יולי 16, 2007
ובהמשך לעניין בג”ץ והדמוקרטיה
הויכוח הזה התנהל קצת באיחור, בתוך התגובות לפוסט ישן, ובהנחה שתגובות לפוסט ישן נקראות פחות חשבתי שראוי לתת לו מקום. הטונים לאו דווקא נעימים (גם שלי, אולי), אבל התוכן חשוב בעיני. תוכלו למצוא כאן גם את הביקורת של קורא בשם ברק על הרשימה שלי, וגם את תשובתי. הויכוח הוא על הפוסט הזה, או אולי על הרשימה הזאת מ NRG, או יותר סביר, על שניהם.
יולי 16, 2007 at 13:02
כדאי שתזכיר בתשובתך גם את הדרך-לא-דרך שבה התקבלו חוקי היסוד במדינת ישראל, ברוב מקרי, ולא מתוך קונצנזוס או הסכמה רחבה כלשהי (למיטב זכרוני הזכרת זאת במאמר שלך ב"ארץ אחרת"). העובדה שביהמ"ש העליון בחר לראות בחוקי היסוד שנתקבלו משום חוקה לגיטימית היא-היא תעודת עניות לבית המשפט וכפיית הליברליות בהגדרתה המרחיבה על הדמוקרטיה הישראלית.
יולי 16, 2007 at 13:11
ויכוח חשוב, אני קצת יותר בצד של ברק – המגיב – מאשר שלך, אבל נקודה חשובה נשמטה כאן. ביטול העבדות לא בוצע על ידי בית משפט, אלא בכוח החרב, במלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארה"ב, מלחמת האזרחים. פעולה פוליטית פר אקסלנס. חשוב לזכור את זה, כאשר מטיחים שוב ושוב בארה"ב את עוולות העבדות, ושוכחים שהעבדות היא מוסד כלל-אנושי, שהוחל בביטולה רק כחמישים שנה לפני מלחמת האזרחים האמריקנית, וששום מדינה אחרת לא הקריבה קורבן דומה כדי להעבירו מהעולם.
אותם תוקפים מתעלמים, בדרך כלל, מהעובדה שהסחר בעבדים לא היה מתאפשר ללא הערבים, שערב הסעודית פתחה במרד נגד השלטון העותמני כשזה החליט לבטל את העבדות, שהיא ביטלה אותה רק ב-1963, ושעבדות היא חוקית עד היום בניז'ר.
יולי 16, 2007 at 13:37
ההנגדה שברק עושה בין בית המשפט העליון לבין בעלי הון וגופים פרטיים למיניהם, רחוקה מלעמוד על עומק הקשר בין השניים. אותה השקפת עולם ניאו-ליברלית שהוא מקדש היא בדיוק זו שמאפשרת לבעלי הון אלו לצבור כוח כמעט בלתי מוגבל.
מבחינה זו, לא רק שאין קונפליקט מהותי בין השניים, אלא שבית המשפט מורחב הסמכויות ואותם כוחות קפיטליסטיים הם שני צידיו של מטבע ההפרטה; הפקעת סמכויות מידי הגופים הנבחרים בשם זכויות הפרט, סוללת את הדרך לעליית תאגידים וליצירת תלות של המדינה בהם, כך שהשפעתם הופכת כלכלית ופוליטית כאחד. ארה"ב, בה (לדוגמא) תורמים האזרחים בעל כורחם לאסון אקולוגי בנוסעם במכוניות על בסיס דלק, משום שאילי נפט ויצרני מכוניות הטילו וטו על האלטרנטיבות, היא לא במקרה המפיצה העיקרית של המודל הזה: בו חירות היחיד הולכת ונעשית דומה באופן חשוד לזכותו של כל נתין רומי, ללא הבדל דת גזע ומין, ל"לחם ושעשועים" שתספק לו האימפריה, בתנאי שלא יעשה בעיות.
יולי 17, 2007 at 0:12
אני מציע לזכור גם שאקטיביזם שיפוטי מזוהה אצלנו בטעות באופן אוטומטי עם הגנה על זכויות הפרט. הקשר לא מובטח. בית משפט אקטיביסטי מבסס סמכויות חקיקה גם באופן כללי, ושום דבר לא מבטיח שהשופטים יהיו בעלי דעות כאלה לנצח. אותם אנשים שעכשיו תומכים באקטיביזם בשם זכויות הפרט ימצאו את עצמם בדיוק בצד ההפוך אם וכאשר בית המשפט יאוייש על ידי שופטים אחרים, שיוכלו להשתמש בכוח הזה למטרות ההפוכות. לכן הזכרתי את תקדים דרד-סקוט. גם רוו נ' ווייד נמצא היום בסכנה בארצות הברית מפני שבית משפט שמרני, על סמך תקדימים אקטיביסטיים, הולך ומכרסם בזכות ההפלה. ולכן מסוכן לנתק סמכויות חקיקה מן הריבון. וראו גם רשימתו של בן-דרור ימיני ממעריב היום כאן.
יולי 20, 2007 at 2:06
בין יוסי גורביץ’ לגדי טאוב 2 והסבר קצר לטוקבקיסטים (שוב).
לאום, על אפכם ועל חמתכם
בשני הפוסטים האחרונים שלו, יוסי גורביץ’ שבר שמאלה חזק, חזק מדי, חזק מאד. אני מוצא את עצמי במחלוקת עם אדם שלרוב דעתו…