גילוי דעת של הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

     בתשובה למכתבו של יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות היוצא, פורפ' רון רובין.

מחאת הפרופסורים כנגד השר אלקין היא עוד ניסיון של גילדה מקצועית לכפות את דעתה הפוליטית על ההשכלה הגבוהה

 הפרופסור רון רובין נשיא אוניברסיטת חיפה ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) שלח לכל חברי הסגל והסטודנטים של האוניברסיטה שלו מכתב גלוי, בטון היסטרי, תחת הכותרת "תורכיה זה כאן". המכתב  מתריע מפני "שיתוק של שומרי הסף האמונים על עתיד המדע במדינת ישראל" ומפני "הרס חסר מורא" של האקדמיה "המונע מאינטרסים פוליטיים צרים".  לכן "מתוך תחושה של סכנה אמיתית לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל" החליט פרופ' רובין להתפטר מתפקידו כיו"ר ור"ה. "אני תקווה", הוסיף בסיום, "כי בכך אצית את אש המרד בקרב כל הסגל האקדמי בישראל, ציבור הסטודנטים וכל אדם במדינת ישראל שעתיד הדמוקרטיה, המדע, המחקר, והחופש לחשוב יקרים לליבו". ואכן רשימות הדיוור של האקדמיה הישראלית געשו בתחזיות אפוקליפטיות על קץ האקדמיה, ובאותה הזדמנות – איך לא? – קץ הדמוקרטיה.

אז על מה בעצם פרצה המהומה? מה הסכנה האימננטית שבגלל נאלץ יו"ר ור"ה ליפול על חרבו כדי להציל את הדמוקרטיה? ובכן, מתברר שמדובר בכך שהשר אלקין סירב להאריך את כהונתה של המנכ"לית הזמנית של המל"ג. מאחר שלמנכ"ל המל"ג אין שום סמכות בעיניינים אקדמיים, לא ברור למה פרופ' רובין  חושב שמנכ"ל אחר שהשר יבחר, כפי שהחוק מסמיך אותו לעשות, יסכן אותנו עד כדי "לשקוע בבוץ הטובעני שיחזיר אותנו לתקופות בהן אנשים האמינו שכדור הארץ שטוח והשמש סובבת אותו".

אז הנה מספר עובדות שעננת הרטוריקה ההירואית של פרופ' רובין אולי הקשתה על קוראי המכתב לראות. ור"ה, הוא גוף וולונטרי שאין לו מעמד סטטוטורי. ואף על פי כן הוא מנסה להשליט את מרותו על החלטות שהן בתחום סמכותו של הגוף הסטטוטורי האמון על ההשכלה הגבוהה – המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). המועצה הוקמה עם חקיקת חוק ההשכלה הגבוהה משנת תשי"ח (1958) במטרה להבטיח את איכות ההשכלה הגבוהה במוסדות מוכרים ובין היתר גם למנוע הטיות פוליטיות בניהול ותפעול מוסדות הממומנים על ידי משלם המיסים באמצעות תקציב המדינה. מדובר בתקציב גדול מאוד המסבסד את החינוך הגבוה ואת המחקר.

הרכב המועצה כולל תשעה עשר עד עשרים וחמשה חברים ששני שלישים מהם הם אנשי סגל אקדמי, היתר הם נציגי ציבור ובהם השר הממונה, שהוא יו'ר המל"ג. למועצה מסייע סגל מנהלי של כמאה פקידים שתפקידם לעזור לחברי המועצה למלא את שליחותם. המחוקק לא ראה את הצוות המנהלי, לרבות מנכ"ל העומד בראשו, כמוסמך להתערב בעניינים אקדמיים.  

השר אלקין בחר שלא להאריך את המינוי הזמני של גברת מיכל נוימן, שמונתה בזמן ממשלת מעבר, ולבחור תחתיה מנכ"ל אחר. יש לכך סיבות ענייניות: המל"ג סובל מניהול בעייתי: הצוות המנהלי הבכיר של המל"ג כשל בכל הכרוך בטיפול במשבר הקורונה. למשל לא היתה הערכות לקראת עונת מבחני סוף השנה, בעוד שהאוניברסיטאות התמודדו היטב, הנהלת המל"ג לא תרמה דבר להתמודדות עם הבעיה. עד רגע זה לא קם במל"ג צוות חשיבה לגבי הערכות להמשך המשבר. ברור אם כן, למה יכול השר להגיע למסקנה שממלאת המקום כשלה בתפקידה ואין לתת לה את המינוי הקבוע.

פרופ' רובין מתעלם מכל זה, ויוצר מצג שווא צווחני על התערבות חורבן החופש האקדמי סביב סוגיה שאין לה דבר עם החופש האקדמי. מה שמסתתר מאחורי התפטרותו התיאטרלית וקריאותיו למרד הוא ניסיון של ור"ה לשלוט בגוף הסטטוטורי שאמור לאזן בין שיקולים ציבוריים רבים. במילים אחרות הוא רוצה לקבל את תקציבי העתק מכספי הציבור, אבל לשחרר את המוסדות שמקבלים אותם ממרות הציבור.

לא מדובר אם כן בניסיון למנוע פוליטיזציה של המחקר, אלא בניסיון להציב את הסגל האקדמי בעמדת כוח פוליטית שתאפשר לו לכפות באין מפריע, ומנותק מרצון הציבור, את סדר היום הפוליטי שלו. פרופ' רובין לא דורש לנתק את האוניברסיטה מפוליטיקה, אלה לשחרר אותה לעשות פוליטיקה לפי טעמה, על חשבון משלם המיסים.

מן הראוי להבהיר לור"ה ולמרצים התומכים בעמדתה, שהחופש האקדמי של האוניברסיטאות אינו החופש של הפרופסורים למנף את הניהול העצמי של מוסדותיהם כדי לכפות אג'נדה פוליטית מחוצה להם. מכתבו של פרופ' רובין חושף, לפיכך, את ערוות השוועות המגוכחות על סוף החופש האקדמי בכל פעם שנמנע מפרופסורים לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים.

אנו רואים בדאגה רבה את הפוליטיזציה מרחיקת הלכת של הלימודים עצמם, תחת מספר הולך וגדל של פרדיגמות שמאליות המתחזות לאסכולות מחקריות. ענפים שלמים, ואפילו דיסציפלינות שלמות מטילות אחידות פוליטית מצמיתה על הלימודים והמחקר במסווה של עמדות מתודלוגיות.

זעקת הקוזק הנגזל של פרופ' רובין, כאשר בוחנים את העובדות שמאחוריה, מתבררת כניסיון להרחיב את התהליך ההרסני הזה אל מחוץ לכיתה.

אנו מחזקים את ידיו של השר אלקין וקוראים לו לא להיכנע ללחצים פוליטים במסווה של הגנה על החופש האקדמי. כשליח הציבור חזקה עליו שידאג לנהל את המל"ג לטובת הציבור הישראלי, לא לפי גחמותיה של גילדה בעלת קביעות הסבורה שזכותה להשתמש בכספי הציבור כדי לקדם סדר יום מעבר לתחומי מקצועותיהם האקדמיים.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=1118
  • תגובות ב-RSS

2 תגובות לפוסט ”גילוי דעת של הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי“

  1. מאת אבי:

    ראיון עם חגי סגל?

    אני מבקש להמליץ לגל"צ על רשימת מרואיינים נוספת: מנחם לבני, משה זר, יהודה עציון, ישועה בן-שושן, זאב חבר (זמביש), דן בארי, עוזיהו שרבף, נתן נתנזון, חיים בן-דוד, יצחק גנירם (אקלה), ברק ניר, שאול ניר, בן-ציון (בנץ) הנמן, יעקב הנמן, בועז הנמן, יצחק נוביק, גלעד פלאי, יוסי צוריה, מנחם נויברגר, אבינועם כתריאלי, אורי מאיר, עירא רפפורט, נועם ינון, יהודה כהן

    ולמה יגרע חלקם של אנשי מחתרת ט.נ.ט: עמרם דרעי, דוד דרעי ואורי בן-עיון?

    ומה עם שמעון ברדה מכנופיית ליפתא וטל שחר, זאב וולף, נחמיה משבאום וגרשון הרשקוביץ מסיירת הנקמה?

    למה ייפקדו אנשי מחתרת בת עין ובטח שכדאי להקשיב לישראל לדרמן, אלן (הארי) גודמן, יהודה ריכטר, ניר עפרוני, אלי וענונו, דוד בן-שימול, דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל, רפאל סלומון, עמי פופר, אריה שלוש,
    נחשון וולס, ברוך גולדשטיין,
    דניאל מורלי, גור האמל, דני טיקמן, יצחק פס, מתתיהו שבו, אלירן גולן, יהושע אליצור, עדן נתן-זדה, אשר ויזגן, יעקב טייטל, יוסף חיים בן דוד, עמירם בן אוליאל ועוד.

    ולהזכיר, כי ליגאל עמיר, יש המון מה להגיד

  2. מאת אורי:

    עאלק התפטר, באפריל הוא מסיים, "גיל 70" בטח צבר 1000 ימי מחלה ועוד כ 300 ימי חופשה.
    הצגה של שמאלני