ספטמבר 27, 2006
והעולם שותק
זו הכותרת לכתבת התחקיר של בן-דרור ימיני, שפורסמה בראש השנה במעריב. למי שלא ראה אפשר למצוא אותה גם כאן. התחקיר עוסק ברצח כנגד מוסלמים, והמספרים הם מדהימים. בעולם חושבים שישראל מבצעת רצח עם כזה. אבל על פי הנתונים של ימיני ישראל הרגה בכל מלחמותיה, כולל הכיבוש, בערך חצי אחוז ממספר המוסלמים שנרצחו בידי אחרים, כולל מוסלמים. צרפת למשל רצחה במלחמת אלג'יר בערך פי עשרה מוסלמים מכפי שנהרגו במהלך הסכסוך הישראלי הערבי כולו. סיכום של כמה מהנותנים תוכלו למצוא גם בגירסה האנגלית של הבלוג הזה, כאן.
מה שמדהים הוא לא רק האופן שבו ישראל מוצגת ביחס למציאות, אלא גם מיעוט תשומת הלב שרצח מוסלמים – עשרה מיליון בני אדם – מעורר כאשר הוא לא קשור לסכסוך הישראלי ערבי.
ספטמבר 27, 2006 at 9:08
"
מה שמדהים הוא לא רק האופן שבו ישראל מוצגת ביחס למציאות, אלא גם מיעוט תשומת הלב שרצח מוסלמים – עשרה מיליון בני אדם – מעורר כאשר הוא לא קשור לסכסוך הישראלי ערבי.
"
— זה אולי מדהים, אך כלל לא מפתיע.
זה נובע מכך שהיחס לישראל הוא תוצאה של אנטישמיות, ולא של יחס כלשהו כלפי מוסלמים, שלא ממש מעניינים מישהו.
אפרופו רצח, כאן המקום להזכיר את מאות אלפי בני השבטים שמוסלמים כשרים טובחים באופן שיטתי בסודן, בעידודה ומימונה של הממשלה שם. חוץ מכמה הפגנות, לא צפוי שיקרה שם משהו.
ספטמבר 27, 2006 at 12:44
זה נובע מכך שישראל משחקת אותה נסיכה צפונית, ישר מצהלה, ולא לכבודה בכלל לעסוק בזוטות זניחות ובלתי מכובדות כמו הסברה. שאני אסביר?
היא בכלל צודקת, נקודה, ומי שלא מבין – שלא יבין, והפסד שלו, ומי בכלל צריך אותו, ושילך להזדיין, ויש עוד מיליון כמוהו.
אותנו לא יורידו לרמה הזאת, ולא יתפסו אותנו לא מצטדקים ולא מסבירים ולא מתרצים.
אנחנו מעל לרמה הבזויה הזאת. שהערבים יעסקו בהסברה, ובסוף כולם יראו איך הצדק ינצח בכוחות עצמו, בלי כל המניפולציות הזולות האלה, כמו הסברה מטופשת, ובלי עזרה.
בטח בלי עזרה שלנו.
ספטמבר 28, 2006 at 4:50
גדי, כל הנתונים הללו נכונים אבל הם לא רלוונטים בעיני מי שתופסים עצמם כ"שמאל נאור" משתי סיבות:
1. הסיבה המוצדקת היא ההתמקדות בהווה ולא בעבר. אז מה אם צרפת הרגה באלג'יר כך וכך אלג'יראים, או אם הבריטים הרגו (או רצחו) כך וכך בהודו. לכן הדיון שנוגע לנושאים הללו הוא דיון "פוסט-קולוניאלי". בעידן פוסט-קולוניאלי, מי שהוא עדיין קולוניאלי (והתוצר הוא כיבוש והרג, אף אם במספרים נמוכים) נתון לביקורת. לאירופה יש את שדי העבר משל עצמה. אבל לישראל יש שדי הווה – והווה נתון לביקורת יותר מעבר.
2. בדיוק בגלל הדברים שימיני מצביע עליהם אין התייחסות למוסלמים שרוצחים מוסלמים. גם כי הניגוד הוא תמיד האדם הלבן – האדם השחור, או "הכובש" ו"הנכבש" וכו' – אבל אלו תת קטגוריות ל"מערב" מול "מזרח". זה בערך כמו הורים שמטיפים להורים אחרים איך לחנך ילדים. אסור להרביץ עליהם. אבל זה שהילדים הולכים מכות? זה נורמלי. אותו הדבר לפטרנליסטים הפוסטמודרניים.
ספטמבר 28, 2006 at 21:52
הסיבה להבדל אינה נעוצה לדעתי באנטישמיות אלא בתסביך ההאשמה העצמית של המערב. דוקא משום שישראל נתפסת לפחות באופן חלקי כחלק מהמערב, נוטים להאשימה יותר. עובדה היא שהאנטי-אמריקניזם בשנים האחרונות אינו נופל מזה של האנטי-ישראליות. אצל חלק מגיעים הדברים אף לכדי הצדקת פעולות הטרור ברטוריקה של "נשקו של החלש" וכדומה.
אפילו בישראל יש המחזיקים בהשקפות דומות. ראו מאמרו האחרון של בני ציפר על "עמוס עוז" בו הוא למעשה מצדיק את הטרור. זהו המאמר המזעזע ביותר שקראתי של ציפר מעולם, ואני מקווה, גדי, שתדע להתייחס אליו.
ספטמבר 30, 2006 at 1:25
השמאל הרדיקאלי: אנטומיה של כשל מחשבתי
השתלחיותיהן הדיספרופורציונליות של פלגים מסוימים של התקשורת והאליטה האינטלקטואלית העולמית בישראל נובעות מכמה גורמים. בראש ובראשונה מדובר בשכפול עיוור של מדיניות החוץ של ברית המועצות לשעבר, שכמו כל מעצמה כִלכלה את צעדיה לפי שיקולים ריאל-פוליטיים בלבד; במקרה של ישראל, שאיפתה של ברה"מ לקנות אחיזה בעולם הערבי ולטשטש את העובדה שהיא עצמה כבשה מדינות מוסלמיות רבות הובילה אותה להכריז על הציונות כעל לאומנות, בעוד שהלאומנות הפלסטינאית זכתה בתואר הנכסף "התנגדות".
ברית המועצות אמנם התפרקה, אך השפעתה על השמאל הרדיקאלי ובמידה מסוימת גם על מדיניות החוץ של מדינות אירופה שרירה וקיימת. שעה שכל אדם בר-דעת שחי תחת עול הקומוניזם ידע יפה מאוד שהמרקסיזם אינו אלא כיסוי אידיאולוגי למעשי זוועה שרירותיים, במערב היה צורך לעטוף את מרקס במעטפת כאילו-שכלתנית, כאילו-ביקורתית, כאילו-אלטרנטיבית כדי למצוא חן בעיני האינטלקטואלים, שמתוקף הגדרתם תמיד מרגישים מנוכרים מסביבתם המיידית ומחפשים לערוך בה בדק-בית. המורשת המחשבתית שהונחלה לשמאל הרדיקאלי היא פארסה אומללה של מה שאמור להתרחש במוחו של הוגה דעות: "ביקורת התרבות" רק מעמידה פני תנועה ששואלת שאלות נוקבות, שעה שמאחורי כמעט כל שאלה שהיא שואלת (ולפעמים אלו שאלות טובות מאוד) מסתתרת תשובה אוטומטית ובלתי-בדוקה. הרי לא ייתכן שאיש "ביקורת התרבות" יעמיד במבחן את הציונות או את הקפיטליזם או את המונוגמיה או את האובייקטיביות או את האוניברסליות ויגיע למסקנה שאינה פוסלת מכל וכל (אינני קורא לקבל שיטות אלו באופן מלא, אך ניתן בהחלט למנות את יתרונותיהן וחסרונותיהן).
חילוקי דעות קיימים בתוך כל מחנה (ע"ע לנין וטרוצקי), אך במקרה הנדון הלכו והתגבשו להן כמה דוגמות שאינן נתונות לוויכוח. היות שדעות צריכות לעמוד מדי יום במבחן המציאות, יוצא שהשמאל הרדיקאלי נדרש להגן על הדוגמות הקדושות שלו מפני כל עובדה שמאיימת לערער עליהן. וכך נולדו להן תיאוריות הקונספירציה החביבות כל-כך דווקא על האקדמיה, מעוז הרציונליות האחרון. "האסלאם הקיצוני הוא פבריקציה אוריינטליסטית"; "ייתכן, אבל מה לגבי ה-11 לספטמבר?"; "כולם יודעים שבעצם אחראים לכך הרפובליקנים/היהודים/החיזרים". כאן די ברור שמי שמאמין להבלים אלו מקומו בשלוותה. אולם בדרך כלל טענה בעלת בסיס עובדתי מסוים מוקצנת לדרגה כזו שרק תיאורית קונספירציה תוכל להגן עליה. הקצנת הטענה מלווה גם בשינוי מהותי באופן שבו יש להתמודד עם הבעיה שהיא מצביעה עליה.
כמה דוגמאות:
* טענה אמיתית: פעמים רבות קורה שמוסדות שלטון קובעים מהי אמת כדי לשמר את כוחם (ע"ע הכנסיה הקתולית וגלילאו גליליי). טענה מוקצנת: האמת היא תוצר של פרקטיקה שלטונית. תיאורית קונספירציה: מי שטוען אחרת בעצם מנסה לכפות עלי את האמת השמרנית והדכאנית שלו. דרך פעולה: במקום לחתור לעצמאות מחשבתית ולאובייקטיביות, צריך לדאוג שהמחקר המדעי ישקף נורמות חברתיות "צודקות" יותר.
* טענה אמיתית: נשים רבות נופלות קורבן לאפליה ואף לאלימות. טענה מוקצנת: החברה "הפטריארכלית" מנהלת מלחמה שיטתית כנגד הנשים. תיאורית קונספירציה: מי שטוענ/ת אחרת שותפ/ה למלחמה. דרך פעולה: במקום לפעול במישור החוקתי, האכיפתי וההסברתי כדי לקעקע נורמות מפלות ואלימות מהחברה, צריך להרוס את החברה "הפטריארכלית" ולהקים סדר "מטריארכלי" חדש.
* טענה אמיתית: ההיסטוריה האמריקאית רצופה בדיכוי אכזר של אינדיאנים, שחורים, היספנים וגזעים אחרים. טענה מוקצנת: ההיסטוריה האמריקאית >היא
ספטמבר 30, 2006 at 1:28
המשך תגובתי:
* טענה אמיתית: ההיסטוריה האמריקאית רצופה בדיכוי אכזר של אינדיאנים, שחורים, היספנים וגזעים אחרים. טענה מוקצנת: ההיסטוריה האמריקאית >היא
ספטמבר 30, 2006 at 1:29
המשך תגובתי:
* טענה אמיתית: ההיסטוריה האמריקאית רצופה בדיכוי אכזר של אינדיאנים, שחורים, היספנים וגזעים אחרים. טענה מוקצנת: ההיסטוריה האמריקאית היא סדרה של מעשי דיכוי. תיאורית קונספירציה: מי שמצביע על המעבר ההדרגתי מעליונות לבנה לשוויון זכויות בחסות החוקה שואף להחזיר את הימים שבהם ג'ורג' וושינגטון החזיק בעבדים. דרך פעולה: במקום להמשיך בדמוקרטיזציה החוקתית, יש להשיג שוויון באמצעות affirmative action ודיכוי האדם הלבן.
ועכשיו למקרה שבו עסקינן:
* טענה אמיתית: הסכסוך הישראלי-פלסטינאי גבה וממשיך לגבות קורבנות משני הצדדים, עם נטיה לצד הפלסטינאי שנובעת מהעליונות הצבאית של ישראל; בישראל קיים מגוון של דעות כיצד להביא לסופו של הסכסוך, כאשר רק השוליים הסהרוריים ביותר קוראים לטרנספר. טענה מוקצנת: מטרתה הבלעדית של הציונות היא ליצור טיהור אתני קולוניאליסטי בשטחי פלסטין. תיאורית קונספירציה: מי שטוען אחרת הוא ציוני ולפיכך שותף לפשע נגד האנושות. דרך פעולה: במקום לבודד את הקיצוניים בשתי המדינות ולעודד חלוקה צודקת וריאלית של הארץ, יש לחתור לביטול הציונות.
והערה אחת לסיום: מי שמאמין שגם אני לוקה בנטיה לתיאוריות קונספירציה (מה לברה"מ ולעולם הנאור?) יואיל בטובו לבדוק את הרזומה של הוגים בולטים בשמאל הרדיקאלי, הכולל לרוב תמיכה במדינות קומוניסטיות, הסתמכות על הוגים מרקסיסטיים והתעלמות מוחלטת מפשעים נגד האנושות שלא בוצעו ע"י מדינות המערב או בגללן (למשל מה שמתרחש עכשיו בדרפור). השמאל הרדיקאלי הוא אמנם מיעוט מבוטל מבחינה מספרית, אך הוא הולך וקונה לו אחיזה באוניברסיטאות המובילות במערב, שם הוא חופשי להפיץ את תעמולתו תחת אצטלת החופש האקדמי.
ספטמבר 30, 2006 at 2:26
רק לפני כמה ימים שודרה תוכנית מרתקת בטלוויזיה הבריטית בדיוק על אותו העניין.
עיתונאי בריטי המגדיר עצמו כשמאלני חוקר את אדישות העולם למעשים נוראיים אך קוטל את ישראל על כל שעל.
מומלץ לצפות ולהפיץ!
http://www.avidardik.com/2006/09/30/no-excuses-for-terror/