אתר ולפרקים גם בלוג
במבט לאחור פרשת העברת התקציב מצטיירת לא כאירוע חריג, אלא כעוד מערכה בדרמה המתמשכת של משבר המשילות בישראל. לדרמה הזאת יש היגיון פנימי. החולשה המתמשכת של הזרוע המבצעת והזרוע המחוקקת יצרה ואקום, ואל הואקום הזה נכנסו פקידים: אנשים שמונו ולא נבחרו. זו בעיה חריפה בדמוקרטיה, מפני שהציבור מאבד את השליטה על הפוליטיקה. פוליטיקאים אנחנו יכולים […]
הזרקור מופנה עכשיו לסרבנות הישראלית. ויש כזאת. ישראל ממשיכה בטריקים ושטיקים, של נתניהו, ושל אהוד ברק, להרחיב התנחלויות ולהתחמק מהורדת מאחזים. לא היה ראש ממשלה שלא הבטיח את זה לאמריקאים, ולא היה ראש ממשלה שקיים. אם היתה לנו מדיניות רבע הגיונית, לא היינו צריכים את אובמה. כבר מזמן היינו מפנים כל התנחלות מעבר לתוואי החומה, ומצילים […]
רק דיברנו על הנושא הזה, לא? שני הציטוטים מהארץ היום. אלכס יעקובסון: "נציגים פלסטינים בכירים חתמו במסגרת "יוזמת ז'נווה" על הכרה ב"זכותו של העם היהודי למדינה משלו". השותפים הישראלים ליוזמה הציגו את ההכרה בישראל כבמדינה יהודית, המשתמעת מניסוח זה, כאחד מהישגיהם החשובים. מוזר שהיום לא נשמע קולם בנושא זה. מדוע אינם קוראים להנהגה הפלסטינית לכבד […]
ולא שקטילות על הספר שלי משמחות אותי. בכלל לא. אבל, (א) ציפיתי לכאלה. תיארתי לעצמי שיש הרבה שיתרגזו. ו(ב) כשירות לקוראי הבלוג שלי, שככל בני האדם ודאי יש להם איזה צד סודי שמתנעג על אותו רגש אנושי נבזי המכונה שימחה לאיד, זאת ההזדמנות להתנעג, על חשבון בעל הבלוג, ואני לא אספר לאף אחד. הנה כותרות המשנה מהביקורת […]
תזכורת: שאלתי את זהבה גלאון ב'מועצת החכמים' אם היא שמחה ביום העצמאות. גלאון כעסה מאד. שאלה לא לגיטמית, אמרה (וסירבה לענות). נזף בי גם שכני לשולחן, ארי שביט. איך, הוא שאל, אני מעז לפקפק בכך שמר"צ היא מפלגה ציונית? הרי היא בשר מבשרה של תנועת העבודה ההיסטורית, שהקימה את המדינה. נזפו בי גם קוראי כאן […]