זכות השיבה במסווה של “איחוד משפחות”

נושא איחוד משפחות – זכות ההתאזרחות בישראל של פלסטינים ופלסטיניות מהשטחים באמצעות נישואין לבעלי או בעלות תעודת זהות ישראלית – עומד כנראה להפוך לנקודת הכרעה בשאלת סמכות בג"צ. מפני שרק בג"ץ וקצה קצהו של השמאל הקיצוני תומכים בפסילת חוק שנועד למנוע התאזרחות כזאת. אפשר כמובן לעצום עיניים ולצמצם את כל העניין למצוקתו של זוג אוהב, אבל הכנסת מנסה בצדק למנוע פירצה שדרכה כל פלסטיני מהשטחים יוכל לנצל זכות-שיבה-בפועל. שום מדינה אירופית לא מעלה בדעתה דבר כזה, וגם ישראל לא צריכה להתאבד בשם הפורמליזם הצר שיתן מחסה לשאיפת חיסול במסווה של זכויות אזרח. עיתון הארץ כמובן תומך בפסילת החוק בידי בג"צ. כמה מפתיע. (בהרחבה על כל העניין במאמר של בן-דרור ימיני, ב NRG.)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=274
  • תגובות ב-RSS

6 תגובות לפוסט ”זכות השיבה במסווה של “איחוד משפחות”“

  1. מאת יואב ספיר:

    בגרמניה יש בעיה דומה עם טורקים (שכבר התאזרחו) שמיבאים כלות מטורקיה. אמנם הזכות להתישב כאן אינה גוררת בהכרח התאזרחות, אבל גם כך זה יוצר ״חברה מקבילה״ שלעתים קרובות לא באמת דוברת גרמנית. כדי לפתור את הבעיה יצרו מגבלה, כך שגם כדי להתישב במסגרת איחוד משפחות צריך להוכיח ידיעות מינימליות בגרמנית. אמנם היתה ביקורת משמאל, שכך מונעים מהצעירות בטורקיה אפשרות להשתחרר מכבלי החברה המסורתית (כאילו שבשביל זה יש מדינת-על גרמנית), אבל הביקורת הזו זכתה לביקורת-נגד, גם כן משמאל, שהרי מי שלא דוברת גרמנית ממילא תהיה נתונה כאן לחסדי הבעל ובצורה חריפה הרבה יותר מאשר בטורקיה (וסביר להניח שבדיוק בגלל זה הוא רוצה ליבא אותה).

  2. מאת אסף:

    סליחה, אבל לא בדיוק הבנתי את הטענה.
    ראשית, החוק המדובר נידון כבר פעם אחת בפני הרכב מיוחד בבג"צ, ובג"צ אישר את החוק. מניין ההנחה שלא כך יהיה גם להבא? אני ממליץ מאוד לקרוא את פסק הדין. הוא מעט ארוך, אבל פסק הדין מנומק ומפורט, ואפילו מעניין לפרקים. מה שבוודאי אין בו הוא פרומאליזם צר. יש בו התייחסות רחבה ועמוקה ללשון החוק, ולרוחו, וניסיון לעמוד על הערכים העומדים בבסיסו של חוק היסוד. בשום פנים לא פורמאליזם צר. ובסופו של פסק הדין, לא מיותר לחזור ולהזכיר – החוק אושר! על סמך מה מאשימים המאשימים את שופטי בג"צ בתמיכה בעמדות של השמאל הקיצוני, לא ברור לי.
    שנית, וכאן העניין עקרוני יותר. בשורה אחת במאמרו של בן דרור ימיני חבוי עניין מהותי מאוד. כך במאמר: "הנימוק הרשמי היה ביטחוני. הנימוק האמיתי הוא גם דמוגרפי." סוף ציטוט. מה לעשות, ובג"צ יכול לפסוק רק על פי הנימוק הרשמי, זה שנציגי המדינה פורסים בפניו במהלך המשפט. ואכן, הפתעה, פסק הדין עוסק כמעט כולו במשקל הנימוק הבטחוני להצדקת החוק מול משקל הפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם (חשין אולי אולי מרמז מאוד בעקיפין ובזהירות רבה לשיקולים דמוגרפיים). בג"צ אינו יכול למעול בתפקידו ולפסוק לפי מה שהכנסת הייתה צריכה לומר, או מה שנציגי המדינה היו צריכים לטעון. בפני בג"צ מובאות טענות והוא מכריע בהן. הסוגייה הדמוגראפית אינה יכולה לעלות בפני בג"צ בקריצה ומתחת לשולחן, כאשר באופן רשמי הטיעון הוא בטחוני.
    שלישית, נא לא לשכוח באיזה חוק מדובר. החוק שהוצע אוסר על שר הפנים לאשר אזרחות (או כניסה לישראל) לפלסטינאים תושבי השטחים, גם אם נישאו לאזרח ישראלי. נניח לרגע שבג"צ יבטל את החוק (הזכרתי כבר שבדיון הקודם הוא אישר אותו?). שר הפנים עדיין יכול לסרב לבקשת איחוד משפחות. בנימוק בטחוני, בנימוק דמוגראפי, כל נימוק שלדעתו תקף, ושהוא נכון להגן עליו, אם יידרש, בבג"צ. החוק הישראלי אינו מקנה אזרחות אוטומטית למי שנשוי לישראלי. לא לבלבל עם זכותה של משפחתו של יהודי לקבל אזרחות מכוח חוק השבות. כלומר, ברצותו, יכול שר הפנים לסרב לאיחוד משפחות.

    מדינת ישראל, וכנסת ישראל בתוכה, לא יכולות לטפל בנושאים כל כך מהותיים בצורה כל כך לא רצינית. אם בעיני הכנסת הנימוק הדמוגראפי הוא נימוק לגיטימי (והוא בהחלט כזה!), תתכבד ותטען אותו, במקום לחוקק חוקים עוקפי בג"ץ. אם הכנסת רוצה להחזיק את המקל בשני הצדדים, לטעון ביטחון ולחשוב דמוגראפיה. לפעול על פני השטח כך, ולקרוץ שמתחת לפני השטח הסיבות הן אחרות, אל לה להאשים את בג"צ.

  3. מאת אסף:

    תיקון-
    יש התייחסות לנושא הדמוגראפי, אך לא כשיקול בהכרעת הדין. השופטת פרוקצ'יה כתבה בפסק דינה כי היא חוששת שמא, למרות ההכחשות של נציגי המדינה, היו עם שיקולים דמוגראפיים, ולא רק בטחוניים בחקיקת החוק. היא אינה מציינת כל מסקנה הנובעת מחשד זה.

  4. מאת ניר רייזלר:

    השיקול הדמוגרפי הוא מכריע, ומצדיק מניעה מוחלטת של הגירה פלשתינאית למדינת ישראל. רק מטורף יהיה מוכן, בתואנה ליברלית, לפתוח פתח לרוב לאומי עוין בארצו.

    מה שבאמת הזוי זה שמה שכתבתי עכשיו נחשב בעידננו הניאו-ליברלי לעמדה "ימנית" ובלתי מנומסת. לפני כעשרים שנה הייתה זו המפלגה הקומוניסטית הישראלית שתמכה, בצדק, בשתי מדינות לשני עמים ומבחינה זו ראתה את המציאות באופן המפוכח ביותר, כמפלגה סוציאליסטית שהפוסט-מודרניזם טרם ניגע את משנתה הרעיונית (אוטופיסטית, תמימה ופרו-טוטליטרית ככל שתהיה במישורים אחרים).

  5. מאת יעקב:

    אכן, רק בג"ץ והשמאל האנטי-ציוני תומכים בחוק שמטרתו המעשית היא מחיקת המפעל הציוני מעל פני האדמה.

    השאלה היותר מעניינת היא מדוע 6 מיליון יהודים מסכימים שמיעוט סהרורי ימחוק 130 שנות ציונות ?

  6. מאת עמית:

    אתם שוכחים רק דבר אחד, אזרחי ישראל הפלסטינים אינם כמו הטורקים בגרמניה, הם מעולם לא היגרו לכאן, הם בני הארץ. ולכן גם כל הדיבור על "שום מדינה אירופית לא היתה מרשה הוא דברי הבל.
    מעבר לזה כמעט כל היהודים כאן הם בני/נכדי/ניני מהגרים בארץ. אז אם יש מקום להשוואה הוא הפוך- שיבוא יום והטורקים לא יאפשרו לגרמנים להביא לגרמניה את נשותיהם מחו"ל…