מצעד הגאווה

אז בשביל מה זה טוב, כל עניין מצעד הגאווה? במקור הפילוסופיה היא כזאת. הקהילה ההומו-לסבית ראויה ליותר מסובלנות. סובלנות, פרושו להסכים להגדרתך כחריג. כדי לעקור את תחושת החריגות, ואת מה שמכאיב עוד יותר ממנה, שנאה עצמית שהופנמה בשנים של הכחשה, צריך לעודד בין חברי הקהילה יותר מקבלה עצמית. דרושה הרמת ראש גאה.
אבל בין הפילוסופיה לבין המצעד עצמו יש פער לא קטן. מפני שהרמת ראש גאה היא בינתיים, למרבה הצער, לוקסוס של הומואים במקומות שכבר עומדים על מדרגת הסובלנות, שחיים בסכך-הכל די בנוח בתל אביב, למשל, ורוצים להוסיף על הסובלנות שכבר הושגה, את הגאווה. זה מצויין. אם זאת היתה כל השאלה, הכל היה בסדר. אבל הנוחות היחסית הזאת היא מנת חלקם של מיעוט עירוני, יאפי בדרך כלל, מבוסס, עצמאי. ולצרכיו היה אפשר לעשות את המצעד, למשל, בתל אביב. אבל עושים אותו בירושלים. ואז זה הופך לקרב. והקרב הזה, המשפטי, אולי גם הוא עוזר להומו העירוני בתל אביב, אבל הוא עלול לפגוע בהומואים שחיי במקומות שבהם קשה מאד, לעתים ממש מסוכן, לצאת מהארון. לא הייתי רוצה להיות הומו חרדי בימים אלה. או הומו שחי בקהילה שמרנית, נגיד בנתיבות, או הומו במגזר הערבי. המצעד שנעשה לקרב רק מגביר את האיבה במקומות שמרניים, רק מקשה לקדם פשרות של חיה ותן לחיות, מפני שהוא מקצין את כל המגמות. מתגנב החשד, לכן, שזה עוד מקרה של "פוליטיקה של הזהות" בקרב המבוססים, שלא עוצרת לרגע לחשוב על מה קורה למי שחיים בפחד, בבושה, בהסתרה, מחוץ לאליטה השבעה.
כמו שסיכמה את זה פעם כותרת בעיתון הסאטירי החביב עלי, The Onion:
Gay-Pride Parade Sets Mainstream Acceptance of Gays Back 50 Years
אם זה המחיר, אז היה שווה?

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=79
  • תגובות ב-RSS

26 תגובות לפוסט ”מצעד הגאווה“

  1. מאת עירית:

    מצעד הגאווה אינו מצעד ההומו-לסביות. מצעד הגאווה הוא מצעד הגאווה. לא כל מי שצועד במצעד הגאווה הוא הומו או היא לסבית – צועדים בו סטרייטים רבים. צועדים בו סטרייטים גאים. מצעד הגאווה הוא סמל החופש ולא סמל ההומו-לסביות.

  2. מאת אור:

    ולפני שבועיים היית רוצה להיות הומו חרדי? או בנתיבות?
    מה שכתבת נכון, המיינסטרים עדיין הומופובי, ומארגני המצעד אכן מגיעים מהשכבה המבוססת – השכבות החלשות בד"כ לא מובילות מאבקים. עדיין לפני מצעד הגאווה התל-אביבי הראשון המלחמה הייתה עליו ואילו עכשיו מצעד תל אביבי הוא דבר די מקובל. הגבול של המאבק זז. ואם הוא לא יזוז לירושלים הוא עלול לזוז לצד השני (כבר עכשיו אלי ישי מתחיל לטעון שגם מצעד בתל אבי אינו מקובל עליו).

    לא מובן לי איך הגעת למסקנת האוניון.

  3. מאת מאיר:

    מעניין עירית, אז "גאים" איננו כינוי להומואים? נו באמת.. מצעד הגאווה הוא מצעדו של ההומו, סטרייטים שצועדים בו עושים זאת רק משום שהם רוצים להלחם עמו על זכויותיו (או יותר נכון להנות מהשואו של לסביות מתגפפות ברחובות בלבוש מינימלי)

    אני מסכים למאמר הזה של גדי, חירות איננה מושגת בהפגנות ראווה, ההומואים היו יוצאים נשכרים אילו היו ממשיכים לערוך את המסע שלהם ללב הקונצנזוס תחת הבמה המפוארת של אמצעי התקשורת וללא קרבות חתולים ברחובות.

  4. מאת אביגיל בכלר:

    לא, לא היה שווה, ולא זאת השאלה.

    הנושא הוא לא ההומואים, הנושא הוא שלטון החוק ועד כמה מיושם פה חופש הביטוי.
    כבר היום הכריז היִשַסניק ההוא שגם בתל אביב המצעד לא יצעד.

    השאלה היא האם שווה להילחם נגד האנרכיה ומציאות כל דאלים גבר שמשתררות פה. והתשובה היא, אוהו, ועוד איך שווה. שווה אפילו למות על קידוש הערך הלעוס הזה, דמוקרטיה.
    אחרת אפשר כבר עכשיו להכריז על כשלון המפעל הציוני, ולהתקפל בשקט ולעוף מפה.

  5. מאת KaBuKiM:

    והיית רוצה להיות הומו חרדי בימים כתיקונם?

    ה"מלחמה" הזו על המצעד היא בגלל הגדרת אנשים מסויימים את ירושלים כ"קדושה" ואנשים אחרים כ"בירת מדינה". הראשונים מוכנים להתפרע ואף להרוג (ולהטיל פולסא, למשל) על מארגני המצעד והשניים סה"כ רוצים להראות את כוחו של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. אז אם יבוטל המצעד כדי בגלל שאוכלוסיה שלמה החליטה לבדה מה טוב לבירת ישראל ובכך בעצם פגעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי – זה כן שווה?

  6. מאת אביעד ק:

    מצעד הגאווה הוא כבר מזמן לא מצעד הגאווה. כניעה לאלימות ולהתלהמות היא הצעד הראשון בדרך לחורבן. מה הלאה? הפגנות נגד כספומטים שפועלים בשבתות? שריפת אוטובוסים בירושלים כי נשים וגברים לא מופרדים?

    אז מעבר לדה לגיטימציה המפחידה שנבחרי הציבור הנהדרים של אותו מגזר עושים לקהילה הגאה, יש כאן שאלה קיומית יותר חריפה.

    לך תדע, אולי הפתרון הוא להפוך את מפלגת ש"ס לגזרה הים תיכונית של המפלגה הרפובליקנית. יש לא אחד ולא שניים מהחברים בה הנוהגים לבצע מעשי תועבה. אולי פשוט צריך להציב מראה בפומבי. ואז נראה כיצד הם מתמודדים עם זה.

  7. מאת אלמו נימי:

    אין שום קשר בין מצעד הגאווה הזה בירושלים להגנה על הדמוקרטיה וכ'. למעשה, אין קשר בין מצעד הגאווה הזה לדמוקרטיה.

    כפי שאני רואה את הדברים, העיקרון של חיה ותן לחיות (שגם גדי ציין אותו) הוא אחד העקרונות החשובים, אם לא החשוב ביותר, בחברה דמוקרטית.

    מה שההומואים הצועדים עושים פה זה לדחוף את עצמם בתוך אוכולוסייה שלו מעוניינת בהם. הם יודעים היטב כמה הם פוגעים בהם, הם יודעים היטב כמה הם מרגיזים אותם, הם יודעים היטב כמה האנשים האלה מתנגדים להם, הם יודעים היטב איזה יחס שלישי _כנה_ יש לאוכלוסיה רחבה כל כך נגד המצעד הזה בירושליים. הם יודעים שהם פוגעים פגיעה אמיתית וכנה בכל כך הרבה אנשים. ומה הם עושים ? דוחפים את עצמם לשם. אין בזה שום דבר דמוקרטי.

    אומר את זה כך: מעולם לא היה לי עניין באוכלוסייה הזו. אני מאמין שכל אחד צריך לחיות את חייו כרעות עינו כל עוד אינו פוגע באחרים, משום כך ההומואים והלסביות צריכים להיות שווי זכויות למי שאינם כאלה בכל דבר ועניין.

    אחרי המצעד הזה אני רואה אותם, או לפחות את העומדים בראשם כאנשים מרושעים, ואין לזה שום קשר להיותם הומואים.

    אחרי המצעד הזה, לא יהיה לי עניין לתמוך בהם, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה ותהיי הסוגייה אשר תהיה.

  8. מאת אלמו נימי:

    ועוד דבר, לאביעד ק:
    "
    אז מעבר לדה לגיטימציה המפחידה שנבחרי הציבור הנהדרים של אותו מגזר עושים לקהילה הגאה, יש כאן שאלה קיומית יותר חריפה.
    "

    כן, הדת רואה ביחסים בין בני אותו זוג דבר אסור. אז מה, תכתיב להם לשנות את הדת ? הם לא התקוממו כל עוד ההומואים לא דוחפים את עצמם לתוכם. הם כן מתקוממים כאשר הם עושים את זה.

    אני מציע שבפעם הבאה תעשו את המצעד בישוב ערבי. אחרי הכל, גם ישובים ערביים נמצאים בתוך הארץ, וגם הם אמורים להיות סובלניים כלפיכם, לא?

  9. מאת אלמו נימי:

    אביעד, בלהט הדברים מצידי, המסר הקודם שלי נכתב בגוף שני במקום שלישי.

  10. מאת אביגיל בכלר:

    וההפרדה באוטובוסים, ההשתוללות כלפי בית המשפט העליון, הפרעות סביב שנאים וכבישים, ההתנכלות לנשים שמעזות להתלבש איך שבא להן בחלקים הלא חרדיים של ירושלים, אם עוד יש כאלה – כל זה זה בגלל רגשותיהם הרוטטים, השבריריים.
    ההחרדים כל כך נחרדים כשמישהו פוגע ברגשותיהם שלהם, כי הם חיים במסגרת נוקשה שבה יש לההתחשב בזולת. פה ושם הם משתחררים מהקדושה שהם רוחשים לרגשות הזולת, ומכנים את ההומואים בשמות גנאי, מציינים אותם כחולים, כתועבה, כפיגולים, כבהמות…

    אתה צודק, אלמו, הציבור החרדי המעודן הזה ממש מרגיש מותקף, ולכן על כולנו לרצות אותו. להתרפס בפניו, לפתוח לו רגליים ולהניח לו לבצע את זממו. ולכן אל תתמוך להבא בהומואים. תמוך בחרדים, כי הם דוגמה להתנהגות תרבותית, מתחשבת, אנושית, סובלנית. י-ה-ו-ד-י-ת!

    אין גבול לעיוות, לסירוס, לסילוף.

  11. מאת שפי:

    "הקהילה ההומו-לסבית ראויה ליותר מסובלנות – - – דרושה הרמת ראש גאה"… היית צריך לעצור כאן ולפתח את הנקודה. למה לדעתך. ההמשך של רשימתך הוא פוליטי-פוליטיקאי, כדאי-לא-כדאי ברמה הטקטית, נמוך מדי לא רק בשביל איש-רוח אלא אפילו בשביל מאמר עיתונאי.

    החרדיות היא זרם חדש בעם היהודי, שכל תפקידו הוא להוות משקל-נגד לציונות על מוראותיה. מאה-שערים זה האנטי-תזה לקיבוצים של השומר-הצעיר וכן הלאה עד היום. חרדים אמיתיים לעולם לא יתנו שהציונות תכיל אותם. המאבק הנוכחי הוא בסך-הכל עילה, עוד עילה, של שני הצדדים, לנגוע בשאלת המפתח: האם ב"לשנה הבאה בירושלים" שבתפילות הכוונה היא כפשוטו, או שאולי זו רק מטאפורה, משהו שמקביל לאמונה בביאת המשיח (על פי ההתנסחות שלי אפשר כנראה להבין מה אני אישית מרגיש, וגם לא פעם התבטאתי במפורש בסוגיה זאת).

  12. מאת אלמו נימי:

    לא, לא, ה לא מה שאני אומר. אני לא אומר שצריך להיכנע להם בכל דבר ועניין. העיקרון פשוט: חיה ותן לחיות. אם דברים שהם מעבירים/עושים משפיעים על אורך חייך, נסה לשנות את זה. אם הם היו פוגעים באורך החיים שלך, או מנסים להעביר חוקים השוללים את הזכות לחיים משותפים וכ', ברור שהיה צריך להתגד לזה.

    אין לזה שום קשר עם ההתעקשות של ההומואים לעשות את המצעד דווקא בירושלים. אתה הרי יודע עד כמה הם מתנגדים לדברים האלה ועד כמה הם רואים בזה פסול, והרי הצעידה דווקא שם אינה בעלת ערך מיוחד, ולא תביא לאילו שהם הישגים מיוחדים. אז למה לעשות את זה במקום שהכי מפריע להם? למה לידם? כשם שלא הייתה הולך ועושה פיקניק בשבת בתוך שכונה חרדית או אוכל ארוחת גורמה בזמן הרמאדן בתוך כפר ערבי (הרי גם זו זכותך, לא?), כך הייתי מצפה שלא היו עושים מצעד שכל מה שהוא יוצר הוא פרובוקציה.

  13. מאת אלמו נימי:

    אביגיל: בטעות כתבתי בלשון זכר. ככה זה כשמגיבים בזמן העבודה. אין יותר מידי זמן לקרוא מסביב להודעה.

  14. מאת מר בחור:

    נדמה שטאוב עצמו תקוע בתל אביביות ולא רואה שגם בירושלים יש הומואים בפרט וחילונים בכלל, כך שהטיעון שלו על כך שהמצעד נועד לשרת את צרכי התל אביבים, לא נכון – מארגני המצעד הם ירושלמים והצרכים הם ירושלמים (וגם מקור הפרנסה שלו ירושלמי).

    אני לא הייתי יוזם את המצעד הזה אבל מרגע שהוא יצא לפועל (לפני 5 שנים, יש לציין) – אני שם כדי להגן על חופש הביטוי ולא אקח על עצמי את העוולות שיוצרת האידיאולוגיה החרדית כלפי אנשיה פנימה.

  15. מאת יוספה:

    הצרכים הם לא "ירושלמים" או "תל אביביים" – אי אפשר לנכס את ההומוסקסואליות לאף עיר או מדינה.
    אני לגמרי מבולבלת מכל הסיפור זה של המצעד, באמת- אני בספק אם הייתי הולכת לצעוד ולו רק בגלל הפחד האמיתי והכנה להיפצע.
    המצעד הזה כבר ממזמן יצא את גבולות החגיגה בגאווה ההומולסבית. יש תחושה שהקהילה מנסה להבדיל את עצמה כל הזמן מכל השאר כשבמקביל הם זועקים לשיוויוניות ורוצים להיות "כאחד האדם"- אז מה אתם עושים?? למה כל הבלאגן?

    טאוב צודק בדבר אחד שאיתו אני מסכימה- ההומו החרדי, או הומו בעיירת הפיתוח- לא יבוא לצעוד פה. וכל יום שבבית שלו רואים חדשות ושומעים על הבלאגן הזה הוא רק יכול לראות את אבא שלו מקלל את כל ה"מלוכלכים" האלו, והוא אוכל את עצמו מבפנים. לבחורצ'יק הזה, הקהילה לא עוזרת והוא לא מעניין אותה כרגע, המצעד הזה לא ממש מסייע לו לצאת מהארון.
    רוצה להילחם למען חופש הביטוי- תעזורו לילדים שמכים אותם ולא מסוגלים לפצות את הפה, תעזורו לזקנים- לא חסרות קבוצות מיעוט שחופש הביטוי שלהם לא זוכה לתרועות בשיח הציבורי.
    אני מצטערת, קראו לי פחדנית- חופש הביטוי לא שווה במקרה הזה סופשבוע זוגי בהדסה עין כרם במחלקה לטיפול נמרץ.

  16. מאת שפי:

    ירושלים-עכשיו כהמשך של שלום-עכשיו, זה ההקשר המעניין.

  17. מאת אלמו נימי:

    יוספה, אני מסכים עם מה שאת אומרת, למעט עניין "לא שווה במקרה הזה סופשבוע זוגי…":

    אני חושב שהמצעד הזה לא שווה את הפגיעה שהוא גורם לאלה שנפגעים ממנו, כלומר בעיקר החרדים.

    היה צורך לבטל את המצעד שם לא בגלל האיומים של החרדים, אלא בגלל עוצמת הפגיעה בהם. אולי אני תמים, אבל אני חושב שהיא כנה. ואם היא כנה, זה פסול בעיקר מצד קבוצה כזו, החורטת על דיגלה את סמלי הפיוס, ההבנה, הקבלה והסובלנות לעשות מצעד שפוגע בכל כך הרבה אנשים.

  18. מאת רע:

    אלמו-נימי יקר,
    אני חושב שרק תל אביבי שלא מכיר כהוא זה את ירושלים יכול לקבל בשלוות נפש את ביטול המצעד בירושלים – "מתוך התחשבות בחרדים". חשוב להדגיש – אני מתנגד בתוקף לפגיעה ברגשותיו של ציבור כלשהו – לכן הרעיון לערוך את "מצעד הגאווה העולמי" בעיר העתיקה ולסיים בכותל נראה לי הזוי. באופן דומה, עליית נאמני הר הבית להר הבית ביום שישי של הרמדאן לא נשמעת לי כמו רעיון כל כך מוצלח.
    הבעיה היא שירושלים היא לא רק עיר בעלת אוכלוסיה חרדית גדולה, היא גם בירת ישראל, ויש בה גם ציבור חילוני גדול. אני לא חושב שאפשר להחזיק במקל בשני קצותיו – לא ייתכן שמנהיגי הציבור החרדי יסרבו לכל הצעת פשרה (מצעד מאופק, לבוש מלא, הסטת המסלול ממרכז העיר, חילוני אך קרוב לשכונות חרדיות, אל קריית הממשלה וגבעת רם, חילוני ורחוק משכונות חרדיות) , ילבו את האלימות תוך הסתה של ההמון נגד הומוסקסואלים (גם התבטאויות כמו "אני מתנגד לאלימות, אך אינני אחראי למעשיהם של קיצוניים" אינן הרגעת הרוחות) , יגלו נכונות מועטה ביותר להידברות , ולאחר כל זאת ידרשו התחשבות בשם הפגיעה בהם. צריך להיות באמת תמים כדי להאמין בזה.
    יכול להיות שהיוזמה לערוך את "מצעד הגאווה העולמי" אכן הייתה לשם התגרות, אינני יודע. אינני בטוח שהמצעד משפר את מצבם של הומוסקסואלים או לסביות בעיירות פיתוח או במאה שערים. יחד עם זאת, במצב בו אנו נמצאים כרגע, ביטול המצעד יהווה מכה אנושה לאלה שהם מיעוטים-בתוך-מיעוטים. מעבר לכך, כל דבר שהינו פחות מהשתתפות פעילה (ושקטה ומכובדת, כמובן) במצעד הינו בגדר כניעה לאלימות החרדית. אני באמת מקווה שההפגנה תעבור בשלום, אך החשש מאלימות לא ישאיר אותי בבית.

  19. מאת אלמו נימי:

    רע,

    אני לא יודע להשיב לגבי ההבחנות אין איפה עוברים ובאיזה לבוש. אני לא יכול לומר לך מה החרדים היו צריכים לקבל או לא, כי אני חילוני ולא יודע די הצורך על מה מבוססת הסלידה שלהם מזה. וזו בדיוק הסיבה שאני חושב שלא צריך לקיים שם את המצעד. שוב, השאלה היא האם תחושת הפגיעה שהם מפגינים כנה או סחטנית. אם היא כנה, לא היה צריך לגשת למצעד הזה מלכתחילה.

    אשר לזה שירושליים היא בירת ישראל: אני בספק אם זה השיקול שמניע את מתכנני המצעד, ואני בספק אם הם רואים בכך חשיבות כלשהי.

    בכל אופן לפחות לגבי "אני באמת מקווה שההפגנה תעבור בשלום", אנו תמימי דעים.

  20. מאת אביגיל בכלר:

    אלמו, כתבת: היה צורך לבטל את המצעד שם לא בגלל האיומים של החרדים, אלא בגלל עוצמת הפגיעה בהם.
    כלומר, אתה מציע להתעלם מהפעלת האימה שלהם?
    האיומים באלימות לא רק מצדיקים את המצעד, הם מחייבים אותו. אחרת, לא חשוב מה הם מניעיך לביטול, זה יתפרש כניצחון האלימות.
    אתה יודע מה, זה כבר מתפרש כך.
    אתה יודע מה, זה התפרש כך מראש. קצת אלימות, והם קובעים את סדר היום, את אמות המידה המוסריות, מה יהיה פה ומה לא.

    זה הרי תהליך שהולך ומתעצם ככל שהם נוחלים יותר הצלחות. חכה, זה ילך ויגבר עוד ועוד.

    השאלה היא אם אתה רוצה לחיות במדינה שמנוהלת ע"י הנהגתה הנבחרת ושלוש הרשויות שלה, או באנרכיה.
    מה שראינו פה היא אנרכיה.

  21. מאת נדב, ירושלים:

    גדי שלום,

    לדעתי אתה טועה, אני יכול לספר לך מתוך ידיעה ונסיון שהמצעד בירושלים תורם רבות לאותם גייז בארון.

    בעקבות כל מצעד שכזה פונים אלינו עשרות גייז, כן גם חרדים ופלסטינאים שגרים בירושלים, וצריכים להסתתר בשכונתם אך מגלים שיש להם עתיד וקהילה תומכת.

    לרבים מהם זהו קרש הצלה מסכנת חיים ממשית – אם ע"י תקיפה של קרובים, הידרדרות לרחוב או אובדנות.

    מצעד הגאווה מציל את חייהם, אם היית פוגש צעירים אלה היית משנה את דעתך.

  22. מאת אלמו נימי:

    אביגיל,

    אני רוצה לחיות במדינה של חייה ותן לחיות. המצעד לא היה צריך להיארך שם מלכתחילה.

    אשר לחישובים של "זה יתפרש כניצחון האלימות.
    אתה יודע מה, זה כבר מתפרש כך.", דווקא מהצד הליברלי כביכול לא הייתי מצפה לחישובים כאלה.

  23. מאת אביגיל בכלר:

    אלמו, אין לזה קשר לליברליות. זה עיקרון פרקטי לגמרי: כשמבינים שאתה נכנע לאיומים, האיומים הופכים לדרך הפעולה המועדפת.

    ואיך זה קשור לחיה ותן לחיות? מי לא נותן להם לחיות? מה, כל דבר שקורה ברחובות שם בדיוק מתאים להם, או צריך להיות מוכתב על ידיהם, או בכלל צריך את אישורם?

    ירושלים היא לא עירם של החרדים. היא עירנו. של כולנו.
    לא חשוב מי הרוב שם. החוק הישראלי עדיין חל על העיר הזאת.
    מצד שני, אולי זה טוב שהם מצליחים כך. אולי זה יאיץ את תהליך הניתוק של רוב תושבי הארץ מירושלים. אולי זה יעזור לנו להיפטר סופסוף מההיצמדות הפטישיסטית הזאת לירושלים. שתהיה שלהם באמת. ושל הערבים.

    קצתי בעיר הזאת ובכל ההשלכות שותתות הדם שלה. מזמן.

  24. מאת שרה:

    אני חושבת שזה קלי קלות להגיד בדיעבד שהמצעד גרם להקצנה וזה ממש לא הוגן להאשים את יוזמי המצעד.
    מי הדיר את הקוים האדומים בין פרובוקציה לאי-פרובוקציה? למה זה לגיטימי להגדיר את המצעד הזה כפרובוקציה? מה אשמים המארגנים שמישהו החליט שזו פרובוקציה וכל שאר האומה אומרת הן אחריו?

  25. מאת אלמו נימי:

    אביגיל,

    "
    ירושלים היא לא עירם של החרדים. היא עירנו. של כולנו.
    לא חשוב מי הרוב שם. החוק הישראלי עדיין חל על העיר הזאת.
    "

    – (אם כך צריך לעשות את המצעד גם בכפר קאסם. גם שם יש הומואים לא?)
    השאלה אינה עם "זכותם" לצעוד. כן זכותם. כן, "מגיע להם" לצעוד ו-"לממש" את "זכותם" הדמוקרטית.
    השאלה האם זה נכון לעשות דברים שמוציאים את הנשמה לצד האחר. והתשובה היא לא. זה לא נכון, זה לא ראוי,זה נוגד את כל מה שהם ומרצ"ים למינהם מטיפים לו כשזה נוגע לערבים. שאלת ה-"זכותם" לא רלוונטית כאן.

    ודרך אגב, לא העיליתי את זה עד עכשיו, אבל זה הזמן והמקום: יש לי תחושה שאם זה היה מרגיז באותה מידה רק מוסלמים, מזמן היו מבטלים את המצעד הזה. אבל כדי להוציא את הנשמה לחרדים הכל מוצדק, אפילו להרגיז קצת מוסלמים. תארי לך שאת אותן מהומות בדיוק היו מארגנים _רק_ מוסלמים, ולא היינו שומעים דבר מהחרדים. אני _מבטיח_ לך שהיינו שומעים דברים אחרים לגמרי ממר"צ ומרוב הדוברים כאן.

    מעניין גם שאת מדברת בכזה להט על כך שאסור להיכנע. זו לא הנימה שאנו שומע בד"כ מהשמאל (אני מניח כאן שאת מהשמאל, אם כי לא יו דע את זה) לגבי יחסינו עם האוייבים שלנו.

    "
    אולי זה יאיץ את תהליך הניתוק של רוב תושבי הארץ מירושלים. אולי זה יעזור לנו להיפטר סופסוף מההיצמדות הפטישיסטית הזאת לירושלים.
    "
    – אני לא יודע מה לגבי רוב תושבי ישראל, אך יש לי תחושה שירושלים מעניינת כקליפת השום את מארגני המצעד הזה. הם חיפשו אותה רק כדי להרגיז, כי המצעד בתל אביב לא ממש מרגיז או מפריע לאנשים אחרים.

  26. מאת אביגיל בכלר:

    אוף כבר! אני לא מדברת על כך שזאת זכותם, אלא על החובה, לא פחות, לקיים בדיוק את מה שמאיימים עליו באלימות אם יתקיים. ברגע שאלימות נכנסת לתמונה, והיא נכנסת גם אצל החרדים וגם אצל הערבים כמעט תמיד, אסור להישמע להם. מוציא להם את הנשמה? שיבקשו יפה. לא הלך? מה לעשות. שישלימו.
    אני לא שמאל. אני גם לא ימין. אולי אני גם שמאל וגם ימין. אני גם לא סובלת את התיוגים האלה. כאילו מה? אם אני שמאל או ימין, זה מחייב אותי להחזיק בצרור השקפות מוכתב מראש? עזוב אותי מהקיטלוגים השטוחים האלה. אני חצי שמאל, רבע ימין, שמינית ליברלית, וששעשרית חרדית הומואית ולסבית. עכשיו טוב?
    לקהילה ההומואית יש משרדים וארגון בירושלים, כי היא אחת הערים המרכזיות בארץ, וגם ככה, על הדרך, הבירה. הם לא "חיפשו אותה כדי להרגיז". הם גרים שם ופועלים שם לקידום שיוון הזכויות של ההומואים שם.
    מה קשור כפר קאסם? מה אתה קופץ לדמגוגיה הכי נמוכה שאתה מצליח לגייס, כדי לחזק את הטיעון שלך?

    הדמגוגיה הזאת גורמת לי לחשוב שאתה קצת מזלזל באינטליגנציה שלי במקרה הזה, או של בני שיחך בכלל.
    תטרח, במחילה מכבודך, לחשוב על טיעונים או טענות קצת יותר עמוקים ורציניים.

    כבר קאסם, כן, יופי.