ציטוט – אלדד יניב על השמאל הרדיקלי

עו"ד אלדד יניב, מראשי השמאל הלאומי, אמר במפגש שהתקיים במודיעין כי יש ליצור חיץ ברור בין השמאל הציוני לשמאל הרדיקלי. אלדד השווה את אנשי השמאל הקיצוני ל"פייגלינים" וטען כי כמו שביבי מעוניין להרחיק את קבוצת מנהיגות יהודית מהליכוד כך צריך לעשות השמאל הציוני לשמאל הרדיקלי. בתחילה אמר יניב כי השמאל הרדיקלי מרחיק את הציבור הישראלי מהשמאל. "כשאנחנו הולכים להפגנות שמונפים בהם פחות דגלי ישראל ויותר דגלים אדומים ודגלי פלסטין, אין סיכוי שנשכנע את הציבור הישראלי שהפתרון שלנו הוא פתרון ציוני. צריך לדעת את זה, קשובים לזה ולא להתעלם מהדבר הזה.", אמר יניב. (למאמר המלא באתר סרוגים)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=652
  • תגובות ב-RSS

6 תגובות לפוסט ”ציטוט – אלדד יניב על השמאל הרדיקלי“

  1. מאת עידודו:

    אז הסיבה שאלדד יניב רוצה ליצור בידול בין "השמאל הלאומי" ובין "השמאל הרדיקלי" איננה אידאולוגית ומהותית אלא תעמולתית ותועלתנית. הוא חושש שהיהודי הממוצע לא יזדהה עם דגלי פלסטין (שהוא מזהה עם הטרור) , יבין שהמפגינים אינם ציונים ויתחיל לפקפק בנוגע לתועלת שתהיה לו מיישומה המדמם של השקפתם הנאורה. כך לאלדד יניב תהיה בעייה לשכנע אותם להצטרף אליו, זה הכל.

    אם דגלי פלסטין לא היו מפריעים ל – "עמך ישראל",אלדד יניב היה מפגין בשמחה יחד עם הרדיקלים. הוא אפילו לא מציין שיש לו בעייה מצפונית. רק המותג "דגל פלסטין" מפריע לו. נו טוב, הוא פרסומאי, הוא מבין היטב בלמכור לציבור דברים שהוא לא באמת צריך (למשל, אהוד ברק בתור ראש ממשלה)

    תודה על הציטוט גדי, הוא מאיר באור חדש את "השמאל הלאומי" כניסיון למתג מחדש את "השמאל הרדיקלי כ – "ציוני".הולכים בלי דגלי פלסטין ומרגישים עם. יש כאן זילות של המושג ציוני ואפילו פרסומאי חלקלק כמו יניב לא יצליח למכור את זה. אני ממליץ לו לעבור למשקאות קלים.

    ואגב, אתם (וכאן אני מכליל גם אותך עם יניב) שתומכים כל כך במדינה פלסטינית ואפילו ללא הגבלות (כמו פירוז וכו') למה שתהיה לכם בעייה להפגין עם דגלי פלסטין? 2 מדינות ל2 עמים, לא? זאת המטרה שאותה אתם רוצים להשיג, נכון? אז למה אתם מבקשים להחביא מהציבור את דגלה של המדינה החדשה שאתם רוצים להקים כאן? גם זה סוג של הונאת הציבור.

  2. מאת סמולן:

    זה רק אני, או שאין כאן שום נימוק נגד השמאל הקיצוני הלזה, אלא רק נימוקים תועלתניים ונקודתיים ?

  3. מאת ניר רייזלר:

    השורשים של השמאל הציוני, כזרם המרכזי בתנועת השחרור הלאומית של העם היהודי, אינם זקוקים לאישור, להצדקה או להתנצלות – מה שנקרא "שמאל רדיקלי" הוא זה שמכיל סתירות אידיאולוגיות פנימיות בין הוויה לתודעה (קורא להלאמה ומתנגד ללאומיות, כדוגמא).

    הניסוח התועלתני מבטא תרבות פוליטית קלוקלת של שיווק, מיתוג וסלוגנים, שאלדד יניב אולי שותף לה – אבל במידה רבה גם כל אזרח במדינה כיום – אבל הוא אינו מהות העניין. השמאל הלאומי קם במטרה להבטיח את הרוב היהודי במדינת ישראל בדורות הבאים. הצלת המפעל הציוני היא המטרה העומדת בבסיסו. גם ערכית, חברתית ותרבותית הוא דוגל בסולידריות על בסיס לאומי, כאלטרנטיבה הפוכה לליברליזם הצדקני שנדמה למגיבים כאן שמסתתר מאחוריו.

  4. מאת אחד:

    אלדד יניב "נגד" השמאל הרדיקלי מטעמי פרסום ושכנוע קהל. עוד סיבה שבבחירות הבאות תקבלו – כל גוש השמאל המפואר – 0 מנדטים. נו, אתם לא רחוקים מזה גם ככה.

  5. מאת אסף:

    אפרופו. הם לא השמאל הרדיקלי. הם השמאל המפונק ומעקם האף, אבל – מאמר נחמד של חנוך מרמרי על הפרויקט המיוחד של "העיר":
    http://www.the7eye.org.il/Metukshar/Pages/090710_Democracy_panic_project.aspx

    "יתכן ש"העיר" עשה חסד עם קוראי סוף-השבוע שלו בכך שחיזק את תודעת "הכרך הקטן המוקף אויבים" שתל-אביב נוטה לטפח… ובכל מקרה אני מבקש לבחון את אריזת המתנה המתקתקת הזאת, כמי שתפיסת עולמו אינה זקוקה לחיזוקים. מה זה אומר? שאני כמו הליברלים של ימי ויימאר לא מבחין במצעדי פלוגות הסער? עשו לי טובה!…"

    "…האם "הזמן הזה" הוא "הזמן הצהוב 2"? מהדורה בת זמננו של מסע שבעת השבועות של הסופר הצעיר דויד גרוסמן במחוזות הכיבוש ב-1987, לפני האינתיפאדה הראשונה? זה רחוק אפילו מלהיות ואנאבי. שזירת חרוזי כרוניקה מתוך כותרות עיתוני השנה ללא הקשר, ללא תובנה. מין קיטור שכזה. אני תוהה מה גרוע ממה, התעלמות מן המצב – הקשה כשלעצמו – או רפרוף מפונפן מעליו. מין יציאה ידי חובה בנוסח "תרמתי במשרד"… הפרדוקס הוא שככל שהדמוקרטיה נאורה וסובלנית יותר, הגזענות שבשוליה דווקא בוטה יותר."

  6. מאת זאב גינזבורג:

    השמאל הלאומי והשמאל הרדיקלי זה כמו דדלוס ואיקרוס.
    (לשניהם המציאות של חיים לאומיים ממשיים עם כל המורכבות שבזה והכוחות הקשים שמשתתפים- זה מבוך בלי פתרון, עם מפלצת אנושית בתוכה שניהם עוברים להפשטות, מליציות, אידיליות וע"י זה בריחה הלאומי כמו דדלוס-שבעצם הקים את המבוך- נשאר עם אחריות ויודע שהגזמה בהפשטה הורסת את עצמה ואיקרוס מפשיט עצמו לדעת – ומתרסק עוד הקבלה זה שאיקרוס הוא בנו של דדלוס)