ראיון ב Just Journalism

מיקל וייס ערך איתי ראיון באתר של Just Journalism, ושמחתי על ההזדמנות לומר משהו על העמדה הניאו-קולוניאלית של האנטי ישראלים והפוסט ציונים למיניהם, שחושבים שהנייטיבז – אנחנו היהודים והערבים – עדיין לא כשירים להגדרה עצמית, ולכן הם יסבירו לנו מה ההגדרה העצמית הראויה לנו, ואם צריך יכפו אותה עלינו. הנה קטע.

MW: One of the more interesting points you make in your settlements book is that settlers seem to be echoing the sentiments of the anti-Zionist left in calling for a binational state. You quote Rabbi Zvi Yehuda Kook and Shlomo Aviner and others who make it plain that they’d rather see Greater Israel with an Arab majority than any division of land.  That the intelligentsia of the Yesha Council more and more resembles the collective wisdom of the London Review of Books might be taken for a sign of how just marginalised and discredited the settlement project is.

GT: I think that’s very true. Which is why recently some on the right have been arguing for annexation which will include full citizenship to all residents of the territories.

I have very little respect for that solution when it comes from them, just as I have little respect for it when it comes from anti-Zionists.

A look at Gaza, where the differences between Hamas and Fatah were settled by the use of arms, should help us all wake up from imaginary schemes of peaceful bi-nationalism. I don’t see how Gaza would have turned into a liberal democracy if only there was a Jewish faction added to the mix. What the one-statists are promoting is going to be a chronic Lebanon style civil war. And the odd thing is, how little the London Review has drifted from old colonial habits of mind. The natives – we Jews and Arabs – aspire to national self-determination. But the good ol’ Brits, never tired of carrying the White Man’s Burden, know that the natives are too barbaric to understand what the right form of self-determination should be for them. So until they grow up, we, Western intellectuals, will serve as their political parents, and impose on them the state we know they should want. Because it is Western and enlightened, of course.

לראיון המלא…

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=722
  • תגובות ב-RSS

5 תגובות לפוסט ”ראיון ב Just Journalism“

  1. מאת יובל:

    נאה.
    ראיון במייל זה כנראה סוג של אידיאל – הרבה יותר קשה להיתפס בלי תשובה מוצלחת או לענות בלי לזכור את הנקודה העיקרית שרצית להעביר.
    סתם סקרנות: כמה זמן עבר מהמייל הראשון בהתכתבות ועד האחרון?

  2. מאת אסף:

    השיחה על אלנבי הזכירה לי ביקורת מעניינת שקראתי על אלנבי שהתעסקה במשמעויות פוליטיות קצת יותר סמויות בספר. קבלו ציטוט:

    "בערך מאז תרנגול כפרות, וכנראה לפני (הוא הלך בשדות?), הספרות העברית מספרת לנו את סיפורם של אלה שרצו נורא להתקבל על ידי האליטה הישנה, והאליטה דחתה אותם. טאוב, ולא במקרה הוא, מספר לנו את הסיפור ההפוך: אפשר לקרוא את הספר כמשל על אלו שאחרי שנים שהיו בשר מבשרה של האליטה, או אחרי מאמצים בלתי נדלים להתקבל, מגלים פתאום שהם רוצים החוצה… לא במקרה דלת כניסה למועדון(!) היא אחד מאתרי ההתרחשות המרכזיים בספר. אלנבי מזכיר לנו שבתהליך ההתבגרות, של פרט, וגם של חברה, לפעמים קורה משהו שהוא לא פחות מפחיד מ"להישאר בחוץ". לפעמים מגיע רגע שבו אחרי כל המאמצים שעשית כדי להיכנס אתה פתאום מבין שפשוט לא בא לך להשאר שם. שהמועדון הזה, עם כל מה שהוא עצמו, וגם אתה עד לא מזמן, מחזיקים ממנו, הוא לא הרבה יותר מבלון נפוח של חשיבות עצמית."

  3. מאת מיכה:

    מזל טוב.

    ג'פרי גולדברג הפנה לראיון:
    http://www.theatlantic.com/international/archive/2011/01/the-leftist-critique-of-the-one-state-solution/70266/

    וגם הבלוג הזה:
    http://yaacovlozowick.blogspot.com/2011/01/gadi-taubs-levelheaded-views.html

    בהתחשב בעובדה שהגרדיאן הפך לחוליה של החמאס שעוסקת בחיסול משת"פים, טוב להשמיץ קצת את הבריטים.

  4. מאת אלון:

    נראה לי שהוא מבלבל אותך עם מישהו אחר acted in a hugely successful television lad comedy about a group of dotcom millionaires אולי אסי כהן?

  5. מאת מיכה:

    מישהו קרה את המאמר הזה?

    http://www.nytimes.com/2011/02/13/magazine/13Israel-t.html?_r=3&ref=middleeast&pagewanted=all

    A Plan for Peace That Still Could Be
    By BERNARD AVISHAI