ליברמן וטיבי ימשיכו לפרנס זה את זה

ליברמן במשרד החוץ זה בערך הדבר האחרון שישראל צריכה. בכל מקום שתדרוך רגלו תאמר העיתונות המקומית שנציגה הרשמי של מדינת ישראל הוא זה שמציע לשלול אזרחות מערביי ישראל. לא חסרים לנו שונאים שיגידו אמרנו לכם: הציונות היא גזענות, מדינה יהודית היא מדינת אפרטהייד. עם ליברמן בחזית, יהיה לנו קשה להסביר שרעיונותיו המנוגדים לרוח הדמוקרטיה שלנו, מנוגדים לעמדה הציונית, למבנה החוקתי של ישראל, למגילת העצמאות שלה.

אבל ליברמן קיבל את תיק החוץ משום שזכה בחמישה-עשר מנדטים. ושום דבר לא יצליח לטאטא את העובדה הזאת מתחת לשטיח. המפלגות הציוניות באמת, המאמינות ביהודית ודמוקרטית, ימין ושמאל, מוכרחות לקחת את זה בחשבון. הן צריכות לשאול את עצמן איך זה קרה, ומאיפה באה הרוח הזאת.

רובן מתחמקות בדרך כלל משאלת יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי. הימין נוטה להתעלם מצוקתם של ערביי ישראל, והשמאל נוטה להיות ער רק למצוקתם, ולכן לעבור בשתיקה גמורה גם על מה שאינו עולה בקנה אחד עם שותפות אזרחית. בתווך ישנו ציבור מצביעים גדול שרשמיו על המיעוט הערבי מתבססים בעיקר על התנהגות חברי הכנסת הערבים. והרושם שעושים חברי הכנסת האלה הוא יותר מסתם מטעה. אחדים מהם עוברים על החוק ממש, כשהם תומכים בגלוי במדינת אוייב בזמן מלחמה. אחרים מתענגים, אין לי מילה אחרת לזה, על התגרות ברוב. בשם זכותו של המיעוט להגדרה עצמית, הם מתכחשים לזכותו של הרוב להגדרה עצמית, ודורכים במתכוון על עצבים חשופים בצד היהודי. הפרובוקציות האלה שולחות עוד ועוד מצביעים לחיקו של ליברמן. ליברמן מציע פתרון לא מוסרי, לא דמוקרטי, לבעיית יחסי הרוב והמיעוט. אבל הוא מציע משהו. או כך זה נראה (בפועל הוא לא מציע כלום: להצעות שלו אין סיכוי).

אולי הגיע הזמן, אם כן, שחוץ ממר ליברמן נתחיל להתייחס לשאלה ביתר רצינות. המצוקות של ערביי ישראל – אפליה בהקצאת משאבים, אפליה בתעסוקה, דעות קדומות המופנות נגדם – הן עניין בוער הדורש טיפול נמרץ. טוב יעשה הימין אם יפנים את הדבר הזה: מצוקה גוברת לא תעודד אזרחות נאמנה. אבל גם השמאל, מצידו, צריך ללמוד משהו. את ההתגרות הבלתי מרוסנת וחסרת האחריות של הח"כים הערבים לא צריך לקבל בשום הבנה. אמנם לא צריך להוציא מפלגות מחוץ לחוק – זה לא נבון גם כשזה חוקי – אבל לא צריך להתעלם מתמיכה באוייב בזמן מלחמה. לא צריך לשתוק מול דה-לגיטימציה של זכותם של היהודים למדינה. ולא רק לענות צריך, אלא גם ליזום מדיניות: מיגור האפליה מחד-גיסא, ועמידה על חובות אזרחיות מאידך גיסא. לא מבחני נאמנות, ולא איומים בשלילת אזרחות. אבל, למשל, שירות לאומי במסגרת המגזר הערבי (בניגוד לחברי הכנסת הערבים, רוב עצום בציבור הערבי תומך בשירות לאומי כזה: 74%, על פי סקר של פרופ' סמי סמוחה). 

לא תהיה דרך לנטרל את הליברמניזם אם ליברמן ימשיך לצייר את עצמו כיחיד שמעז לענות לפרובוקציות של הח"כים הערבים, והיחיד שמציע תשובה לשאלת יחסי הרוב והמיעוט. למפלגות הציוניות, כולן, צריכה להיות עמדה, וצריכה להיות תשובה. זו אחריותן.

הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב 11.3.2009

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=310
  • תגובות ב-RSS

8 תגובות לפוסט ”ליברמן וטיבי ימשיכו לפרנס זה את זה“

  1. מאת דרור קמיר:

    הערה לשונית קטנה – "בטווח" צריך להיות "בתווך", אחרת קשה להבין את המשפט.

    לעצם העניין, אני לא חושב שמפלגות השמאל או המרכז-שמאל לוקחות ברצינות את המצוקה של ערביי ישראל. כמה זמן צריכה להימשך הפארסה של הכפרים הבלתי-מוכרים? הרי מדובר בכפרים שכבר קיימים, אף אחד לא מתכוון ברצינות לפנות אותם, אז למה אף ממשלה, לא מן השמאל ולא מן הימין, לא נתנה הוראה להכיר בהם רשמית ולסיים את הסיפור הזה? ולמה אסור לערבי לחכור אדמות מדינה? לא לקנות חלילה, לחכור לזמן מוגבל כדי לעסוק בחקלאות. יש הרבה ערבים שמומחיותם בחקלאות. למה שלא יתפרנסו מעיבוד אדמות מדינה? האם המדינה חוששת שהם יקחו את האדמה ויברחו איתה לשטחים? או שאולי הם ינצלו את האדמה החכורה ויזיזו את הקו הירוק אל מעבר לה?

    העובדה שטרם הוקמה מפלגה ערבית שפועלת ברצינות למען ערביי ישראל היא אות קלון לציבור הערבי בישראל. חלק גדול מהציבור הזה, אולי אפילו רובו, עדיין מתייחס למדינה באמביוולנטיות, וזה גורם לו נזק אדיר. אחרי יותר משישים שנה, הערבים הישראלים צריכים להבין שעתידם במדינת ישראל והם צריכים לפעול למען עתיד טוב יותר במדינה הזאת. ובכל זאת עיקר האחריות כאן נופלת על כתפי ההנהגה היהודית. דברים שהציבור הערבי יכול (וצריך) לעשות במאמץ רב, ממשלת ישראל יכולה לעשות בכמה הוראות אדמיניסטרטיבית פשוטות שלא יפגעו באף יהודי.

  2. מאת שיר:

    בתווך ולא בטווח

  3. מאת גדי טאוב:

    תודה על ההגהה בהתנדבות. המחבר דיסלקט ושמח על כל תיקון.

  4. מאת דפנה:

    להאשים את הערבים בעליית ליברמן זה דומה להאשמת היהודים בעליית הנאציזם.
    רוחות רעות של גזענות יכולות לעלות בקרב חברת רוב מסוימת ללא קשר להתנהגות או מעשי המיעוט. ליברמן היה הרי בצעירותו חבר תנועת כהנא עוד לפני שהחלה הקצנה לאומית בקרב חלק מערביי ישראל. בסופו של דבר ליברמן רוכב על גלי השנאה והפשיזם ברחוב הישראלי כלפי ערבים בכלל, ולא רק כלפי ערביי ישראל.
    מי שמנתח לעומק את עמדותיהם של ערבי ישראל בעיקר האינטלגנציה מגלה דווקא רצון להשתלב בתוך חברה ישראלית דמוקרטית בתנאי שזו תאפשר ייצוג גם לזכויות הקבוצתיות של המיעוט הערבי. אין אצלם הרבה תומכים לרעיון אפליית אזרחים על פי מוצאם הלאומי וניתן להבין אותם.

  5. מאת עופר:

    דפנה, הנדון פה הוא לא העמדות בקרב האינטליגנציה הערבית אלא הרטוריקה של נציגי המגזר הערבי בכנסת. ולמרות(אולי בגלל) שאני איש שמאל-מרכז הרטוריקה הזו מרתיחה ומייאשת אותי. כי במקום לנסות ולבנות פה שותפות תוך כדי תיקון עוולות כנגד המגזר שלהם, ויש יותר ממספיק עוולות לתקן, הם בוחרים לנקוט ברטוריקה לעומתית ובשנאת המדינה והציבור היהודי. כפי שבזמנו נאמר המפלגות הערביות, מלבד חד"ש, אינן מפלגות שמאל אלא מפלגות ימין שהלאום שלהן הוא הלאום הערבי.

  6. מאת צבי:

    היהודים מעולם לא זילזלו בזכות האומה הגרמנית לארץ, להיפך רוב יהודי גרמניה ראו עצמם כגרמנים.
    מצד שני, הארגונים הרשמיים של ערביי ישראל מפרסמים מסמכים היוצאים כנגד הדמוקרטיה הישראלית, מסמכים כגון מסמך החזון של ועדת המעקב. מי שקורא לזכות שיבה, קורא לסיום הדמוקרטיה הישראלית. מי שחושב שישראל תתקיים כדמוקרטיה עם רוב ערבי, מן הראוי שילמד איך זה (לא) עובד בלבנון.

  7. מאת יאיר:

    אני חושב שליברמן עשה לכולנו טובה גדולה כי הוא הבהיר וארגון את המפה הפוליטית. מאז 1977 אנחנו בסוג של תיקו בין הגושים ועלייתו של ליברמן שברה את התיקו הזה.
    הבחירות האחרונות והמו"מ הקואליציוני הכריחו את קדימה מצד אחד, את מפלגת העבודה מצד שני ואת ביבי מצד שלישי לוותר על אשליית "המרכז הפוליטי" ולבחור – ימין או שמאל. ואותו דבר חל גם על סוגיית ערביי ישראל והיחס אליהם.
    עכשיו כל אדם צריך להחליט מה הוא רוצה מבחינת היחס לערביי ישראל – דרישת נאמנות או סובלנות; אפרטהייד או שותפות אזרחית אמיתית. כי אם אתה בעד ליברמן אתה בעד דרישת נאמנות ובהמשך טרנספר או גרוע מזה. ואם אתה בעד דברים אחרים אתה נגד ליברמן.
    ואף אחד לא יכול יותר להגיד לא ראיתי לא ידעתי.

  8. מאת אלי:

    מי שרוצה להבין מדוע ליברמן עלה, צריך לקרוא את העדויות מעזה של חיילים על התנהגותם כלפי פלסטינים בזמן המלחמה. כל התומכים הנלהבים של המלחמה יכולים לקרוא את העדויות בקישור הבא:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3688780,00.html
    ישראל הופכת דומה יותר ויותר לאוייביה. ישראל היא חלק מהעולם הדמוקרטי הנאור רק בעיני עצמה. למעשה היא דומה הרבה יותר לסוריה, רוסיה ואנגולה במוסר המלחמה שלה.