גדי טאוב

לא שאני, אבל מה יש לאנשים נגד אריק ברמן? לפני כמה שבועות הייתי בכפר בלום, ובערב זה לא מקום מי יודע מה מסעיר. שאלתי, אמרו לי לך לפאב "הפטרייה" בקיבוץ דן. הלכתי. במקרה הייתה הופעה של אריק ברמן. אחלה הופעה. שבעה על הבמה, כולל צ'לו וכינור, וזה אחד המקרים הנדירים האלה שהצ'לו והכינור לא נראים כאילו הדביקו אותם בסוף בשביל הקישוט, כאילו הם הצטרפו לשיר אחרי שהוא כבר עמד, אלא כאילו הם חלק – תאמינו או לא – מהעיבוד. בקיצור, היה מצויין. קניתי את הדיסק ביציאה. ומאז כל מי שאני אומר לו שקניתי, עושה לי פרצוף. "גלגל"צ" אומרים לי, בטון הזה הידעני. מה קרה? הצליח מהר מדי, ברמן, בשביל כל הסנובים? קשה להם לא להיות אוונגרד לכמה דקות?

אז הערה אחת יש לי לסנובים המוזיקליים: לא הרבה סנובים מוזיקליים יודעים לספר סיפור בשיר. אבל אפילו נעזוב את זה, כמה מהם מצליחים לגרום לעברית להישמע מדוברת? זה נדיר, זה ממש נדיר, שאיזה שורה בשיר נשמעת לך לא כאילו הלבישו את העברית בטוקסידו לרגל הכתיבה. וברמן, העברית שלו (שלפעמים יש בה שגיאות קצת מבאסות, אני מודה) יוצאת לו מדוברת כאילו זה היה קל כמו ללעוס מסטיק. יש ממש ממש מעט כאלה. שלומי שבן, קובי אוז, אביתר בנאי, גילי כהנא, לפעמים משינה ("מורדי היה מלא שיער, גם בגוף, גם בצוואר"). רק בשביל זה שווה לקנות את הדיסק. ונחשו מה? הקהל בקיבוץ דן לא סנובי. שרו. שרו מהתחלה עד הסוף. "הוא יושב לו ככה מחוייט, אני צועק אליו, רפול, בחיאת, מה נהיה ממך? תחזור לשער שש".