• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=740
• תגובות ב-RSS

11 תגובות לפוסט ”בגדת באמון שלנו, איציק פרי“

1. מאת פנחס:
   

   מרץ 31, 2011 at 8:15

   המשכורות של העובדים הסוציאליים קטנות. אבל בשוק הפרטי יש מיגזרי עובדים שהמשכורות שלהם יותר קטנות. מיגזרים אלה אפילו לא יכולים לשבות היות ושביתה אצלם פרושה איבוד הפרנסה. מה לעשות ועסק במיגזר הפרטי יכול להתקיים רק אם הוא נושא את עצמו כלכלית,בניגוד למיגזר הממשלתי שלעולם לא יפשוט את הרגל.
   העובדים הסוציאליים קיבלו תוספת משמעותית מאוד לשכרם,אלא שתוספת זו רחוקה שהתוספת שהם פינטזו לעצמם שיצליחו להשיג, ומכאן התיסכול שלהם.

2. מאת איתי:
   

   מרץ 31, 2011 at 10:12

   פנחס

   הדבר המאכזב ביותר בהסכם ובהתנהלות של איציק פרי הוא דווקא מה שנעשה עם העוסים בעמותות – שלא שבתו. על פי הקריטריונים שלך, זה מגזר פרטי לכל דבר.

   הסכם בלי צו הרחבה לעמותות הוא פספוס עצום ומתן הכשר להפרטה.

   תודה להגר.

3. מאת איתי:
   

   מרץ 31, 2011 at 10:43

   ועוד מכתב של הגר פה – פשוט מקומם ומעצבן

   http://www.blacklabor.org/?p=30472

4. מאת דרור ק:
   

   אפריל 1, 2011 at 8:05

   דעתו של פנחס מעניינת. בשעה שהוא תובע מכולנו למות למען רגבי האדמה הקדושה, הוא אינו רואה דאגה לבני-אדם עובדים ולבני אדם במצוקה עניין קריטי. מגזר העובדים הסוציאליים אינו אמור "לשאת את עצמו" מבחינה כלכלית. מדובר באנשים שעובדים קשה מאוד כדי לסייע לאנשים במצוקה קשה. עבודתם היא בבחינת פיקוח נפש פשוטו כמשמעו. אני מניח שפנחס לא מצפה שצה"ל "יישא את עצמו" מבחינה כלכלית, אבל עובדים סוציאליים זה מבחינתו סיפור אחר. לצערי, צורת החשיבה הזאת מאפיינת לא מעט אנשי ימין.

   לעצם העניין – אני חושב שצריך לגלות סבלנות. שביתת העובדים הסוציאליים השיגה הישגים מסוימים לא מבוטלים, אף על פי שהם לא מספיקים. בינתיים אין בררה אלא להסתפק בהם כיוון שאי-אפשר להשיג הכול בבת-אחת. העובדים הסוציאליים הצליחו לקבע בתודעה שמשכורת של 4000 ש"ח איננה גמול הולם לעבודתם. זה לא היה מובן מאליו לפני כמה שנים. הם גם הצליחו לקבע בתודעת הציבור שהפרטת השירות לעמותות אינה דרך להתחמק מתשלום משכורות הולמות. גם זה הישג לא מבוטל בתנאים הקיימים. זה מה שאפשר להשיג בינתיים. זה לא אומר שלא יהיו עוד מאבקים בעתיד.

5. מאת ליברל לאומי:
   

   אפריל 2, 2011 at 4:08

   נראה שההסתדרות מאבדת את מעמדה לכח לעובדים
   http://www.haokets.org/2011/03/31/%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%90%d7%a8%d7%9c%d7%95%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%91/
   אולי ממנו תצמח הישועה לעבודה המאורגנת בישראל

6. מאת פנחס:
   

   אפריל 2, 2011 at 19:53

   דרור ק.
   כדרכך אינך קורא מה שכתוב אלא מה שאתה רוצה לייחס סטריאוטיפית לכותב.

7. מאת עירית:
   

   אפריל 3, 2011 at 9:20

   כשאת מדברת על סולידריות ופה אחד מוחה על כך שהמאבק היה סולידרי ושיתף את עובדי העמותות, את יוצאת קצת לא עקבית… בנוסף, ההסכם לא שינה דבר בצורה מהותית בנושא ההפרטה- לא ניתן צו הרחבה. ההסכם מבזה ומאכזב, אך רצוי שתלמדי אותן טוב יותר טרם את כותבת עליו

8. מאת יהודית אסף:
   

   אפריל 4, 2011 at 15:16

   הגר, אני מזדהה לחלוטין עם דברייך. גם אני שייכת לאותו דור של עובדים שהרווח שלו מהשביתה לא מצדיק את ההפסד. אכן יש תחושה שהשתמשו בנו להשגת מטרות אחרות. כנראה שעדיין תמימים אנחנו בהבנת השפה הפוליטית, אבל למדנו משהו ונגייס את החוכמה לפעם הבאה.
   בנוסף לתוכן, דברייך מנוסחים באופן מעורר התפעלות.

9. מאת הפעיל:
   

   אפריל 6, 2011 at 2:02

   למי שרוצה להתחיל לפעול כנגד החזירות ולא רק לדבר – חפשו בפייסבוק את קבוצת "קואלצית צעירי המהפכה". אנו, ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים, יהודים ערבים – ביחד חותרים (כמו במדינות ערב) להחליף את שיטת הממשל הון-שלטון המושחתת בדרכים לא-אלימות כדי להחזיר את ישראל לאזרחיה.

   http://www.facebook.com/#!/home.php?sk=group_171229276261132

10. מאת עדי-עו"ס:
    

    אפריל 6, 2011 at 12:59

    הגר אני מזדהה לחלוטין עם מילותייך הכתובות וחושבת שהונינו על ידי העומדים בראש האיגוד ובראש ההסתדרות. אכן לא ניתן לדרוש שינוי כה מהותי כפי שמגיע לנו לאחר 17 שנים של שקט, ונראה כי השינויים צריכים להגיע במנות קצובות ומצומצמות יותר. יחד עם זאת התחושה היא כי השביתה היתה לחינם וכי כגודל הציפיה כך האכזבה. עולה קושי גדול לחזור לעבודה ולטפל באנשים אחרים כאשר יש תחושה כי אנו בעצמינו לא מטופלים ולא נחשבים מספיק הן על ידי פקידי האוצר והן בקרב מנהיגינו בנבחרים מבית.

11. מאת ניר רייזלר:
    

    אפריל 6, 2011 at 17:42

    זה יפה, הםעיל, שאתה לוקח דוגמא משכנינו. רק שכבר יש דרך לא אלימה אחת להחליף את השלטון בישראל. קוראים לה בחירות דמוקרטיות. וכדאי להתמקד בה במקום ללבות עוד קצת את הייאוש מפוליטיקה שעומד מאחורי יוזמות לא רציניות מהסוג שהעלית, ושרק מחזק את תחושת הפאסיביות וחוסר האונים של האדם היחיד, שהתרופה לו הוא לא חלומות על הפיכה אלא מעורבות פעילה במרחב הציבורי בו הוא חי.