ציטוט – ארי שביט על רצח ג’וליאנו מר

הרצח של [ג'וליאנו] מר לא עורר מחאה או התקוממות או זעם קדוש. השמאל הישראלי, היודע בדיוק מה לעשות ברצח מידי יהודים, אינו יודע מה לעשות ברצח מידי פלסטינים. רצח של גיבור שלום בידי פלסטינים הוא רצח שאין לו מקום במפה הרגשית והערכית של השמאל. רצח של גיבור חירות בידי פלסטינים הוא אירוע מערער דוגמה ומערער פרדיגמה בעבור השמאל. הרצח של מר בידי פלסטינים הוא רצח שדינו הדחקה. (למאמר המלא בהארץ…)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=742
  • תגובות ב-RSS

14 תגובות לפוסט ”ציטוט – ארי שביט על רצח ג’וליאנו מר“

  1. מאת יואב ספיר Yoav Sapir:

    בתגובות, גם בפייסבוק, מעניינת הגישה של ״כל חברה צריכה קודם כל לבקר את עצמה״, כסוג של הצדקה לדינמיקה שמתאר שביט וכהתגוננות מול הטענות שהוא מעלה.

    ונשאלת השאלה: האם לא ראוי לשמאל, בהתאם לאותו הגיון, לבקר קודם כל את עצמו (כפי שעושה שביט) ולא למהר לתקוף את הימין, שהרי הימין הוא זה שצריך לערוך ביקורת פנימית, כמו הפלשתינאים? בבחינת נאה דורש ונאה מקיים…

  2. מאת צבי:

    נראה מה היה כאן.

    ישראלי, בוגר יחידה קרבית, בוחר לעבור לג'נין להקים תיאטרון. הנ"ל בוחר בנרטיב בפלסטינאי, צועק בהקרנת הסרט אווטר שככה צריכים לעשות לישראלים, כלומר טיהור על בסיס אתני.

    מתישהו במהלך עבודותו בתיאטרון, האיש חוצה נורמה תרבותית,דתית בקרב הקבוצה שהוא בחר להיות חלק ממנה, ונרצח כתגובה לעיני בנו התינוק.

    הייתי מצפה לאיזה מחשבה שניה בקרב במחנה האנטי-ציוני על הרצח, אבל האידיוטים המועילים של האסלם הקיצוני לא נותנים לעובדות, כמו הרצח של האיש שניסה להפוך כחול, לבלבל אותם.

    לצערי, רק בני ציפר ניתח כראוי את הארוע:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1223678.html

  3. מאת רני:

    ג'וליאו מר-חמיס לא היה בוגר יחידה צבאית. הוא שוחרר מצה"ל בגלל חוסר התאמה.

  4. מאת אודי:

    צבי, הקישור שלך למאמר של בני ציפר הרגיז אותי (ציפר, לא אתה. אגב, קלמן ליבסקינד כתב יפה על העניין במעריב). כששוספו ילדים בשנתם באיתמר לא נזעק ציפר ושכמותו להתייחס ל"ברברים". אצל ציפר ושכמותו, רצח ילד יהודי מעבר לקו הירוק מעורר פחות מאשר רצח מעבר לקו הירוק של "יפה התואר" ג'וליאנו מר. עובדה המצביעה על כך שהבסיס הרגשי שלו גזעני. צריך שמישהו שהאקזוטיות שלו תחרמן כל מיני שמאלנים ממשוקפים בתיאטרון יירצח, בשביל שטיפוסים כמו ציפר יעיזו לכתוב מאמר כזה בהארץ. אני נגעל מכל הגילה אלמגוריזם הזה, שההספדים שלו על מר, יותר משהם מעידים על מר מעידים על הפתטיות שלהם.ועוד להציג אותו כמי שפעל למען דו קיום.. הוא פעל למען חד-קיום פלסטיני עם חבורת יהודים צפה על הים.

  5. מאת עמיש:

    אנשי השמאל יודעים היטב את תכונותיהם של חבריהם הפלסטינים, ולכן הם מתייחסים בהבנה ובסלחנות למנהגיהם ורואים בזה חלק מתרבותם.

  6. מאת נתן.:

    מכל המנטרות של הימין המנטרה "למה השמאל לא מגנה" היא אולי עתיקת הימין ביותר ובאופן טבעי מתבקש לענות עליה בשאלה הנגדית "ולמה הימין לא מגנה" בבחינת – האם הימין בכלל וארי שביט בפרט תומכים ברצח של פעילי שלום ?

  7. מאת זאב גינזבורג:

    יש לי הסבר קצת אחר.( תגובה למאמר בכללותו לא לציטוט פה. )
    מאז ומעולם,היה קול בעם ישראל שביקש להיות נורמאלי. ב200 השנים האחרונות, מאז האמנסיפציה, וגם בציונות, זה נהיה נסיון ממשי, להראות שהנה: אנחנו מתלבשים נורמאלי, משכילים נורמאלי, עושים ביזנס נורמאלי, וגם מקימים מדינה וחיים כמו כל עם – נורמאלי. ובנוסף, אנחנו גם חביבים מאד. נורמאלים חביבים. המוסר היהודי הוא מוסר אוניברסאלי רגיל, היהודים הם אנשים טובים, עוזרים, שולחים משלחות של צה״ל לאזורים מוכי אסון.
    אבל, אנחנו לא נורמאלים, לפחות לא רק.
    ההיסטוריה שלנו עוברת מהשואה של פרעה, דרך השואה שלא היתה של המן, עד לזו של היטלר. איאפשר להיות נורמאלים ככה. בעולם המוסר שלנו יש נקודות ׳טירוף׳ כמו העקדה, מחיית עמלק, בכל נפשך.. אברהם אבינו – אליהו הנביא – רבי נחמן – לא היו ״נורמאלים״. ירושלים איננה מקום נורמאלי, לא משנה כמה קניונים ורכבות יהיו בה..
    ..ויש כאלה, שמזכירים לנו את זה. חלקם טפשים, או רשעים או מכוערים, וחלקם יפים ועדינים, אבל הם מבטאים את הלא נורמאלי-חביב שיש ביהדות. ועל זה באות כתבות הזעם ב״הארץ״ ושות. את זה רוצים לחסל. להפטר מזה, לשכוח. כשערבים רוצחים זה רע, וזה ראוי לגינוי, אבל זה לא מחרפן כמו מתנחלים כוחניים. זה לא מערער את בקשת המנוחה של היהודים מהמתח הקיומי שלהם, ולכן אין עליהום.

  8. מאת נתן.:

    לרני.

    ג'וליאנו מר שירת בסיירת צנחנים.

  9. מאת דרור ק:

    זאב, אתה שוב בורח למיתוסים במקום להתמודד עם המציאות, וגם קצת עושה "סלט" מהמיתוסים. נתחיל מזה שהעקדה היא גם חלק מהתרבויות המוסלמית והנוצרית. לנוצרים יש בנוסף גם את "עקדת ישו" ולשיעים יש את סיפור טבח חוסין בן עלי. היסטוריה של רדיפות יש גם לעמים אחרים כמו הקופטים והארמנים (וגם אצלם, אגב, יש חפיפה רבה בין השתייכות לעם לבין השתייכות לדת, במקרה זה לכנסיות נוצריות ייחודיות).

    מי שהתייחס לאברהם אבינו כאל "מטורף" (כביכול) הוא דווקא הפילוסוף הדני סרן קירקאגור, שהיה פרוטסטנטי אדוק, והתייחס אל אברהם בהקשר הנוצרי.

    העקדה היא סיפור שבסופו הוקרב איל, בשעה שבמיתולוגיה היוונית מסופר על הקרבת ילדים בלי התנצלויות (המיתולוגיה היוונית, כזכור, היא אחד המקורות של התרבות המערבית). גם מחיית עמלק היא דוגמה נדירה בתרבות היהודית שאף ניסו להתנער ממנה בתקופות מאוחרות (הרמב"ם טען, כמו אחרים לפניו, שבימינו המצווה אינה רלוונטית כי העמים התערבבו ואין לדעת מיהו עמלקי).

    ירושלים יכולה להיות מקום נורמלי כמו שרומא היא מקום נורמלי. הכול שאלה של רצון טוב. גם העם היהודי יכול להיות עם נורמלי לחלוטין, אלא אם כן נתעקש להטריף את דעת היהודים.

  10. מאת רני:

    לנתן, האיש לא עשה שרות מלא בסיירת צנחנים.

  11. מאת זאב גינזבורג:

    לדרור.
    הכל נורמאלי. מה שיש כאן יש שם, ומה ששם כאן.
    ״וכאן הבן שואל: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?״
    – לא נשתנה, לא נשתנה. הכל בסדר. (בסדר)
    אבל מה זה המנהגים האלה? למה לא אוכלים עדיין? למה אין לחם?מה העדות והחוקים ?
    – אל תדאג, הכל בסדר. זה קצת פולקלור, ויש גם בתרבויות אחרות דברים דומים.
    אבל למה היינו עבדים? זה נשמע מפחיד.
    - נו מה, גם לקופטים היו צרות. זה נורמאלי. ככה זה.
    מה ככה זה? לא רוצה. מה העבודה הזאת לכם?
    – אולי תלך לישון ?
    אבל לא קיבלתי ת׳אפיקומן. רגע, מה זה המכות האלה? איך פתאום נהיה חושך?
    - יש לזה איזה הסבר טבעי, משהו עם השמש.
    לא הבנתי רגע כמה מכות ? 10 ? 40? 250?
    - עזוב, סתם פלפולים תלמודיים.
    מה זאת??
    -אין זאת, מיוחדת ספציפית. הכל רגיל ונורמלי. הכל באותה נוסחא. מובן וסביר.
    וכאן הבן כבר לא יודע לשאול יותר.
    אבל שאלתו זועקת, מערערת, לא מניחה.
    וכאן באה הגזירה: ״כל הבן היילוד היאורה תשליחוהו. ״

  12. מאת ישראלית שאיכפת לה:

    תודה לך גדי טאוב על שהבאת את המאמר של ארי שביט לתשומת לבי (וכמובן גם לתשומת לב רבים אחרים).
    הניתוח שלו על גישת הנאורות המערבית לבעלי בריתה במזרח לעומת גישתה למוקדי הרוע שם -כיוון זרקור נקודה עצומה בחשיבותה – והבהיר אותו מאד!
    בנוסף, מצער היה להבין את גישת השמאל לרצח של ג'וליאנו מר בידי פלסטינאי.
    השמאל מאבד כל יום נקודות ומאבד את עצמו לדעת. לבסוף יהפך לבלתי רלבנטי לחלוטין. וזה יהיה חבל מאד!

  13. מאת עמית:

    המאמר של ארי שביט הוא מבחינה מסוימת טוב ומבחינת מסוימת רע.
    על הטוב כבר דיברו, אז נזכיר את הרע – להציג בן אדם שהצהיר שהוא תומך ב"התנגדות מזוינת נגד ישראל", שהוא תומך ב"פלסטין מהנהר אל הים ואם היהודים ירצו לחיות איתנו אז אהלן וסהלן", בצורה ששביט מציג אותו – זה לא נכון ולא צודק.

  14. מאת שחרור יונים:

    לא הכרתי את ג'וליאנו מר ופעילותו והיא לא כל כך מרתקת אותי, וצורתו המרהיבה לא מעבירה בי רטט. בעיני מר הוא בכלל לא הסיפור. אני לא שמח על מותו, וכואב הלב על עוד בנאדם שנקטף לשווא.

    הסיפור הוא פשוט ביטוי נוסף לתרבות רצחנית שמנסים לתאר אותה כשואפת לשלום. כעומדת בהסכמים, עם מוסר ומילת כבוד. זה כל העניין.

    מפגש בין תרבות שמקדשת מוות מול תרבות של "לא נורמלים" שמקדשת את החיים. זאת לא הכללה, אפשר להכנס לממר"י וללמוד על הפערים.