הבסיס ה”מדעי” להיסטריה סביב “עישון פסיבי”

אחד מפלאי מדע הסטטיסטיקה הוא שאפשר להונות את מי שאינו מתמצא גם בלי לשקר ממש. וכך למשל שיכנעו אתכם – ותודו שהשתכנעתם – ש"עישון פסיבי" הוא סכנה מוחשית ומידית לבריאותם של אזרחים תמימים. פוסטרים, פלאיירים, אתרי אינטרנט, ועכשיו גם ג'ינגלים ברדיו אומרים את זה. זה הרי הוכח "מדעית".

אז איך שיכנעו אותכם? לא מסובך. קצת מניפולציות במספרים, ולא יותר. הנה דוגמא. קחו למשל את הנתון המרעיש שמפיצה האגודה למלחמה בסרטן, ש"עישון פסיבי" מגביר את הסיכוי לחלות בסרטן הריאות ב 30% עד 35%. לאזרח התמים זה נשמע מאד מדאיג. אלא שאם האזרח התמים היה יודע מה שיודעים המומחים, תגובתו לנתון הזה היתה צריכה להיות הפוכה: זה נתון מרגיע. אם זה אכן מה שיש במחקרים (וזה לא בדיוק כך), פירושו בעצם שהם לא הצליחו להראות קשר משכנע בין "עישון פסיבי" לבין עליה בסיכון לסרטן ריאות.

נלך צעד צעד. שיעור מקרי סרטן הריאות באוכלוסיה הכללית הוא בערך בין 7 ל 10 מקרים על מאה אלף. בקרב מעשנים (מעשנים ממש, לא "מעשנים פסיביים") המספר הזה גדל באופן משמעותי, בשיעור של יותר מפי עשרים (כלומר גידול של למעלה מ 2000% בסיכון). עדיין, אחרי הגידול הזה – למעשנים אקטיביים – מדובר בסיכון מאד נמוך. בערך 200 מתוך מאה אלף, כלומר סיכוי של 0.2 אחוז אצל מעשנים אקטיביים לחלות בסרטן ריאות. מה אם כן שיעור הסיכון בקרב "מעשנים פסיביים" שנושמים מאות, אפילו אלפי מונים פחות מן העשן? אם הוא בכלל קיים, הוא כל כך נמוך שספק אם אפשר למדוד אותו. וזה בדיוק פשר ה 35%: אם יש סיכון, הוא קטן מלהיות מדיד.

הנה הסיבה: הגידול לכאורה של 35% בסיכון, פירושו בפועל שהנתונים שלכם לא היו מובהקים סטטיסטית. אם היה לכם, למשל, מדגם של 30,000 "מעשנים פאסיביים" אז 35% גידול בסיכון זה אומר שמצאתם במדגם המסוים הזה 4 מקרי סרטן ריאות במקום ה-3 שהייתם מצפים להם באוכלוסיה הכללית (ובאחוזים תוספת של 3 אלפיות אחוז בסיכוי לחלות מעל כמאית האחוז באוכלוסיה הרגילה – שזו אכן תוספת של 35% אחוז). לא צריך דוקטורט בסטטיסטיקה כדי לומר מה אפשר לבנות ממספרים כאלה: כלום. זה עמוק בתוך תחום הטעות הסטטיסטית. לכן לומר למי שמתמצא במחקר שיש גידול של 30% עד 35% בסיכון לסרטן ריאות בין "מעשנים פסיביים" זה כמו לומר שלא מצאנו שום קשר. כמה מן המחקרים המקיפים ביותר, ביניהם מחקר ארוך שנים של ארגון הבריאות העולמי, הודו בדיוק בזה: שהנתונים אינם מצביעים על קשר סיבתי בין "עישון פסיבי" לסרטן ריאות. אבל אלה תוצאות לא תקינות פוליטית, והן נגנזו, כמובן.

עכשיו, הבה נדייק מעט יותר: באפידמיולוגיה (חקר תפוצתן של מחלות) יש קנה מידה מקובל לשיעור תוספת סיכון. קנה המידה נקרא RR (Relative Risk). כשאין שום תוספת סיכון, ה RR הוא בשיעור של 1.0 (השיעור הוא כזה כאשר מספר החולים בקבוצת הסיכון המשוערת זהה לזה של האוכלוסייה הכללית, וכשמחלקים אותם זה בזה מקבלים 1). גידול של 35% בתרגום לשפה המקצועית נקרא RR של 1.35. על פי סוכנות חקר הסרטן של איגוד הבריאות העולמי ה RR צריך להגיע ל 5.0 כדי להשיג ביטחון סביר כנגד טעות סטטיסטית, הטיות, וגורמים סיבתיים סמויים. בכתבי עת מדעיים אחדים מחקר נחשב ראוי לפרסום רק אם הדגים לפחות RR של 2.0. במלים אחרות, הנתון שבו מנפנפת האגודה למלחמה בסרטן לא עובר את רף ההתקבלות של היפותזה שתהיה בכלל ראויה לדיון בכתב עת כזה, לא כל שכן של "הוכחה" לקשר סיבתי. כמובן שלמען מטרה שנחשבת מוסרית, כמו מניעת עישון או מודעות להתחממות כדור הארץ, גם כתבי עת עושים הנחות, והמחקרים עיתירי התמיכה והממון האלה ממשכים להתפרסם.

אבל השורה התחתונה היא שה 35%, זה פשוט מעשה הטעיה. זה גם פרי של חובבנות ורישול, מפני שישנם מחקרים לכאן ולכאן: יש כאלה שהראו RR נמוך מ 1.0 (מגוחך לא פחות: יצא להם שעישון פסיבי מחסן מפני סרטן ריאות, ללמדכם על מידת הדיוק של כל העסק הזה) ויש כאלה שהראו RR גבוה יותר מ 1.35. כלומר אפשר היה למצוא נתונים מפחידים קצת יותר. אבל באגודה לא טרחו לחטט במחקרים האלה, כנראה.