אוגוסט 31, 2007
שיר לשבת, ולשם שינוי באמת שמח.
אחרי כמה תלונות שאוגוסט זה לא זמן טוב לשירים מדכאים, הנה משהו שיותר אופטימי ממנו לא מצאתי. אלכסנדר פופ מתוך Epistles. זה עוד לפני אדם סמית וכבר היד הנעלמה ברקע.
Two principles in human nature reign;
Self-love to urge, and Reason to restrain…
Self-love, the spring of motion, acts the soul;
Reason's comparing balance rules the whole.The same Self-love, in all, becomes the cause
Of what restrains him, Government and Laws…
Self-love forsook the path it first pursu'd,
And found the private in the public good…
So two consistent motions act the Soul;
And one regards itself, and one the Whole.
Thus God and nature link'd the gen'ral frame,
And bade Self-love and Social be the same.
ואני לא בטוח שזה יותר קל לתרגום מדיקינסון.
ספטמבר 1, 2007 at 5:25
לא בטוח שהתרגום שלי כל כך טוב…אבל גם אל בטוח שהוא אופטימי…
שתים תאומות עקרונות שולטת בו באדם
אהבתי-עצמי, אנוכיותי, טובתי, אני, יצרי, מנגד שכלי לשליטה עצמית!
אני-עצמי מקור תשוקתי תנועתי, נשמתי.
והראש מאזן הוא שליטתי בכולי כולי.
אהבתו-אנוכיותו, נארז, בסוף ובתחילה, להיות המסובב של המסובב
חוקיו, שליטתו , תירוציו ועקרונותיו הם העוצרים בו.
אהבתו-אנוכיותו מדרדרת מסלול "מטרותיו"
מוצאת תשוקתיו שלו ב"טובת הכלל" וב"רצון העם"
שני כוחות תאומים דוחפים נשמתו הדוהרת
אחד בעבור עולם, כולם בעבור אחד..
אלוהה ובריאה יחדיו הם גשר על מסגרת חייו,
חברתי ואישי, קנה השנים במחיר האחד….
ספטמבר 1, 2007 at 5:27
לא בטוח שהתרגום שווה משהו , ועוד יותר לא בטוח באופטימות .
שתים תאומות עקרונות שולטת בו באדם
אהבתי-עצמי, אנוכיותי, טובתי, אני, יצרי, מנגד שכלי לשליטה עצמית!
אני-עצמי מקור תשוקתי תנועתי, נשמתי.
והראש מאזן הוא שליטתי בכולי כולי.
אהבתו-אנוכיותו, נארז, בסוף ובתחילה, להיות המסובב של המסובב
חוקיו, שליטתו , תירוציו ועקרונותיו הם העוצרים בו.
אהבתו-אנוכיותו מדרדרת מסלול "מטרותיו"
מוצאת תשוקתיו שלו ב"טובת הכלל" וב"רצון העם"
שני כוחות תאומים דוחפים נשמתו הדוהרת
אחד בעבור עולם, כולם בעבור אחד.
אלוהה ובריאה יחדיו הם גשר על מסגרת חייו,
חברתי ואישי, קנה השנים במחיר האחד….
ספטמבר 1, 2007 at 5:43
נייס, על-אף שקדום גם לקאנט, מאד קנטיאני, הנה תרגום צולע מוצע:
שני עקרונות מושלים באדם:
אהבה-אנוכית לסיפוק, והגיון בריא לאיפוק;
אהבה-אנוכית, ניצוץ הוראה, פעולת הלבב;
מאזן השוואה סיבתי שולט לגמרי במרחב;
אותה אהבה עצמית, הופכת לסיבה בעיני-כל,
את ריסונה היא מוצאת בממשל ובחוק;
היא נטשה את נתיב מרדפה הראשון,
ומצאה את הפרט בטובת ההמון.
אם כן שתי פעולות עקביות מפגין לו הלב;
באחת מביט הוא פנימה, באחרת פונה אל החוץ.
לכן כשהאל והטבע כורכים את מסגרתם הכללית,
הם מכריזים על זהות בין הכלל לאהבה-אנוכית.
ספטמבר 2, 2007 at 22:19
לדעתי זה קשה יותר לתרגום משירה כי זה כמו חמשיר מבחינת התחושה הקלילה של החריזה, והמשמעות המילולית של הדברים. שירה היא לעיתים סוג של מאבק במילים כדי לחלץ משמעות לא-מילולית במקורה, ועל כן אם מצליחים להתחבר (במובן של tap in to) לגרעין של השיר, המילוליות המדוייקת חשובה פחות ועדיין אפשר להעביר משהו מרוח השיר. כאן לעומת זאת זה קשה מאד בגלל התלות במילוליות הקולחת והשקולה, בערך כמו לתרגם את ד"ר סוס או את "איה פלוטו" מאידך, לאנגלית.