בת-ים בת-ים

בסוכות היתה בבת-ים ביאנלה בינלאומית לאדריכלות נוף עירוני. אני לא אדבר עליה כי אחותי היתה המנהלת שלה, ואני משוחד. אבל בגלל הקשר המשפחתי היתה לי הזדמנות להציץ מאחורי הקלעים למשהו אחר. לא באתי לכתוב, באתי לבקר את אחותי בעבודה, עד כמה שאפשר היה לדבר איתה בין הצירצורים של המירס והדיבורים בקשר. הצטרפתי אליה לסיבוב בערב יחד עם שני אנשים שהכרתי, עד אז, רק מהסיפורים שלה: ארז פודמסקי, סמנכ"ל תכנון וארגון בעיריית בת-ים, ויואב בן-יהודה לשעבר סמנכ"ל שפ"ע (שיפור פני העיר). ארז הוא איש החלומות ויואב איש הביצוע. הם גדלו בעיר. הם חברים מכיתה ז'. הם אוהבים את בת-ים, ויש להם חלק לא מבוטל בזה שהיא הפכה בתוך עשור משם תואר מעליב לעיר עם תנופה. ישבתי מאחור, ליד אחותי, בסיטרואן המצ'וקמקת של ארז. יואב ישב לידו.

בהדרגה קלטתי שהאנשים האלה מכירים את בת-ים באותו מובן שאני מכיר את הדירה שלי. כל סדק במדרכה, כל ברזייה בחוף, אישית. בדרך לאזור התעשייה – "תסתובב, תסתובב, אחי" – עושים יו-טרן. יואב קלט כיסא על המדרכה. הכיסא לא במקום. הוא חלק ממייצב אורבני בפינת בלפור יצחק שדה. עוצרים ליד בחור על טרקטורון פולריס. גדי, קוראים לו. יואב מוציא ראש מהחלון: "אח שלו, אחרי התחנת-אוטובוס, כיסא כחול. תחזיר אותו לפינת בלפור".

בפינת רחוב האורגים עומד מנקה עם אפוד זוהר בחושך. יואב יורד מהאוטו, מראה לו שנשאר לכלוך. ניגש לפח כחול גדול על גלגלים, דוחף אותו חזרה למקום, ליד הקיר. כבד. אמרו לו שרוקנו פה. אבל הפח מלא. עוד טלפון.

בפינה אחרת עובדת חבורת צעירים בסרבלים כתומים ("פרוייקט 72" קראו לזה, מפני שהיו לעשר קבוצות של אדריכלים צעירים 72 שעות לתכנן ולבנות פרויקטים ברחבי העיר). אלה עברו על הכללים. הקבוצה שלהם קיבלה קנס. הם בונים פינת ישיבה ברחוב. "יפה, יצא להם", אחותי מסכמת.

עוצרים לקנות פיצוחים, סיגריות, דיאט קולה. לא פשוט לסמנכ"ל בעירייה לשכנע בעלי פיצוציות שהם לא יכולים לעשות לו הנחה על פיצוחים. אפילו מאהבה. זה לא שהם מתכוונים לשחד, פודמסקי מסביר, זה שהם מדברים בת-ימית. הכנסת אורחים. קו דק יש פה בין לסרב ללהעליב. הרבה "אח שלי" והרבה צ'פחות.

ההיסטוריון האמריקאי ריצ'רד הופשטטר כתב פעם על השחיתות העירונית באמריקה שהיא תוצאה של התנגשות בין שפות. באמריקה שוויון בפני החוק זה ערך עליון. בעיני מהגרים איטלקים עניים נאמנות לחברים ולמשפחה זה ערך עליון, וגם הדרך היחידה לשרוד. רק בהדרגה, ההתאקלמות והרווחה היחסית מחליפים שפה של חבר-מביא-חבר בשפה של מינהל תקין.

משהו דומה כנראה עובר על בת-ים. אבל מה שהיה בולט בסיבוב בטרנטה אפופת עשן-הסיגריות של פודמסקי היה שמודרניזציה לא חייבת להיות מנוכרת. שיכולים לעשות אותה אנשים שאוהבים את העיר שלהם באופן אינטימי, שמכירים תושבים בשם פרטי, ומזהים שתילים חדשים באי-תנועה (לא חוכמה: הם עצמם יזמו את השתילים).

בעידן הזה שבו אנחנו כל כך אוהבים לספר לעצמנו כמה ישראל מגעילה, נעים לפגוש אנשים שאוהבים אותה, ככה, פשוט. וככה הם גם עובדים כדי לשפר אותה. בלי דאווין: סיטרואן מצ'וקמקת ושני סמנכ"לים שגדלו על המדרכות האלה, מסתובבים בעיר.

המאמר פורסם בידיעות אחרונות ב 3.10.2010

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=684
  • תגובות ב-RSS

7 תגובות לפוסט ”בת-ים בת-ים“

  1. מאת עוגיפלצת:

    מקסים מקסים, כיף לקרוא על אנשים שאוהבים ועושים. אהבתי גם את המסקנה שמודרניזציה לא חייבת להיות מנוכרת.

  2. מאת מיכאל:

    נחמד לקרוא שיש אנשים כאלה בעירית בת-ים. נכונה גם קביעתו של הופשטטר לגבי ההתנגשות בין שפות והפער התרבותי בין האמריקאי המצוי למהגר איטלקי. זה בולט עוד יותר בישראל. גם בישראל השוויון בפני החוק וכללי המנהל התקין הם בין הערכים החשובים ביותר. ויש מפלגה, מפלגת ש"ס, שתוך 18 שנה שמונה מתוך חברי הכנסת שנבחרו מטעמה הלכו לכלא על עבירות שחיתות ושוחד. אני חושב שזה שיא בתולדות העולם הדמוקרטי והנאור. מדוע כה רבים דווקא מקרב נבחרי מפלגה זו הלכו לכלא? מכיוון שהאנשים האלה באו מצפון אפריקה איפה שכללי המינהל והחקיקה היו די שונים מהעולם הנאור. הם לא מעלים על דעתם שכאשר הם מוציאים אישורי חריגה לקבלנים תמורת שיפוץ בבית ללא תשלום או משלשלים מעטפות עם מזומנים לכיס בלי לדווח הם מבצעים עבירה פלילית. ככה זה היה נהוג אצלם בהרי אטלס. אז זה די דומה לדוגמא של הופשטטר.

  3. מאת עידו לם:

    אוף טופיק http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=6308423&itemno=1192022&cont=2

  4. מאת ניר:

    מיכאל, שיא בתולדות העולם הנאור? בלי להצביע ש"ס אני חושב שלא מעט, אולי רוב, הפוליטיקאים בעולם המערבי היו בכלא לפי הסטנדרטים שנקבעו שם.

  5. מאת סמולן:

    הביאנלה מקסימה. אממה, אני לא משוכנע שהמודל האיטלקי באמריקה עובד. מטריד מאד הקשר הבלתי נלאה שיש בין האידיאות הנצחיות – אמריקה – ובין התיחסויות לישראל. צפון אפריקה היא לא איטליה… היהודים בצפון אפריקה שעלו הנה הם לא איטלקים שהיגרו לארצות הברית, וכן הלאה והלאה. הטקסט הזה יוצא, משום מה, משהו בסגנון של "עדות המזרח והמודרנה". די כבר: מטר מבת ים יש עיר בשם חולון, שראש העיר שלה הוא מזרחי למדי, ואומרים שהוא נחשב לבכלל לא רע.

    במקביל, במחוזות המנהל התקין, כלומר אמריקה… שאני. היקפי השחיתות שמקובלים שם הם לא מצומצמים עד עצם היום הזה, והפריחה העצומה של המאפיה האיטלקית (והיהודית, והסינית, והקובנית, והרוסית…) נשענת על מסורת קפיטליסטית איתנה של "עשייה לביתך". נאמר את זה ככה: ברק חוסיין אובאמה מכהן כיום כנשיא, כשמאחוריו קופת שרצים נדלנית קטנה מהסוג ששלח את דרעי לכלא ואת אולמרט הביתה (וכנראה גם לכלא). אני בספק אם מני מזוז (נולד בג'רבה, גדל בנתיבות) יראה את עצמו כאיש-מנהל-תקין בגלל שהוא כל כך לא צפון אפריקאי. מאידך, אם אני לא טועה, המטא-נארטיב של "הבלתי משוחדים" – מהסדרה ועד לסרט של דה פאלמה – הוא שבכל האף בי איי של שנות השלושים היו בדיוק ארבעה אנשים שלא ניתן לשחד. כל האחרים, כך או אחרת, קצת כן משוחדים. (ובנוסף, אחינו האנטי ציונים נוטים למלמל משהו על כך שהתמיכה של טרומן במדינה יהודית קשורה למזוודה עם חצי מליון דולר במזומן שהופקדה בידיו על ידי כמה ציונים, וסייעה לו בבחירות).

  6. מאת מיכאל:

    ניר, זו בדיוק הנקודה: רוב הפוליטיקאים בעולם המערבי לא מתנהגים כמו חברי הכנסת של ש"ס. הפוליטיקאים בעולם המערבי גדלו על ברכי התרבות המערבית שמפרידה תכלית הפרדה בין כספי ציבור לכסף פרטי ובין משכורת של איש ציבור לבין סוגים שונים של הכנסה פרטית. ברור שגם במערב יש שחיתות, אבל שם המושחתים מודעים להיותם עבריינים. קח לדוגמא את הפרשיות האחרונות של חברי הפרלמנט הבריטי שקיבלו כספים מאוליגארכים רוסיים. קח לדוגמא את התרומות הבלתי-חוקיות לכאורה שבהן מואשם סרקוזי בצרפת. קח את העובדה שבארצות הברית המתמודדים לקונגרס או לסנאט או לנשיאות מפרסמים את מקורות המימון שלהם ברשת, והעיתונאים נכנסים להם בציציות על כל דולר. הפוליטיקאים במערב פוחדים להיות מואשמים בקבלת כספים באורח בלתי-חוקי או חצי-חוקי. להבדיל מהם בישראל חבר הכנסת מש"ס בכלל לא מבין מה הבעיה. והוא גם זוכה לתמיכה של חלקים משמעותיים מהעם.

  7. מאת אבא של אמני:

    למה כל דיון בעניין חברתי הופך מיד לניגוח בעניינים הקבועים — מןשחתים, פוליטיקאים, שסע ושס.
    בבת ים קורה דבר נפלא שיקדם את העיר ויהפוך אותה ל"איום על תל אביב". בביאנלה הבאה כבר תראו את כל כלבלבי תל_אביב, אלה שרק תל אביב והציניות הם עולמם, רצים לבת ים כדי להיות "אין".
    כדאי שכבר היום תתחיל התקשורת להאיר את בת ים ולהצדיע לתהליכים היפים המתרחשים בה.