על סכסוך העבודה במשרד החוץ – דברים שאמר לי ידיד מודאג משירות החוץ

אלה דברים שאמר לי ידיד מודאג בשירות החוץ של מדינת ישראל. אני מביא אותם כאן כלשונם.

הבוקר התעוררה מדינת ישראל עיוורת למחצה. העין המדינית שלה עצומה לחלוטין, מכיוון שלראשונה בתולדות המדינה נציגויות ישראל ברחבי העולם סגורות עקב שביתה כללית במשרד החוץ. השביתה הוכרזה על רקע משבר וסכסוך עבודה שנמשכים כבר למעלה משנה. פקידי משרד האוצר תוקעים כל ניסיון לפתרון המשבר, ובינתיים הנזקים המדיניים מצטברים, אך נראה שאת הדרג הפוליטי – שר האוצר, שר החוץ וראש הממשלה זה לא מטריד במיוחד, והם בוחרים שלא להתערב בצורה אקטיבית.

אני כדיפלומט במשרד החוץ מודאג מאוד. לא רק מכך שכאשר אצא לפנסיה צפויים לי ולרעייתי חיי עוני, מכיוון שהפנסיה הכוללת של משק הבית שלנו צפויה להיות פחותה מ-4,000 ₪ לחודש, ולא רק משחיקה של עשרות אחוזים בשכר הדיפלומטים בעשור האחרון שמטילה צל כבד על עתידו של שירות החוץ – אלא אני מודאג בעיקר מהנזק המצטבר למשרד החוץ וכפועל יוצא מכך למדינת ישראל. כאשר שליש מהמצטרפים למשרד החוץ בוחרים לעזוב את המשרד תוך פחות מעשור, יש לנו בעיה. והבעיה הזו היא בעיה לאומית, כי מדינת ישראל לא יכולה להסתמך רק על העין הביטחונית, היא צריכה שגם עינה המדינית תהיה פתוחה ועוקבת.

העין המדינית של מדינת ישראל היא 103 שגרירויות וקונסוליות אשר פזורות ברחבי העולם, ובימים כתיקונם עוקבות אחר הפעילות האיראנית, מתריעות מפני ניסיונות חרם או דה-לגיטימציה של ישראל ומנטרות יוזמות פלסטיניות חד צדדיות במוסדות האו"ם. בשגרה משרד החוץ על נציגויותיו מזהה הזדמנויות לקידום אינטרסים ישראליים בכל רחבי העולם ומבצע פעולות (עליהן לא תמיד ניתן לדבר) שתורמות לחוסנה הלאומי של ישראל. הפעילות של שגרירויות ישראל לא מוגבלת לתחום המדיני-בטחוני, והן מסייעות באופן שוטף בפתיחת דלתות לעסקים ישראליים, מקדמות תרבות ישראלית בחו"ל ועוזרות לישראלים שנמצאים במצוקה וזקוקים לשירותים קונסולריים. הפעילות אשר הדיפלומטים הישראליים מבצעים באופן יום-יומי היא קריטית לביטחונה של ישראל, אך היא לא מתבצעת כבר כשלושה שבועות. אני לא ישן טוב בלילה בשל כך, אך נראה שלמקבלי ההחלטות במדינת ישראל זה לא נוגע.

לכאורה סכסוך העבודה עוסק בתנאי שכר, אך בפועל המאבק הוא על מקומו הראוי של משרד החוץ במערכת הממשלתית. ההתעלמות של הדרג המדיני מהמשבר המתמשך במשרד החוץ מעידה על החשיבות הנמוכה שמקבלי ההחלטות מייחסים לזרוע המדינית של מדינת ישראל. המגמה המדאיגה של החלשת משרד החוץ נמשכת, ועל כך מוחים העובדים. למשרד החוץ מתגייסים הטובים ביותר אשר נבחרים לאחר תהליך מיון ארוך ומייגע. זוהי מעין סיירת מטכ"ל אזרחית של המגזר הציבורי. העובדים מגיעים לעולם הדיפלומטיה מתוך תחושת שליחות וציונות אמיתית, אולם עד מהרה הם נתקלים במציאות האמיתית, בה מתעלמים מהם ומעניקים להם שכר שגוזר עליהם חיי עוני בעת פרישה. שליחי המדינה בחו"ל הם הקבוצה היחידה במגזר הציבורי שתנאי העסקתה לא מעוגנים בהסכם עבודה קיבוצי, וכתוצאה מכך מדי חודש שוחק משרד האוצר באופן חד צדדי את תנאיהם. מספיק לציין את העובדה המדהימה שלדיפלומטים ישראליים בחו"ל יש מדרגות מס ייחודיות, גבוהות יותר מאשר מדרגות המס שמוטלות על שאר אזרחי המדינה. למה? כי האוצר יכול. כי העובדים מנומסים והתנהגו עד כה בדיפלומטיות אופיינית. כל הניסיונות להגיע להדברות עם משרד האוצר נכשלו. העובדים השעו את העיצומים לתקופה ארוכה כדי לתת הזדמנות לתהליך גישור, אולם התהליך קרס מכיוון שאחרי שבעה חודשים העמדה של האוצר היתה נוקשה יותר וגרועה יותר מעמדת הפתיחה שלהם במו"מ… וכך הגענו למצב הנוכחי.

אני שואל את עצמי מתי שר האוצר וראש הממשלה יבינו שהעניין נוגע להם ושלא ניתן להשאיר אותו רק לטיפולם של נערי האוצר. אני חושב שאת השאלה הזו כל אזרח במדינה צריך לשאול את עצמו היום, כי כולנו משלמים את המחיר של המשבר המתמשך.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=924
  • תגובות ב-RSS

2 תגובות לפוסט ”על סכסוך העבודה במשרד החוץ – דברים שאמר לי ידיד מודאג משירות החוץ“

  1. מאת Dave Solomon:

    It's all about greed.
    The diplomats want more money
    So what? Everyone wants more money
    Our diplomats earn a good salary, with great additions

    No one likes greedy people
    No one believes greedy people

    Stop being greedy

  2. מאת רועי רוזנבליט:

    תודה לך גדי על הרשימה.
    במקומות רבים בחו"ל, כולל ארצות הברית, צפון אירופה, ברזיל, נפאל – דיפלומטים לא גומרים את החודש ונאלצים להביא כסף מהבית, או פשוט נוטשים את המשרד. בארץ המצב עוד יותר חמור. עבודתנו זהה לזו שעושים בצבא ובכוחות הבטחון, אבל תנאינו מהגרועים במשק.
    האוצר מספר סיפורים, שלא להשתמש בביטויים קשים יותר (דיפלומט או לא).
    חמדנים? מי שחמדן לא היה שורד שבוע בקורס צוערים. רוצים רק לגמור את החודש ולא להישאר בחוסר כל בפנסיה.