ציטוט – אבי בראלי על לאומיות שמאלית

"הדימוי הממצה את הפוליטיקה הישראלית על ציר ימין-שמאל מטפח סיווג מסולף של רעיונות, שאיפות או אינטרסים. ואחת התוצאות המזיקות במיוחד היא הנטייה לחשוב שיותר לאומיות, ובמקרה של היהודים יותר ציונות, פירושה הליכה ימינה על הרצף הסכמטי. הנטייה הזאת מזיקה מפני שהיא מסוכסכת קשות עם המציאות ההיסטורית ומפני שהיא מסלפת את מושגי המחשבה החיוניים להבנת המציאות הפוליטית בת זמננו ומקומותינו." (למאמר המלא…)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=587
  • תגובות ב-RSS

10 תגובות לפוסט ”ציטוט – אבי בראלי על לאומיות שמאלית“

  1. מאת דניאל:

    אכן,
    אם השמאל רוצה להביא לידי "סולידריות", כדי לקדם אג'נדה כלכלית שמאלנית, הוא חייב קודם כל שיהיה את מי לשנוא.
    קשה לדבר על "אנחנו" ועל "ערבות הדדית" אם אין איזה "הם" מרושע שמאיים עלינו.

    הצעה לתשדיר בחירות הקרוב:
    הימין שונא פלסטינים
    השמאל שונא אנשים עשירים ומצליחים.
    אנחנו מציעים לכם את הטוב שבשני העולומות.
    הצטרף כבר היום לשמאל הלאומי, ותוכל לשנוא גם עשירים, וגם פלסטינים!

  2. מאת מיכה:

    נראה שיש כמה מקורות השפעה שגרמו להופעתו של שמאל לכאורה אנטי-לאומי (או לפחות אנטי-לאומי כל הזמן שלא מדובר בילידים).

    א) השפעה מרקסיסטית: הראיה של המרקסיזם כמשהו שמתעלה מעל לאומיות, אינטרנאציונליסטי.

    ב) עוינות ללאומיות: בגלל קריאה שטחית של דברים רעים שנעשו בשם הלאומיות במאה ה-20 (תוך התעלמות מהיכולת של כל אידאולוגיה להפוך להרסנית)

    ג) אידיאל המהפכה והמהפכות: האמונה, בהשפעת המהפכה הצרפתית ומרקסיזם, וגם תהליכים אחרים במאה ה-19 וה-20, שאפשר להפוך, לתקן ולעצב חדש את החברה לחברה טובה יותר, שיש לה את הלאומיות 'הנכונה' (או שום לאומיות), שאין בה דת וכו'.

    ד) תגובה לתהליכים שהתרחשו במערב השבע אחרי מלח"ע השניה.

    ה) תהליכים שהתרחשו במערב השבע לאחר סוף המלחמה הקרה.

  3. מאת עידו לם:

    אפשר לסמוך על נורית ויעל שלא יבינו את המאמר ויתווכחו איתו מיותר לציין עם נימוקים פשטניים להחריד.

  4. מאת נורית:

    עידו, חייכתי כשקראתי את דבריך. אני אוהבת חוש הומור.
    אז הנה נימוקיי הפשטניים להחריד:
    המאמר מעניין. אבי בראלי מעלה למעשה על נס את תפיסת הלאומיות האזרחית הרווחת במערב שיסודה במהפכה האמריקנית והצרפתית. הבעייה היא שבישראל תפיסה זו מושמצת ונדחקת לפינה כלאומיות של "מדינת כל אזרחיה". לעומתה דווקא תפיסות הלאומיות היותר דכאניות על פי הגדרתן זוכות לעדנה בישראל (ראו ליברמן ואחרים). זו שורש הבעייה.
    כל מי שמכיר את המציאות במערב, יודע כי מה שמכונה השמאל בישראל הוא הרבה יותר לאומי ממקבילותיו באירופה. על פי כל הסקרים, הנוער בישראל הוא מבין הלאומנים ביותר בעולם: בסגנון מזרח-תיכוני או מזרח-אירופי, שזו כנראה השוואה יותר מדוייקת שצריך לערוך. רק ישראלים מעטים מאד (בעיקר באקדמיה) מושפעים מהלוך הרוחות הרווח במערב בנושאים אלה.
    הבעייה של ישראל (ובכלל של המזרח-התיכון) היא שיש בה יותר מדי לאומנות, ולא פחות מדיי.

  5. מאת פנחס:

    אכן דניאל
    אני רואה שאתה אוהב את כל האנושות ומענין אם את אובה אדם אחד מסוים ומוכן לעזור לו.
    כי הרי אם אתה אוהב אדם מסוים אתה לא אוהב את כל ההם.
    ואם אתה מוכן לעזור לאדם מסוים פרוש הדבר שאתה מעדיף אותו על כל ההם
    כלאמר אתה במקרה הטוב אדיש לכל ההם ובמקרה הלא טוב אתה פשוט שונאם
    זה היוצא מדבריך

  6. מאת אלעד הן:

    המאמר החשוב של אבי בראלי לא מדבר על שום דבר שדומה לשמאל הלאומי.

  7. מאת עידו לם:

    אני אנסה להסביר לך את תפיסתי נורית: יש עם יהודי שהו שווה ערך לעם ישראל ויש דת יהודית שהיא שוות ערך לדת ישראל, כלומר כדי להיות חלק מעם ישראל אתה צריך להחזיק בדת ישראל או במילים אחרות כדי להיות חלק מהעם היהודי אתה צריך להחזיק בדת היהודית. כביכול במערב הסיפור שונה ואתה לא צריך להיות נוצרי כדי להיות הולנדי או צרפתי זה לפחות מה שהאירופים מספרים לעצמם אבל האם זה נכון? לעניות דעתי לא ואפילו בחברות חילוניות במערב אירופה כדי להיות חלק מהאתנוס אתה צריך להחזיק בדת הרוב שהיא נוצרית ולכן המוסלמים הם לא הולנדים אלא אזרחי הולנד שכמו הפלסטינאים בישראל שהם לא חלק מעם ישראל אבל הם אזרחי מדינת ישראל. אני מאמין שאין רוב שמוכן לוותר על ההגמוניה שלו וזה לא רק הישראלים אלא גם האירופים ומכאן הפיצוץ בלתי נמנע. עוד נוקדה למחשבה: גם אם נוציא מהלאומיות הישראלית את הפקטור של הדת עדיין תישאר המחלוקת התרבותית אנחנו רוצים מדינה עברית הם מדינה ערבית מישהו יצטרך לוותר.

  8. מאת דניאל:

    פנחס, יש לי רקורד ארוך של תרומה אישית והתנדבות, לצד סיוע כלכלי ללא מעט אנשים שקרובים אליי. אז התשובה לשאלה שלך – כן.

    תרומה, סיוע, צדקה – כל אלה דברים מאוד מאוד חשובים – כשהם מגיעים ממקום של רצון טוב, לא כשהם מגיעים משוטרים ופקידי מס שמגיעים אליך הביתה ומכריחים אותך לתרום – למה שהם חושבים שאתה צריך לתרום.

  9. מאת נורית:

    לעידו, ישנה לאומיות אזרחית רב-תרבותית בנוסח הקנדי. מדינה אחת שמאפשרת ביטוי נרחב למיעוט הלשוני-אתני בתוכה.
    בישראל יש יסודות רב-תרבותיים כמו העובדה שלערבים מערכת חינוך נפרדת, והערבית היא שפה רשמית, אך אפשר לעשות הרבה יותר, לדעתי, כדי לקדם את האינטגרציה של חלק מערבי ישראל (תמיד ישאר בקרבם חלק מוסלמי קנאי וחלק לאומני שבכלל לא ירצה לקחת חלק בזה) למשל שהנשיא ביום העצמאות יגיד גם כמה דברי ברכה בערבית, שיוסיפו בית להמנון שמדבר על אופיה הדמוקרטי-שויוני של המדינה וכדומה.

  10. מאת עופר דגן:

    נורית, אין הצדקה לדברים שאת מציעה, כי יש שתי אפשרויות:

    1. כל עוד הסכסוך הישראלי-פלסטינאי לא נפתר, ערביי מדינת ישראל תמיד ישנאו את המדינה הזאת (ולצורך העניין זה לא משנה אם השנאה שלהם מוצדקת או לא) – ולכן אמירה של כמה מילים בערבית ביום העצמאות לא תגרום להם לחוש אחרת. אולי הם אפילו יפרשו את זה כניסיון להתחנף אליהם. המחשבה שהוספת בית בהמנון או דיקלום כמה מילים ביום העצמאות ימתן את הרגשות הלאומנים שלהם – היא זלזול בשאיפותיהם הלאומיות.

    2. מאידך, אם הסכסוך יפתר, אז תהיה סימטריה במובן זה שאנחנו נחיה במדינה היהודית והן יחיו במדינה הפלסטינאית. וכמו שבהמנון שלהם לא יהיה בית שמתייחס ליהודים, כך גם בהמנון שלנו לא יהיה בית שמתייחס לערבים. וכמו שהם לא ידקלמו מילים בעברית ביום העצמאות שלהם – כך גם אנחנו לא נדקלם מילים בערבית ביום העצמאות שלנו.

    כלומר, בכל אחד משני המקרים (כלומר בין אם הסכסוך יפתר ובין אם לא) – זה ממש לא מתאים לעשות את מה שאת מציעה.