ציפי לבני ב’מעריב’ – מה שיש ומה שאין

קדימה היתה יכולה והיתה צריכה להתמקד בנושא ההתנחלויות. זה נכון שהציבור הישראלי פסימי, אבל רובו מאס בוויכוח העקר עם המתנחלים שגוררים אותנו באף למדינה דו-לאומית. הדרך להסכם כנראה חסומה, והדרך לפינוי חד-צדדי חסומה אף היא. הקיפאון הזה מאפשר למתנחלים להמשיך להתנחל. והוויכוח נמשך כאילו היה על מה להתווכח, בזמן שברור לכל עין שהם מקרבים את סוף הציונות, מטביעים אותנו סנטימטר אחרי סנטימטר בביצה דו-לאומית. זאת ההזדמנות של קדימה לנסח את הדברים האלה בבהירות, ובינתיים היא ממזמזת את ההזדמנות במקום לאחוז בה.

ובכל זאת ציפי לבני אמרה כמה דברים חשובים במעריב בסוף השבוע הזה ("לו הייתי שם", שלום ירושלמי, מוספשבת):

על זכות השיבה וערביי ישראל:

"תמצית ההוויה הציונית היא הקמת מדינה יהודית, וזו הסיבה שאני מוכנה לוותר על [חלק מ?] ארץ ישראל כדי לקיים מדינה כזו. ההבדל ביני ובין נתניהו הוא שאני מוצאת פתרונות. הוא נגד זכות השיבה. אני אומרת שהמדינה הפלסטינית היא הפתרון לזכות השיבה. גם ערביי ישראל מוזמנים למצוא להם פתרון לאומי במקום אחר. ערבי ישראלי ביחס למדינה הפלסטינית הוא כמו יהודי אמריקאי ביחס לישראל. כל זה בא מתוך פטריוטיות ישראלית."

ובעוד עניין שאולי כדאי לזכור, ושאולי צריך לקרוא לו הפרטת הממשלה:

"אורי יוגב ועו"ד יצחק מולכו הם אנשים פרטיים. כל אחד מנהל פה את העיניינים, ולא משנה אם הוא עושה עבודה טובה או רעה, זו שיטת הלחישות באוזן. זה לא תקין."

לא תקין זה ניסוח עדין. אז עכשיו כשיש לנו שר אוצר בפועל מהסקטור הפרטי, איפה דן מרגלית וארי שביט שיגידו איזו מילה על הון שלטון?

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=343
  • תגובות ב-RSS

3 תגובות לפוסט ”ציפי לבני ב’מעריב’ – מה שיש ומה שאין“

  1. מאת אברהם אבינו:

    ישר כוח, לשם שינוי, פרסמת דברי טעם.
    זוהי קריאה חשובה, למפלגה שהיא מוטציה לא חשובה, לבצע מהלך חשוב.
    בדרך כלל, קשה להאמין שמלידה בחטא, יצא דבר טוב, אבל אולי האבולוציה (תהליך אופוזיציותה של קדימה), תוליד שינוי מחשבתי שיצמיח בסיס אידאולוגי, בהמשך, יצטרפו אישים איכותיים, בעלי משקל סגולי ובסוף (אינשאללה), גם הציבור יתמוך והכוח הפוליטי יתורגם למהלכים בשטח ולשינוי שאני כל כך מייחל לו כבר עשרות שנים.

  2. מאת ד"ר נו:

    ציפי לא דוחפת חזק עכשיו משום שהיא "עלולה"להצליח.עכשיו יש נשיא חדש שבא לכפות פה יישום בשטח של דעותיה.
    זה הזמן לתפוס את הרוח הגבית עד הסוף,את הגל המתרומם ציפי!אפשר להגיע עם אובמה עד החוף.זה מצריך "ויתורים כואבים".
    ירושלים,הגולן,עזה והגדה ועוד.אני לא מרגיש שום כאבים מויתורים אלה,אני מרגיש כאב מאובדן חיילים ללא תכלית במלחמה.
    אופוזיציה יקרה ! זה זמן ציפי והיא לא תנצל זאת,כהרגלה.

  3. מאת חץ בן חמו:

    אעזוב לרגע את דעותיי הפוליטיות בצד. 3 שנים היה לגברת לבני את הזמן לעשות הסכם כלשהו, אולי ראשי פרקים להסכם או משהו עם קצת יותר "בשר" – וכלום, היא מסמסה 3 שנים (לא רק באשמתה, גם הפלסטינים המשיכו להראות את המומחיות שלהם בירי עצמי ברגליים).
    ככה עושים מו"מ? ככה מגיעים להסכם? בשוק הפרטי אם היא היתה מנכל"ית או סמנכל"ית והיא היתה נוקטת באותם צעדים, ההנהלה היתה זורקת אותה מהמדרגות. איפה נשמע כדבר כזה כמו העניין שהיא מראש מסכימה לחלק את עיר הבירה שלך עוד לפני שישבת למו"מ? ומה עם כל ההסכמים שהפלסטינים חתמו ולא קיימו?
    כשרצים ריצת אמוק, לא מגיעים לשום דבר. כשרצים לוותר על חלק מעיר הבירה שלך עוד לפני סיכום מו"מ, אל תתפלאו שתוצאות הבחירות האלו גרמו לממשלה ימנית לעלות לשלטון.
    אם השמאל הישראלי בונה על ליבני ועל "קדימה", אז השמאל בצרות יותר גדולות ממה שאנשים חושבים. זה פשוט מזכיר לי את תשדיר הבחירות של הליכוד: 10 שנים ציפי לבני בממשלה, 0 השגים.