הצלת מפלגת העבודה מאהוד ברק

וזה מתוך הניוזלטר של הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה:

הפתרון היחיד להצלת מפלגת העבודה – פיצול החוצה של אהוד ברק. במקרים בהם נוצר מצב שבו קיימת השתלטות עויינת על מפלגה, מאפשר חוק הכנסת לרוב בקרב חברי הכנסת להדיח את העויינים – להלן תפורט הדרך היחידה של מפלגת העבודה להינצל מקללת אהוד ברק אשר לעולם לא ילך מיוזמתו האישית.

פירוט אודות סעיף 63 לחוק הכנסת המאפשר זאת, ורשימה של עמדות חברי הכנסת של המפלגה, ועוד תוכלו למצוא בטקסט המלא, כאן.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=645
  • תגובות ב-RSS

11 תגובות לפוסט ”הצלת מפלגת העבודה מאהוד ברק“

  1. מאת אח, הדמוקרטיה במיטבה:

    העם (או מתפקדי העבודה) בחר את אהוד ברק לראש המפלגה. אתם לא אוהבים אותו כ"כ, אז בואו נקרא לזה "השתלטות עוינת" ונעיף אותו.
    מי אמר להחליף עם?

  2. מאת אלון:

    "מאת אח, הדמוקרטיה במיטבה:
    יוני 21, 2010 at 13:02
    העם (או מתפקדי העבודה) בחר את אהוד ברק לראש המפלגה. אתם לא אוהבים אותו כ“כ, אז בואו נקרא לזה ”השתלטות עוינת“ ונעיף אותו.
    מי אמר להחליף עם?"

    דמגוגיה בשנקל.

    "העם" לדידך, גם בחר את שאר הח"כים ואת נבחרי הציבור שחוקקו את הסעיף הנ"ל.
    לכן, אם ימצא הרוב להדיח את אהוד ברק, הדחתו תהא הליך דמוקרטי פר אקסלנס.

  3. מאת האורגניזם:

    במיוחד אהבתי את השימוש במונח "קללה". נראה לי שבעניין הסרת קללות יש מומחים שאפשר לפנות אליהם, לא?

  4. מאת עידודו:

    לאלון

    הציבור בחר באנשי מפלגת העבודה לפי סדר מסוים כשבראשם עמד אהוד ברק. מילא אם אהוד ברק היה משנה מאז עמדות באופן מהותי ולכן היה מתעורר צורך להדיחו – אז היה ניתן להשתמש במונחים כמו השתלטות עוינת ולנסות לנכס בחזרה את המפלגה. אך נדמה כי מרבית בוחרי העבודה תומכים בקו שמנהיג ברק ואין שום עילה להדיחו. כל עוד זה לא קורה, הדחתו היא תרגיל. אולי תרגיל כשר, אבל מאוד מסריח…

  5. מאת אמיר:

    קשה לי להאמין שהם יצליחו להשיג רוב כדי להדיח אותו.
    ברק ימצוץ את כל הכוח האלקטורלי מהעבודה עד שלא יוותר ממנה כלום. ואז הוא יעבור למפלגה אחרת בתור שר ביטחון שכיר לכל דורש.

    כמו שעמי איילון אמר "מפלגת העבודה קטנה מסך חלקיה".

    רק אחרי ההיעלמות של הגוף המסואב הזה תצמח אלטרנטיבה לבוחר השמאל-ציוני.

  6. מאת ג'ו כלום:

    ויוחזר במקומו עמיר פרץ..?

    הבעיה היא בוואקום הרעיוני של התנועה שהעלה את פרץ ואת ברק, לא בברק עצמו.

  7. מאת אלון:

    "מאת עידודו:
    יוני 21, 2010 at 21:43
    לאלון

    הציבור בחר באנשי מפלגת העבודה לפי סדר מסוים כשבראשם עמד אהוד ברק."

    נכון ולא נכון, מתפקדי העבודה בחרו באנשי מפלגת העבודה לפי סדר מסוים. *בפריימריס*. אזרחי ישראל שבחרו העבודה, בחרו מפלגה, ללא סדר פנימי – הסדר ניתן למצביעים כפי שהוא ללא יכולת השפעה עליו (כבוחרים לכנסת).

    "מילא אם אהוד ברק היה משנה מאז עמדות באופן מהותי ולכן היה מתעורר צורך להדיחו – אז היה ניתן להשתמש במונחים כמו השתלטות עוינת ולנסות לנכס בחזרה את המפלגה."

    זה לא משנה אם הוא שינה עמדות באופן מהותי או באופן לא מהותי. גם לביטוי השתלטות עויינת אין רלוונטיות אמיתית. מה שמשנה זה מה אומר חוק הכנסת. והחוק, אם תקרא אותו בעיון (לא רב מידי), לא דורש סיבה מלבד קיומו של רוב שירצה בכך. ואף על פי שלא נדרשת סיבה במפורש ראה המשך.

    "אך נדמה כי מרבית בוחרי העבודה תומכים בקו שמנהיג ברק ואין שום עילה להדיחו. כל עוד זה לא קורה, הדחתו היא תרגיל. אולי תרגיל כשר, אבל מאוד מסריח…"

    אני יכול לומר באותה מידה שנדמה כי מרבית בוחרי העבודה מתעבים את ברק וחושבים שהוא גומר על המפלגה שלהם. אלא אם יעשו סקר היום בקרב בוחרי העבודה לכנסת ה18 ויבדקו איתם מה הם מעדיפים, כנראה ששנינו צודקים באותה מידה.
    מבחינה חוקית, אם ימצא הרוב להדיח את ברק אז אכן המהלך יהיה כשר. ומאחר ובמצב כזה רוב מהנבחרים בחר זאת אי אפשר להגיד שזה מסריח אפילו קמעה, אחרת מה שמסריח הוא שלטון הרוב ומה שלא מסריח (וודאי מדיף ניחוח ורדים) הוא שלטון המיעוט. אני מקווה שלא לזה אתה מתכוון.

    לגבי עילה, עצם התממשותו של מהלך שכזה מהווה את העילה. שהרי *אם* נמצא הרוב להדיח את ברק, משמע שהרוב חושב ורשאי לקבוע שברק *ביצע* השתלטות עויינת ולכן *קיימת* העילה להדחתו. והרי אם לא נמצא הרוב, לא יודח ממילא ולכן אין חשיבות לעילה של דבר שלא קרה. כך או כך, אם הדבר אכן יקרה, בוודאי שתהיה עילה להדחתו והיא שהרוב חושבים שהוא אינו מתאים לתפקיד ופוגע במפלגה.

  8. מאת מגיבניק (לא מג"בניק):

    יש לתופעה הזו שם- קוראים לה "קלנתריזם".
    מי שמתמודד על מקום בתנועה שיקבל את דין התנועה.
    זה הכל.
    והשתלטות עויינת זה אם ברק היה פועל כנגד חוקת המפלגה או משהו כזה. …
    בקיצור דמוקרטיה נוסח יצחק בן אהרון.

  9. מאת אלון:

    "מאת מגיבניק (לא מג"בניק):
    יוני 22, 2010 at 15:11
    יש לתופעה הזו שם- קוראים לה ”קלנתריזם“."

    אם לתופעה הזו יש שם אז הוא וודאי לא כלנתריזם, כי כפי שתוכל לראות אם תבדוק את הערך בויקיפדיה "כלנתריזם הינו מונח גנאי בפוליטיקה של ישראל… המתאר מצב של מעבר של חבר כנסת מסיעה אחת לאחרת."

    כך שלא דובים ולא יער מאחר ומדברים כאן על פעולה הפוכה בדיוק למה שכלנתריזם מייצג, כלומר הפרשת ברק החוצה והישארות במפלגה ולא בריחה החוצה עם המנדטים שקיבלו מטעם המפלגה.

    "מי שמתמודד על מקום בתנועה שיקבל את דין התנועה."

    דין התנועה בדמוקרטיה הוא דין רוב הנציגים שלה (הם לא מתמודדים על מקום בתנועה, הם כבר התמודדו ונבחרו – *יש* להם מקום בתנועה וכרגע *הם* הנציגים שלה). לכן אם הרוב יחליטו להפריש את ברק החוצה, אזי בהכרח הם גם מקבלים את דין התנועה. אם לא ימצא רוב שכזה, ברק לא יופרש ולכן גם אז הם יקבלו על עצמם את דין התנועה לדידך. כך שהמשפט הנ"ל אינו רלוונטי משום שאם יפעלו כפי שנראה לך ואם לא הם יעמדו בדרישה הנ"ל ולכן היא איננה רלוונטית.

    "והשתלטות עויינת זה אם ברק היה פועל כנגד חוקת המפלגה או משהו כזה. …
    בקיצור דמוקרטיה נוסח יצחק בן אהרון."

    לגבי השתלטות עויינת, ראה תגובתי לעיל. ושוב, לביטוי השתלטות עויינת אין משמעות אמיתית מעבר לסימבוליות ולאסוציאציות שהוא מייצר וממילא לא נדרש להוכיח כי קיימת או לא קיימת השתלטות עויינת או כל דבר אחר לצורך העניין. מספיק שקיים הרוב שחושב שברק צריך להיות מופרש ו… זהו.

    לגבי בן אהרון, זהו משפט דמגוגי שאינו אומר דבר ואם כבר מעיד על אומרו, שכן אם רוב מפלגת העבודה תמצא את ברק כפוגע במפלגה – מכל סיבה שהיא – אזי יש רוב ייצוגי של העם שימצא את ברק כפוגע במפלגה ומכאן שרצון העם הוא זה שיתממש.
    לעומת זאת, אתה מציע (ככל הנראה) שגם אם רוב חה"כ של העבודה, כלומר *רוב ייצוגי* של *העם* ולפיכך רוב העם עצמו יחליט שברק פוגע במפלגה, אז צריך להתעלם מרצון העם ולהשאיר את ברק בכיסאו. זה כבר באמת נשמע כמו דמוקרטיה נוסח בן אהרון.

  10. מאת אלון:

    מיותר לציין שבכל מקום שרשמתי עם הכוונה היא לציבור הבוחרים של העבודה ולא לעם כולו שרובו המכריע לא ההין לתת את קולו ל"העבודה" בראשות ברק.

  11. מאת מגיבניק (לא מג"בניק):

    לאלון-
    נכון, במקור כלנתריזם, מתייחס לפרישה של ח"כ אחד כנגד האידאולוגיה של המפלגה. אז תקרא לזה "כלנתריזם מהופך מורחב", הפרשת חלק ניכר מהסיעה בניגוד למצע המפלגה… סמנטיקה….
    באופן ענייני זה אותו דבר, זה שימוש במנדטים כנגד מצע המפלגה וכנגד האופן בו בחרו המצביעים.

    לגבי הטענה השנייה." לכן אם הרוב יחליטו להפריש את ברק החוצה, אזי בהכרח הם גם מקבלים את דין התנועה. אם לא ימצא רוב שכזה, ברק לא יופרש ולכן גם אז הם יקבלו על עצמם את דין התנועה לדידך"

    לא, פרישה (או הפרשה) מסיעה ללא התפטרות מהכנסת (או הפרשת 49% מהסיעה למפלגה אחרת בכל אופן זה לא משנה זה עניין סמנטי (לא אנחנו פרשנו הם פרשו)), היא גניבת מנדטים למעט בשני מקרים- 1. היו"ר פועל כנגד מצע המפלגה. 2.השתנו התנאים הפוליטיים מדיניים במידה ניכרת מאז הבחירות.
    פה לא זה ולא זה קיים.
    התמודדת לכנסת בפריימר-ריס של העבודה- הישאר בעבודה.
    אתה לא מרוצה מההשארות בממשלה? – גייס רוב בסיעה לצאת משם.
    וחוץ מזה, מי שהצביע עבודה עשו זאת תחת "תנאי חוזה מסוימים"- רשימת העבודה הנ"ל בסדר הנ"ל, ברק כיו"ר, מצע המפלגה וכו…
    ולפרוש (או להפריש) כך, זה לא לשנות תנאי החוזה באמצע ביצוע העסקה.
    אחד מהתנאים הנ"ל זאת חוקת העבודה, שמאפשרת להחליף את היו"ר בתנאים מסוימים. לפרוש (או להפריש) חצי (או חלק אחר)מהמפלגה זה ניסיון לתת פתרון טכני לעניין מהותי.

    לגבי שתי הטענות האחרונות- אני חושב שמי שרוצה להדיח את ברק, חייב לעשות זאת בבית, בעבודה, משל למה הדבר הדומה, לפנייה לבית הדין הבינ"ל בהאג כדי לגרום לצהל להפסיק את הסיכול הממוקד. זאת לא הדרך, אפילו אם זה חוקי או חוקתי.

    ברמה הטכנית- אם זה חשוב, אני לא בטוח שהפרשנות של דקל עוזר לחוק תהיה מוסכמת על היועמ"ש למשל. אני לא יודע מי קבע שיש מחלוקת מי מייצג את העבודה, נראה לי שלעבודה יש חוקה, שע"פ ברק הוא היו"ר, ואין פה מחלוקת.
    מה גם שלבית הדין של העבודה יש שופטים בדימוס וכו… אנשים רציניים שיכולים להכריע האם ברק נבחר חוקתית. ואם לא – קחו אותו לבית הדין. ואם כן, קבלו את דין החוקה עליהם חתמתם ברגע התפקדותכם.

    לכן זה בעצם ניסיון להחליף את העם…בטריק טכני.