ובפינתנו “הטמטום לאן?”: האגודה הסוציולוגית הישראלית

הסיפור הזה הופיע במקור ראשון. וזאת עובדה ששווה לחזור אליה, אבל קודם הסיפור עצמו. האגודה הסוציולוגית הישראלית העניקה פרס, לחוקרת צעירה שמחקרה טוען בערך כך: שהעובדה שחיילים ישראלים אינם אונסים פלסטיניות נובעת מכך שהם גזענים. מאחר שהנשים הפלסטיניות עברו דה-הומניזציה, אתם מבינים, אז הם לא מושכות את קלגסינו הגזענים.

אז אם כך, רציתי רק להציע לאגודה, ולחוקרת הצעירה והמוכשרת, קבוצת ביקורת: ההתנתקות. אם צודקת המוכשרת, ודאי תוכל לגלות שם שקלגסינו הגזענים, אנסו את מתנחלותינו (תכולות העין) על ימין ועל שמאל. או במלים אחרות, כמה קל ונעים להיות פוליטקלי קורקט בחוג הצר של ה"רדיקלים". מתברר, שאפילו לחשוב לא צריך. מספיק לסובב את המנואלה ויצא לך עוד מאמר ל"תיאוריה וביקורת", או ל"תרבות וספרות".

ורק עוד הערה קטנה, כי אני נפגש הרבה עם ימנים, בעיקר דתיים לאומיים. זה לא מקרה שזה מופיע במקור ראשון. כי בעוד השמינית אחוז הכי רדיקלית של השמאל מתחרה בשצף קצף כנגד הרבע הנורא-אבל-קצת-פחות רדיקלי, מה שהחברה האלה מצליחים לעשות הוא בעיקר לשרת את הימין. בשמאל ובמרכז יש מעט הבנה למרכזיות של הדברים האלה שם: בימין, באופן שיטתי, במשך שנים ארוכות, מציגים את העולם כך שאו שאתה תומך בהתנחלות, או שאתה "פוסט-ציוני". הארץ, עשה להם שירות מצויין, במובן הזה, בנאמנות ובעקשות. וכל סיפור כזה, כל התבטאות של גדעון לוי, כל "מחקר" וכל "תיאוריה" רדיקלית נאספים בנאמנות בערימת ההוכחות ההולכת וגובהת. וכך מצליחים בימין להעלים את העיקר: שמתנגדי הכיבוש האמיתיים מתנגדים לו מפני ש – לא למרות ש – הם ציונים.

פרטים על המחקר המופלא הזה, במקור ראשון, כאן.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=246
  • תגובות ב-RSS

68 תגובות לפוסט ”ובפינתנו “הטמטום לאן?”: האגודה הסוציולוגית הישראלית“

  1. מאת מגבניק:

    נו, מסטרנטית לפסיכולוגיה, אולי הגיע הזמן שמסטרנטים לפסיכולוגיה ילמדו גם קצת מדע.

    התגובה שלך למשל, זה לא "מה שמדענים עושים" (?).

  2. מאת פילוסוף פיצוצייה.:

    טוב, אז שלום לכולם.
    ראשית משהו עקרוני לגבי. אני בסהכ' סטודנט לפילוסופיה עם התעניינות מעמיקה בעיקר בהגותם של היידגר, ניטשה ודלז. פוסט-מודרניסט? אני לא יודע, אני לא לגמרי מבין את המילה הזאת.
    כמה הערות קצרות לגבי "התיזה" המהוללת שלנו מפרספקטיבה פילוסופית.
    א. לא צריך לקרוא את כל 200 העמודים של התיזה הזאת כדי להעיד על "איכותה". איכותה נקבעת במידה רבה לפי "השאלה" שאת\ה כחוקרת מצליח לשאול. אז נכון, אני לא מצפה מסטודנטית לסוציולוגיה שתפתח שאלה על "מהו היש" מפרספקטיבה סוציולוגית\אנתרופולוגית, למרות שיש סוציולוגים שעושים\עשו את זה, ואפילו נתנו פרספקטיביות אמפיריות מרתקות לשאלה הזאת.
    ב. אולם אם הצלחת לעשות רדוקציה כזאת טוטאלית לסכסוך הישראלי פלסטני, כך שכל מה שאתה מסוגל לשאול עליו הוא – "למה חיילי צ"הל לא אונסים פלסטיניות", הבנאדם היחידי שמחקת לו את ההיסטוריה ועשית לו דה – הומניזציה זה אתה עצמך כחוקר.
    כפי שכבר העירו כאן, שאלה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה "סוציולוגית, אנתרופולוגית, אתנולוגית", כאילו שמדובר כאן בשני שבטים מקונגו ששוחטים אחד את השני כי האחד לא מספיק שחור מהשני. הנחה זו היא בדיוק מה שמאפשר את ההצגה והצמצום הלכאורה כלכך "מדעי" של השאלה.הנחה נוספת שיכולה לדוגמא לשמש את "המדעיות" של המחקר הזה, היא כמובן ההנחה שהתנועה הציונית על כל זרמיה, היא בסהכ' תנועה קולניאליסטית שבאה לפה לחפש זהב ולשעבד את הילידים.
    ג. הסכסוך הישראלי – פלסטיני אינו סכסוך אתני גרידא! הוא סכסוך מורכב וכאוב מאוד- היסטורי, פילוסופי, תיאולוגי בין קבוצות, דתות ולאומים שונים שהנראטיבים והערכים שלהם מתנגשים בנקודת זמן ומרחב מסויימת. ואולי בנקודה זו – טוב שהם מתנגשים\מצטלבים. ואולי יאפשרו לכל אחד להתבונן פנימה אל ההיסטוריה האישית שלו, ולבחון מה קרה לה במהלך הסכסוך, מדוע כלכך בלתי אפשרי "לאחר" לקבל את ערכיו, ושמא הם באמת לא כלכך "נאורים" או "טובים" או "אדוקים" כמו שכל אחד מהם חושב. לדוגמא מעניין לשאול מדוע המוסלמים לא יכולים לקבל את החזון הליבראלי – פרוטסטנטי של "המזרח תיכון החדש" מאת שמעון פרס?
    ד. המורכבות הזאת חלילה לא צריכה לשמש עילה לכיבוש ולמעשים הנוראיים שצ"הל מבצע בשטחים. ובכל זאת, להגיע למצב שבו אתה כחוקר מוחק לגמרי את ההיסטוריה של עצמך כדי לשאול שאלה לכאורה "מדעית"? הוא מצב שהייתי מגדיר אותו בפראפרזה ניטשאנית – מצב שבו הלוגיקה של המדע מתחילה להסתובב על צירה וסופה שתעשה לעצמה מיתוס.
    ה.מן הראוי היה שהאקדמייה הישראלית, לפני שהיא מלמדת את "חוקריה העתידיים", את רזי הדיקדוק והדיוק המתודי של המדעיים השונים, הייתה נותנת להם גם השכלה (לא "הכשרה"!) בסיסית
    ב"מה זה ניקרא לחשוב"?
    ו.אולי כדאי "שהחוקרת" שלנו תקרא קצת מה היה לישעיהו ליבוביץ' להגיד על מפעל ההתנחלויות ועל פעילויות צה"ל בשטחים.
    כיצד השפיע לדוגמא מפרספקטיבה סוציולוגית מפעל ההתנחלויות על האמונה והפולחן היהודי? אהה! הרי לך שאלה לנסות לעגן אותה במחקר אנתרופולוגי! אבל בעצם? מה אנחנו צריכים את ליבוביץ עם השאלות המורכבות שלו? האיש שבחדות שכלו ובחריפות לשונו הרגיז כלכך ציבורים שונים בארץ, בדיוק משום שלעולם לא היית יכול לנסח כותרת על דבריו – "הטמטום לאן"? מה שאי אפשר לומר על "החוקרת" per defectum שלנו, לתפארת מדינת ישראל!

  3. מאת פילוסוף פיצוצייה.:

    טוב, אני קצת מצטער משום שהגעתי לפוסט הזה קצת באיחור. אחרי שהוויכוח כבר נירגע. אולם חיי זיאוס הקדוש – הטיפשות של עבודת התיזה הזאת פשוט לא מרפה ממני! אולם הייתי רוצה שוב להפנות את תשומת ליבה של "החוקרת" וגם לכל מי שתומך בה לנקודה מעניינת. למעשה, הייתי ממליץ להם להסתכל במראה: הקבוצה היחידיה בחברה הישראלית שתופסת את הסכסוך הישארלי-פלסטיני בצורה כלכך א-היסטורית – מיתית והזויה היא בדיוק הקבוצה שמבחינה פוליטית אליה החוקרת ותומכיה מתנגדים: המתנחלים! ושוב, אני אומר זאת דווקא מתוך קירבה מאוד גדולה להוגים שבאקדמייה נוטים לשייך אותם למה שניקרא – פוסט – מודרניות. לעניות דעתי , לא מדובר כאן בכלל בוויכוח בין ציונים ללא ציונים, מודרניזם – פוסטמודרניזם (אגב, זה לגיטימי לחלוטין לבקר ולא להסכים לפתרון שהעניקה הציונות לבעייה היהודית, וכן להיסטוריוגרפיה החדשה שהיא ייצרה לעם היהודי), אלא פשוט עניין של טפשות גרידא!
    ויש עוד עניין שמרתיח אותי. דבר שאולי, אם יהיה לי קצת זמן,היה כן גורם לי לקרוא את "התיזה" הזאת, דווקא מפרספקטיבה ביקורתית כדוגמא וניתוח למה שאני מבקש לקרוא: שימוש לא ביקורתי במתודות תיאורטיות.

  4. מאת שירה:

    באסה, אה…
    החיים הם עניין של עיתוי, אחי, אין מה לעשות.
    אולי "מגבניק" יענה לך אח"כ.

  5. מאת פילוסוף פיצוצייה.:

    יכול להיות, אבל הדיון כניראה גם כבר מיצא את עצמו.

  6. מאת הנדלמן:

    לפילוסוף הפיצוציה שלא אופתע אם הוא גדי טאוב עצמו:

    א. אי אפשר לומר בפוסט הראשון שלך שאתה לא מבין מה זה פוסטמודרניזם ובפוסט השני לכתוב "אני אומר זאת דווקא מתוך קירבה מאוד גדולה להוגים שבאקדמייה נוטים לשייך אותם למה שניקרא – פוסט – מודרניות."

    ב. שאלת המחקר שנשאלה בתזה לגיטימית לגמרי. אתה בהחלט צודק שהתזה לא ממצה את כל הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אבל מצד שני זה בהחלט לא משהו שהכותבת התיימרה לעשות. אני לא חסיד גדול של התזה, וקראתי טובות ממנה, אבל הטיעון שלך פשוט לא תופס. לשאול שאלות מגדריות, ושאלות שנוגעות לאלימות מינית באופן ספציפי, זה לגיטימי לגמרי. כל עבודה מכסה רק חלק אחד מהחברה ובמקרה דנן מדובר בחלק מעניין למדי, לטעמי.

    ג. חוץ מזה אני בהחלט מסכים עם רוב הביקורת שלך. העבודה בהחלט מופשטת מאוד, הרבה יותר מידי לנושא שלה. למרות זאת, ולמרות שאינני מסכים עם רוב הטיעונים שמוצגים בה, אני חושב שהעבודה הייתה ראויה לציון לשבח.

  7. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    להנדלמן: ראשית: אני ממש לא גדי טאוב.לא כאן וגם לא בממשות וגם לא ביחס לדיעותיו. :).
    אני לא חושב שיש בינינו מחלוקת. לפחות לא ביחס לביקורת. אולם לגבי הסעיפים א.ב:
    א. אמרתי זאת משום שכיום יש לטענתי שימוש מאוד נלוז ולא ביקורתי שעושים במונח הזה: "פוסט מודרניות". באופן כללי אני לא חסיד של הכללות – "והאחדה" שעושים במונח הזה היא הרבה פעמים לא ביקורתית כלפי ההוגים הנכללים תחתיה.
    בנוסף לכך, המונח בדרך כלל נוטה להיתפס לפחות באקדמייה – כמקור של רלטוויזם, וויותור על המובן של האמת. וזה ממש לא ככה.
    ב. חלילה – אכן יש מקום לשאול שאלות מגדריות, אולם שוב השאלה איך אתה שואל? ואכן, היא לא אמורה לחסות את "כל הסכסוך" אבל אמור להיות לה יחס לסכסוך בכוליותו, היינו בפראפרזה היידגרנית – "להוויה".
    בוא נלך לרגע עם המסורת המתנגדת: לפוקו וניטשה יש מושג מחליף "להיסטוריה" במובנה ההיגילאני: גניאלוגיה. מן הראוי היה "שהחוקרת" שלנו הייתה מבצעת איזשהי סוג של "גניאלוגיה", גם אם קצרה ושטחית ביחס למושג "אונס" – מה פירוש "אונס"? אם היא טוענת שאמור היה במצב הנוכחי אונס – מן הראוי לנסות להנביע את "השיח על האונס" באופן אימננטי – מתוך המרחב התרבותי\חברתי הישראלי\ציוני(הנראטיב הציוני?) וואטאבר שבו היא עוסקת. כלומר, אם בכלל היא טוענת שאמור להיות כאן אונס במסגרת איזשהי פרקטיקה של שליטה בתוך מערך כוח מסוים.
    לעומת זאת, "החוקרת שלנו" עשתה היסק מופשט וגס מאוד מהסוג הזה: במצב של מלחמה מתמשכת יש אונס, ככה זה במקומות אחרים,לכן, גם במקרה של הסכסוך הישראלי פלסטיני צריך להיות אונס. ומכאן השאלה – למה אין אונס?
    זה שיש אונס במקומות אחרים, לא אומר שגם כאן צריך להיות אונס. זה טיעון המבוסס על חיפוש יחסי זהות חיצוניים גסים.
    היסק כלכך גס המבוסס על אונטולוגיה של זהות כלכך מופשטת חוטא לרבדים המורכבים של המצב, ולמעשה, בכך, מעיד על עצמו שהוא אינו עבודת מחקר רצינית המאירה את הסכסוך באור נוסף, אלא גימיק אנתרופולוגי שמטרתו לעורר פרובוקציה ותו לא.
    מצטער, אבל לטענתי גם במסגרת התיאורטית "הפוסט מודרנית" טיעון מהסוג הזה לא היה עובר. ושוב – אליבה דה "פוסט מודרניות", גם בפוסט מודרניות – לא "הכל הולך".ושוב, זה שהכוונה של המחקר יכולה להיות "טובה", לעורר את הקוראים לשאול את השאלות המגדריות, לא הופך אותו לטוב מבחינה אקדמית\ביקורתית.

  8. מאת תמר:

    אנונימי יקר, כשמדובר בעבודה הנ"ל, לא נראה שאתה יודע על מה אתה מדבר. אתה מציע שהחוקרת תדון במהו אונס, מהו אונס במלחמה, אלימות מינית בסכסוך הישראלי – פלשתיני.. צודק. מאוד חשוב. כמה טוב שהיא אכן עשתה זאת. על פני בערך 35 עמודים.

  9. מאת פילוסוף פיצוצייה:

    יקירתי. כמדובר במה שכתבתי ניראה שאת בעצמך לא יודעת על מה את
    מדברת, וגם לא טרחת לקרוא את דברי בעיון. מוטב גם שתסתכלי קצת אחורה בשרשור על מנת להבין במה דברים אמורים. בכל אופן, המשך נעים.

  10. מאת תמר:

    אל דאגה, קראתי בעיון את השרשור, את הפוסטים מפוצצי המילים שלך, ושלא כמוך, גם את העבודה.
    כמו שכבר כתבתי, אני חושבת שהיא עושה עבודה טובה מאוד בדיון במושג בפני עצמו ובהקשרים היסטורים, גלובליים ומקומיים, ויוצרת בסיס מוצק מאוד להמשך הדיון על נדירות האונס בקונפליקט הישראלי-פלשתיני.

  11. מאת פילוסוף פיצוצייה:

    טוב, נו, אנחנו כניראה נשאר חלוקים בעניין האיכות של העבודה הזאת. ואל דאגה, כשיהיה לי קצת זמן אני גם אקרא אותה – כפי שציינתי בפוסט הקודם. אני מצר על כך, שכל נסיון להתרומם מעבר לפסבדו "עובדות מחקריות\מדעיות", של העבודה הזאת נתפס בעינייך "כפוסט מפוצץ מילים". את הבסיס הפסבדו – "מחקרי\מדעי", של העבודה הזאת כבר ביקרו הרבה לפני(למעלה) בפוסט הזה.

  12. מאת גדי:

    אכן אין גבול לטמטום. נדמה שבעולם האקדמי כל דבר קביל וטמטום חריג מקבל שבחים.
    מחר הם יגידו שקציני החנוך צריכים לשכנע את החיילים להאמין בשיוויון ולהתחיל לאנוס.
    גדי

  13. מאת הנדלמן:

    למען השם, גדי. אתה חוזר שוב ושוב על אותה טענה למרות שזה ממש לא מה שהיא כותבת. אתה הרי אדם משכיל – למה שלא תקרא את כל העבודה, תראה שהיא מתמודדת מראש עם הביקורת שאתה מעלה, ואז תבקר בהתבסס על הטיעונים האמיתיים שלה?

    להבדיל ממך אני לא רוצה להטיח במתדיינים האחרים כאן "מטומטם", כי לא נראה לי שזה תורם לדיון, אבל למה אתם גם מתעצלים לקרוא את העבודה וגם מתעקשים להתווכח עליה?

  14. מאת בתיה אבן:

    גודל המדגם מותנה בנדירות התופעה.

    מדגם של 25 פרטים הוא מדגם קטן מדי לכל נושא, בוודאי לנושא בעל נדירות רבה כאונס.
    יש להניח שבין 25 הסטודנטים הנשאלים היו מעטים אם בכלל בעלי נטייה לאינוס, וממילא העדר ביצוע האונס בכוח או בפועל ע"י אותם סטודנטים – מילואימניקים, אין לו כל ערך ומשמעות מחקרית.

    לא רק שהמסקנות מופרכות, ואין שום דרך לאשש אותם. כי הרי אין שום קבוצת ביקורת המשווה מנהגי אונס אצל חיילי צה"ל מול נשים שאינן "פלשתינאיות".
    גם המגמה הפוליטית בולטת אצל "החוקרת" ולמעשה מבטלת את הערך המדעי שאולי ניתן היה להשיג ממחקר שכזה.

    לדעתי הסיבה היחידה לכך שהאקדמיה אישרה וגם העניקה פרסים לסוג נלוז זה של מחקר נובעת מהגישה הפוליטית של העומדים בראשה

  15. מאת הנדלמן:

    בתיה אבן:

    זאת עבודה אנתרופולוגית ולכן לא מדובר ב"מדגם". שוב, אני מאוד ממליץ לקרוא את העבודה לפני שמגיבים עליה (וגם להבין משהו באנתרופולוגיה). עוד אני ממליץ להמנע מתגובות מוזרות דוגמת "הסיבה היחידה לכך שהאקדמיה אישרה וגם העניקה פרסים לסוג נלוז זה של מחקר נובעת מהגישה הפוליטית של העומדים בראשה".
    וואלה. מי עומד בראש האקדמיה, תגידי לי? ומהן הדעות הפוליטיות שלה/שלו? האם הן אכן אנטי ציוניות כמו שגדי טאוב כל כך אוהב לטעון או שמאל / מרכז כמו שנכון לרוב רובם של הפרופסורים בישראל?

  16. מאת סטודנטית לסוציולוגיה:

    גדי שלום,
    ראשית אומר שתגובתי איננה קשורה למקרה הנדון!!! אבל אם אם כבר עוסקים במחלקה לסוציולוגיה, ואם כבר במחלקה למה לא בסגל? למה שלא תתיחס למשל לחשדות באשר לפרו'פ אייל בן ארי. אתה יודע שתלמידי ותלמידות המחקר מהמחלקה שלך – המחלקה לתקשורת באונ' העברית כתבו מכתב הזדהות עם הדוקטורנטיות מסוציולוגיה אותו הן מפיצות בכל מקום שאפשר באקדמיה הישראלית. למה שאתה לא תפרסם אותו גם באתר שלך?

  17. מאת סטודנטית לסוציולוגיה:

    ועוד הערה…
    אגב, המנחה של העבודה אותה אתה מבקר הוא לא אחר מאשר פרופ' אייל בן ארי. הסטודנטיות והדוקטורנטיות שלו במחלקה לסויולוגיה לא עברו "דה-לגיטימציה" מבחינתו(שכן מדובר ביחסי מרות), ההפך הוא הנכון, היה מאוד לגיטימי מבחינתו להטריד ולסחוט אותן מינית.

  18. מאת הנדלמן:

    לסטודנטית לסוציולוגיה:

    טאוב לא עוסק בסחיטות המיניות של בן ארי מכיוון שזה יידרוש ממנו יושר אינטלקטואלי שפשוט אין לו. כמו רוב האקדמאים בישראל גם הוא אומר דברים פוליטיים רק כשהם מועילים לקידום שלו. כך גם כאן: הרבה יותר פשוט להצטרף לחזקים ולהאשים את הסוציולוגים שהם אנטי ציוניים גם כשאין בכך כל ממש.

    סתם לידיעתך, טאוב, ב-2004 היו בחמש האוניברסיטאות הגדולות בישראל 133 סוציולוגים פעילים, רק שניים מתוכם פלסטינים, רק שישה מתוכם חברים בארגוני מחאה נגד הכיבוש, רק שבעה מתוכם חתומים על שתי עצומות ומעלה. אלה העובדות. אתה יכול למצוא אותן כאן
    http://www.alternativenews.org/images/stories/downloads/misasheni/Occupation%20Doesnt%20End%20at%20Checkpoint_Shenhav.pdf

    בתור נושא הדגל של המאבק ההירואי נגד הפוסטמודרניזם, למה שלא תסביר לנו כאן איך הנתונים האמפיריים האלה מתיישבים עם התיאוריה שלך שהעבודה קיבלה פרס כי האגודה הסוציולוגית היא שמאלנית אנטי-ציונית?