שר”פ: לא מתים מזה

מכל עבר עולים קולות מחאה כנגד התוכנית להרחיב את השר"פ – שירותי הרפואה הפרטית – בבתי החולים הציבוריים. אפילו מתוך הסתדרות הרופאים התארגנו כנגד היוזמה, וכמובן שהוקם גם דף פייסבוק הנושא את השם "שר"פ – אפשר למות מזה". השר"פ אומרים לנו יביא את ההפרטה לשיאים חדשים של ציניות: עכשיו גם בריאות תתחלק לפי עשירונים. העשירים יקצרו תורים, יהנו משירותי הטובים שברופאים, בעוד תורי הניתוח של העניים מתארכים, ואיכות הרפואה שלהם יורדת.

בעולם אידיאלי שבו היו דרים יחד גם שיוויון גמור וגם יעילות, כל זה היה אולי נכון. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. ובעולם מופרט למחצה, כדאי שנדע להבדיל בין מדיניות הפרטה פוגענית לפוגענית פחות, לבין זו שדווקא מאזנת חלקית את המגמות הניאו-ליברליות. השר"פ הוא מקרה כזה.

בעולם הלא-אידיאלי שבו אנחנו חיים, כבר יש רפואה לעשירים. יש בישראל בתי חולים פרטיים ועשירי הארץ אינם צריכים לחכות בתורים של בתי החולים הציבוריים. אחת התוצאות החמורות של המצב הזה היא שטובי הרופאים, שהאופציה להרוויח יפה בבתי החולים הפרטיים קורצת להם תמיד, עוברים לשם, או עוברים לשם למחצה. גם אלה שנשארים בבתי החולים הציבוריים, נעלמים מבניין בית החולים הציבורי בשעות אחר הצהריים המוקדמות, ונוסעים למחוזות הכסף הגדול. התוצאה היא שהרופאים המבוקשים ביותר או שעוזבים את המערכת הציבורית, או שהם עוזבים אותה באמצע יום העבודה. הנגישות של חולים שאינם עשירים לרופאים האלה הולכת וקטנה.

מאחר התמריץ הכלכלי בחוץ גדול כל כך, צריך למצוא דרך לשים סכר, לפחות חלקי לבריחת המוחות מן השירות הציבורי. השר"פ הוא אחד האמצעים לעשות זאת. האפשרות לרופאים בכירים להרוויח מעל למשכורתם בבית החולים הציבורי עצמו משאיר אותם במקום – גם במשרותיהם וגם פיזית, במשך יותר שעות ביום. איכותו של בית החולים הציבורי עולה, ויכולתו להתמודד מול בתי החולים הפרטיים בתחומים המקצועיים גוברת.

נוסף לזה, חלק ניכר מכספי השר"פ משולם לבית החולים תמורת תקורה ושימוש בציוד. כך יוצא שבמקום שהכסף שמוכנים העשירים לשלם על יתר נוחות ושירות אישי ידלוף כולו לידיים פרטיות, חלקו חוזר למערכת הציבורית. בעולם הלא אידיאלי הזה השר"פ הוא גם דרך לממן חלקית את בריאותם של העניים על חשבון העשירים. בעולם נטול רפואה פרטית זה היה נעשה דרך מס הכנסה. אבל בעולם שאינו אידיאלי, שר"פ פועל גם – אמנם לא רק, אבל גם – כסוג של תשלומי העברה.

אל כל זה צריך להוסיף את העובדה שחלק ניכר מדמי השר"פ מוחזר למבוטחים בביטוחים המשלימים של קופות החולים. משמע השר"פ נגיש גם לחלק גדול מאלה שאינם עשירים.

ואולי עוד נקודה אחת עומדת לטובתו של השר"פ. אין שום סיבה לחשוד בציבור הרופאים הבכירים שהם נוטים להשתמט מתשלום מיסים יותר מכל קבוצה אחרת. בכל קבוצת בני אדם יימצאו תמיד אנשים ישרים יותר ואנשים ישרים פחות. אבל מאחר שפרצות מעודדות את הישרים פחות, עוד יתרון בולט יש לשר"פ: הוא מנתב את הכסף דרך מערכת גדולה שאינה יכולה לקבל כספים במעטפות מתחת לשולחן. אז אולי כדאי שנחסוך את מאמצי המחאה שלנו למגמות שמרחיבות את הפערים באמת. השר"פ אינו אחד מהם.

המאמר פורסם בידיעות אחרונות ב 5.5.2011

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=745
  • תגובות ב-RSS

16 תגובות לפוסט ”שר”פ: לא מתים מזה“

  1. מאת עופר:

    ל"היעלמות" של רופאים בכירים יש פיתרון הרבה יותר פשוט שלא יעלה למערכת בהפרטה: שעון נוכחות שהרופאים יחויבו להחתים, וקנסות לרופא שנעלם מבית החולים מוקדם, או מזייף שעות. בנוסף, ובלי קשר, צריך להעלות את שכר הרופאים לשכר ראוי.

  2. מאת יובל:

    ומה נסגר עם קרתגו?

  3. מאת פנחס:

    בתחום הניתוחים. מי שישלם שר"פ יקבל את הרופאים המיומנים,ומי שלא ישלם יקבל את הסטאז'רים.

  4. מאת אורן:

    מאמר מצוין ונכון. השר"פ (או הפתרון שהר"י מכוונת אליו – שימוש בשב"ן בפריפריה) הוא פתרון לא טוב ולא מושלם, אבל הוא מעין הרע במיעוטו לאור העובדה שהמדינה מסרבת לממן מערכת ציבורית נורמלית. מה שנשאר זה מודל דמוי שר"פ עם הרבה פיקוח.

    עופר:
    שעון נוכחות זה פתרון איוולת מוחלט. הוא היה הצעת איוולת של האוצר למורים, ויש לו עוד פחות הגיון לרופאים.
    בנוסף, רופא בכיר מקבל 40 ש"ח לשעה, ולא תהיה לו שום בעיה להחתים שעון ב-2, או לספוג קנס מדומיין- לכירורג פונטציאל ההשתכרות מניתוח בחוץ או מתחת לשולחן הוא אלפי שקלים.

  5. מאת יורגן:

    השר"פ הוא לאמיתו של דבר עוד אחת מהדרכים של המשטר הציוני לדכא את ערביי הארץ הילידים. הפעם ע"י שלילת טיפול רפואי. כביכול מדובר רק ברכישת טיפול רפואי. אך עלינו לחשוב על מצבו הכלכלי הרע של הציבור הערבי ונבין שמדובר בלא יותר מהתחמקות של הציבור היהודי ממחויבותו לממן טיפולים רפואיים לציבור הערבי.
    השר"פ המוצע הוא למעשה ביטוי למדיניות אתנית ולכן הוא מנוגד לחוק כבוד האדם וחרותו ולכן דינו להתבטל.

  6. מאת ניר רייזלר:

    יורגן, נהניתי לקרוא את הפארודיה המצוינת שכתבת על טיעונים של הזרם הפסיאודו-אינטלקטואלי שמכונה כאן "שמאל רדיקלי". מצוין.

  7. מאת דרור ק:

    ניר רייזלר – זו לא בדיוק פרודיה. יש משהו בדברים, אם כי זה לא קשור לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יש טעם לפגם, מבחינה חוקית ומוסרית, בכך ששני חולים שמתאשפזים באותו מוסד מקבלים טיפול שונה רק בגלל שלאחד יש כסף ולאחר אין. אם מדובר בפינוקים ובמותרות – בסדר. חדר פרטי, טלוויזיה רב-ערוצית מול המיטה, טבח מיוחד שיכין את האוכל, מצעי סטן יוקרתיים על המיטה, כל זה כפוף ליכולת הכלכלית של האדם.

    אבל האם זה בסדר שסיכוייו של חולה להינצל ממוות או מנכות יהיו תלויים ביכולתו לשלם עבור שר"פ? תחשוב על טיסה. יש במטוס מחלקות שונות. המחלקה הראשונה הרבה יותר נוחה ומפנקת ממחלקת התיירים, אבל חברת התעופה מחויבת לספק לכל הנוסעים אותה רמת בטיחות. הסיכוי של נוסע במחלקה הראשונה להינצל במקרה של תאונה שווה לזה של הנוסע במחלקת תיירים. גם האבטחה מפני חבלה וטרור שווה בכל המחלקות. הכבודה של הנושאים במחלקה הראשונה יוצאת ראשונה מהמסוע כדי "לפנק" את העשירים, אבל אסור לחברת התעופה לשמור פחות על המזוודות של הנוסעים במחלקת תיירים מפני גנבות או אובדן.

  8. מאת גדעון:

    " אבל האם זה בסדר שסיכוייו של חולה להינצל ממוות או מנכות יהיו תלויים ביכולתו לשלם עבור שר“פ? " – עיקר השיפור בתוחלת החיים המודרנית נובע מחיסונים וסניטציה. רפואה לא תורמת יותר ממזון בריא (בניגוד לג'אנק פוד שמקצר את תוחלת החיים בפרברים של ארה"ב לאמריקאים עניים ושחורים בעשרות שנים), האם לא נובע מקו ההיגיון הזה שקודם כל צריך לאסור על מכירת מזון תמורת כסף ורק אח"כ על שר"פ?

  9. מאת אורן:

    "יש טעם לפגם, מבחינה חוקית ומוסרית, בכך ששני חולים שמתאשפזים באותו מוסד מקבלים טיפול שונה רק בגלל שלאחד יש כסף ולאחר אין"
    יש טעם לפגם וזה לא אלמנטרי שחייב שר"פ, אבל מצד שני משום מה אין לנו בעיה במדינה שחולים יקבלו טיפול שונה בין מוסדות ציבוריים ופרטיים, או בין מוסדות ציבוריים (אנשים בפריפריה מקבלים תנאים וטיפול פחות טובים מבמרכז).
    אין ספק ששימוש בשר"פ או שב"ן מעלה הרבה שאלות מוסריות ואופרטיביות (לכמה אחוז מהטיפול להגביל, איך לפקח וכו').
    "אבל האם זה בסדר שסיכוייו של חולה להינצל ממוות או מנכות יהיו תלויים ביכולתו לשלם עבור שר“פ?"
    זה ממש לא יקרה, לא בשום מודל שר"פ שהוצע. מה גם שהדרישה לשר"פ נוגעת למיעוט של רופאים בכירים, בעיקר במקצועות הכירורגיים- רוב החולים ימשיכו לקבל טיפול טוב במהלך היום כמו עד עכשיו.
    ****
    חשוב לציין שעניין השר"פ\שב"ן הוא אחד הנושאים הכי פחות מהותיים בכל שביתת הרופאים, והוא בכלל לא משהו שאמור להיסגר במו"מ בין איגוד עובדים לקומיסרי אוצר- זהו נושא שהמחוקק אמור להחליט עליו. יותר חשוב לקדם עניין של תקנים, משאבים ושכר.

  10. מאת ניר רייזלר:

    כנראה שלא הובנתי נכון, דרור. יש טעם עצום לפגם בטיפול בלתי שוויוני שאיכותו נקבעת על פי יכולתו הכלכלית של המטופל. על שירותי רפואה להיות מסופקים באופן אוניברסלי שאינו מפלה בין אדם לאדם. הטיעון של יורגן, לעומת זאת, על 'אפליה אתנית של ההגמוניה היהודית אל מול המיעוט הפלסטיני שממוסדת על ידי שירותי רפואה פרטיים' היא לא רצינית, ומתעלמת מהאפליה האמיתית היחידה – המעמדית – בה השיטה הזו נגועה.

  11. מאת דרור ק:

    גדעון – אתה מכוון לדעת גדולים, אם כי זה לא קשור לשביתת הרופאים. הרופאים מצילים חיים או איכות-חיים במצבי חירום. יש להם תפקיד גם במניעה, אבל זה כבר נושא רחב ששייך גם לבעלי-מקצוע אחרים. המטרה היא לא רק שיפור סטטיסטי בתוחלת החיים, אלא גם להציל חיים באופן פרטני ולהקנות תחושת ביטחון אישית. תאונות הדרכים והאובדן במלחמות ובטרור אינם משפיעים על תוחלת החיים, ובכל זאת אנחנו לא משלימים איתם.

    אני לא זוכר כרגע שמות, אבל יש לא מעט מומחים לרפואה שאומרים בצדק שזה טיפשי להוציא כל-כך הרבה כסף על טיפול במחלות שקשורות בעישון, השמנת יתר, זיהום אוויר, סטרס וכיוצ"ב, ובאותו זמן לעודד אנשים (בפרט ילדים) לצרוך סיגריות ומזון גרוע, לתת רישיונות למפעלים מזהמים, ולחייב אנשים לעבוד יותר שעות ביום ויותר ימים בשבוע.

    בתחום העישון כבר נעשו פעולות רציניות, יש עדיין צורך בפעולות לשיפור איכות המזון, אבל כאמור זה לא לגמרי שייך לנושא הדיון.

  12. מאת גדעון:

    דרור ק, זה בדיוק מה שאני אומר! המדינה צריכה קודם כל להשקיע הרבה יותר כסף בתחום הרפואה המונעת, מיסוי פרוגרסיבי של מזונות מלאי שומן ומלח, איסור על פרסומות למשקאות מלאי סוכר בבתי ספר ועוד.

    זה יחסוך עשרות מיליארדים מתקציב הבריאות (הזזה אפילו קטנה של תוחלת הבריאות ואחוזי התקפי הלב שווה אפילו יותר)ואותם יהיה אפשר להעביר לחולים.

    למה לא לחשוב קצת מחוץ לקופסה מדי פעם? זה לא משחק סכום אפס בין האוצר לרופאים לכל הרוחות.

  13. מאת אורן:

    נטחן הרבה ונאמר על ידי רופאים, ובמיוחד רופאי המשפחה על הצורך להשקיע משאבים ברפואה מונעת. אבל לרפואה מונעת צריך משאבים, ולאנשים בריאים אין לובי או חברת תרופות שתממן להם מאבק. לכן האוצר לא רואה ולא שומע, כמו שהוא עושה בכלל הנושאים שנוגעים לבריאות הציבור.

  14. מאת נתן:

    למה רק ברפואה.

    אם הרעיון כל כך טוב, ניתן להרחיבו
    לדגמה שמ"פ – שרות משטרה פרטי.

    אדם שיתלונן על פריצה יגידו לו לבוא להגיד תלונה ,אבל אזרח שיש לו שמ"פ יקימו צות חקירה מיוחד המורכב מטובי החוקרים שיעשה הכל על מנת להחזיר את הרכוש.

    ואפשר גם שכ"ב – שרות כבאות פרטי – אם תפרוץ אצלך שריפה ישלחו לך עגלה עם חמור ודליי מיים ,אבל אם יש לך שכ"ב, 3 צותי כיבוי כולל מטוס יגיעו לביתך .

    כדאי גם לשים לב לרישא של הדברים :"בעולם הלא-אידיאלי שבו אנחנו חיים, כבר יש רפואה לעשירים. יש בישראל בתי חולים פרטיים ועשירי הארץ אינם צריכים לחכות בתורים של בתי החולים הציבוריים"…

    ונשאלת השאלה , אם לעשירים יש כבר היום אפשרות לרפאוה פרטית בשביל מה צריך את השר"פ????

    והתשובה היא פשוטה לשוק הפרטי אין את המשאבים והיכולת שיש לשוק הציבורי שברשותו עומדים המיליארדים של משלמי המיסים ולכן יותר נוח להשתלט על המשאבים הציבורים לטובת בעלי ההון וזה כל הסיפור על רגל אחת.

  15. מאת יורגן:

    כדאי שניזכר במקרה קעדאן. הפאשיסטים של הישוב קציר קבעו קריטריון לפיו לא יתקבל לישוב מי שאיננו יוצא צבא. בג"צ כמובן קבע שקריטריון זה מפלה את הערבים ולכן זרק אותו לכל הרוחות. המסקנה היא שאם מוצעת מדיניות שאולי כשלעצמה היא כשרה אך בפועל מפלה בעיקר ציבור המוגדר אתנית הרי שמדיניות זו היא גזענית.
    רפואה פרטית תביא לכך שבעיקר רמת השירות הרפואי של הציבור הערבי תיפגע. אולי בדמוקרטיות מתוקנות לא אתניות מדיניות הפרטה יכולה לבוא בחשבון, אבל לא בישראל. בישראל זוהי מדיניות גזענית, מנוגדת לחוק יסוד כבור האדם וחירותו, ולכן פסולה.
    כמובן לא רק הערבים יפגעו, אלא גם בני המעמדות הנמוכים. במדינת ישראל מדובר בפגיעה שהיא גם אתנית וגם מעמדית (ויש הנוקטים מדיניות הפרד ומשול ומנסים להבדיל בין מקופחים אתנית למקופחים מעמדית – כמו ניר רייזלר)
    לאמיתו של דבר בג"צ כבר הורה למדינה להבהיר מהם המשאבים הכלכליים הדרושים לאדם כדי שהתקציב לא יעבור על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אבל הכנסת העיזה להתערב באמצעו של ההליך המשפטי ולאיים. אהרון ברק כתב מאמר מחאה קטן על שבירת הכלים אבל בסופו של דבר נסוג. ומה הפלא שכך במדינת הליברמנים, במדינה בה שופטים נרצחים (עדי אזר).
    כדאי להבין מהו המניע האפל המונח ביסודה של מדיניות ההפרטה. מדינת ישראל מוגדרת כדמוקרטית וככזו היא יכולה לאלץ את אזרחיה לנהוג בצורה דמוקרטית ונאורה. אך האזרחים בישראל זוממים לעשות מן 'הבה נתחכמה לו'. אולי המדינה דמוקרטית, הם אומרים, אבל אנחנו נחליש את המדינה. אם אנחנו האזרחים נחליט מה לעשות בכספנו הרי שנוכל לנהוג לפי רצוננו ולא משנה מה המדינה הדמוקרטית תורה לנו לעשות.

    כיוון שכך יש להבהיר. בדיוק כמו שהמדיניות הביטחונית של הימין הוצאה אל מחוץ לחוק כך יש להוציא אל מחוץ לחוק את המדיניות הכלכלית של הימין. כל מדיניות כלכלית שאיננה סוציאל דמוקרטית איננה חוקתית.

  16. מאת גרשון:

    כמי שהיה מאושפז ארוכות בבי"ח הדסה עין כרם, בו יש שר"פ, ובבי"ח איכילוב, בו אין שר"פ, אני יכול להעיד באופן חד משמעי שהשר"פ משחית.
    בהדסה היה ברור שאם אין לך רופא פרטי אתה לא שווה כלום, ורק הסטאז'רים יטפלו בך. כל הרופאים הבכירים כולם ביקרו אך ורק את הפציינטים הפרטיים שלהם. (יוזכר צדיק אחד בסדום, פרופ' אבי ריבקינד). את ביקור הרופאים הרגיל ביצעו אך ורק סטאז'רים ללא שום מומחה שילווה אותם.
    לעומת זאת באיכילוב כל חולה טופל ע"י כל הרופאים. לא היה כזה דבר ביקור רופאים ללא 2-3 מומחים.
    ביקור הרופאים הוא רק דוגמה אחת לפער התהומי בין הדסה לאיכילוב.
    אשמח להרחיב. תוכל ליצור אתי קשר במייל.