אתר ולפרקים גם בלוג
ספרו של צאלק פרחודניק, התפקיד העצוב של התיעוד, הוא יומן של יהודי שעבר את הגטו בתפקיד שוטר יהודי, שמצא את עצמו, בלא דעת מוסר את אישתו וביתו לידי הנאצים, שהמשיך והתחבא כמעט עד סוף המלחמה ולבסוף מת בוורשה. זה ניתוח נוקב, מכאיב, וגם מבריק, של הדינאמיקה שיצרו הנאצים בקרב היהודים עצמם. לא קראתי ניתוח חד […]
"את חיוניות ההבנה יש לראות מעל ומעבר (וללא קשר) לסוגיית הסיוע והנטל הביטחוני. בלי הבנה אמריקאית בכורח הנובע מהתנאים המיוחדים שלנו לדחות את הדיון בגרעין לסוף הדרך, ייווצרו בעיות חמורות מאוד, שיביאו למשבר בתהליך המדיני ולהפניית האצבע המאשימה כלפי ישראל. שום ממשלה בישראל לא תוכל להסכים לוויתורים בתחום זה, אז נעמוד במשבר קשה".(למאמר המלא בהארץ…)
כתבתי כבר שהציונות של המתנחלים רואה במדינה אמצעי, שכן זוהי ציונות של ארץ, ואילו מטרת הציונות של הרצל היתה מדינה. מדינה דמוקרטית – ההיינו עצמאותם הפוליטית של היהודים כאזרחים פעילים. הנה עוד דוגמא לצד המתנחלי: התבטאות מפתיעה של בני קצובר, ממייסדי גוש אמונים ויו"ר ועד מתיישבי שומרון, לפיה לא יסכים לעזוב את האזור גם במקרה […]
הנה ציטוט מתוך ידיעה בהארץ, למי שרוצה להציץ אל תוך עתיד הנצחונות של נתניהו על אובמה… לשכת ראש הממשלה פרסמה הערב (שבת) את עמדת ממשלת ישראל בנוגע להחלטת ועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, הדוחקת בישראל להצטרף לאמנה. לפי ההודעה, ישראל אינה מחויבת להחלטת הוועידה והיא אינה מהווה עבורה כל מקור סמכות. "לאור […]
שהזדמן לי לקרוא בזמן האחרון. והוא נכנס לזה דרך תופעת ה Tea Party. במאמר אחר טען המחבר, מארק לילה ששתי מהפיכות גדולות בתרבות האמריקאית, הנתפשות כמנוגדות, הן בעצם משלימות. מהפיכת שנות השישים ומהפיכת ריגן. לכאורה ניגוד. אבל בפועל שתיהן דיברו בשם אותו ערך, אינדיבודואליזם. לא היתה בעיה לאנשים לשלב את זה: ברוקרים מוול סטריט מוכנים, […]
בזמן שנתניהו חוגג את "ניצחונו" על אובמה המגמות התת-קרקעיות של הפוליטיקה האמריקאית עובדות נגדנו. מעבר לשאלה האם אנחנו צודקים או טועים, אם אנחנו הטובים או הרעים, בסיפור הזה, ככל שישראל מצטיירת ככובשת, כסרבנית שלום, וכמיוצגת על ידי כוחות ריאקציונרים (ש"ס, ליברמן, מתנחלים ונתניהו עצמו), כך יהודים אמריקאים צעירים מתרחקים מאיתנו. המאמר "כישלון הממסד היהודי אמריקאי" […]
לדברי הראל, אנחנו שונאים. המסמך המכונן של "השמאל הלאומי" דובר, לדעתו, בלשון של השתלחות. אלא שהראל עצמו עמד בתחילת שנות ה-80 בראש מועצת יש"ע, שהחליטה בלשון מנומסת ב"ועידת מועצת היישוב היהודי ביהודה, שומרון וחבל עזה" לתבוע את סיפוח השטחים ו"קביעת המעמד המשפטי של התושבים היהודים היושבים ישיבת קבע ביש"ע, כתושבים הכפופים לדין, לשיפוט ולמינהל הישראלי". […]
ה"נכבה" – סיפורם של הפליטים הפלסטינים, הוא ההצלחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העת החדשה. הצלחה שכולה הונאה. אין עוד קבוצת "פליטים" בעולם שזוכה לסיקור עולמי רחב כל כך. אין שבוע שלא מתקיים בו כנס, עוד כנס, בעניין מצבם העגום של הפלסטינים. אין קמפוס במערב שלא מקדיש אינספור אירועים, כנסים, פרסומים, מדי שנה, או מדי חודש, […]
גם לי היתה ביקורת על הסגנון בחלקים של מניפסט השמאל הלאומי. אבל האמת, לא נראה לי העניין הזה שנעסוק בלי סוף בנימוסים והליכות ונדחוק את התוכן לקרן זווית. אז הנה תזכורת קצרה על התוכן. זה מה שבעיני מחברי המניפסט, שמוליק הספרי ואלדד יניב, הוא עיקר סדר היום לשמאל לאומי, בלשונם: מה עיקריו של מסמך "השמאל […]
בצלם, זכות השיבה וזכות החשיבה מאת שרית מיכאלי, בצלם הדיון כאן ארוך וחלקו מאוד מעניין ומעורר מחשבה. הצטרפתי אליו, בעוונותי, באיחור מסוים, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים בתשובה לחלק מהדברים שנכתבו. ראשית, לגבי הבסיס לדיון הזה – הפוסט המצטט את המאמר של דחוח-הלוי הטוען שבצלם מחזיק בעמדה סודית אודות זכות השיבה אולם לא חושף […]