מדינה דו-אשלייתית – מאת אלכס יעקובסון

גירסה קצרה יותר של מאמר זה הופיעה בהארץ ב-24.6.2010

באיחור קל של כמה עשרות שנים, משתרשת בחלק מהימין ההכרה שלא ניתן בעולם המודרני – הדמוקרטי ואפילו הלא-דמוקרטי – לשלוט דרך קבע בשטח מבלי להעניק אזרחות לתושביו. מאז 1967 ברור שאין לישראל אופציה לספח את השטחים תוך אזרוח תושביהם, כי אז היא פשוט תחדל להיות ישראל. אולם לאחרונה הכריזו רובי ריבלין ומשה ארנס על אימוץ אופציית הסיפוח תוך מתן אזרחות. ארנס, שכבר הזכיר אפשרות זו בעבר, מעלה אותה במאמרו "אזרחות ישראלית לפלסטינים"("הארץ" 2.6.). הוא מציע ארץ-ישראל-שלמה ליייט, בלי עזה. כך, בחסדי אוסלו וההתנתקות, הוא יכול לטעון שרוב יהודי עדיין יישמר לאחר הסיפוח. זוהי אשליה, כמובן: לא יתכן שום הסדר שיספח את הגדה לישראל וישאיר את עזה בחוץ.

זאת ועוד: לא רק העזתים אלא גם צאצאי הפליטים הפלסטיניים יצטרכו לקבל אזרחות ישראלית. ברור שכל הסדר יצטרך לכלול זכות שיבה פלסטינית. בהסדר של שתי מדינות לשני עמים, ניתן וצריך לקבוע שזכות השיבה היא למדינה הפלסטינית. אך אם תהיה רק מדינה אחת בין הירדן והים, לא יהיה מנוס מזכות שיבה פלסטינית למדינה זו. מדובר אפוא במדינה עם רוב ערבי-מוסלמי, שרק ילך ויגדל בשל הבדלי הריבוי הטבעי בין היהודים והמוסלמים, הנמצאת בלב המזרח התיכון הערב-מוסלמי. מובן מאליו שמדינה כזאת לא תהיה ישראל, בניגוד לאשליות בימין. אבל גם מדינה דו-לאומית היא לא תהיה, בניגוד לאשליות בצד השני של המפה הפוליטית. זאת תהיה מדינה ערבית-מוסלמית לכל דבר– גם אם תוגדר רשמית כ"דו-לאומית" בעת הקמתה. האם יש שמץ של הגיון בהנחה שהעם הפלסטיני יסכים לאורך זמן להיות העם הערבי היחיד שמדינתו אינה נושאת אופי ערבי מובהק, ואינה נחשבת לחלק מהעולם הערבי?  האם הגיוני להניח שאת הוויתור הזה, ששום עם ערבי לא הסכים לעשות לטובת המיעוטים הלא-ערביים הילידיים באזור, יסיכמו הפלסטינים לעשות לטובת "הנטע הזר" הציוני?

תומכי "המדינה האחת" מבטיחים חגיגית כי ייקבעו מראש הסדרים מפורטים שיבטיחו את אופייה  הדו-לאומי ואת זכויותיהם של בני כל הקבוצות בה. איפה הם ייקבעו? על-גבי נייר, כמובן. הרי לא ניתן "לקבוע" מראש מה יקרה בפועל, אפשר רק לכתוב מה צריך לקרות – בחוקת המדינה ובהבטחות לקהילה הבינלאומית. ומי אמר שנייר שלשהו יוכל לגבור על יחסי הכוחות האמיתיים שייווצרו, על רצונו הנחוש של הרוב להבטיח את ערביותה של מדינתו ועל תמיכה אזורית גורפת בשאיפה זו, הנחשבת למובנת מאליה בכל הזרמים של דעת הקהל הערבית? האם חסרות בעולם, ובמזרח התיכון בפרט, דוגמאות לפער בין מה שכתוב בחוקה של מדינה לבין אופיה  האמיתי?

קרלו שטנגר ("בכל זאת מדינה אחת?", הארץ" 18.6) קובע כי הצעת ארנס פירושה מדינה דו-לאומית ומציע לשקול ברצינות את הרעיון (מבלי שהוא מאמץ אותו סופית). לדבריו, "על המדינה האחת להיות חילונית לחלוטין". בעקבות הקמתה, "לא יהיה עוד בסיס לדחייה ערבית של מדינת ישראל-פלסטין, שתהיה ליברלית לחלוטין". בודאי –  הרי זהו בדיוק שורש הסכסוך: כל הגורמים החילוניים והליברליים באזור פשוט אינם מסוגלים לעכל מדינה כל כך לא חילונית ולא ליברלית בקרבם. ואיך מגשימים את הרעיון הנאצל הזה? פשוט מאוד: מצרפים לכל החילונים הליברליים בחברה היהודית הישראלית ולחילונים הליברליים בחברה הערבית הישראלית את החילונים הליברליים בגדה המערבית, את החילונים הליברלים ברצועת עזה, ואת המוני החילונים הליברליים ממחנות הפליטים בארצות השכנות – ומקימים מדינה חילונית-ליברלית "לחלוטין". איך לא חשבנו על זה קודם.

מול קואליציה זו של אשליות יש לומר: יש בארץ שני עמים, ולשניהם זכות לעצמאות לאומית. מדינה דו-לאומית היא תופעה נדירה ביותר בעולם, ובלתי-קיימת באזורנו. בארץ הזאת יהיו או שתי מדינות-לאום  לשני עמים, או מדינת-לאום אחת – ערבית-פלסטינית. מדינת-הלאום לא תיעלם מכאן בכל מקרה; רצוי להבטיח שישראל לא תיעלם.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=649
  • תגובות ב-RSS

5 תגובות לפוסט ”מדינה דו-אשלייתית – מאת אלכס יעקובסון“

  1. מאת ניר רייזלר:

    וכך שוב נפגשים שתי גרסאותיו המנוגדות לכאורה של האולטרא-ליברליזם הסהרורי שמגדיר את אמצעי הכפייה המאסיביים הנדרשים כדי להחילו על חברות שאינן מעוניינות בו, בשם "חירות".

  2. מאת משה לופיאנסקי:

    מוכן אני לקבל את תוכניתו של יעקובסון בתנאי שייתקימו שני תנאים בעלי חשיבות עליונה:
    1 – שטח המדינה הפלסטינאית יהיה 6,208 קמ"ר.
    2 – גודל השטח המוחלף לא יעלה על 248 קמ"ר(4%).

    משה לופיאנסקי
    תל אביב

  3. מאת זאב גינזבורג:

    2 הערות. א' צר לי על חוסר הפלורליזם שלי אבל להשוות את הזכות הלאומית הישראלית והפלסטינית זה כמו להשוות את העבודה שהגשתי לבגרות בטכנולוגיה לתורת היחסות של איינשטיין. כלומר אכן שתיהן עבודות אבל יש הבדל תהומי בהיקף, ברמה, בחידוש וכו' והנמשל מובן. (יש ערך לאמת גם אם היא לא פרקטית)
    ב' למעשה. תאר לך את התסריט הבא: חלומך מתגשם וקמה לה מדינה פלסטינית. אל המדינה הזאת מגרשות (כמובן באיצטלה של שיבה היסטורית הביתה) מדינות ערב את מליוני הפליטים הפלסטינים. נניח 2 מליון? תושבי המדינה הצעירה והלא כ"כ מיוצבת לא ששים לתת להם את דירותיהם ומקומות עבודתם. הם מיטלטלים קצת מפה לשם, ואז מחליטה קבוצה -קטנה, נניח 100 איש?- לדרוש לחזור לכפרם שבתחומי מדינת ישראל. הם פותחים בצעדה (קשה לעשות משט באזור ירושלים) לגבול. נוצר עימות כזה או אחר פפמ פפמ .. בצעדה השלישית כבר יש אלימות קשה. אשה בהריון או ילד בן 14 נהרגים מאש משמר הגבול.. {חידה} כמה זמן יקח עד שיתחילו אצלנו הטענות שאנחנו רק מזיקים לעצמנו בעיני העולם וזה לא שווה את זה ועוד מעט כל העולם יחשוב שאנחנו נאצים. ומה יעצור את זה? הנייר?
    או למשל אחמד מאום אל פאחם הולך לפגוש את משפחתו הפליטית בפלשטין (מה, לא תאפשר לו ביקור?) במהלך הביקור הוא התאהב באיזו עלמת חן והחליט להנשא לה ולבוא איתה חזרה למדינה..
    או סתם כאלה שיבריחו את הגבול למצוא עבודה ולך תרדוף אחריהם. אבו מאזן בטח יעשה זאת בשבילך.
    -לא תמיד הריצה לפתרון באמת מצליחה להתמודד עם עומק הבעיה- –

  4. מאת מיכה:

    "ב‘ למעשה. תאר לך את התסריט הבא: חלומך מתגשם וקמה לה מדינה פלסטינית. אל המדינה הזאת מגרשות (כמובן באיצטלה של שיבה היסטורית הביתה) מדינות ערב את מליוני הפליטים הפלסטינים. נניח 2 מליון? תושבי המדינה הצעירה והלא כ“כ מיוצבת לא ששים לתת להם את דירותיהם ומקומות עבודתם. הם מיטלטלים קצת מפה לשם, ואז מחליטה קבוצה -קטנה, נניח 100 איש?- לדרוש לחזור לכפרם שבתחומי מדינת ישראל. הם פותחים בצעדה (קשה לעשות משט באזור ירושלים) לגבול. נוצר עימות כזה או אחר פפמ פפמ .. בצעדה השלישית כבר יש אלימות קשה. אשה בהריון או ילד בן 14 נהרגים מאש משמר הגבול.. {חידה} כמה זמן יקח עד שיתחילו אצלנו הטענות שאנחנו רק מזיקים לעצמנו בעיני העולם וזה לא שווה את זה ועוד מעט כל העולם יחשוב שאנחנו נאצים. ומה יעצור את זה? הנייר?
    או למשל אחמד מאום אל פאחם הולך לפגוש את משפחתו הפליטית בפלשטין (מה, לא תאפשר לו ביקור?) במהלך הביקור הוא התאהב באיזו עלמת חן והחליט להנשא לה ולבוא איתה חזרה למדינה..
    או סתם כאלה שיבריחו את הגבול למצוא עבודה ולך תרדוף אחריהם. אבו מאזן בטח יעשה זאת בשבילך."

    מה מונע מהם לעשות את זה עכשיו? מה מנע מבעדם לעשות את זה בכל שלב ב-60 השנים האחרונות?

  5. מאת ABU ARAB:

    The reasons for Arab-Israeli conflict is the occupation of Palestine in 1948.
    Palestine Arab Islamic state like the rest of the Arab and Islamic states surrounding
    Them. Means that there are Jews and Zionists in Palestine a big mistake, because this entity
    Zionist is not consistent with the surrounding area (such as language, customs, traditions and religion)
    The only solution to end the Arab-Israeli conflict is the expulsion of Jews from Palestine
    All of Palestine. The Jewish people will not rest and will not feel comfortable and stability
    But if it gets out of Palestine and the Middle East completely. If people continue to
    Jews in Palestine and the Middle East, the death and destruction will continue.
    Palestine Arab Islamic state and will remain