?) שמונהגת שם באיזשהו אופן.

    2. באופן דומה כ-3% מאוכלוסיית גרמניה (יותר מ-2 מיליון) הם טורקים. בניגוד לאמור לעיל בתגובתו של דרומי, הם אינם מקבלים אזרחות אלא רק תושבות קבע, גם כשמדובר בדור שלישי של ילידי גרמניה. לפחות מ-20% מהטורקים בגרמניה יש אזרחות גרמנית. למיטב ידיעתי אין שם שום בית ספר ששפת ההוראה העקרית בו היא טורקית:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Turks_in_Germany

    3. 4.1 מיליון מוסלמים חיים בצרפת (כ-6.5%). גם כאן, אין בתי ספר ששפת ההוראה העקרית בהם היא ערבית. אפילו רעלה אי אפשר ללבוש שם. גם אוטונומיה "תרבותית" (שוב פעם – מה זה?), בסגנון "מסמכי היסוד" של ערביי ישראל – זכות וטו על החלטות הרוב למשל – אין שם.

    4. גדי מציין ובצדק שמשרד החינוך אובד דרך (הוראת ה"נכבה" בבתי הספר היא דוגמא טובה). מה שהוא לא מציין הוא ששרת החינוך היא שגורמת לו לאבד את דרכו יותר מכל גורם אחר. אפשר היה לצפות את זה עוד קודם. הנה קישור למאמר שפרסמה לפני כ-12 שנה ב-Boston review, המביע תמיכה במילת נשים (רק כשזה נעשה באפריקה כמובן, במסגרת תמיכתנו ב"תרבותו" של האחר).

    http://www.bostonreview.net/BR21.3/Tamir.html

    תגובה של מרתה נוסבאום נמצאת כאן

    http://bostonreview.net/BR21.5/nussbaum.html

    קצת קשה לי להבין מדוע אמצעי התקשורת מתעלמים מן המאמר המתועב הזה. אילו הביאו אותו לידיעת הבוחרים במועד ייתכן שאובדן הדרך הנוכחי היה נחסך מאתנו.

  14. מאת אסף:

    כמעט כל מי שציטט כאן חוקי אזרחות ממדינות אחרות הביא מידע שגוי. כך, לדוגמא, כותב יניב כי הטורקים בגרמניה "אינם מקבלים אזרחות אלא רק תושבות קבע, גם כשמדובר בדור שלישי של ילידי גרמניה". זה, כמובן, שגוי (החוק הגרמני שונה בשנת 2000 והוא מאפשר כיום אזרחות גרמנית לכל מי שנולד בגרמניה בהתקיים תנאי תושבות, לדוגמא).

    הסיבה לכך שרוב הטורקים הם אזרחי קבע ולא אזרחים היא אחרת – קבלת אזרחות גרמנית מחייבת ויתור על אזרחות קודמת (למעט חריגים שאין טעם לפרטם כאן). רוב הטורקים אינם מעוניינים לוותר על האזרחות הטורקית, ולכן נשארים עם תושבות קבע בגרמניה ולא מבקשים אזרחות.

    זאת רק דוגמא אחת, כאמור. ההערה שלי היא כללית – בדרך כלל בדיונים כאלו אנשים מצטטים חוקים ממדינות אחרות, ופעמים רבות משפטן שבאמת מבין את החקיקה יוכל להראות שהם טועים. עדיף, לפיכך, להסתפק בדיון על המצב הרצוי בארץ בלי להגזים במובאות לא מדוייקות לגבי הנעשה במדינות אחרות.

  15. מאת ניר רייזלר:

    ניר, אתה כמובן מבלבל לחלוטין בין דמוקרטיה לבין זכויות פרט. הצורך הקיומי שאתה מודה שיש לרוב האזרחים בישראל במדינה בעלת רוב יהודי, על מנת לקיים מסגרת פוליטית סולידרית, משמעו שהדמוקרטיה (קרי, שלטון הדמוס- העם או האזרחים) מחייב רוב זה. צורך קיומי זה אכן עולה על זכותם של אינדיבידואלים פלשתינים להתאחד עם בחירת לבן (כאשר יש להניח שנישואין אלו נועדו במידה רבה לשרת מגמה דמוגרפית, מאחר וערביי ישראל לא מבקרים בפלשתין כל יומיים בהכרח- אבל נניח שהם כן וזה הרי לא לעניין).

  16. מאת יניב:

    אסף כמובן צודק בהערתו לגבי שינוי החוק הגרמני. הערתי התבססה על ידע אישי שפג תוקפו, ואאילו קראתי (כמו אסף) את כל המאמר מויקיפדיה הייתי נמנע מן הטעות הזו.

    מעבר לזה, הטענה של אסף כי עלינו להמנע מצטוט חוקים, תוך שהוא מכריז הכרזות חסרות בסיס בנוגע לציטוטים אחרים בתגובות אחרות, מייצגות אגוצנטריות שפגשתי בעבר אצל עורכי דין (וגם שופטים). גם אנשים פשוטים כמוני יכולים לקרוא ולהבין חוק. כוחו של עורך דין (טוב) הוא ביריעה הרחבה שהוא יכול לפרוש בעת שמתעוררת מחלוקת בנוגע לפרשנות הנכונה של חוק ספציפי.

    הדרישה שנצטמצם כאן לנעשה בארץ היא כמובן אבסורד. מדובר במאמר שעיקרו ההשוואה בינינו לבין מקומות אחרים בעולם. על מה אתה רוצה בדיוק שנכתוב כאן? האם לשטתך כנראה גם הספר של יעקובסון ורובינשטיין הוא פסול, שכן יעקובסון איננו משפטן?

  17. מאת תל אביבית:

    תודה רבה על הפוסט הזה, ובכלל – על מציל"ה ועל הבלוג ועל הנחישות להגיד ולהפיץ שציונות היא לגיטימית, צודקת – ושאין סתירה בינה לבין תפיסה שמאלית.
    לא ברור (לי) מתי חדרה לארץ השקפת העולם השמאלית האירופית, זאת שכביכול מגנה פגיעה בזכויות אזרח, אך למעשה מטילה ספק בזכות הקיום של ישראל. מתי זה הפך לשיח מקובל בארץ? האם אנשי השמאל המפגינים נגד המלחמה באמת לא מבדילים בין עיוות הציונות בשטחים לבין זכותה (חובתה) של ישראל להגן על אזרחיה? האם הם באמת חושבים שישראל ששה אלי קרב? האם הדימוי של הציוני כצמא דם, דימוי שהשמאל האירופי מפמפם בהצלחה (מובן שהוא חסר פניות לחלוטין…) כבש אותם?
    אני מקווה שהסיבה לכך היא לרוב אכן בורות שכן בורות אפשר לתקן.

  18. מאת יניב:

    עוד אי-דיוק שנפל בתגובתי שלעיל הוא שלא הזכרתי את
    ה-Dual Language Schools שמלמדים בהם בד"כ עד 50% מהמקצועות בשפה אחרת מאנגלית (כוונתי היתה לשפת הוראה עיקרית). אחוזים ספורים מדוברי הספרדית בארה"ב לומדים בבתי ספר כאלו. יש אפילו בית ספר אחד כזה בעברית בפלורידה.

  19. מאת ענת:

    ראיתי אותך בתכנית של העיתונאי מרגלית,
    יפה נלחמת שם נגד השיטה של החמס לתעתע בכל העולם
    שהיא מילכוד שרק חלאות ומוח תת אנושי מסוגל לכך:
    למלכד אותנו הישראלים בין הקסאמים ובין המוסר שלנו-
    (ובכלל המוסר המערבי שמקדש את החיים)
    מילכוד שגם משסה את הישראלים בזה, מלבד שיסוי העולם בנו לנוכח
    תמונות זוועה של המוני אזרחים הרוגים .

    >>> חייבים לומר זאת בעולם
    ולבקש תשובה מכל המתלהמים כנגד התגובה הישראלית בעזה. הרי זה בלתי נתפס. מדוע לא מדברים על כך?
    כי תמונות הזוועה שמציפות את העולם משתקות כל מחשבה אחרת,
    וזה הנשק העיקרי של החמס, לתעתע.

    התיכנון השטני, האידיאולוגיה הרצחנית, והביצוע- מושלמים:
    1-אמנה "אמנת החמס" שנותנת הכשר ומקדשת כל האמצעים כדי להגשים את האידיאולוגיה.
    2- האמצעי העיקרי : מילכוד פיזיפסיכולוגי
    השיטה של החמס ששואפת להבטיח להם ניצחון בכל מצב:
    אם לא תוחרב המדינה היהודית לפחות ניתן לקעקע דמותם בעיני העולם,
    ימולא העולם המערבי בתמונות של דם-
    נמלכד את היהודים בקאסמים ובמוסר שלהם.

    התבצרות שיטתית דווקא ובכוונה תחילה בתוך ריכוזי אוכלוסיה בעזה
    תזרע מבוכה והיסוס אצל הישראלים ותמנע מהצבא המוסרי מלהגיב .
    והיה אם יגיבו- בהכרח ייהרגו ילדים ונשים והם יוקעו בעולם כמבצעי טבח ורוצחים צמאי דם.
    וישסו את הישראלים זה בזה בויכוח על המוסר, ויכוח שינשוף בעורף החיילים.
    התמונות המזוויעות של המגן החי, של קורבנות החפים מפשע שמאחוריהם מסתתרים אנשי החמס בזירת הקרבות
    ישכיחו מיד את כל העובדות, את האמת. יתעתעו בשיפוט. יוציאו מן הדעת את ההגיון.

    אימרו למתהדרים בדמותם המוסרית הטהורה
    הבאים ללמדנו כלל מוסרי עליון המקדש את ערך החיים כאילו היה נחלתם הבלעדית:
    נפלתם, כמו רוב העולם המולעט ביבול מחזות הדם עליו חי ומתקיים התת אנושי, נפלתם בפח המוחות השפלים ביותר שקיימים בחברה האנושית.
    נפלתם בפח מוחו של התת אנושי, של חלאות אדם, צבא החמס – כשמו כן הוא.
    וכאשר אלו שמועדים בפח החמס ישאלו אתכם על המוסר, תענו להם בשאלות:
    מדוע צבא החמס יורה את הטילים שלו על אזרחים ישראלים מתוך ריכוזי האוכלוסיה בעזה?
    מדוע רישתו את עזה במינהרות נפץ ועמדות ירי אבל לא בנו מיקלטים לאזרחים?
    האם על ילדי דרום-ישראל להתנצל על כך שלא נהרגו מן הטילים?
    האם היה עלינו לחכות שיצטיידו בטילים משוכללים יותר?

  20. מאת עופר:

    זה יפה שאנחנו דנים כאן ביננו לבין עצמנו, אבל אולי כדאי לשאול את המיעוט הערבי אם הוא מוכן לתנאי השוויון שמציעים כאן. בפועל, אין מדינה "מערבית מתועשת" שמכירה חוקית בעוד שפה כשפתה הרישמית, עם אוטונומיה כמעט בלעדית לתכנית הלימודים, למערכת השפיטה ועוד. יש כאן שני לאומים, שלא מוכנים (כן, גם המיעוט הערבי) לוותר על האופי הלאומי של הציבור שלו. הפתרון הוא לא פתרון בדמותה של מדינת כל אזרחיה, או מדינה דו (רב) לאומית. בדיוק כמו שהיהודי האמריקאי מחזיק אזרחות אמריקאית אבל מגדיר את הלאום שלו כיהודי, וקשור קשרי תרבות (ולפעמים גם משפחה) עם הציבור היהודי בישראל, כך גם הפתרון של ערבי ישראל צריך להיות הקמה של מדינה פלשתינאית, שמממשת את זכותם להגדרה עצמית. כאן הבעיה, וזה הפתרון. וכך, הם יוכלו להחזיק באזרחות ישראלית, ולהרגיש שייכים ללאום הפלשתינאי, בדיוק כמו עכשיו.

  21. מאת דרומי:

    עופר: בלי להיכנס לשאלות המהותיות, הטענה שלך במשפט השני פשוט מוטעית (בלגיה, קנדה, שוויץ, במידה מסויימת ספרד, ועוד)

  22. מאת צבי:

    קראתי את הספר בעקבות ההמלצה בבלוג. כאדם שעוסק בהסברה ישראלית, אני יכול להעיד שהספר עושה המון סדר בראש. לענייני הסברה, החלק על השימוש השפה הערבית מצויין.

  23. מאת צביאל היישריק:

    אהבתי.
    לא מתלהם, לא מתנצל, לא משתחצן. לא דמגוגי.
    פשוט ולעניין.
    תודה, גדי.

  24. מאת גילה:

    במדינת ישראל ומחוצה לה יושבת חבורת יהודים הולכת וגדלה, שאינה אוהבת את רעיון המדינה הישראלית דמוקרטית.
    החלק ההולך וגדל של חבורה זו הינו דתי חרדי, והוא נוהג לחלק ציונים גרועים למדינה אך לא להציע חלופות, מעולם לא הציע חלופות למעט לחכות למשיח שיבוא ויגאל אותנו.
    חלק זה נהנה ממשאבי המדינה ומתשתיותיה, מצהיר בריש גלי על כוונתו לקחת לעצמו את המדינה ולהופכה למדינת הלכה וכל זאת בדרכים דמוקרטיות לחלוטין.
    וממשלות ישראל לדורותיהן רואות בציבור זה שותף רצוי ומבורך בממשלה ובקואליציה, למרות שנבחריהן מתעקשים לא להיקרא שרים מחמת הבושה בזיהויים עם מדינה ציונית דמוקרטית ישראלית, למרות הסקטוריאליות הבוטה בתפקודם-ממשלות ישראל נוטות לשתף אותם בשלטון ולהעדיפן על פני מפלגות בעלות זיקה ממלכתית ברורה יותר.
    ואפשר גם לא לשתפן, ברוב המקרים לא היה ממש צורך.

    בנוגע לחוק השבות, אני תומכת בכך שכל יהודי או זכות מקבילה, הבוחר לגור כאן, תחול עליו חובת הוכחה של אזרחות טובה במשך שלוש עד חמש שנים. העובדה כי יהודים מתעבי ישראל דמוקרטית וציונית מגיעיםלכאן ונהנים מזכויות מיידיות כמו הצבעה והשפעה על המרקם החברתי, אינה מסתדרת עם כל היגיון בעיני.
    ואם אותו עולה לא יעמוד בקריטריונים מתבקשים של אזרחות טובה על פי הקריטריונים שיגובשו, לא יזכה באזרחות ישראלית
    מקביל לתהליך האיזרוח בארצות הברית.

    בשלב זה איני מדברת על הפוסט ציונים שממש דחוף להם למגר את מדינת ישראל אך הם נהנים להתבשם בקתדרות האקדמיות שלה ולנסוע לכנסים בינלאומיים ולמנף עצמם מתוך התיעוב לישראל, שמתחבב בקלות על ידי שומעים רבים המקבלים כך לגיטימציה לטענות המועלות כנגד מדינת ישראל.