אני שמח לבשר שספרי המתנחלים והמאבק על משמעותה של הציונות (הוצאת ידיעות אחרונות) יצא והגיע לחנויות הספרים.

וזה מתוך הטקסט של גב הספר:
"שום קבוצה לא השפיעה על מדינת ישראל בארבעת העשורים האחרונים כמו המתנחלים הדתיים, ושום ויכוח לא קרע את החברה הישראלית כמו הוויכוח על ההתנחלות; מפני שהוויכוח מרחיק לכת הרבה מעבר לשאלות של מדיניות. זוהי מחלוקת על זהותה של מדינת ישראל ועל משמעותה של הציונות.
בלהט המאבק הפוליטי נתפשה תנועת ההתנחלות הדתית – בעיני עצמה, ודאי בעיני יריביה – כבעלת אידיאולוגיה קבועה ועקבית. אבל מתחת לחזות הקבועה התחוללה דרמה עזה ובעקבותיה השתנו אופייה, רוחה, ואמונותיה של התנועה. הקושי ליישב את החזון הציוני-דתי, שבו הפך יישוב הארץ למטרה ואילו המדינה לאמצעי, עם הציונות החילונית, שבה המדינה היא המטרה וההתיישבות אמצעי, הוליד סדרה של משברים, לבטים ותהפוכות.
ספרו של גדי טאוב מתאר את הדרמה המרתקת הזאת, את לבטיה הפנימיים של תנועת ההתנחלות הדתית ואת הכוחות המנוגדים המתרוצצים בקרבה. בשפה בהירה וקולחת, מתוך היכרות מחקרית, אבל גם אישית, פורש הספר את סיפורה של תנועת ההתנחלות הציונית-דתית, את הגיונה האידיאולוגי הפנימי, את שאיפותיה וחרדותיה מראשיתה ועד אחרי ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. "

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=84
  • תגובות ב-RSS

16 תגובות לפוסט ”“

  1. מאת אביגיל בכלר:

    מזל טוב.
    שיהיה בהצלחה.
    אני אקנה!
    לפחות בספר לא צריך לחכות לך שתואיל להזיז את הדיון…

  2. מאת שי כהן:

    מברוק

  3. מאת יונתן:

    יש גירסה באנגלית? אם לא, האם בשלבי תכנון?

  4. מאת אירית אורן:

    טאוב, אתה תגלית עבורי. ראיתי אותך משוחח בערוץ 2 על אברהם לינקולן ונהניתי מכל רגע. חבל שאתה לא כותב ספר (אם כתבת כוון אותי, כי לא מצאתי) על ההסטוריה האמריקנית. זה היה מרתק. אני בטוחה. את הספר על המתנחלים אני אקנה כי אם אתה כותב כמו שאתה משוחח אז זה יהיה ספר נפלא, אף כי את הספר של עדית זרטל זנחתי משום שהרגשתי שלחץ הדם שלי לא עומד בזה.
    אני חובבת מושבעת של הסטוריה, ולאחרונה, אחרי שקראתי שוב את ספרו של תומסון "אירופה אחרי נפוליאון", ואחרי קורס אחד ויחיד על הסטוריה אמריקנית פתאום יש בי רעב לדעת עליהם עוד. יש איזה ספר שאתה ממליץ עליו? רצוי הסטוריון עם הסתכלות רחבה, כלומר גם על כלכלה, חברה ופוליטיקה פנימית. מה שפחות פסיכולוגיה בגרוש יותר טוב.
    תודה מראש,

    "מעריצה" חדשה

  5. מאת דניאל:

    גדי, כל הכבוד. אני מאוד אשמח לקרוא את הספר, טוב שהוא יוצא. מתי מתוכנן לצאת ספר המאמרים הבא {אם אני לא טועה "מיליוני אנשים לבד"?}. בכל מקרה תודה אני מאוד אוהב נהנה ומחכים לקרוא אותך וגם בדרך כלל מסכים עם העמדות שלך ומאבקיך החשובים.
    דניאל

  6. מאת גיא:

    לאירית- בתור התחלה, הייתי ממליץ על "היסטוריה של הזמן המודרני" של פול ג'ונסון. שני כרכים ירוקים מופלאים, עמוסי ניתוחים מדויקים של ההיסטוריה מ-1917 עד 1990. נכון, הסופר מחזיק בעמדות אנגלו-סקסיות שמרניות קלאסיות (כולל אהדת ישראל, ר"ל), אבל זהו ספר בסיסי מצוין, שעומד על תהליכי אורך ורוחב בצורה מרתקת.
    מומלץ (להשיג בסטימצקי ועוד)

  7. מאת חוד התער:

    תגובה לקטע שפורסם ב-Ynet ( "שבת בעפרה" ) :

    1. "המרד השפוף" הוא לא ( בעיקר ) על השמאל ? זה חדש גם לי, וקראתי את הספר, אם כי אני מודה שלא בקפידה מירבית. משבר הערכים, ההתפוררות, הפוסטיות – כל זה רלוונטי רק למיעוט כל כך קטן שאפילו למנדט אחד הוא לא מגיע ?

    2. אני מקבל שהטיעונים של השמאל נובעים מערכים. אבל, הם נובעים מערכים אוניברסליים, או השואפים להיות אוניברסליים, כלומר – ערכים שעובדים עבור קבוצה ( במקרה שלנו, אנחנו + הערבים ) רק אם כל הקבוצה מקבלת אותם. השמאל לא יודע, קל וחומר מבין, שאנחנו והערבים רחוקים מאוד ממקום כזה, משתי סיבות : א. אנחנו יושבים על אדמה שהעולם הערבי רואה כשלו, ולא יחדל לראות אותה כשלו באלפי השנים הקרובות, ואובדנה הוא חרפה מתמשכת, כתם מתמיד על פניו. ב. התרבות הערבית שונה מאוד מזו שלנו. אם עוד לא עשית את זה, גש לסוראסקי, שם ראיתי אותך לא פעם, וקח לידיים כמה ספרים טובים על התרבות הערבית.

    3. עמדות השמאל נובעות, לדעתי, גם מערכים וגם מעייפות. זה לא סותר. העייפות מתבטאת באותה נטיה שהזכרתי לאמץ ערכים – ולפיכך גישה לפתרון הסכסוך – שמניחים שהערבים הם "בדיוק כמונו", ושהם יסכימו לפיוס אמיתי שכולל 22% ממה שהם רואים כאדמתם. העייפות מתבטאת בחשיבה משאלתית, שיהיה שלום אמיתי, החילוניות והחישובים הכלכליים ומה שאנחנו קוראים "רציונליות" ינצחו בעולם הערבי, אפשר לפתח את החגור, מה שקראת "השאיפה לחיים נורמליים".
    המקרה עם משה דיין שתיארת מאיר עיניים, ומשתלב יפה עם ההספד "שערי עזה" שלו. השמאל של היום לא יכול לפעול כך. הוא יתעקש להגיד "נו, זה בסך הכל סטירה, חליק, בוא נשב לנגב חומוס".

    4. אני לא מומחה לתרבות ספרטה, אבל : א. היסטורית, לא נכון לומר שספרטה "קראה לחומר רוח", תיאור קצר כאן : http://elysiumgates.com/~helena/ ב. אין גרירה רעיונית בין האדרת היכולת הצבאית לבין דלות רוחנית ותרבותית, והרומן ההסטורי "שערי האש" של סטיבן פרספילד מראה זאת היטב, כמו גם דוגמאות היסטוריות רבות.

    הערה : אני בעד שתי מדינות לשני עמים, אלא שאני חושב שבמציאות הנוכחית זה לא בר יישום, אלא אם אנחנו מוכנים לנקוט צעדי דיכוי בסגנון אל-חמה, שיבטיחו שלא יירו עלינו מהשטחים שנפנה. תיאור מלא יותר של הדעות שלי – בבלוג.

  8. מאת מגרדת שכבות:

    מה, כבר שכחנו את הוויכוח העדתי? אולי משום שזה קרע רק חלק מהאוכלוסיה…
    מזל טוב על הוצאת הספר החדש.

  9. מאת דודו אלהרר:

    בעקבות מאמר ביקורת של יצחק לאור בעיתון הארץ, על ספרו של ד"ר גדי טאוב "המתנחלים".

    גדי יקר,

    הדברים הרבה יותר פשוטים. הם מצטמצמים לשאלה אחת נוקבת ואין בילתהּ – האם יש לנו זכות קיום על חלק כלשהו באדמה הזאת? כל אינספור השאלות האחרות נגזרוֹת הימנה. לשאלה הקשה הזאת יש שתי תשובות בלבד. שוות בניגודן. נוקבות לא פחות! האחת מחייבת ולה מיליוני תימוכין, והשניה שוללת מכל וכל. אלה לא קצוות קיצוניים! אם ננקוט לשון המעטה זהו חלק מן המציאות אותה חי, כל ולא רק, ערבי בנשמתו. מה גם שהמגמה מבהירה את המציאות הזאת לאט לאט. יום-יום. יותר ויותר. נִמוּק נָמוּק על נִמוּקָיו.

    מכאן קל להגיע למסקנה המזהירה בבדידותה שביסודו של דבר יש כאן סכסוך בין יהודים לבין ערבים. לא בין פלסטינים לבין ישראלים! המונח פלסטיני הוא ערבי במהותו ומעיינו הנובע של הישראלי הוא היהדוּת. לפני מאתיים שנים לא היו ישראלים ולא היו פלסטינים. השורש קובע! פה!

    כל השטח מהנהר עד הים יהיה ככל הנראה מדינה אחת. ככל שהדבר תלוי ביהודים או בערבים ולבטח בשני העמים, אין כאן מקום לשתי מדינות משום שלא יכולה להיות הסכמה משותפת לשתי מדינות בין שתי המדינות, גם אם מדינת-ישראל תסכים לכווץ עצמה אל מכתש רמון בלבד. אין גם שום סיבה, על-פי כל הגיון, שהערבים יסכימו לשטות הזאת. היהודים עצמם הגיעו למסקנה ה"חכמה" שצריך לגזור את הילוד החי. הערבים מבינים, מאמינים, יודעים, בטוחים –אנחנו נִקָח את הילוד! כל יום אנחנו לוקחים! עד שהוא יהיה בידנו כולו. חי. שלם. בריא. ועושה קקי. זה יעלה בדמים אבל אנחנו מתחננים לשלם את המחיר האהוּב הזה, ואף נעלֶה מנו, למען הילדים האלה, או אלה שישארוּ מהם, וילדי ילדיהם עד סוף כל הדורות.

    השמאל והימין הישראלים נלחמים זה בזה מלחמה מגוחכת. שניהם יפסידו. כל צד מרוסק בתוך עצמו, וההתמודדות בין רִבבי רבבות דֵּעוֹת רק מאיצה את השסעים. כל שנותר הוא סבלנות ערבית-מזרחית מהולה בהצקה מתמדת מענגת המוכיחה עצמה מידי-יום. חלק גדול ביהודים שכח שהוא פליט והוא מתנהג כגביר, אין ל דבר פתאטי ממסכה זו. הנרדף, אותו מבקש אלהים, על-פי תורתו, מרגיש עצמו רודף, אפילו רודף שלום, רואה עצמו יושב לבטח וחושב שהוא חכם. למשק כנפי ההיסטוריה אין זהות ברורה לפרקים.

    הנס, אם יבוא, יבוא מן הגויים. כאותם גויים שניסחו את החלטת החלוקה. תכנית החלוקה אינה חשובה ואינה רלבנטית, מה שחשוב בה הוא הכותרת – העולם מחלק את האדמה הזאת לשתי מדינות, יהודית וערבית. לא ישראלית ופלסטינית! לא! זה מחזיר הכל לאחור! האיזור הזה זקוק באופן נואש להפרדה גמורה וּמוחלטת בין הניצים. הפרדה מחוץ לגדר האפשר. מה שאפשר כבר נסינו. הפיתרון נמצא אי-שם בִּתחומי הבלתי אפשרי. לפני שעושים דבר שאי אפשר לדחות, זקוקים לטלטלה עזה להיוכח אם אכן יש כוח לעשותוֹ. עובדה, איננו מסוגלים אפילו להגיע להבנה בדבר הצורך בהפרדה כזו קיצונית. לפיכך, לא היהודים ולא הערבים יושיעו את היהודים. זה יבוא מבחוץ. אם יבוא.

    ואף-על-פי-כן אני אית בכעס על יצחק לאור. התגוללותו מתנשאת סונטת אלימה וּמרושעת. היא מוכיחה את כל הנ"ל, איננה שייכת למרחב הזה והיא הרת אסון. גם לערבים.

    שבת טז בטבת התשסז

  10. מאת ikiwisi:

    נו… ומה חדש?

  11. מאת מוטרד:

    מטרידה הקלות שבה דודו אלהרר מקיז את דמם של אנשים אחרים.

  12. מאת נתנאל אלישיב:

    בס"ד

    לד"ר טאוב שלום,

    סיימתי לפני דקות ספורות את ספרך החדש והמרתק, "המתנחלים והמאבק…".
    היטבת לחשוף, כדרכך, רבדים עמוקים בתופעה החברתית שעסקת בה, רבדים שסמויים לא רק מעיניהם של רוב הבריות, אלא לעתים קרובות, אף מעיניהם של החברים באותה חברה עצמה.
    עם זאת, אני חושב שטעית טעות קריטית בפרשנותך למשנתו של הרב צבי יהודה קוק, ובהעמדתו בניגוד כל כך חד לתורתו של אביו. יש בידי ראיות חד-משמעיות לכך שהרב צבי יהודה קוק לא ביכר את ההתנחלות על פני ריבונות, דעה שאתה מייחס לו לכל אורך הספר. אני בהחלט מסכים לכך שרבים מן המתהדרים בשמו ובתורתו נפלו בפח יקוש זה, וסבורים בטעות שכך הייתה דעת הרב צבי יהודה קוק, וכנראה שהושפעת מהם, אבל זו טעות הנובעת משטחיות וחוסר הקפת משנתו.
    עליך לשאול את עצמך כיצד התיזה הזאת מתיישבת עם נזיפתו של הרב צבי יהודה במנהיגי גוש אמונים, באומרו ש"התנחלויות זה פרט", או לחילופין בגערתו התקיפה במנהיגות מתנחלי חברון, שרצו בסך הכל לערוך איזו הפגנה מסכנה נגד הממשלה, והוא אמר להם בהרמת קול ש"תכנית זו היא טרף כמו חזיר… כל התנגשות עם השלטון מחריבה אותנו…" ועוד ועוד.
    וגם אם לא הייתה לך נגישות למקורות כאלה, כן הייתה לך נגישות לספרו של חגי סגל "אחים יקרים", ובעמודים 216-218 מפריך ממשיכו הרוחני של הרב צבי יהודה קוק, הרב צבי טאו (אם כי זה ציטוט חלקי), את התיזה הזאת.
    הדברים עוד ארוכים, ואם תרצה לשוחח עליהם, אשמח. ניתן ליצור אתי קשר דרך האימייל.
    ומכל מקום, הרשה לי לשוב ולשבח אותך על חשיפת התרמית והסתירות הפנימיות האופייניות כל כך לדרך החשיבה של יותר מדי מתנחלים.
    ועוד יותר יישר כוחך על דאגתך הכנה והיפה לעם ישראל, המתבטאת בכל הספר, ובייחוד בסופו.

    בברכה,
    נתנאל אלישיב,
    עלי.

  13. מאת רועי:

    לנתנאל.

    אתה טועה, מטעה ומכליל (וכך גם הספר והסופר אם זו עמדתו), אם אתה חושב שהתפיסה של "יותר מדי מתנחלים", כלשונך, מתבססת על משנת הרב קוק כשהיא לבדה.

    כתבי הרב קוק עוד קיימים ומפורסמים – וניתן לקוראם, וכך גם משנתו של בנו, הרב צבי יהודה. הפרשנות היא פרשנות מודרנית, עכשווית, "לא בשמיים היא". איש אינו יכול לנחש מה הייתה תפיסת הרב קוק לגבי ההתיישבות ביש"ע, למרות שלדעתי – אין ספק שהמקור המוסמך ביותר הוא בנו, שגדל בביתו ונשם את אויר הבית – תפיסה ואידיאולוגיה של חברה שלמה, איננה נוצרת יש מאין.

    התפיסה היא תפיסה ישראלית – הווייתית כוללת, שבתוכה יש בין היתר את ההתיישבות בארץ ישראל. אפשר ללמוד גם על החשיבות שנתן הרב קוק עצמו לישוב הארץ ולמצוות ישוב הארץ בהתחלבטות העצומה שלו בנושא השמיטה.

    לדעתי, רוב המתנחלים, כבני אדם, יהודים, כוללים את תפיסת הרב קוק, הרב צבי יהודה, וגדולי הדור מההיסטוריה היהודית, ומהמציאות העכשווית, כחלק מהתפיסה הכוללת שלהם.

    "הסילוף", במשנת הרב קוק, גם אם קיים, איננו באיזשהי "תרמית" (שכן האם אתה באמת חושב, למצער, שרוב הציבור החילוני או הציבור הכללי היום מתעניין באמת במשנת הרב קוק, או מכיר אותה?, גם לא מדובר ב"תרמית" פנים חברתית של המתיישבים – מי שמכיר את הציבור מבפנים יודע כמה הוא ציבור חקרני, לא פשרן, שאינו חושש להתעמת עם הדרך שלו), אלא – בפרשנות הטקסט ההלכתי והמשנה הכללית כפי שהיא משוקפת בספרי "אורות", ותפיסת ההיסטוריה של העם.

    ובכל מקרה, משנת הרב קוק היא רק חלק, אומנם חלק משמעותי, בעל תפיסה כוללת וחשובה, ממשנה הוויתית כללית ואמונית של דרך.

  14. מאת מרים כהן:

    גדי, כל הכבוד, אקרא את דבריך בשקיקה. המלצה נוספת: הרוצה לדעת את היסודות המחשבתיים והאמוניים העמוקים יותר ילך לשני ספריו של ד"ר אבינועם רוזנק, הרב קוק (מרכז זלמן שז"ר) וההלכה הנבואית (מאגנס). שם אפשר להבין באופן עמוק יותר מהיכן הגיעו המתנחלים ולאן הם הולכים

  15. מאת הגיגים - טל וולפסון:

    גדי טאוב והמתנחלים + עצה לאידיאליסטים

    גדי טאוב הוציא בתחילת השנה ספר בשם “המתנחלים והמאבק על משמעותה של הציונות“.
    אהבתי את הספר בעיקר משתי בחינות:
    א. הטענה בשם הציונות נגד …

  16. מאת יאיר אפטר:

    גדי שלום
    ברגע זה סיימתי לקרא את המתנחלים. במקרה הספר משך את עייני בשבוע הספר.
    רציתי להודות לך על הכתיבה הקולחת הבהירה והמעמיקה, הסוקרת בצורה ברורה ורגישה את הכוחות הפועלים בשדה הציונות הדתית. כאדם חילוני הנפגש בתוקף עבודתי עם קבוצות שונות באוכלוסיה כולל מתנחלים, הספר אפשר לי הצצה לנבחי הנפש האישי והקבוצתי של הציונות הדתית המתנחלית. אני מודה שאני לא רוחש כלפיהם אמפטיה על העוורון והתכחשות לזכויות האזרח, עם זאת הספר מבהיר עד כמה צריך לראות תהליכי הבנייה של מציאות ומתוכם לללמוד, להבין על קבוצה ומשם גם לגבש עמדה כלפי אותה קבוצה. נראה שאכן הצלחת במשימה זו. הזרימה פנימה אל תהליכי ההתפתחות הרעיונית, דרכי ההתמודדות וההתפכחות, תוך יציאה לכתיבה ביקורתית מעוררת הערכה.
    שמחתי לקרא וללמוד, אתה כותב בחסד ותמשיך לאפשר לנו להציץ אל מחשבותייך המלומדות והמקוריות.

    בברכה יאיר אפטר