בגדת באמון שלנו, איציק פרי

מכתב גלוי של עובדת סוציאלית לראש איגוד העובדים הסוציאליים

שעת לילה מאוחרת. שנתי נודדת , כמו ,בוודאי, של אלפים מחבריי, אנשי העבודה הסוציאלית המשויכים ומשלמים לאיגוד שאתה עומד בראשו. אתה מעביר עכשיו , קצת לפני עלות השחר, לראשי התאים באיגוד , את ההסדר הנפלא שאליו הגעת עם בנק יה'ב כדי שנכסה באמצעות הלוואות את ימי השביתה.מה לגבי קרן ההלוואות של ההסתדרות? איננו זכאים לפנות אליה?

אני באמצע שנות הארבעים לחיי, אמא לשלושה ילדים. אני באה מבית סוציאליסטי, שהסתדרות העובדים היוותה בו שם נרדף להגנה, סולידריות, בטחון ואחווה. עשיתי הסבה למקצוע העבודה הסוציאלית בגיל 30, ואני לא מצטערת על כך. אבל התעוקה המעכירה את התחושה שהמקצוע הזה חשוב מגיעה בכל 1 בחודש, עם תלוש המשכורת.

עד השביתה שכר היסוד שלי למשרה מלאה היה, 4,450 עם 17 שנות ותק בדרגה ח'. מה1 במאי, יום חג הפועלים, משכורתי תעלה ל- 5,300.ש'ח. באחוזים, זה אולי נשמע כמו הישג, בכותרת בעיתון, אבל עם זה לא הולכים לסופר, ומשלמים לגן הילדים…

לפשרה הירודה והמבזה שהגעת אליה , כבר הגעת לפני 10 ימים. מדוע נתת לכולנו להפסיד עוד 10 ימי משכורת בשל השביתה? האמנו שתחדש את המשא ומתן כפי שדרשנו על מנת להשיג יותר. לא עשית את זה.

לפני כשנה נסכת בנו תקווה אדירה. פתחת חזית מרשימה של פרופוגנדה נושאת אופי חברתי של צדק. מיסכת הכל, יצרת אפקט מבלבל של סודיות השמורה למבצעים צבאיים הירואיים. לבל ידלוף פרט, שמא תהרס תוכנית הגיבוש שלך ושל חברייך לשינוי משכורתו ומעמדו של העו'ס בחברה הישראלית.

שכרת את שירותיו של אחד המשרדים הטובים בארץ לייעוץ כלכלי, קיבלת דו'ח שמעולם לא הראית אותו לכולנו, אלה שמשלמים דמי חבר לאירגון שבראשו אתה עומד. מה הסתרת מאיתנו ולמה?
מו'מ על שכר הינו תהליך קשה וממושך, מורכב ודורש הרבה ידע ונחישות. אך בעיקר הוא דורש מחויבות עמוקה לשרת את האינטרסים של מי שנתן לך את קולו, האמין ברצונך ומחויבותך לשנות למענו. בגדת באמון הזה. השארת אותנו האקדמאים בעליי השכר העלוב ביותר במשק. אל תמכור לנו שזה היה מחויב המציאות, עובדים סביבנו פסיכולוגים רבים בשירות הציבורי שנלחמו והצליחו!

הלכת עם חברך עיני למהלך פוליטי מבריק (ומוצדק בעיני) לבלימת נזקיי ההפרטה. והצלחת. המאבק על העמותות המופרטות לא היה קשור למאבק על שכר העו'ס. הצמדתם אותו למאבק שלנו, ובכך גרעתם מאיתנו. התמקחתם עם האוצר על כספים לאנשים שאינם חבריי הסתדרות, ובכך הורדתם מכוחכם להלחם על משכורתינו הדלות. בפריימריס הבאים של העבודה או קדימה תרשום זאת לזכותך מן הסתם. אותנו, עובדיי המדינה, המשלמים מאות שקלים בשנה דמי חבר להסתדרות, הפקרת. 10,000 איש ויותר, אינם טועים, הפקרת אותנו ופגעת בעבודה הסוציאלית.
מי אתה איציק פרי? עו'ס בדימוס, ופוליטיקאי בעתיד? האם אתה נושא את עיניך למגדלי אקירוב והיית מוכן למכור אותנו בשביל זה?

אני ורבים מחבריי נשאר עובדים סוציאליים במגזר הציבורי, אבל את הסתדרות העובדים נעזוב. נחפש השלמות הכנסה כדי לחיות בכבוד. ואתה, פרוש לפוליטיקה והנח לנו לשקול צעדינו לבניית עתיד אירגוני טוב יותר.

הגר טאוב-אפיל
עובדת סוציאלית, בריאות הנפש, ירושלים.

(גילוי נאות: הכותבת היא אחות של בעל הבלוג)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=740
  • תגובות ב-RSS

11 תגובות לפוסט ”בגדת באמון שלנו, איציק פרי“

  1. מאת פנחס:

    המשכורות של העובדים הסוציאליים קטנות. אבל בשוק הפרטי יש מיגזרי עובדים שהמשכורות שלהם יותר קטנות. מיגזרים אלה אפילו לא יכולים לשבות היות ושביתה אצלם פרושה איבוד הפרנסה. מה לעשות ועסק במיגזר הפרטי יכול להתקיים רק אם הוא נושא את עצמו כלכלית,בניגוד למיגזר הממשלתי שלעולם לא יפשוט את הרגל.
    העובדים הסוציאליים קיבלו תוספת משמעותית מאוד לשכרם,אלא שתוספת זו רחוקה שהתוספת שהם פינטזו לעצמם שיצליחו להשיג, ומכאן התיסכול שלהם.

  2. מאת איתי:

    פנחס

    הדבר המאכזב ביותר בהסכם ובהתנהלות של איציק פרי הוא דווקא מה שנעשה עם העוסים בעמותות – שלא שבתו. על פי הקריטריונים שלך, זה מגזר פרטי לכל דבר.

    הסכם בלי צו הרחבה לעמותות הוא פספוס עצום ומתן הכשר להפרטה.

    תודה להגר.

  3. מאת איתי:

    ועוד מכתב של הגר פה – פשוט מקומם ומעצבן

    http://www.blacklabor.org/?p=30472

  4. מאת דרור ק:

    דעתו של פנחס מעניינת. בשעה שהוא תובע מכולנו למות למען רגבי האדמה הקדושה, הוא אינו רואה דאגה לבני-אדם עובדים ולבני אדם במצוקה עניין קריטי. מגזר העובדים הסוציאליים אינו אמור "לשאת את עצמו" מבחינה כלכלית. מדובר באנשים שעובדים קשה מאוד כדי לסייע לאנשים במצוקה קשה. עבודתם היא בבחינת פיקוח נפש פשוטו כמשמעו. אני מניח שפנחס לא מצפה שצה"ל "יישא את עצמו" מבחינה כלכלית, אבל עובדים סוציאליים זה מבחינתו סיפור אחר. לצערי, צורת החשיבה הזאת מאפיינת לא מעט אנשי ימין.

    לעצם העניין – אני חושב שצריך לגלות סבלנות. שביתת העובדים הסוציאליים השיגה הישגים מסוימים לא מבוטלים, אף על פי שהם לא מספיקים. בינתיים אין בררה אלא להסתפק בהם כיוון שאי-אפשר להשיג הכול בבת-אחת. העובדים הסוציאליים הצליחו לקבע בתודעה שמשכורת של 4000 ש"ח איננה גמול הולם לעבודתם. זה לא היה מובן מאליו לפני כמה שנים. הם גם הצליחו לקבע בתודעת הציבור שהפרטת השירות לעמותות אינה דרך להתחמק מתשלום משכורות הולמות. גם זה הישג לא מבוטל בתנאים הקיימים. זה מה שאפשר להשיג בינתיים. זה לא אומר שלא יהיו עוד מאבקים בעתיד.

  5. מאת ליברל לאומי:

    נראה שההסתדרות מאבדת את מעמדה לכח לעובדים
    http://www.haokets.org/2011/03/31/%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%90%d7%a8%d7%9c%d7%95%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%91/
    אולי ממנו תצמח הישועה לעבודה המאורגנת בישראל

  6. מאת פנחס:

    דרור ק.
    כדרכך אינך קורא מה שכתוב אלא מה שאתה רוצה לייחס סטריאוטיפית לכותב.

  7. מאת עירית:

    כשאת מדברת על סולידריות ופה אחד מוחה על כך שהמאבק היה סולידרי ושיתף את עובדי העמותות, את יוצאת קצת לא עקבית… בנוסף, ההסכם לא שינה דבר בצורה מהותית בנושא ההפרטה- לא ניתן צו הרחבה. ההסכם מבזה ומאכזב, אך רצוי שתלמדי אותן טוב יותר טרם את כותבת עליו

  8. מאת יהודית אסף:

    הגר, אני מזדהה לחלוטין עם דברייך. גם אני שייכת לאותו דור של עובדים שהרווח שלו מהשביתה לא מצדיק את ההפסד. אכן יש תחושה שהשתמשו בנו להשגת מטרות אחרות. כנראה שעדיין תמימים אנחנו בהבנת השפה הפוליטית, אבל למדנו משהו ונגייס את החוכמה לפעם הבאה.
    בנוסף לתוכן, דברייך מנוסחים באופן מעורר התפעלות.

  9. מאת הפעיל:

    למי שרוצה להתחיל לפעול כנגד החזירות ולא רק לדבר – חפשו בפייסבוק את קבוצת "קואלצית צעירי המהפכה". אנו, ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים, יהודים ערבים – ביחד חותרים (כמו במדינות ערב) להחליף את שיטת הממשל הון-שלטון המושחתת בדרכים לא-אלימות כדי להחזיר את ישראל לאזרחיה.

    http://www.facebook.com/#!/home.php?sk=group_171229276261132

  10. מאת עדי-עו"ס:

    הגר אני מזדהה לחלוטין עם מילותייך הכתובות וחושבת שהונינו על ידי העומדים בראש האיגוד ובראש ההסתדרות. אכן לא ניתן לדרוש שינוי כה מהותי כפי שמגיע לנו לאחר 17 שנים של שקט, ונראה כי השינויים צריכים להגיע במנות קצובות ומצומצמות יותר. יחד עם זאת התחושה היא כי השביתה היתה לחינם וכי כגודל הציפיה כך האכזבה. עולה קושי גדול לחזור לעבודה ולטפל באנשים אחרים כאשר יש תחושה כי אנו בעצמינו לא מטופלים ולא נחשבים מספיק הן על ידי פקידי האוצר והן בקרב מנהיגינו בנבחרים מבית.

  11. מאת ניר רייזלר:

    זה יפה, הםעיל, שאתה לוקח דוגמא משכנינו. רק שכבר יש דרך לא אלימה אחת להחליף את השלטון בישראל. קוראים לה בחירות דמוקרטיות. וכדאי להתמקד בה במקום ללבות עוד קצת את הייאוש מפוליטיקה שעומד מאחורי יוזמות לא רציניות מהסוג שהעלית, ושרק מחזק את תחושת הפאסיביות וחוסר האונים של האדם היחיד, שהתרופה לו הוא לא חלומות על הפיכה אלא מעורבות פעילה במרחב הציבורי בו הוא חי.